פרי צדיק, שלח ב׳Peri Tzadik, Sh'lach 2
א׳שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. להבין הענין שילוח המרגלים שעל פי פשוט לרגל הארץ היה צריך לשלוח אנשים גבורים בקיאים במלחמה וכאן בירר חכמים וראשי בני ישראל. אך הענין דכ' וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. ואמרנו הפי' דרך שלשת ימים היינו הג' מדות חנ"ת שנקראו ימים שהאבות איו"י מרכבה להן והם נגד ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד (כמו שנת' בפ' הקודם) וזה היה על ידי תורה שבכתב שהוא ארון ברית ה' שרצה הקב"ה לטהרם מכל הג' קליפות ויכנסו תיכף לארץ ישראל אבל הם קלקלו (כמו שנת' לעיל) לכן רצו ישראל אחר כך לתקן זה על ידי אתערותא דלתתא והוא על ידי שישלחו אנשים גדולים תלמידי חכמים שהם גם כן בחינת ארון וכמו שנלמד (יומא ע"ב:) מהארון דכ' מבית ומחוץ תצפנו כל ת"ח שאין תוכו כברו וכו'. והיינו דהת"ח נקרא ארון שבו התורה שבעל פה. ורצו שהם יבררו אותם בג' מדות אלו לטהרם מן הג' קליפות שכנגדם. וזה שנאמר ויתורו את ארץ כנען. וזה שאמר (סוטה ל"ד:) שלח לך מדעתך ופירש רש"י אני איני מצוה אותך אבל ישראל הם אומרים וכו' והיינו שהשי"ת רצה לבררם על ידי בחינת תורה שבכתב מצידו רק ישראל רצו שליחים כדי שיהיה על ידי אתערותא דלתתא וזה מעין תורה שבעל פה. וזה שאמר מדעתך ע"ד מ"ש המג"א (רס"י תצ"ד) איך אנו אומרים בשבועות שהוא נ' לספירה זמן מתן תורתינו הא התורה נתנה בנ"א לספירה ותירץ שבא לרמז יו"ט שני של גליות וכתב המגן אברהם ואפשר דהיינו דקאמר יום אחד הוסיף משה מדעתו. והיינו מדעתו שהוא בחינת תורה שבעל פה שהוא הדעת. כמו"ש הרמב"ן (ב"ב י"ב:) שתורה שבעל פה הוא ברוח הקודש ורש"י פ' תשא פירש ובדעת רוה"ק. וזה שאמר שלח לך מדעתך משורש תורה שבעל פה אני איני מצוה לך שיהיה מצוה. שמצד השי"ת הי' רוצה שיהיה וארון ברית ה' נוסע וגו' שהוא על ידי תורה שבכתב כאמור. ומה שנאמר וישלח אותם משה ע"פ ה' הוא ע"פ שאמר בזוה"ק (ח"ג ר"א ב') אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי' ה'. והיינו תורה שבעל פה שידבר דבר ויהיה פי ה' והוא מדת שבת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וזה שנאמר על פי ה' שהוא בחינת תורה שבעל פה שאם היה השי"ת מצוה היה מצוה ותורה שבכתב. אך כיון שנאמר לו שלח לך מדעתך שהוא תורה שבעל פה מש"ה כתיב וישלח אותם משה וגו' הוא על פי מה שמצינו (ברכות נ"ח. וש"מ) נתן עינו בו ונעשה וכו' וכן (חגיגה ה:) כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ומדה טובה מרובה שיכולים להכניס על ידי הראיה הקדושה לכן אמר להם וראיתם את הארץ שעל ידי זה יכניסו בארץ קדושה. וצוה להם לראות ו' דברים. ואמר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עלי' וכנגד העם אמר החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. והיינו דשורש הקליפות הם שנים קליפת עשו שהוא הפסולת ממדת הגבורה ופחד יצחק והוא מדתו קליפות הקנאה ורציחה ועל זה אמר להם החזק הוא הרפה. וקליפת ישמעאל הפסולת ממדת גדולה של אברהם אבינו ע"ה והוא לקח זאת להתפשטות בתאוה ועל זה נאמר המעט הוא אם רב אם נתפשט הקליפות הרבה אם לא וכל שאר קליפות האומות נכללים בב' קליפות אלו ל"ה מימינא ול"ה משמאלא כמ"ש האריז"ל. ואמר מה הארץ אשר הוא יושב בה והוא ע"ד מה שנאמר כי את כל התועבות האל עשו וגו' ותטמא הארץ שהכניסו טומאה לארץ וזה שדקדק הכתוב אשר הוא יושב בה היינו אם הם הכניסו מקליפתם טמאה לארץ. ועל זה נאמר הטובה הוא אם רעה היינו שטמאוה ח"ו. וכן מה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. והיינו על דרך שמצינו (כלים פ"א מ"ז) עיירות המוקפות חומה מקודשת ממנה היינו שיש קדושת ארץ בכל ארץ ישראל ומוקפות חומה יש בהם יותר קדושה. כן זה לעומת ה בקליפה הערים המוקפות חומה הקלי' שם טמאה יותר וזה שנאמר הערים אשר הוא יושב בהנה גם כן לכונה הנזכרת אם הכניסו טומאה בארץ אם הקליפה במחנים אם במבצרים שהוא טומאה יותר גדולה. ואחר כך כתיב ומה הארץ ולא כתיב אשר הוא יושב בה דכאן קאי על קדושת הארץ בעצמה השמנה הוא שיש בה קדושה הרבה אם רזה שאין בה קדושה כ"כ. היש בה עץ אם אין וכמו"ש בזוהר הקדוש (קנ"ז א') דא אילנא דחיי כו' הא ידענא דאנא איעול לתמן והיינו שחלק משה רבינו הוא בתי' תורה שבכתב אילנא דחיי. ואם לאו לאו אנא יכיל למיעל והיינו כמ"ש בזוהר הקדוש (קנ"ח ב') ואי תחמון דאבא דארעא יתיר ומשנייא וכ'ו תנדעון דהא מעתי"ק קא נגיד וכו' והיינו משורש תורה שבעל פה שהוא חלק יהושע ולאו אנא יכיל למיעל וכמו שאמרנו:
1
ב׳ואמר אחר כך והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והיינו דלזה צריך חיזוק וגבורה והיינו מדת היראה להיות גבור הכובש את יצרו ליקח מפרי הארץ. ואמר בזוה"ק שם והימים אינון דאתשמודעין כלהו הוו מתחברא בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא אדם הראשון. והיינו שהיה להם לתקן כל המדות מבחינת עץ הדעת טור ורע שיהיה טוב מאד. ולזה נצרך חוזק וגבורה שהוא היראה והוא מדה ז' דאיהו יראה כו' כמו"ש בזוה"ק (הק' ה' ב') שזה נצרך לכניסת לארץ ישראל וכמו"ש בזוהר הקדוש (ק"ס א') קב"ה לא בעי מינן אלא לבא והיינו יראת שמים שנקרא לב וכמו שנדרש (יומא ע"ב:) על הפ' ולב אין על העוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים. ואחר ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ שלכנוס לארץ צריך להיות מבורר במדת צדיק והיינו גבור הכובש את יצור. וכתיב אך בה' אל תמרודו וזה גם כן על ידי מדת היראה כמו"ש בירוש' (פ' הרואה הובא בתו' סוטה כ"ב:) עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. והמרגלים היו סוברים שלפי רוב חכמתם לא נצרך להם להתגבר כ"כ במדת היראה. וזה שנדרש עליהם (במ"ר ותנחו' פ' זו) הפ' שולח דברים ביד כסיל שהיו שלוחים טפשין. והוא על פי מה שאמר בגמרא (יומא שם) למה זה מחיר ביד כסיל וכו' ואין בהם יראת שמים שמי שנחסר לו היראה נקרא כסיל. ומש"ה לא יכלו המרגלים ליקח מפרי הארץ רק יהושע וכלב וכמו"ש בזוהר הקדוש (ק"ס ב') והיינו שיהושע וכלב היה להם מדת הגבורה והיראה והיה להם שייכות לפרי הארץ. וזה שאמר בזוה"ק מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזין למיעל לארא ולמהוי לן בה חולק ואחסנא. והיינו כיון שיכלו ליקח מפרי הארץ דכתיב והתחזקתם ולקחתם וגו' שנצרך לזה גבורה וחוזק יד שהוא גבור הכובש את יצרו. ידעו שהיה להם חלק בארץ ישראל כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ:
2