פרי צדיק, חג הסכות כ״טPeri Tzadik, Sukkot 29
א׳הנה חכמז"ל (סוכה כ"ז.) למדו חמשה עשר מחג המצות לג"ש שקדושת סעודת חג הסוכות הוא אחד עם מצות אכילת מצה. אמנם החילוק הוא שאכילת מצה בפסח הוא ענין לאכפיא ס"א. ולכן המצוה לבל יראה שאור באכילתו רק לבערו מכל וכל והוא רק מצוה אחת בכל ימי החג וקדושת חג הסוכות הוא לאתהפכא חשוכא לנהורא דהיינו להכניס את ההיפוך לקדושה כי מצות אכילה בסוכה הוא בלחם חמץ. ולכן בכל יום מימי החג הוא אושפיזא אחת וגם מקריבין שבעים פרים נגד שבעים אומות והיינו לברר את הרע שבז' מדות שכ"א כלול מעשר ולהכניסם לקדושה וביום הזה שהוא השביעי של חג נכללו כל הז' מדות בקדושה. וי"ל שע"ז מרמז הפ' בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע על שליטות ששה מלכיות על ישראל כדי לברר מהם בחי' ההיפוך שבמדות להכניסם להקדושה. והגם שרק ד' מלכיות שולטים על ישראל יש עוד שתי מלכיות מצרים ואשור כש"נ מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו. והששה מלכיוח המה לברר הששה מדות מן ההיפוך שנמצא בכל אומה ולהכניסה להקדושה. מצרים הוא נגד בחי' חסד שבקדושה והוא מדת אאע"ה לכן נאמר לו כי גר יהי' זרעך וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול. והמכוון הי' על מצרים לברר החסד שבקדושה מן ההיפוך שנק' ערות הארץ בחסדים זרים. ואשור הוא בחי' גבורה שאמר לחזקי' אמרת אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה היינו שיש לו גבורה למלחמה וכן אמר בכח ידי עשיתי. וגלות בבל נגד ההיפוך של בחי' ת"ת שהוא בחי' גיאות והתנשאות כש"נ אנת הוא רישא דדהבא וכן אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ומדי הוא נגד בחי' משה רבינו ע"ה כמו שאמרו ז"ל כיון שנפל לו הגורל על חודש אדר שמח שהוא ירח שמת בו משרע"ה ונדמה לו שיהי' לו בזה שליטה על ישראל והגם שזה הי' עצת המן מזרע עמלק עכ"ז אחשורוש הסכים עמו והוא בחי' מדי. ויון הוא בחי' חכמת יונית חכמה חיצוניות המנגד לתורה שבע"פ שהי' בימי אנשי כה"ג והוא בחי' אהרן הכהן שושבינא דמטרוניתא ותורת אמת היתה בפיהו. וגלות אדום הוא נגד בחי' יסוד שבקדושה המקשר כל המדות וכן הוא בחי' אדום וישמעאל המקשרים כללות השבעים אומות כידוע של"ה שרים מימין וישמעאל מקשרם ול"ה משמאל ואדום מקשרם. וכן הוא גלות שלנו משניהם כי אדום החריב את ביהמ"ק וישמעאל יש לו שליטה בא"י כדאיתא בזוה"ק (ח"ב ל"ב א') ושליטת שני האמונות המה בכל העולם וע"ז מרמז הפסוק כי לא יוסיף לבוא בך עוד ערל וטמא ערל מרמז על עשו שאינו מחזיק במילה וגם אינו מאמין שיש בזה קדושה וטמא הוא ישמעאל הגם שהוא מהול הוא מטמא את בריתו כידוע ובששה ימי החג פועלים להכניע כל הששה אומות להקדושה. ובשביעי שהוא נגד בחי' דהמע"ה המקבל מכל המדות ולית לי' מגרמי' כלום שהוא הערבה שאין בו לא טעם ולא ריח וכמש"נ דלותי ולי יהושיע אע"פ שדלה אני במצות לך אני ולי נאה להושיע פועלים להכניע בחי' גוג ומגוג העולה שבעים והוא כללות שבעים האומות שהם נגד בחי' אנכי ורגשו יחד על ה' ועל משיחו. וע"ז מרמז ובשבע לא יגע בך רע כי מלחמות גוג ומגוג לא יהי' לו שום שליטה על ישראל כי משיח בן דוד יכניעו תיכף להקדושה:
1
ב׳והנה איתא בגמ' (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעה"כ כאילו בנה מזבח וכו' שנא' אסרו חג בעבותים וגו' והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום הי' מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבא"י שהי' זלע"ז נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחי' כללות השבעים. וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של א"י י"ל בזה מפני שביריחו הי' שליטת מלך בבל כמאמר חכז"ל ע"פ אדרת שנער פרפרא בבלאה שהי' לו פלטרין ביריחו והי' לו שר ביריחו שהי' שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים וע"י הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. וי"ל שיהושע ראה ברוה"ק שאין באופן לבנות את ביהמ"ק אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהי' ראש המחריב את ביהמ"ק מפני שהי' לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהי' זלעו"ז נגד בנין ביהמ"ק וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא הי' חרב ביהמ"ק מעולם ועיקר הכנעת יריחו הי' ע"י הקפות שהי' בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהי' מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחי' עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחי' היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה ע"י אור המקיף וזה הי' התיקון לחטא של אדה"ר שנ' ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש. והנה אמרו ז"ל (סוכה מ"ה.) על הערבה שהי' מקיפין בו את המזבח שהי' גבוהות י"א אמות וי"ל שהוא מכוון א' עם י"א סמני הקטורת להכניע החיצונים ששרשם ממספר י"א ותשע היפך של הקדושה שהוא עשר ולא תשע ולא י"א. ובסמני הקטורת הי' עשרה מינים שריחם טוב והחלבנה היא הי"א שריחה רע לרמז על פושעי ישראל שנכללים יחד להקדושה. וי"ל שזהו ג"כ רמז חז"ל על הערבה שהיתה י"א אמות כדי שיהי' גוחות אמה על גבי המזבח נגד רמז החלבנה שנכללת בסימנים כנ"ל. והנה איתא בהרמב"ם ז"ל טעם על קטורת כדי לטהר העיפוש של בשר הקרבנות וצווחו כולם עלי'. וי"ל שהוא ג"כ טעם אחד שעפ"י הקבלה להכניע החיצונים של אברים ופדרים כידוע רק שהוא ז"ל הלביש את הטעם בלבוש פשוט. והנה במס' (תמיד פ"ג מ"ח) חשב עשרה דברים שהי' ביריחו ותשעה מהם הי' קולות ואחד מהם הוא הריח שהי' מריחים ריח הקטורת וי"ל שהוא ג"כ נגד הכולל והוא אור המקיף המכניע הקליפות כנ"ל:
2