פרקי דרבי אליעזר כ״הPirkei DeRabbi Eliezer 25
א׳יְרִידָה שְׁלִישִׁית שֶׁיָּרַד לִסְדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״דָּבָר גָּדוֹל שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת, אֵינִי מַגִּיד לְאַבְרָהָם אוֹהֲבִי?״ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם״. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים״. הִתְחִיל מְבַשֵּׂר אוֹתוֹ עַל הֵרָיוֹן שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה״. וְאַחַר כָּךְ הִגִּיד לוֹ אֶת מַעֲשֵׂה סְדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה״ וְכוּ'.
1
ב׳מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא לוֹ גְּנַאי, מַתְחִיל בְּדָבָר טוֹב וְגוֹמֵר בְּדָבָר רַע שֶׁאֵינוֹ לְרָצוֹן לוֹ. מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּגְלָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הִתְחִיל מְבַשֵּׂר אוֹתוֹ עַל הֵרָיוֹן אִשְׁתּוֹ שָׂרָה, וְאַחַר כָּךְ הִגִּיד אֶת מַעֲשֵׂה סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה״. הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן לְפָנָיו: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּמוֹת רָשָׁע כֵּן מוֹת צַדִּיק? הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?״ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אַבְרָהָם, בִּזְכוּת צַדִּיק אֶסְלַח לִסְדוֹם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, אֶסְלַח לָהּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֶיהָ״.
2
ג׳מִכָּאן אָמְרוּ: אִם חֲמִשִּׁים בָּעוֹלָם – בְּצִדְקָתָם הָעוֹלָם עוֹמֵד. הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן לְפָנָיו עַד שֶׁבָּא לַעֲשָׂרָה. מִכָּאן אָמְרוּ: עֲשָׂרָה צַדִּיקִים בַּמָּקוֹם – בְּצִדְקָתָם הַמָּקוֹם נִצּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה״.
3
ד׳רַבִּי זְעִירָא אוֹמֵר: עֲשִׁירֵי שַׁלְוָה הָיוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם מִן הָאָרֶץ הַטְּמֵאָה הַטּוֹבָה וְהַשְּׁמֵנָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ, שֶׁכָּל שֶׁצָּרִיךְ לָעוֹלָם הָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה. זָהָב הָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ״. כֶּסֶף הָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא״. אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ״. לֶחֶם הָיוּ מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם״. וְלֹא בָטְחוּ בְּצֵל יוֹצְרָם אֶלָּא עַל רֹב עָשְׁרָם, וְהָעֹשֶׁר דּוֹחֶה אֶת בְּעָלָיו מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם״.
4
ה׳רַבִּי נְתַנְאֵל אוֹמֵר: אַנְשֵׁי סְדֹם לֹא חָסוּ עַל כְּבוֹד קוֹנָם לִשְׁבֹּר אֹכֶל לָאוֹרֵחַ וְלַגֵּר, אֶלָּא סָבְבוּ אֶת כָּל הָאִילָנוֹת לְמַעְלָה מִפֵּרוֹתֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְסוּרִין אֲפִלּוּ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט״.
5
ו׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: הֵקִימוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹפְטִים, שׁוֹפְטֵי שֶׁקֶר, וְכָל אוֹרֵחַ וְגֵר שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים לִסְדוֹם הָיוּ עוֹשְׁקִים אוֹתָם בְּדִינִים וְלוֹקְחִים מִמֶּנּוּ הַמָּעוֹת וּמוֹצִיאִין אוֹתָם עֲרוּמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט״.
6
ז׳וְהָיוּ יוֹשְׁבִין בֶּטַח שַׁאֲנָן וְשָׁלֵו בְּלִי פַּחַד מִלְחָמָה מִכָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד״. וְהָיוּ שְׂבֵעִים בְּכָל תְּבוּאוֹת הָאָרֶץ וְלֹא הֶחֱזִיקוּ יָדָם בְּפַת לֹא לְעָנִי וְלֹא לְאֶבְיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם״ וְכוּ'.
7
ח׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִכְרִיזוּ בִּסְדוֹם, ״כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּפַת לֶחֶם עָנִי וְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ״. פְּלִיטַת, בִּתּוֹ שֶׁל לוֹט, הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָעִיר, וְרָאֲתָה עָנִי אֶחָד מְדַקְדֵּק בִּרְחוֹב הָעִיר, וְעָגְמָה נַפְשָׁהּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן״. מֶה עָשְׂתָה? בְּכָל יוֹם הָיְתָה יוֹצֵאת לִשְׁאֹב, הָיְתָה נוֹתֶנֶת בַּכַּד שֶׁלָּהּ מִכָּל מְזוֹן בֵּיתָהּ וּמַאֲכֶלֶת לְאוֹתוֹ עָנִי. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: ״הֶעָנִי הַזֶּה מֵאַיִן הוּא חַי״? וּכְשֶׁיָּדְעוּ בַּדָּבָר, הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף. אָמְרָה: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, עֲשֵׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם״. וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה אִם כְּצַעֲקַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עָשׂוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, אֶהְפֹךְ יְסוֹדוֹתֶיהָ לְמַעְלָה וּפָנֶיהָ לְמַטָּה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה״. ״הַכְּצַעֲקָתָם״ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״הַכְּצַעֲקָתָהּ״.
8
ט׳וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יג, כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״. לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהוּא נִכְנָס לְבֵית הַמֶּרְקָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח וְלֹא נָתַן, רֵיחַ טוֹב לָקַח וְיָצָא. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ עִם הַצַּדִּיקִים, לוֹקֵחַ מִדַּרְכֵיהֶם וּמִמַּעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ״.
9
י׳דָּבָר אַחֵר: ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״ – זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְלָמַד מִדְּרָכָיו וּמִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. אָמְרוּ: מָה עָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם? עָשָׂה בֵּיתוֹ בֵּית קִבּוּל לְחָרָן, וְכָל מִי שֶׁהוּא נִכְנָס וְיָצָא הָיָה מְקַבְּלוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, וְאוֹמֵר לָהֶם: ״אִמְרוּ, אֶחָד הוּא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בָּעוֹלָם״. וּכְשֶׁבָּא לוֹט, כָּךְ הָיָה עוֹשֶׂה. וְכֵיוָן שֶׁהִכְרִיזוּ בִּסְדוֹם: ״כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ בְּפַת לֶחֶם לְעָנִי וּלְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ״, וְהָיָה מִתְיָרֵא מֵאַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹם, וַיַּעַשׂ לַיְלָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב, וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם״. וְלָמָּה הָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם? אֶלָּא שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מֵאַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם. וְרָאָה שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים מְהַלְּכִים בִּרְחוֹב הָעִיר, וְהָיָה סָבוּר שֶׁהֵם אוֹרְחֵי הָאָרֶץ, וְרָץ לִקְרָאתָם. אָמַר לָהֶם: ״בּוֹאוּ וְלִינוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ, לְכוּ לְדַרְכְּכֶם לְשָׁלוֹם״. וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם, וְהֶחֱזִיק בְּיָדָם שֶׁלֹּא בִרְצוֹנָם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד״.
10
י״ארָאָה אוֹתָם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וְרָץ וְהִגִּיד לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִקְבְּצוּ כֻּלָּם אֶל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָם מִשְׁכַּב זָכוּר כַּנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ״. וּמֶה עָשָׂה לוֹט? כְּשֵׁם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ תַּחַת הָעָם, כָּךְ נָתַן לוֹ אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו תַּחַת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה לִי שְׁתֵּי בָנוֹת״, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר. מֶה עָשׂוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים? הִכּוּ אוֹתָם בְּעִוָּרוֹן עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּכְשֵׁם שֶׁהֶחֱזִיק לוֹט בִּידֵיהֶם שֶׁל הַמַּלְאָכִים וְהִכְנִיסָם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כָּךְ הֶחֱזִיקוּ בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנוֹתָיו וְהוֹצִיאוּ אוֹתָם מִחוּץ לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים״. אָמְרוּ לָהֶם: ״אַל תַּבִּיטוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי יָרְדָה שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ״. עִירִית אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנוֹתֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת, וְהִבִּיטָה לַאֲחָרֶיהָ לִרְאוֹת אִם הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ אִם לֹא, וְרָאֲתָה אַחֲרֶיהָ הַשְּׁכִינָה וְנַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״.
11