פתיל תכלת ב׳Ptil Tekhelet 2
א׳פרט השני במראה התכלת
1
ב׳הנה, במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" להיותנו מסופקים עוד אם תמצא ידנו העניה, למצוא את החלזון בכל סימניו, לא הארכנו שמה לבאר בפרטות מהות מראה התכלת מה היא, והאמנם כי בארנו (שם סי' ג') מדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל, שהתכלת נוטה ומעורב קצת עם מראה שחרות דיהה, והבאנו סמוכין לזה מהזוה"ק ושאר מדרשי חז"ל יעו"ש, אבל פשיטא, שאין זה מהות מראה התכלת בפרטות, כי גם על כל מראה ומראה, לבן, אדום, ירוק, שחור, יכול ליפול לשון זה, לומר שיש בה נטיה לתערובות משחרות דיהה.
2
ג׳אולם כעת שהש"י עזרני ברוב רחמיו וחסדיו למצוא את החלזון בכל סימניו כמו שנתבאר, ראיתי לבאר מהות מראה התכלת בפרטות. להיות איזה מן החברים יצ"ו נסתבכו בזה, ודימו שיש בה מחלוקת בין ש"ס בבלי לירושלמי, ואטעייהו לשון התוס' ז"ל במס' סוכה (לא: ד"ה הירוק כרתי) להיות נשתבשו בהבנת דבריהם, ולזאת ראיתי להעתיק ולבאר דבריהם למען יתלבנו הדברים:
3
ד׳וז"ל התוס' ז"ל הירוק ככרתי, משמע שמראהו כצבע ויר"ד בלעז (גרי"ן בל"א), וההיא דברכות משמע קצת שדומה לאירנד"א (בלא"ה בל"א), דתנן התם פ"ק (ט:) משיכיר בין תכלת לכרתי, משמע דמעט משונין זה מזה, ובמנחות פ' התכלת (מג.) אמרי' דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע, וזהו כעין צבע שקורין אירנד"א בלעז (בלא"ה בל"א), אבל בירושלמי (מס' ברכות פ"א ה"ב) משמע שהוא צבע ויר"ד (גרי"ן בל"א), כעין עשבים, דאהיא דבין תכלת לכרתי מסיים ליה, תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע כו' יעו"ש. ואינהו נשתבשו ונמשכו אחרי פשטות משמעות רהיטת לשונם, דמשמע לכאורה שעושים פלוגתא בין ש"ס בבלי וירושלמי, במראית צבע התכלת, דלש"ס בבלי הוא מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א), ולש"ס ירושלמי היא מראה ויר"ד (גרי"ן בל"א), אמנם באמת אם היה כוונת התוס' ז"ל כן, היו הדברים מתמיהים מאד. חדא היאך שייך כלל מחלוקת במציאות במראה התכלת שהיה נוהג ובא בימי חכמי הש"ס, ועוד למה נחתו לשויא פלוגתא בכדי מבבלי לירושלמי בענין מראה התכלת, כיון שבירושלמי ג"כ לא אמרו תכלת דומה לעשבים, אלא תכלת דומה לים וים לעשבים, ופשיטא שע"י דומה לדומה יש לדמות גם מראה תכלת (בלא"ה) למראה עשבים (גרי"ן), כידוע בטבע שמראה (גרי"ן) הוא רק התמזגות ותערובות שני המראות (בלא"ה וגע"ל), וכמבואר מלשון הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' שבת הי"ד) יעו"ש. וכבר פירש"י ז"ל במס' סוטה (יז.) שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע, דאיצטריכו כל הני משום דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה, וא"כ כשאמרו בירושלמי, תכלת דומה לים וים דומה לעשבים, היינו דומה לדומה, וזה עולה גם להש"ס בבלי, וכל שלא לאפושי פלוגתא עדיף. הן אמת שבמדרש במדבר רבה (פי"ד) ובשוחר טוב (מזמור כ"ד ומזמור צ') איתא, שהתכלת דומה לעשבים ועשבים דומה לים כו', ומלשון זה מבואר שדמיון ראשון מהתכלת הוא לעשבים ולא לים. אכן כיון שבש"ס בבלי בתלתא דוכתי בסמ' סוטה (יז.) ובסמ' מנחות (מג.) ובמס' חולין (פט.) ובירושלמי (שם) ובספרי (פ' שלח) וגם במדרש רבה (סו"פ שלח) איתא שהתכלת דומה לים, וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא (פסקא דמתן תורה) הראהו תכלת דומה לים. וכן הוא ג"כ בספר הבהיר סמי תלתא מקמי שמונה ושיבושא דספרא הוא דעל בהנך תלתא דוכתי במדרש, וצריך להיות שהתכלת דומה לים וים דומה לעשבים, וכמו שכתבנו במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" (סי' ב' סעיף א'), וכמו שנתבאר דלא שייך פלוגתא במציאות בדבר שהיה נוהג ובא בזמניהם, ובאמת לפי מה שיתבאר שמראה התכלת, הגם שעיקרה ושרשה היא מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א), מ"מ פתוך ומתנוצץ מתוכה מעין ראה ויר"ד (גרי"ן בל"א), אפילו שיבושא דספרא אין אנו צריכין לומר דעל:
4
ה׳אמנם, באמת במראה התכלת לא נסתפקו התוס' מעולם, ופסיקא להו מילתא דמראה התכלת, עיקרה ושרשה היא כעין צבע אירנד"א בלעז (בלא"ה בל"א), ופתוך ומתנוצץ מתוכה מעט כעין מראה ויר"ד בלעז (גרי"ן בל"א) כמו שיתבאר, ובמראה הכרתי עצמה, דהיינו אותו המין הנקרא פור"י או פוריי"ש, ג"כ אי אפשר לומר שנתספקו, דהיאך שייך להסתפק בדבר שהוא לפנינו ונראה לעין. אלא פסיקא לאו מילתא דכרתי הנקרא פור"י או פוריי"ש, עיקר שורש מראיתו היא ויר"ד בלעז (גרי"ן בל"א), ופתוך ומתנוצץ מתוכו מעט כעין מראה אירנד"א בלעז (בלא"ה בל' אשכנז):
5
ו׳אלא דאסתפק להו לשון המשנה, דיהיב כללא גבי אתרוג וקאמר הירוק ככרתי רבי יהודה פוסל, וכן לשון הש"ס בחולין (מז:) אלא ירוקה דכשרה היכי דמי ככרתי, אי לשון זה כולל נמי ירקות כל עשבים ונקט כתרי, והוא הדין כשאר עשבים, או דילמא דוקא ירוק ככרתי קאמר, דהיינו ירקות אותו המין הנקרא פור"י, שפתוך בו נמי כעין מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א), וזהו ביאור המשך דבריהם ז"ל הירוק ככרתי, משמע שמראהו כצבע ויר"ד בלעז (גרי"ן בל"א), כלומר ירוק שפוסל באתרוג משמע דהיינו ירוק עשבי (גרי"ן בל"א), מדקאמר דטעמא הוא משום דלא גמר פירא, ואנו רואים דכשלא גמר פירא מראה האתרוג הוא ויר"ד בלעז כעין עשבים, וצריך לומר, דלשון כרתי כולל נמי ירקות שאר עשבים, וההיא דברכות משמע קצת שדומה לאירנד"א בלעז (בלא"ה בל"א), כלומר דלשון כרתי דוקא כרתי ואינו כולל שאר עשבים, דתנן התם משיכיר בין תכלת לכרתי, משמע דמעט משונין זה מזה. ובמנחות אמרי' דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע, וזהו כעין צבע שקורין אירנד"א בלעז (בלא"ה בל"א), כלומר וא"כ לשון כרתי דוקא ולא עשבים, א"כ הכא נמי דקתני ירוק ככרתי היינו ככרתי דוקא, ואינו כולל שאר עשבים, אבל בירושלמי משמע שהוא צבע ויר"ד (גרי"ן בל"א) כעין עשבים, כלומר דלשון כרתי לאו דוקא, אלא כולל נמי שאר עשבים, והכוונה הוא שירוק כצבע ויר"ד (גרי"ן בל"א) כעין עשבים, דאההיא דבין תכלת לכרתי מסיים ליה תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע, כלומר מדמסיק אגדה זו תכלת דומה לים וים דומה לעשבים כו' ומתני' דבין תכלת לכרתי, נראה דמקביל עשבים באגדה זו כלפי כרתי, דמתני' משמע דכרתי לאו דוקא, אלא כולל נמי שאר עשבים, ובמס' חולין (שם ד"ה אלא ירוקה ה"ד ככרתי) מבואר יותר להדיא בלשונם ז"ל דשקלא וטריא דידהו אינו במראה צבע התכלת ולא במראה הכרתי, דהיינו אותו המין הנקרא פור"י, אלא במשמעות לשון המשנה והש"ס, דמסמן ירוק ככרתי אי ככרתי דוקא או דילמא ככרתי לאו דוקא, וזה לשונם: וכתב בערוך דהוא צבע ירוק, ותרגום של חציר הוא כרתי [לפנינו בערוך תרגום של כרישין הוא כרתי, ונראה שבערוך שלפני בעלי התוספות היה הגירסא ותרגום של חציר הוא כרתי, ובאמת חציר דכתובים (תהילים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה מתרגמינן דמרבי עסבא כו', והיינו דשם קאי במאכל בהמה. על כרחך דחציר כולל כל העשבים, אכן חציר דתורה (במדבר יא) ואת החציר וגו' מתרגמינן וכרתי, והיינו דהתם במאכל אדם קאי והיינו אותו המין הנקרא פור"י, ובלשון המשנה כרישים כדמפ' הערוך (שם ערך כרש א') והתוס' מביאים זה להקדמה לשקלא וטריא דידהו דמסקי].
6
ז׳ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלעז (בלא"ה בל"א) דהוא דמי לרקיע, כלומר ונראה דלשון ירוקה ככרתי דכשרה היינו צבע (בלא"ה), דכרתי דוקא נקט למעוטי שאר עניני ירקות של עשבים, דהרי כרתי הוא שם מין מיוחד דמשמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן משיכיר בין תכלת לכרתי, ואלו ירקות עשבים אינו דומה כלל לתכלת. ומדהתם כרתי דוקא, הכא נמי כרתי דוקא, ואינו כולל שאר עשבים, ועל זה סיימו דמיהו יש לומר דלא נקט ככרתי דוקא, ולמעוטי שאר עניני ירקות, אלא נקט כרתי והוא הדין ירוקה כשאר עשבים. והנה הזניחו מלהביא ראיה לזה מירושלמי שהביאו במס' סוכה, כי באמת אין ראיה כל כך מהירושלמי, דאפשר דאין מקביל כלל עשבים כלפי כרתי דמתני', והא דמסמיך אגדה זו עלה דמתני', הוא משום תכלת דאיירי בה במתני', ולהכי הזניחו ראיה זו, ומביאים ראיה מפירש"י ז"ל בגוף הסוגיא דלעיל גבי ירוקה כשרה מדרבי נתן פי' בקונטרס ירוקה כעשבים [כדלקמן] אלמא ככרתי לאו דוקא, כלומר דהרי רש"י ז"ל מלשון ככרתי גופיה נסיב לפרש ירוקה כעשבים, אלמא פסיקא ליה לרש"י ז"ל דלשון ככרתי הוא לאו דוקא, אלא כולל נמי שאר עשבים. ומיושב בזה מה שתמה על התוס' ז"ל בספר לב אריה בחידושיו למס' חולין (שם):
7
ח׳אמנם, מהות מראה התכלת בפרטות, הנה מבואר שעיקרה ושרשה הוא מראה אירנד"א בלעז (בלא"ה בל"א), הדומה לים ורקיע כמבואר להדיא מכל הני דוכתי הנ"ל, אלא שפתוך ביה נמי ומתנוצץ מתוכה כעין מראה עשבים ויר"ד בלעז (גרי"ן בל"א), כדמוכח מהירושלמי והמדרשים הנ"ל שהיא דומה לדומה לעשבים, וכן ממה דתנן במס' ברכות (שם) משיכיר בין תכלת לכרתי, משמע שהשינוי ביניהם מעט, כמו שכתבו התוס' במסכת סוכה ובמס' חולין (שם) וכן מבואר מלשון רש"י ז"ל במסכת גיטין (לא) רב נחמן חתניה דבי נשיאה הוי יתיב בגוהרקי דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי, ופירש"י צבע התכלת הדומה לכרתי יעו"ש, וכן משמע במדרש רבה (במדבר פ"ד) מעשה השלחן כנגד מלכות בית דוד שהשלחן מכסין בתכלת כנגד דוד שהיה צדיק וכתר לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו, והיינו דדרש שהתכלת רומז לכריתת ברית מלכות, מפני שהתכלת ירוק ככרתי כמו שפי' במת"כ יעו"ש. [ופירושו עיקר דלשאר הפירושים רמז למלכות שמענו רמז לכריתת ברית מלכות לא שמענו יעו"ש], מכל זה מבואר שהתכלת דומה לכרתי מצד ירקות העשבי שמתנוצץ מתוכו, והשינוי שביניהם הוא רק שהתכלת עיקר שורש המראה היא דומה לאירנד"א (בלא"ה בל"א), ומעט מתנוצץ מתוכה כעין מראה ויר"ד (גרי"ן בל"א), וכרתי עיקר שורש המראה היא ויר"ד (גרי"ן בל"א) ומעט מתנוצץ מתוכה כעין מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א), ובזה דומה יותר תכלת לכרתי מלשאר עשבין, דלכרתי יש לה דמיון משני צדדים מצד שני המראות שבה ולעשבים אין לה דמיון, אלא מצד מראה ויר"ד (גרי"ן בל"א) אין לה דמיון עם עשבים שבשאר עשבים זולת כרתי לא פתיך בהו כלל מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א):
8
ט׳ולאשר ראיתי רבים וכן שלמים זולתנו, כי אטעייהו לשון הרמב"ם ז"ל בהל' ציצית (פ"ב סוף הלכה א' והלכה ד' והלכה ח') שכתב וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית, אע"פ שהיא כעין הרקיע כגון שצבעו באסטיס או בשחור כו', אע"פ שנלקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים כו', היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור, מפני שהוא נראה כתכלת כו' יעו"ש. ושפטו מזה, שמראה התכלת היא שחורה ממש, ולזה הבינו ג"כ כוונה בלתי מכוונת בדברינו הקצרים במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" (סי' ג') שמה שכתבתי, שמדברי הרמב"ם שכתב תכלת האמורה בתורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, וכן כתב בה' כלי המקדש (פ"ח הי"ג) ותכלת האמורה בכל מקום, הוא הצמר הצבוע כעצם השמים, שהוא פתוך מן הכחול. ע"כ נראה מזה, שמראה התכלת נוטה ומעורב קצת עם מראה שחרות הדיהה, שהרי הכחול שחור הוא, אלא שדיהה מן שחרות החרת כדמפורש במס' נדה (יט.) שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה אפילו ככחול טהור, ופירש"י דיהה מכן אפילו הוא שחור ככחול טהור, הואיל ואינו שחור כחרת יעו"ש, הרי שהכחול שחור הוא, אלא שהוא שחרות דיהה ואמוץ מעורב בלבנונית, וכיון שכתב שהוא פתוך מן הכחול מבואר דעתו ז"ל, שהתכלת נוטה ומעורב קצת עם שחרות דיהה ע"כ, והבינו שכוונתנו לומר שמראה התכלת הוא מראה שחורה ממש, ועי"ז נתסבכו בסבוכות רבות:
9
י׳ואני תמה, היאך אפשר להבין כלל בכוונת הרמב"ם ז"ל ובכוונתנו לומר שמראה התכלת הוא מראה שחורה ממש, דאם כן היאך הוא כדמות הרקיע וכעצם השמים, הרי מראה דמות רקיע השמים נראה לעין שאינה מראה שחורה, אלא כעין אירנד"א (בלא"ה בל"א), אמנם כוונתנו מבואר, דמה שכתב שהוא פתוך מן הכחול הוא לומר: שמראה התכלת הוא ירוק שחורי (דונקעל בלאה), והבאנו מפרש"י ז"ל שהכחול שחור הוא, אלא שאינו שחור כחרת, והיינו צבע הכחול בעצמו, אבל הנצבע מהכחול הוא ירוק שחורי, וכמו שפירש"י במס' חולין (מז:) אמר רבא ככוחלא כשרה ופירש רש"י ז"ל ככוחלא צבע כחול שהוא כמראה לזו"ר לא ירוק ולא שחור יעו"ש. ועיין בהגהת רמ"א ביו"ד (סי' ל"ח סעיף ד') בשם מהרי"ו ועיין ת"ש (שם) בשם ראב"ן ורוקח והר"ן יעו"ש. עכ"פ מבואר דכוונתנו לירוק שחורי וגם לא ירוק שחורי ממש כצבע הכחול, אלא כפתוך מצבע הכחול, וזה ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל, במה שמשמע מדבריו שצבע התכלת דומה לשחור היינו לירוק שחורי (דונקעל בלאה), ועיין תוי"ט (כלאים פ"ב מ"ה), וזה ג"כ כוונת רש"י ז"ל בנימוקי תורה שכתב שצבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב דהיינו ירוק שחורי:
10
י״אאמנם, מקור הדברים מאין הוציאו זה, והרי לכאורה נראה דכעין הרקיע הוא מראה תכלת ירוק לבנוני (העלל ליכטיג היממעל בלאה), ונראה שהוציאו זה ממה דאמרינן במס' חולין וכמה דוכתי, תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א׳:כ״ו). וכן הוא בזוה"ק ויקרא (כט.) תכלת שבציצית כמעשה לבנת הספיר, וכפי זה לכאורה אינו מובן הא דאמרינן במדרש במדבר רבה (פ"ב) בצביעת מפות הדגלים דצבע מפה שלו דומה לצבע אבנו, וקאמר (שם) יהודה נופך וצבע מפה שלו דמותו כעין שמים כו' יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול יעו"ש. ולכאורה הרי אמרינן ורקיע דומה לאבן ספיר, וכאן אמרינן דשמים דומה לנופך, וכלפי ספיר היתה המפה צבוע שחור דומה לכחול. ונראה דיש חילוק בין שמים לבין כעצם השמים לטהר, דשמים שלא בטהרו שפתוך ביה לבנונית זריחת השמש, הוא במראה ירוק לבנוני נוטה לירוק עשבי, כמראית אבן נופך. אכן במראית אבן הספיר כתיב כעצם השמים לטהר, דהיינו עצם מראה דמות הרקיע כשאין שום דבר מעורב בו אז הוא שחור דומה לכחול, דהיינו ירוק שחורי קצת, וכמו שבאמת אנו רואין החילוק בין אבן הנופך לאבן הספיר שהנופך נוטה לירוק עשבי, והספיר הוא יותר ירוק שחורי, ומזה הוציא הרמב"ם ז"ל שאמר כפתוך שבכחול כי פתוך הוא לשון מעורב שאינו עמוק כל כך כאינו מעורב, וזהו פתוך שבכחול, וזהו שסיים הרמב"ם ז"ל וזה הוא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע הוא סובב הולך על הכתוב כעצם השמים לטהר, והוא מתאחד עם פירש"י ז"ל שלעת ערב שאין אור השמש מעורב עם מראה הרקיע אז הוא ירוק שחורי קצת וכן הרקיע סמוך לשמש, שרחוק מן השמש, השמש זורחת עליו והוא מלבין. אבל סמוך לשמש אפילו ביום הוא ירוק שחורי, ורק שאם מביטים על הרקיע ביחד עם השמש אין האדם יכול לראות את עצם הרקיע, ורק דרך שפורפרת יכול לראות מראהו והוא ירוק ספירי נוטה לשחרות קצת:
11
י״בוכן הוא משמעות לשון הזוה"ק (בראשית נא) נהורא תכלא אוכמא יעו"ש, ובזוה"ק (פנחס רכז) ותרין גוונין רשימין בטלית חד חוור וחד תכלת ועל תרין גוונין אלין אתמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לבנת לובן דספיר דאיהו כליל בתרין גוונין רחמי ודינא חוור ואוכם אוכמי דתכלת כו' יעו"ש, וע"ע זוה"ק (שלח קעה) וברע"מ (שם), מבואר מכל זה דמראה תכלת נוטה לשחרות דהיינו ירוק שחורי, ובזה מתפרש היטב לשון הזוה"ק (תרומה קלט) תכלת דא איהו כרסיא דכתיב ביה (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ונגה לו סביב בגין דעבדין ביה כריכין לציצית וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק כגון כרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש דהא אישתני גוון תכלא מכמה דהוה כו' יעו"ש, והיינו לפי שמראה התכלת הוא ירוק שחורי קצת (דונקעל בלאה). וידוע שירוק שחורי אין הירקות ניכר בחשכת לילה ונראה כמו שחור ממש אלא כד נגה לו, שהיום מתחיל להאיר קצת, אז מתחיל להיות ניכר הירקות, וכבר רמזנו על זה במאמרנו הקטן "שפוני טמוני חול" (שם):
12
י״גוגם ענין הוראת שם תכלת מורה על זה, כי תכלת הוא לשון תכלית ושלימות, כדאיתא בזוה"ק (פנחס רכו:) תכלת שבציצית איהו תכלית דכל גוונין דאיהו תכלית דעשר ספיראן וביה ותכל כל עבודת אהל מועד, ובזוה"ק (פקודי רלא) אמאי בפתיל תכלת אלא לאחזאה דהאי תכלא אתקשר בכלא כו' תכלא דאיהו בקשורא דנהירו חוורא כלא כחדא כו', וע"ע בזוה"ק (פקודי רלה:) בגין דתכלא איהו גוונא לאתעטרא ברזא דכל גוונין יעו"ש, וכן היא לשון כלה וכליון כדאיתא בזוה"ק (פנחס רכו:) ואיהי לשון כלה כו' ואיהי תכלת דשרגא דאכיל תרבין ועלווין כו'. ועיין זוה"ק (בראשית נא) ובספרי (פ' שלח) למה נקרא שמה תכלת על שם שנתכלו הבכורות ד"א על שם שכלו בים יעו"ש. ואם כי הדברים מרמזין לענינים עמוקים ומבקשי ה' יבינו כל, אכן גם בפשיטות הוראת שם תכלת על מראית הצבע היא בהוראות הללו לשון תכלית ושלימות ולשון כלה וכליון, וביאור הענין, כי שורש כל הגוונים הם מקרני אור הבוקע בהם, ולזה כל מראות הצבעים הם כסדרן, כפי התרחקות שרשם מאור, וכמו שנראה לעין כשמעמידין זכוכית משולש ארוך ובהיר נגד השמש, יופיעו ויקדרו קרני אור השמש דרך הזכוכית ונראה מתוכו קו צבוע במראות שונות, היינו א' בראשית מקום המקבל אור השמש מראה אדום חום. ב' ואחר כך מראה אדום שושני כרכומי. ג' ואח"כ מראה אדום פתוך בחלמוני, ד' ואח"כ ירוק חלמוני עד ירוק העשבי, ה' ואח"כ ירוק העשבי עד ירוק התכלת, ו' ואח"כ ירוק התכלת. ז' ואח"כ תכלת עמוק השחורי:
13
י״דוזהו הוראת שם תכלת, לשון תכלית ושלמות, כי תכלית כל הגוונים נאספים במראה התכלת כידוע, שצבע וקרני אור השמש המה בשפע ובריבוי במראה התכלת יותר מבשאר הגוונים, להיותה סוף אסיפת כל הגוונים בתוכה. וזהו ג"כ הוראת שם תכלת לשון כלה וכליון, כי אחרי לטישת והקדרת קרני אור השמש במראה ירוק התכלת משם ולהלן שמתחיל תכלת עמוק השחורי, כלה כל הגוונין, כי הוא חשוך ושחור ממש עד שאין גוון התכלת ניכר מתוכו כלל. וכל זה מתבאר מהזוה"ק (תרומה קמט) תכלתא נפיק מגו ההיא גוון סומק, וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצטבע גוון תכלא, אוכם גוון דא נפיק מהתוכא דסומקא וכו' וכלא מההיא סומקא קדמאה אתפתך וכו' האי אוכם איהו חשוך יתיר דלא אתחזי גוון דיליה מגו חשוכא יעו"ש. מכל זה מבואר דתכלת נוטה לשחרות דהיינו ירוק שחורי קצת, ורק תכלת עמוק השחורי שהוא חשוך ושחור ממש עד שגוון התכלת אינו ניכר מתוכו כלל, פסול:
14
ט״ווכן מתבאר דמראה התכלת נוטה לשחרות קצת ממדרש שוחר טוב (מזמור צ'), ובכמה דוכתי, דמסמן מראה התכלת שדומה לים וים לעשבים ועשבים לאילנות ואילנות לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וכו'. והיינו דמסמן שדומה לים, אכן הרי אין כל הימים מראיתם שוה, שיש ים השחור וכן ים האדום דהיינו ים סוף וכן ימים הירוקים, אין כל האקלימין שוה, יש ירוק, ירוק העשבי, ויש ירוק, ירוק הכרתי, לזה קאמר וים לעשבים. ולהיות גם העשבים יש מהם ירוקים מראה ויר"ד (גרי"ן בל"א) ויש מהן ירוקים אירנד"א (בלא"ה בל"א) כגון כרתי, לזה מסמן וקאמר ועשבים לאילנות. ולפי שמראה האילנות ג"כ אינם מתדמין תמיד במצב אחד, שהעומד סמוך להם רואה אותם ירוקים (ויר"ד בלע"ז) והעומד רחוק מהן עד שמצב האילנות הוא במקום שכלה חוג כח ראייתו ונראים ואינם נראים, מתדמין אצלו במראה אירנד"א (בלא"ה בל"א). וקאמר, ואילנות לרקיע, ולהיות מראית הרקיע ג"כ אינו שוה בכל מקום ובכל זמן, שיש חילוק במראות הרקיע ממדינות החמים למדינת הקרים ובין כשהוא בטהרו לכשאינו בטהרו, לזה מסמן ורקיע לקשת, כלומר באיזה רקיע, ברקיע הדומה לקשת, ולהיות שבקשת נמי יש הרבה גוונים כנזכר בזוה"ק בכמה דוכתי שיש תלת גוונין בקשת, ובזוה"ק (נח ע"א) משמע שיש הרבה גוונים בקשת, וכן הוא נראה באמת בראית העין, אלא דמראות שרשיים אינן בו אלא שלש, ושאר המראות המה פתוכים ומעורבים. ולכן מסמן והקשת דומה לענן, היינו באותו מראה של קשת שהוא דומה לענן, היינו במקום שהוא פתוך ומעורב קשת וענן. הנה מבואר מזה ג"כ שמראה התכלת נוטה לשחרות קצת:
15
ט״זהנה נתבאר שורש מראה התכלת בפרטות כי שרשה היא מראה אירנד"א (בלא"ה בל"א) הנוטה לשחרות דהיינו ירוק שחורי קצת ופתוך ביה מעט כעין מראה ויר"ד בלע"ז (גרי"ן בל"א), ולהיות כי גם במראה זו עצמה יש עזה וכהה ודיהא ממנה כמה מדרגות, והא ודאי ליכא למימר דדוקא מראה אחת בגבול מצומצם כשרה בתכלת דהרי א"א לצמצם לכוון תמיד המראה בגבול אחד מצומצם, ועל כרחך דאמר רחמנא עביד וכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה ולא הצריכה תורה מראה בגבול אחד מצומצם דוקא כבמס' בכורות (יח:) יעו"ש, וכן מוכח להדיא דלאו דוקא מראה אחת כשרה בתכלת מסוגית הש"ס מנחות (מג) אישתני למעליותא כשרה לגריעותא פסולה יעו"ש. הרי דמראה הראשונה כשרה וגם השניה דמעליותא כשרה וכן הוא מבואר בדברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"ר בלשונות הרמב"ם סי' מ"ח דפוס סדילקאוו) יעו"ש וכן מבואר מדברי הספרי דבי רב למהר"ד פארדו ז"ל שאביא אי"ה לקמן בקונטרס שער התשובה יעו"ש.
16
י״זלזאת ראיתי להעיר ולתת לזה גבול ומדה מרווחת במראה התכלת, והוא נודע בלוחות התחלקות מראות הצבע ליסודותם הקודרים דרך עשת הזכוכית המשולש הנזכר שנמצאים בבתי לימוד כח הראות והאור (כי הנדפסים בספרי הלמוד אינם מכוונים) ושם נחלק קדירת אור השמש למאה ושבעים חלקי מדת המעטער והכשר שבו לצבע התכלת הוא מתחיל מן תשעים עד מאה וחמשים חלקי המעטער, שמן מאה וחמשים ולמעלה הוא שחור ואין הירקות של מראה התכלת ניכר בו ומן תשעים ולמטה מתחיל מראה הכתרי ששרשו מראה ויר"ד בלע"ז (גרי"ן בל"א) והממוצע דהיינו מן מאה ועשר עד מאה ושלשים הוא המובחר לתכלת. והוא באמת הממוצע בין אבן הנופך והספיר מהמובחרים שבמיניהם, שגם באבנים הנ"ל יש כמה מראות שאין כולם שוים בירקותם שיש מהם עמוק ויש מהם כהה, אכן המראה הנ"ל הוא מהמובחרים שבאבנים הנ"ל:
17
י״חובזה נראה לבאר לשון הירושלמי ברכות (פ"א ה"ה) מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ומפרש עלה בירושלמי כיני מתני' בין תכלת שבה ללבן שבה ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומה טעמיה דרבי אליעזר וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועין יעו"ש. והנה המפרשים נתלבטו בהא דקאמר וראיתם מן הסמוך לו מה ראיה מציצית לזמן ק"ש. וביארתי בחידושי לירושלמי דהוא כדאיתא בש"ס מנחות (מד:) וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו ק"ש, דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן, וענין שנקרא ק"ש מצוה התלויה בה, הוא כדאיתא בצוואת רבי אליעזר הגדול ארחות חיים (סימן י"ד סק"ד) דכל הקורא ק"ש בלא ציצית כאילו מעיד עדות שקר בעצמו יעו"ש. אכן בהא דרבי אליעזר וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועין אינו מובן מאי תלמודיה, ולפי מה שנתבאר נראה דאדרשיה דת"ק סמיך וקאי והכי קאמר, כיון דקפיד קרא בזמן ק"ש משיהא התכלת ניכר מתוך הלבן, א"כ צריך שיאיר כל כך עד שיוכר בין הצבועין, דהרי הלבן יכול להיות ג"כ מכל הצבעים כולם לבד מתכלת או מקלא אילן הדומה לו כדאיתא (מנחות לח:) מידי ציבעא קא גריס וכן בטלית שכולה תכלת דאמרינן (מנחות מא:) שכל מיני צבעונין פוטרין בה לשם לבן חוץ מקלא אילן, ופירש"י ז"ל בלישנא אחרינא דקלא אילן במקום לבן פסול משום שדומה לתכלת ואין כאן שני מינים, דאשני מראות שבה לצבועין שבה, והיינו דקאמר משיכיר בין תכלת לכרתי, שהכרתי הוא גבול האחרון משאר הצבעים לתכלת ועד מראה הכרתי וכרתי בכלל כשר במקום לבן, שיש היכר בינם לבין תכלת וקרינן בהו שני מראות, אבל כל שקרוב לתכלת יותר מכרתי הוא בכלל פסול, דקלא אילן שפסול במקום לבן משום שדומה לתכלת ואין כאן שני מראות:
18
י״טודע דבמנחות (מג:) אהא דקאמר מפני שתכלת דומה לים פירש"י שנעשו בו נסים לישראל, יעו"ש והיינו ים סוף, וידוע שנקרא ים האדום, אכן באמת ידוע כי הים סוף בעצם ג"כ מראהו ירוק ככל הימים ורק שנקרא ים האדום מחמת שלפעמים נראה אדום מחמת אסיפת בריות קטנות שבים השטים על פני שטח העליון מהים ההוא והמה אדומים, ומלבד זה אין כוונת רש"י ז"ל להגביל מראה התכלת דוקא לים ההוא שנעשו בו נסים לישראל, דא"כ הוי ליה למימר להדיא ים סוף, אלא כוונת רש"י ז"ל לפרש מעלות התכלת במה שדומה לים, דהיינו שרומז למה שנעשו בו נסים לישראל, ומקור דברי רש"י ז"ל הוא מספרי (פרשת שלח) למה נקרא שמה תכלת כו' על שם שכלו בים:
19