ראשית חכמה, שער היראה א׳Reshit Chokhmah, Gate of Fear 1
א׳ראשונה צריכין אנו לבאר מהות היראה, ואחר כך הדברים שעל ידה יקנה האדם היראה בלבו. היראה שעליה נצטוינו בתורה כמה פעמים (דברים יא, יא) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, וכן (שם יא, יט) את ה' אלהיך תירא, וכמוהו רבים, הוא כי אחר שידע האדם שיש לעולם בורא אחד והוא ברא כל הנמצאים והוא מנהיגם כרצונו, ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום, כמ"ש (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כלם, ואלו ח"ו יצוייר העדר שפעו מכל העולמות אפילו רגע אחד, יתבטלו כלם והיו כלא היו, כי כלם צריכין אליו והוא אינו צריך להם, חייב ליראה ממנו ולקבל עליו עול תורה ועול מצות, כעבד היודע שיש לו אדון ופטרון, למי הוא עובד, שאם לא ידע למי הוא עובד, לא תכון בלבו העבודה, כמ"ש (דה"א כ, ח-ט) דע את אלהי אביך ועבדהו.
1
ב׳ויראה זו ביאר הרשב"י ע"ה בפרשת בראשית (זוהר בראשית יא, ב) זה לשונו יראה דאיהי עקרא, למדחל בר נש למריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה כלא חשיב, כמה דאתמר (דניאל ה, ו) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי יראה, עכ"ל לעניננו. ודבריו אלו קטני הכמות ורבי האכות, צריכים ביאור רחב, ויתבארו בעזרת השם כפי שכלנו הדל לפי הפשט ממש היוצא מכללות דבריו אל כוונתינו, שעיקר היראה לירא מעילת כל העילות וסבת כל הסבות, שהוא עיקר ושורש לכל העולמות, ירצה שהוא המקיימם בחיותו ית' השופע בהם.
2
ג׳וזו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה, הוא לידע שיש אלוה, שנאמר (שמות כ, א) אנכי ה' אלהיך. והמצוה הזאת היא י'סוד ה'יסודות ו'עיקר ה'כל, לידע שיש מצוי ראשון שהמציא כל נמצא והוא המקיימם בשפעו העליון.
3
ד׳וכן משה רבינו ע"ה כשבא לדבר עם ישראל במצרים להמשיכם לעבודה האלהית, אמר (שם ו, ז) ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם וגו'. וכתב הרשב"י ע"ה בפקודין נדפס בפרשת וארא (זוהר ח"ב כה, א) שזו היא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל להכיר את הקב"ה בכלל, זה לשונו ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקוב"ה בכללא, למנדע דאית שליטא עילאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו, שמיא וארעא וכל חיליהון, ודא הוא בכללא, עכ"ל. ופירש שם לקמיה, שזו היא יראה בכלל, ויש יראה בפרט שעליה נאמר (משלי א, ז) יראת ה' ראשית דעת וגו', והכוונה השגת פעולותיו והנהגתו על ידי מדותיו העליונות.
4
ה׳ובקבלת התורה נתאוו ישראל לדעת ולראות למי עובדים ואמרו למשה רבינו ע"ה רצוננו לראות את מלכנו, כדפירשו רבותינו ז"ל, והקב"ה הסכים לשאלתם ופתח להם כל העולמות והיו שומעין ורואין את הקול אומר אנכי ה' אלהיך. וכן פירשו בתיקונים (סד, ב) זה לשונם בקיצור לא אשתכח אתר לעילא ותתא דלא מליל מניה אפילו במלאכין דלא אשתכח דאלוה אחרא אית בעלמא מליל בכורסייא, הה"ד אנכי, והכי סליק אנכ"י לחשבון כס"א, ולבתר מליל במלאכין, הה"ד (שמות כ, ט) וכל העם רואים את הקולות, דעלייהו אתמר (קהלת י, כ) כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'. בגין דכד קוב"ה בעא למללא במלאכיא נחת שמיה עלייהו כגוונא דא ידו"ד וכו', ודא איהו וכל העם רואים את הקולות, ואינון הוו מלאכין דכל חד הוה אתעביד קול ופרח באוירא, וכל חד מישראל דהוה אמר נעשה ונשמע הוה שריא בפומיה והוה אוליף ליה אורייתא כולה, ולבתר מליל עמהון משמיא וארעא, הה"ד (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וגו', לבתר הוה מליל עמהון מד' סטרין, והוו מסתכלין כלפי מזרח והוו שמעין ית קלא ולגבי מערב וצפון ודרום הוו שמעין ית קלא, לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון, ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון, לאחזאה דמלא כל הארץ כבודו, דאיהו סביל עילאין ותתאין, ואיהו סמיך עילא ותתא וכורסייא יקרא ומלאכין ונשמתין איהו סביל כלא וקשיר כלא ומייחד כלא, ולית מאן דסמיך ליה, עכ"ל לעניננו. ודלגנו מהמאמר הבלתי מצטרך אל כוונתנו.
5
ו׳ובזה נבין פסוק (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, ירצה הראת, כי בעינינו ראינו מציאות הנבואה וידענו כי ה' הוא האלהים, ירצה האלוה התקיף אדון ופטרון לעולם ואין עוד מלבדו, והוא מה שפירש המתרגם ארי ה' הוא אלהא, כי אלהא מורה על אלהות אין סוף מלך מלכי המלכים. וכן פירש ברעיא מהימנא פ' פנחס (רנח, א) אלהים סהיד על אלהות דיליה דאית אלהים ואלהי האלהים ואיהו אלוה על כלא ולית אלוה עליה, עכ"ל, זהו פשט הכתוב.
6
ז׳ונבא לבאר המאמר שבפרשת בראשית שהתחלנו בו, שאמר שעיקר היראה למדחל למאריה בגין דאיהו רב ושליט וכו', צריכין אנו לדעת מהו רב ומהו שליט, מפני שדברים אלו נוגעים לענין היראה.
7
ח׳מצינו בתורתנו הקדושה כשבאה לייחס היראה ייחסה היראה לידו"ד, כאמרו (דברים יא, יא) מה ידו"ד אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ידו"ד אלהיך. וכן (שם יא, יט) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד וגו', וכן (שם כח, כט) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. ונודע כי הוא ושמו אחד, וכמו שנודע יותר בבירור ליודעים ד"ה, ומאחר שהוא כן, כל מה שנמצא שיתכנה לה', גדול ומושל, יתכנה לו ית', ומצינו שידו"ד נקרא גדול, שנאמר (תהלים קמה, ג) גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, ומאחר שהוא נקרא גדול ראוי שנחקור באי זה בחינות יקרא גדול.
8
ט׳ומצינו גדול בפסוקים בבחינות שונות הא' בבחינת ההארה הגדולה והמעלה והרוחניות, כענין שני המאורות הגדולים, שגדולתם היתה בהארה, והראיה שמה שנקראו אחר כך מאור גדול ומאור קטן הוא גדלות ההארה וקטנותה, שהירח נתמעט אורה. גדולת המעלה - והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא, י), וכמוהו, גדלת מרדכי אשר גדלו המלך (אסתר י, ב). גדולת הרוחניות והחשיבות - הוא מאמר דוד לשאול (שמואל-א כו, כג) כאשר גדלה נפשך וגו' כן תגדל נפשי בעיני ה', ואין שייכות גדולה בנפש אלא גדולת הרוחניות והחשיבות.
9
י׳הב' גדול בבחינת ההשגה כענין (תהלים קד, כה) זה הים גדול, שאם הכוונה על גדולת הכמות הרי נאמר ורחב ידים, אלא ודאי גדול בבחינת עומקו, שיש מקומות בים שאין להם סוף. וכן כיוצא בזה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, ופירושו שבעשיה הגשמית מענין שמים וארץ והים ושאר הבריות הגדולות אנו תמהים ואומרים מה גדלו, כמה נעלה לפי ערך זה מה שאינו מושג בגדלו ורוחניותו בתוך המחשבה, שודאי אין לו שיעור. ולזה אמר מאד עמקו מחשבותיך, וכל מקום שנאמר מאד, הוא בלי שיעור, וכן פירשו בזוהר בפרשת וארא (כז, א). והנה מגדולת בריותיו אשר ברא, נעלה במעלת כמה וכמה בגדולת יוצרנו יוצר הכל, שאין להשגתנו בו סוף ותכלית.
10
י״אהג' בבחינת התפשטות כחו ואורו בנמצאים, כענין (במדבר יד, י) ועתה יגדל נא כח ה'. וכן בכח גדול וביד חזקה. וכן פירשו בפרשת שלח לך, ומזה נגזר (שמות יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה, והיינו גדולת הכח והיכולת. הד' גדולת החסד והרחמים, כענין (במדבר יד, יט) סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך. וכן (ישעיה נד, ז) וברחמים גדולים אקבצך. הה' גדולת העצה, שנאמר (ירמיה לב, יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו'.
11
י״בוחמש בחינות אלו שבמלת גדול יתייחסו לעילת כל העילות לרוממותו, הראשון שהוא גדול בבחינת הארה, היא הארה שאין לה קץ ותכלית עד שכל המאורות שבכל העולם העליון וכל שכן מה שממנו ולמטה, כולם הם חשך כנגדו, כדפירשו בתקונים (קלה, ב) כתר עלאה אף על גב דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכם איהו קדם עילת העילות. ואמר אחר כך עוד, ועילת העילות לית נהורא קיימא קמיה, כל נהורין מצוחצחין מתחשכאן קמיה, עכ"ל.
12
י״גאם בבחינת עומק ההשגה, על זה נקרא הוא יתברך אין סוף, שאין להשגתו סוף, מה שאין כן כל הנבראים, שכל עלול ישיג בעילתו בהתמדת הזמן, אבל עילת על כל ית', מיום שנברא העולם ולא קודם לא היה מי שעמד על עומק השגתו. וכן פירש בפרשת וירא (זוהר קג, א) בפסוק (משלי לא, ב) נודע בשערים בעלה, אמר זה לשונו תא חזי קוב"ה אסתלק ביקריה דאיהו גניז וסתים בעלוייא סגיא לא איתי בעלמא, ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה ולא יכיל לקיימא ביה בגין דאיהו גניז וסתים ואסתלק לעילא לעילא, וכלהו עלאי ותתאי לא יכלין לאתדבקא עד דכלהו אמרי ברוך כבוד ה' ממקומו, עכ"ל, ומפשטי דבריו יש ראיה אל כוונתינו עם היות שהמאמר הזה דבריו עמוקים.
13
י״דוכן התפשטות אורו בנמצאים, זה פשוט דעילת על כלא נהיר בי' ספירן דאצילות וכו' כדפירשו בתיקונים (ג, ב). וכן גדולת הרחמים, הוא מקור הרחמים, כי באור פני מלך חיים, ואם אפילו בנאצל הראשון אנו שוללים הדין ממנו, כל שכן בעילת על כל העילות.
14
ט״ווענין גדול העצה יובן במה שאמר בפרשת בראשית (זוהר בראשית כב, ב) בענין נעשה אדם, זה לשונו בקיצור מאי ניהו דאמר (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא, אלא דא איהו עלת העלות עלת על כל עילאין, דההוא דאתקרי עלת העלות עלת מאלין עלות, דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשו מההוא דעליה, כמה דאוקימנא לעילא בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מיניה נעשה, וההוא דלעילא מיניה לא עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה, אבל ההוא דאתקרי עלת כל העלות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה כד"א (ישעיה מ, כה) ואל מי תדמיוני ואשוה, אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה, עכ"ל לעניננו.
15
ט״זוטעם התייחס כל הדברים האלו לידו"ד יותר משאר השמות, מפני היות שם ידו"ד מקור ושורש לכל השמות כמו שנתבאר בסבא פרשת משפטים (סבא משפטים צו, א), ועוד בתקונים תיקון נ"ז בסופו (צא, ב - צב, א) נתבאר ענין זה בבירור יותר.
16
י״זועוד נתבאר שם במעלת שם הידו"ד, והוא מוכרח להעתיקו לדרוש שלנו, זה לשונו ולית מלאכא דלא אשתכח ביה שם ידו"ד, דאשתכח בכל אתר כגוונא דנשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר, ובגין דא אית לבר נש לאמלכא ידו"ד בכל ספירן ובכל כרסיין ובכל מלאכין ובכל אבר ואבר דבר נש, דלית אתר פנוי מניה לא בעילאין ולא בתתאין, ידו"ד לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעילת העילות דמייחד לון, ובגין דאיהו מייחד ד' אתוון ביה אתקריאו ידו"ד ביחודא חדא ידו"ד אחד ושמו אחד, ובגין דא שוי מהימנותא דישראל בארבע אתוון אלין, וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא, לית שמא עד אין סוף ועד אין תכלית רברבא ושלטנא מן דא ולעילא עד אין סוף ולתתאה עד אין תכלית, וכל חיילין ומשריין מניה דחלין ומזדעזעין, עכ"ל. הרי בפירוש שכל השמות אפילו שם אהי"ה שהוא בכתר, הוא כינוי לשם ידו"ד, כמו שאמר וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא. ואמר אחר כך לית שמא וכו' רברבא ושלטנא מן דא, הרי בפירוש שיתייחס הגדולה והממשלה לידו"ד יותר מכל השמות.
17
י״חובזה יתבאר פסוק גדול ה' ומהולל מאד, שהתחלנו בו, ירצה גדול ה' - גדולתו היא בבחינות האמורות שהם מצד חסדו. ומהולל מאד, הוא כפי מה שנתבאר במאמר הזה ועוד יתבאר לקמן, כי בשם ידו"ד נמצאו ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים, ולכן כל אחד ואחד יהלל לה' ב"ה כפי השגתו בכח ידו"ד שנתפשט בו, בני העולם הזה התחתונים יהללו כפי קוצר השגתם מפני שהם בעשיה הגשמית, ועולם הגלגלים שהם דקים יותר יהללו יותר, וכן מעולם לעולם, כי כל הקרב הקרב אל המלך מכיר גדלו ועוצם יכלתו, והכלל הוא כי כל אחד כפי עכירות החומר שבו נחתם חותם ידו"ד כן יתמעט ההשגה, וכפי הזדככות החומר כן תתרבה ההשגה, והיינו ומהולל מאד - כי רבוי העולמות אין להם מספר, והוא מהולל מהם כל אחד כפי השגתו. ולגדולתו - גדולת השם בבחינת עצמו קודם שתתפשט גדולתו אל התחתונים, אין לה חקר, וכאשר יתפשט כל אחד יהלל כפי השגתו בחקירת גדולתו ית' במה שנתפשט בו. ויש עוד בזה ביאור, ולא נאריך שלא לצאת מהדרוש.
18
י״טוכן מצינו בכתובים שנתייחס לשם הזה הממשלה, בדברי המשורר ע"ה (תהלים כב, נט) כי לה' המלוכה ומושל בגוים. וכן בדברי הימים (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל.
19
כ׳ומה שיתייחס לו הממשלה אחר שהזכיר כל המדות הנזכרות, הוא במה שביאר הרשב"י ע"ה במאמר שהעתקנו, כי ידו"ד הוא חיות פנימי המתפשט בכל העולמות כענין הנשמה המתפשטת בגוף שאין מקום פנוי ממנה, כן ידו"ד הוא שקיו דאילנא, כמו שנתבאר בתיקונים (תיקוני הזוהר יז, א) במאמר אליהו, והיינו ענין הממשלה המתייחס לו, שכמו שהנשמה היא הנותנת לאדם החכמה והבינה והמדע והכח ושאר המדות שבאדם שהם עיקר הממשלה באדם, שכולם נפעלות על ידי הנשמה, כן שם ידו"ד הוא המושל לפעול כל הפעולות וממנו הכל על ידי עילת העילות המייחד הכל הנקשר בו.
20
כ״אעוד נתייחס הממשלה לידו"ד בבחינה אחרת בדברי המשורר ע"ה, באמרו (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' ברכו ה' כל צבאיו משרתיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו. וכדי לבאר ענין אומרו בכל מקומות ממשלתו, צריכים אנו לבאר שלשה פסוקים אלו בקצרה.
21
כ״בוהענין יובן במה שנתבאר במאמר הקודם בראשו, שאמר שאין לך מלאך שאין נמצא בו שם ידו"ד, ששם ידו"ד נמצא בכל מקום, ואמר ועל דא אית ליה לבר נש לאמלכא ידו"ד בכל ספירן ובכל כרסיין ובכל מלאכין. נמצא שבעולם הכסא הוא ידו"ד כמו שהוא באצילות, וכן בעולם המלאכים, וכן בעשיה בכל אבר ואבר דבר נש. ואופן שימצא ידו"ד בכל אבר ואבר אפשר כמה שפירשו בתיקונים (קלט, ב) שכל אבר יש בו ד' יסודות. ועוד כמה שפירשו שם (קמ, א), שכל אבר יש בו עור ובשר וגידים ועצמות, ופירשו שם כי עצם ובשר וגידים עלייהו שריא ברכה וקדושה וייחוד, ואלו הג' נודע שהם סוד יד"ו, ועוד פירש שם משכא איהו דמות אדם, מלכות, כל דיוקנין אתחזיין ביה וכו', הרי ה' אחרונה.
22
כ״גוהענין שימצא ידו"ד בכל הבריות נתבאר באופן אחר ברעיא מהימנא פרשת בא אל פרעה (מב, א), זה לשונו כל חיות דאינון חיות הקדש באתוון דשמא קדישא אתקריאו, הה"ד (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, ואפילו כל בריין איתבריאו בהון ולית בריאה דלא רשים בהאי שמא בגין לאשתמודעא למאן דברא ליה והאי איהו י' דיוקנא דרישא דכל בריין, ה' ה' דיוקנא דה' אצבען דימינא וה' דשמאלא, ו' דיוקנא דגופא, ובגין דא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, לית כל בריה דאשוה כוותי, ואף על גב דבראתי לה כדמות אתוון דילי, דאנא יכיל למחאה ההיא צורה ולמעבד לה כמה זמנין וכו', עכ"ל לעניננו. הרי בפירוש מבואר במאמר הזה היות כל בריותיו חתומים בחותם שמו ית', להורות שבורא אחד להם והוא מושל בהם למחות צורתם כרצונו כחומר ביד היוצר.
23
כ״דעם הקדמה זו נבאר הפסוקים "ברכו ה' מלאכיו", בזוהר פרשת לך לך (צ, א) פירש שמלאכיו הם הצדיקים, וזה לשונו דבר אחר ברכו ה' מלאכיו, אלין אינון צדיקייא בארעא דאינון חשובין קמי קב"ה כמלאכי עילאי ברקיעא, בגין דאינון גבורי כח דמתגברי על יצריהון כגבר טב דמתגבר על שנאיה, לשמוע בקול דברו, דזכאן בכל יומא למשמע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו, עכ"ל לעניננו. והנה נודע שנשמות הצדיקים הם חצובות מתחת כסא הכבוד, ולכך כנגד עולם הכסא שמשם הנשמות, אמר ברכו ה' מלאכיו, ירצה שימשיכו ממנו שפע וברכה, שהוא מקור הברכה כדפירשו בתיקונים (תיקוני הזוהר ל, ב), כי ידו"ד נקרא ברו"ך, מלאכיו שהם נשמות הצדיקים שנבראו ע"י ידו"ד שהוא חותם הנחתם בכסא כאומרו (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.
24
כ״הוכנגד החותם הג' הנחתם במלאכים, אמר "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו", שהם המלאכים שהם רוחניים למעלה בלי יצר הרע, ולכך הם לעולם עושים רצונו, ואמר ברכו ה', שימשיכו שפע מידו"ד שעל ידו נבראו כדפירשו במאמרים הקודמים.
25
כ״ו"ברכו ידו"ד כל מעשיו", הוא כנגד חותם הד' נחתם בעולם הגלגלים בי"ב מזלות ובז' כוכבי לכת ובכל הכוכבים ובכל הבריות שבתחתונים, שכלם נחתמו בחותם ידו"ד כדפירש ברעיא מהימנא במאמר שהעתקנו, דלית בריה דלא רשים בהאי שמא.
26
כ״זואמר "בכל מקומות ממשלתו", שלא תאמר תינח ברוחניים העליונים שימצא בהם ידו"ד, אבל בגשמיים התחתונים כיצד יברכו את ידו"ד, ולזה אמר בכל מקומות ממשלתו, ירצה שממשלתו ית' שוה בכלם בתחתונים כמו בעליונים, ולזה אמר "ברכי נפשי את ה'" אף על פי שאת למטה מלובשת בעשיה.
27
כ״חעוד ירצה "בכל מקומות ממשלתו", שלכאורה הוא מיותר, אחר שנזכר כל מציאות העולמות פשיטא שבכל מקומות ממשלתו. אלא הענין הוא לרבות מה שבין עולם לעולם, כדפירשו בגמרא (חגיגה יג.) שמן הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין רקיע לרקיע, ועל דרך זה בין עשיה ליצירה ובין היצירה לבריאה וכו', בכל מקומות ממשלתו, והיינו מה שפירשו בתיקונים (צא, ב) דלית אתר פנוי מיניה לא בעלאין ולא בתתאין. הרי זו בחינה שנית בממשלה המיוחסת לידו"ד, שתתפשט ממשלתו ית' בכל העולמות ובכל הבריות שבתחתונים, שכלם חתומים בחותמו.
28
כ״טוהוא מה שאמר משה רבינו ע"ה (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ידו"ד הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הכוונה לפי הפשט באמרו הוא האלהים - ר"ל שהוא האלוה התקיף ושולט על הכל, כי כל אלהים לשון חוזק, כענין ואת אילי הארץ. בשמים ממעל - ריבה כל מציאות העולמות העליונים עד מעלה מעלה, והיינו ממעל, דלימא בשמים לבד. ועל הארץ - היינו מה שבין השמים לארץ, ומה שבין ארץ לארץ, והיינו ועל הארץ סתם. מתחת - לרבות ו' ארצות וכל בריות התחתונים שבה. אין עוד - שכלם נמצאו ע"י עליונים ותחתונים.
29
ל׳ואחר שידענו ענין הממשלה הזאת המיוחסת לידו"ד, זו הממשלה עצמה תתייחס לעילת כל העילות המייחדת אותיות ידו"ד, כמו שייחס בעל המאמר בענין היראה הממשלה לו יתברך, כמו שאמר יראה דאיהי עקרא למדחל למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא וכו', והיינו שיתפשט אורו בכל העולמות, כאמרו בתיקונים (ג, ב) ועילת על כלא הוא נהיר בעשר ספירות דאצילות, ובעשר דבריאה, ונהיר בעשר כתות דמלאכיא, ובעשר גלגלי רקיעא, ולא אשתני בכל אתר. ונמצא כי הארתו ית' בכל עולם ועולם הוא על ידי התלבשו באותיות ידו"ד, כמו שנתבאר לעיל.
30
ל״אואומרו ולא אשתני בכל אתר, דלימא ולא אשתני לבד, כי בכל אתר לכאורה היינו המקומות האמורים, וכבר נזכרו במאמר שהם עשר דאצילות וכו'. אלא נראה שהוא על דרך בכל מקומות ממשלתו בפירוש הב'. ונמצינו למדים שאפילו באויר העולם ימצא עילת כל העילות מתלבש באותיות ידו"ד שהוא ושמו אחד, והיינו עיקר היראה שאמר משה רבינו ע"ה (דברים כח, נח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ידו"ד אלהיך, ולא יאמר הזה אלא במורה באצבע שהוא לפנינו.
31
ל״בועתה בזה ידענו סוד מלא כל הארץ כבודו שפירשו ברעיא מהימנא פרשת בא אל פרעה (מב, ב), שהוא על התפשטות האלהות העליון, וזה לשונו דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, עכ"ל. ומפני זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים טז, ח) שויתי ידו"ד לנגדי תמיד, כי בחשבו שידו"ד לפניו, שם הוא עילת העילות המייחד הכל, ומזה ימשך לאדם המורא והבושת והצניעות שלא לחטוא לפני המלך העליון הנכבד והנורא שלפניו, כמו שיתבארו עוד מלות אלו בעזר האל.
32
ל״גואחר שבארנו ענין רב ושליט, צריך לבאר מה היא היראה שימשך מזה לאדם. הענין, כי מצד היותו גדול על דרך שבארנו ימשך יראה, שיתבושש האדם מחמת גדולתו שאין לו תכלית, אם בבחינת ההארה הגדולה וכמו שיתבאר בפרק הבא. אם בבחינת היותו גדול העצה ורב העליליה וכו'.
33
ל״דומצד היותו מושל יורה על ההשגחה כדפירשתי, ועוד היותו מושל על רמ"ח איבריו החתומים בשמו, ואם יחטא בהם נמצא פוגם בידו"ד עקרא ושרשא דכל עלמין (זוהר ח"א יא, ב), ירצה שבחינתו ושפעו הוא מקיימם כאומרו (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כלם, וכמו שנתבאר במאמר שהעתקנו בסמוך ועלת על כלא נהיר וכו'.
34
ל״הוזו היא עיקר האמונה, לדעת שאם ח"ו יצוייר שאין אלוה בעולם, אין מציאות עולם ולא נברא כלל, ומאחר שיש עולם ונבראים בתוכו יש להם בורא אחד שבראם ומנהיגם כרצונו, וכל הנבראים הם כדמות האילן שאינו חי אלא משרשיו, כך כל הנבראים אינם חיים אלא על ידי עילת כל העילות שהוא השורש המקיים הכל. ויש עוד בזה ענין ואין כאן מקום להאריך.
35
ל״ווגם לבחינה זו נתגלה על ידי שם ידו"ד, כי שם זה הוא חיות פנימי המתפשט בכל העולמות, וכמו שביאר הרשב"י עליו השלום במאמר התיקונים שהעתקנו לעיל, שאמר לית מלאכא דלא אשתכח ביה שם ידו"ד וכו', ואפילו בשמש מתלבש שם ידו"ד כדפירשו בתיקונים (קמה, א).
36
ל״זוכֹלָא קמיה כְּלָא (שם בהמשך זח"א יא, ב), זה נוגע לעיקר האמונה, שאם יצוייר העדר מציאות כל הנבראים לא מפני זה יגיע לו חסרון במעלתו ית', כי הוא היה נקרא מלך קודם שנברא העולם כאומרו (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ וחוצות, ה' מלך, וכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ושיכירו גדלו כדפירש ברעיא מהימנא. וגם באחרית הכל (ישעיה לד, ד) ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול ונשגב ידו"ד לבדו ביום ההוא.
37
ל״חובעת בריאת האדם אמרו ז"ל שהמלאכים שקטרגו על בריאת האדם נתן אצבעו ביניהם ושרפן, נמצא דרך משל שכלם אינם חשובים לפניו ית' לבטלם כאלו לא היו.
38
ל״טוימשך מזה ב' בחינות ביראה מלבד האמור ברב ושליט הא' כי אחר שחיי האדם הם ממנו ית' כדפירשנו צריך להכלם ממנו ית' שלא לחטוא בחיים שהוא משפיע בתוך קרבו, ויירא כי רוחו ונשמתו אליו יאסוף יגוע כל בשר יחד (איוב לד, יד-טו), וכן אמר דניאל (ה, כג) ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה לא הדרת, והרבה יטהר האדם מחשבותיו בחושבו בדבר זה.
39
מ׳והב', כי אף על פי שאינו צריך אל הנבראים מכל מקום השגחתו עליהם להטיבם, כאמרו (תהלים קמה, יז) ורחמיו על כל מעשיו, ויאמר האדם בלבו מה גמול אשלם לבוראי ית' על כל טובותיו העודפות עלי בכל יום אם אעבור על רצונו, אלא ראוי שאעשה מצותיו לעשות נחת רוח לו, דבר זה פירש מורי ע"ה בפירוש המאמר בענין וכלא קמיה כלא.
40
מ״אוהנה כל בחינות אלו האמורות בגדולת יוצרינו יוצר הכל שהוא רב ושליט וכו', כיוצא בזה נתבאר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוהר רכה, א) ושם הרחיב הביאור יותר, זה לשונו אבל עילת על כלא דאתקרי ידו"ד אתמר ביה אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעיה מ, כה), ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, אני ידו"ד לא שניתי, לא מטי ביה חובין לאפרשא אתווי י' מה' ו' מה', דלית פרודא, ועליה אתמר לא יגורך רע, איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה, איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה, ואיהו לא אתקרי ידו"ד ובכל שמהן אלא באתפשטות נהוריה עלייהו, וכד אסתליק מינייהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון, עמוק עמוק מי ימצאנו, לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת אפילו כתר עליון דאיהו נהוריה תקיף על כל חילי שמיא עלאין ותתאין ועל כל דרגין אתמר ביה ישת חשך סתרו, ועל חכמה ובינה וערפל סביביו, כל שכן שאר ספירן, כל שכן חיון, כל שכן יסודין דאינון גופין מתים, איהו סובב כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מיניה ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו ממלא כל עלמין ולית אחרא ממלא לון בר מיניה, ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיים, הה"ד (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כלם, ובגינה אמר דניאל (ה, ו) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא, איהו מקשר ומייחד זינא לזיניה עילא ותתא, ולית קורבא להו בד' יסודין אלא בקוב"ה כד איהו בינייהו, עכ"ל. וכאשר ידקדק המעיין במאמר הזה יבין המאמר הראשון מהרשב"י ע"ה, ענין רב ושליט עקרא וכו'.
41
מ״בומה שאמר (בזח"א יא, ב) ולשואה רעותיה בההוא אתר דאתקרי יראה, הכוונה שכל הבחינות האמורות מתגלות על ידו, שהרי שם ידו"ד יקרא גדול ומושל, אמנם היכן גדולתו מתגדלת, בה, כדכתיב (תהלים מח, ב) גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, כדפירשו בפרשת ויקרא (זוהר ה, א) על פסוק זה, זה לשונם אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא, לא הוא מלכא, ולאו הוא גדול, ולאו הוא מהולל.
42
מ״גועוד מבואר זה הענין בתיקונים בהרבה מקומות, בפרט מקום אחד (תז"ח קג, א) נמצא אצלינו בכתיבת יד, זה לשונו והמשכילים יזהירו, מאן משכילים, אלין דאית בהון שכל למנדע למארי עלמין דאיהו עילא על כל עלאין בשכינתא דאתמר בה (תהלים קיח, ו) זה השער לה' צדיקים יבאו בו, שע"ר בהיפוך אתוון עש"ר כלילא מי' ספירן וכו'. ואמר בסוף הדרוש, ובגין דאיהו מלגאו שוי אמונה דישראל בההיא, דהיא קשירא בכלהו פנימיים וחצוניים, דאיהי כלילא מעלאין ותתאין עד דלית סוף ותכלית, ובגין דא קרא לה אמונה דישראל, ובה אשתמודעו עילאין ותתאין ועילת על כל עלאין, ומאן דמייחד ליה בה כאילו מייחד ליה ואמליך על כל עילאין ותתאין, עד כאן לשונו. וכן בפרשת תרומה (זוהר קנח, ב) עיין שם.
43
מ״דעוד ברעיא מהימנא פרשת פנחס (רל, א) מפורש יותר, זה לשונו דא מלכות קדישא דאיהי תמונת כל, דבה אסתכל קוב"ה וברא עלמא וכל בריין דברא בעלמא, וכלל בה עלאין ותתאין בלא פרודא כלל, וכלל בה עשר ספירן וכל שמהן וכנויין והויין, ועלת על כלא דאיהו אדון על כלא ולית אלהא בר מניה, לא אשתכח בעלאין ותתאין פחות מנה, בגין דאיהי קשר דכלהו, שלימא דכלהו, לקיימא ביה ומלכותו בכל משלה, בגין דלא אשתכח עלת על כלא בעלאין ותתאין פחות מנה, אפילו בחד מינייהו, אתקריאת אמונת ישראל, עכ"ל לעניננו.
44
מ״העוד בתיקונים בכתיבת יד ( חדש י, א) ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלדים ידו"ד, דאינון האל הגדול הגבור והנורא, אתקריאת גדולה גבורה תפארת, ובאלין תלת שמהן איהי סהידת על הווייתיה ואלהותיה ויכלתיה על כל עלמין, ומסטרא דאימא עלאה אתקריאת אם תשובה ידו"ד דאחזי על כנוי, והוי"ה דמארי עלמין מארי דכל כנויין וכל הוויין, דאינון כנויין ליה ואיהו לאו איהו כינוי, ואתקריאת מ"ה מסטרא דחכמה דאתמר בה (דברים יא, יא) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, דאם לית חכמה לית דחילו ואם לית דחילו לית חכמה, ובהאי מ"ה מעיד על עלת כל עלאין כי לא ידעו מה הוא, עכ"ל. הרי שגלוי אלהותו ויכלתו של ממ"ה הוא על ידו, אם כן ראוי שיתייחס אליה רב ושליט עקרא ושרשא שעל ידו מתגלה הכל.
45
מ״ווכן בכתובים נמצא מייחס גם כן אל המדה הזאת הגדולה והממשלה, גדול אדוננו ורב כח וגו'. וכן מה שפירש בזוהר פרשת בראשית (יט, א) בפסוק (איכה ג, ח) חדשים לבקרים רבה אמונתך, ע"ש. וכן (תהלים קמה, ג) מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, ובחינת עיקרא ושרשא דכל עלמין גם כן נאמר באומרו מלכותך מלכות כל עולמים, ויובן עניינו בסוד סוף המעשה תחלת המחשבה, עיין בתיקונים (יא, א) בענין (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו וגו'.
46
מ״זואין צריך להאריך בבחינה זו, שמאחר שידו"ד הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין כדפירשתי לעיל, וגילוי פעולתו על ידם הוא כדפירשתי לעיל שהיא נקראת גדולה גבורה תפארת דסהידת על אלהותיה וכו' וכלא קמיה כלא, גם בחינה זו יש בה.
47
מ״חוביאר אותה הרשב"י ע"ה בפסוק (מלכים א, ד) ותרב חכמת שלמה וגו', אמר שם בפרשת ויחי (זוהר רכג, א) הסיהרא, אלף טורין רברבין קמה, וכלהו נשיבא חדא הוו לקמה, אלף נהרין סגיאין לה ובגמיעא חדא גמיעא לון, עכ"ל.
48
מ״טוכן בפרשת פנחס (זוהר רמ, ב) זה לשונו אלא רזא הוא, בגין דאית בהמה רביעא על אלף טורין, ואלף טורין אכלת בכל יומא, וכלהו אקרון בהמות, ועל דא תנינא דאית בעירא אכיל בעירי, וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא, הה"ד (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, וכל מיא דירדן מלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא, הה"ד (איוב מ, כג) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, עכ"ל. ובסוד בהמה זו תלוי התעוררות התחתונים שעיקרו הוא בסוד ב"ן מבנימין, והוא סוד ושמן על ראשך אל יחסר כדפירשתי בשער האהבה ריש פרק ה.
49
נ׳ואפשר לומר כי ד' בחינות אלו האמורות "רב, ושליט, עקרא וכו', וכלא קמיה כלא", הם כנגד ד' אותיות ידו"ד, ומתגלות על ידי שם אדנות, ואין מקום להאריך יותר.
50
נ״אוכל בחינות היראה שפי' הנמשכות מהיותו רב ושליט עקרא וכו', כלם ישנם בשכינה בערך אל התחתונים. כי מצדה הנשמות של ישראל, וכן חיות כל התחתונים, וכאשר האדם מת הנשמה חוזרת אליה כדפי' בפרשת ויחי (זוהר ריז, ב) זה לשונו אמר רבי יהודה בשעתא דמתלכדן רגלוי דבני נשא ויומוי אתקריבו ההוא יומא אתקרי יום ה' לאתבא רוחיה ליה, תנא בההיא שמעתא פקדא ההוא כתרא קדישא על רוחיה ומאן איהו דכתיב (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והיא כתרא שביעאה דכלא, עכ"ל. לכן צריך לירא ממנה, כי בידה לסלק הנשמה כרגע, והיינו (דניאל ה, כג) ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה וגו'. והיינו גם כן (איוב יב, י) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, כי השכינה נקראת יד, ופירוש פסוק זה יתבאר בפרק הבא בעזרת ה'.
51
נ״בגם הבחינה שפירשנו שאין ראוי שיחטא ויהיה כפוי טובה על כל הטובות שהטיב הקב"ה עמו, גם בחינה זו מצדה, שהיא האם המגדלת אותנו, צריך לירא מדיניה ולאהבה אותה מצד רחמיה, וזו היא היראה המביאה לידי אהבה.
52
נ״גופירש בחינה זו הרשב"י עליו השלום בפקודין נדפס פרשת ואתחנן (זוהר רסג, ב) זה לשונו פקודא ליראה באורח כלל ובאורח פרט והא אוקימנא, בגין דאית עליה דבר נש לדחלא מקמיה קוב"ה תדיר, ובגין יראה יסתמר באורחוי ויראה אתר הוא דאקרי יראה כד"א (דברים כח, נח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, בגין דתמן שריא דחלא דקוב"ה, ואיהו יראה ממש לדחלא מניה, ודא הוא רזא דכתיב וממקדשי תיראו, בהאי יראה שריא פולסא דנורא לאלקאה לון לחייביא דלא נטרין פקודי אורייתא, וע"ד באורח כלל אית לדחלא, ובתר באורח פרט, כד ידע בר נש מאן איהי יראת ה', ודא איהו דחילא דחביבותא דאיהו עיקרא ויסודא למרחם ליה לקוב"ה, בתר האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי בר נש עבד נאמן לגבי קוב"ה כדקא יאות יראה, עכ"ל.
53
נ״דומורי ע"ה כתב במה שאמר כד ידע מאן איהי יראת ה' וכו', שהכוונה היא שיירא שלא יגרום בעונותיו להפריד השכינה משם ידו"ד שהוא הת"ת, ויאמר בלבו כיצד אגרום בעונותי להפריד אהבת דודים ורעים, ונמצאתי נרגן מפריד אלוף, ונמצא בחינת יראה זו היא יראה המביאה לידי אהבה, כי לא די שלא יחטא אלא ישתדל לעשות מצוה כדי לייחד ולקרב את האהבה, אמנם ביראה הקודמת שהיא יראה מהעונש, וכן הירא עושה מצוה בעבור שיירא מכרת, כגון שלא לבטל מצות מילה שחייבים עליה כרת, וכן שלא לאכול חלב שחייבין עליו כרת, ודאי שזה אחר שיירא מהעונש בלבד לא ישתדל בקיום המצות, ע"כ כלל דבריו.
54
נ״הוהנה מטעם שאמרנו לעיל שבשכינה נתגלה היותו רב ושליט וכו' אמר הרשב"י ע"ה שם בפרשת בראשית (זוהר יא, ב) זה לשונו ובגין כך אתר דאקרי יראת ה' ראשית אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא, מאן דנטיר יראה נטיר כלא לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא, ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלהים את השמים ואת הארץ, עכ"ל.
55
נ״וובזה נכלל הפרק הזה:
56