ראשית חכמה, שער היראה י״בReshit Chokhmah, Gate of Fear 12
א׳בבאור יראה מחמת המות ושאר דברים המתלוים אליה, רבותינו ז"ל (שבת לא, ב) פירשו שהרשעים אינם חרדים מיום המיתה, זה לשונם כי אין חרצובות למותם (תהלים עג, ד) דרש רבה בר עולא, אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שלבם בריא להם כאולם, עכ"ל. נראה שצריך לירא מיום המיתה כדי שיכין צדה ללכת לבית עולמו, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ו, ו) לב חכמים בבית אבל.
1
ב׳וכן בזוהר (ויחי רכז, א) קראו יום המיתה יום הדין הגדול, שבו אדם נדון על כל מעשיו, זה לשונו רבי חזקיה פתח ואמר (בראשית טו, יב) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, דא יומא דדינא קשיא דאפיק ליה לבר נש מהאי עלמא, דתניא ההוא יומא דבר נש נפיק מהאי עלמא, ההוא יומא יומא דדינא רבא דאתחשך שמשא מן סיהרא, כמה דכתיב (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש - דא נשמתא קדישא דאתמנעת מבר נש תלתין יומין עד לא יפוק מעלמא, ודא הוא צולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי, מ"ט אתמנעת מניה, בגין דנשמתא קדישא סלקא ואתעברת מניה ולא אתחזי, דלא תימא דכד מית בר נש ואתחלש, האי נשמתא אתעברא מניה, אלא כד איהו בחייו בתוקפיה אתעברא האי נשמתא ולא נהרא לרוחא ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין צולמא אתעברת מניה ולא נהיר ליה, אלא מההוא יומא כלא מכרזי עליה ואפילו צפרי שמיא, מ"ט בגין דנשמתא הא סלקא מניה ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין נפשא אתחלשת ומיכלא וכל תיאובתא דגופא סלקא מניה ואתעבר.
2
ג׳ואמר רבי יהודה, אפילו כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה, נשמתא אתעברת וסלקא מניה, וכדין לא נהיר רוחא לנפשא עד דדיינין דיניה דבר נש, ואי דיינין ליה לבר נש לטב כדין נשמתא אהדרת לאתרה ונהירא לכלא, עכ"ל. ומבואר במאמר כי שלשים יום קודם מיתתו הנשמה והצלם מסתלקין ממנו.
3
ד׳וכן מבואר שם עוד בפרשה למעלה מזה (ריז, ב) זה לשונו אמר רבי יוסי כד ההוא בר נש אתקריבו יומיה, תלתין יומין מכרזי עלוי בעלמא, ואפילו צפרי שמיא מכרזי עלוי, ואי זכאי הוא תלתין יומין מכריזין עלוי בין צדיקיא בגנתא דעדן, תאנא כל אינון תלתין יומין נשמתיה נפקת מניה בכל ליליא וסלקת וחמאת דוכתה בההוא עלמא, וההוא בר נש לא ידע ולא אשגח ולא שליט בנשמתיה כל אינון תלתין יומין כמה דהוה בקדמיתא דכתיב (קהלת ח, ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. אמר רבי יהודה, מכד שראן אינון תלתין יומין, צולמא דבר נש אתחשך ודיוקנא דאתחזי בארעא אתמנעת, עד כאן לשונו.
4
ה׳ובפרשת ויקרא (זוהר יג, א) ביארו כי ב' צלמים אחד גדול ואחד קטן ושניהם הם על האדם ועליהם נאמר (שה"ש ב, יז) עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו', והעתקנו המאמר בפרק ד ע"ש. ואמר שם בענין עד שיפוח היום, עד שלא יפוח יומא דהאי עלמא וייתי ההוא יומא תקיפא דיתבע לה מלכא דינא לנפקא מהאי עלמא וכו' יתוב קמי מאריה. הרי שקראו יום המיתה יום הדין, וצריך לירא ממנו כדי לתקן מעשיו קודם בֹא יומו.
5
ו׳וכן מבואר עוד בזוהר (ויחי ריח, ב) תאנא בההוא יומא תקיפא ודחילא דבר נש כד מטי זמניה לאסתלקא מעלמא, ארבע סטרין דעלמא קיימין בדינא תקיפא ומתערין דינין מד' סיטרי עלמא, וארבע קשורין נצאן וקטטותא אשתכח בינייהו, ובעיין לאתפרשא כל חד לסטרוי, כרוזא נפיק לסטרוי ומכרזא בההוא עלמא ואשתמע במאתן ושבעים עלמין, אי זכאה הוא כלהו עלמין חדאן לקדמותיה, ואי לאו ווי לההוא בר נש ולחולקיה.
6
ז׳תאנא בההוא זמנא דכרוזא כריז, כדין נפיק חד שלהובא מסטר צפון ואזלא ואתוקד בנהר דינור ומתפרשא לד' סטרי עלמא, ואוקיד נשמתהון דחייביא, ונפיק ההוא שלהובא וסלקא ונחתא בעלמא, וההוא שלהובא מטא בגדפוי דתרנגולא אוכמא ובטש בגדפוי וקרי בפתחא בין תרעי, זמנא קדמאה קרי ואמר (מלאכי ג, יט) הנה היום בא בוער כתנור וגו'. זמנא תנינא קרי ואמר (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, וההיא שעתא יתיב בר נש בעובדוי דסהדין קמיה והוא אודי עלייהו. זמנא תליתאה כד בעיין לאפקא נשמתיה מניה קרי תרנגולא ואמר (ירמיה י, ז) מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה.
7
ח׳אמר רבי יוסי תרנגולא אוכמא למאי נפקא, אמר רבי יהודה כל מה דעבד קוב"ה בארעא כולהו רמיז בחכמה בר דבני נשא לא ידעי, הה"ד (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו', ומשום דאתעבידו בחכמה כלהו רמיזין בחכמה, ותרנגולא אוכמא, תנינן לית דינא שריא אלא באתר דהוא זיניה, ואוכמא מסטר דדינא קאתי. ובגין כך בפלגות ליליא ממש כד רוחא דסטרא דצפון אתער, חד שלהובא נפיק ובטש תחות גדפוי דתרנגולא וקרי, וכ"ש בתרנגולא אוכמא דכוין יתיר מאחרא. אוף הכא בשעתא דדינא דבר נש יתער שארי וקרי ליה, ולית דידע ליה בר ההוא בר נש דשכיב, דתנינן בשעתא דבר נש שכיב ודינא שרי עלוי לנפקא מהאי עלמא, אתוסף רוחא עילאה ביה מה דלא הוה ביומוי, וכיון דשריא עלוי ואתדבק ביה חמי מה דלא זכה ביומוי משום דאתוסף ביה ההוא רוחא, וכד אתוסף ביה וחמא כדין נפיק מהאי עלמא, הה"ד (שם קד, כט) תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, כדין כתיב (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא זכאן במיתתהון זכאן.
8
ט׳תאנא בשעתא דבר נש מית איתיהיב ליה רשותא למחמי וחמי גביה קריבוי וחברוי מההוא עלמא ואשתמודע להו, וכלהו גליפין בדיוקניהון כמה דהוו בהאי עלמא, אי זכאה ההוא בר נש כלהו חדאן קמיה ומקדמי ליה שלם, ואי זכאה לא הוי, לא אשתמודען גביה בר מאינון חייביא דטרדין לון בכל יומא בגיהנם, וכלהו עציבין ופתחין בווי ומסיימין בווי, וסליק עינוי וחמא לון כטיסא דמסתלקא מן נורא, אוף הכי הוא פתח ווי.
9
י׳תאנא בשעתא דנפק נשמתיה דבר נש אזול כלהו קריבוי וחברוי דההוא עלמא עם נשמתיה ומחזיין ליה אתרא דעדונא ואתרא דעונשא, אי זכאה הוי חמי דוכתיה וסליק ויתיב ואתעדן בעדונא עילאה דההוא עלמא, ואי לא הוי זכאה אשתארת ההיא נשמתא בהאי עלמא עד דאטמיר גופא בארעא, כיון דאטמר כמה גרדינין דנמוסין אחדן ביה עד דמטא לדומה ועאלין ליה למדוריה דגיהנם.
10
י״אאמר רב יהודה כל ז' יומין נשמתא אזלא מביתיה לקבריה ומקבריה לביתיה ואתאבלת עלוי דגופא, דכתיב (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. אזלא ויתבא בביתיה חמי לכלהו עציבין ומתאבלין. תאנא בתר ז' יומין גופא הוי כמה דהוה, ונשמתיה עאלת לדוכתה עאלת למערתא דכפלתא וכו', עכ"ל.
11
י״בעוד נתבאר בעניני פטירת האדם מעולם הזה (לך לך עח, ב), זה לשונו אמר רבי אלעזר, זכאין אינון צדיקיא דאולפי אורחוי דקוב"ה בגין למהך בהו ולדחלא מניה מההוא יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא וחושבנא לקוב"ה. פתח ואמר (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי בההוא יומא דאשלימו יומוי דבר נש לאפקא מעלמא, ההוא יומא דגופא אתבר ונפשא בעיא לאתפרשא מניה, כדין אתיהיב ליה רשו לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה רשו למחמי בזמנא דגופא שלטא וקאים על בורייה, וכדין קיימין עליה תלת שלוחין וחשבין יומוי וחובוי וכל מה דעבד בהאי עלמא, והוא אודי על כלא בפומיה, ולבתר הוא חתים עליה בידיה, הה"ד ביד כל אדם יחתום, ובידיה כלהו חתימין למידן ליה בההוא עלמא על קדמאי ועל בתראי על חדתי ועל עתיקי לא אתנשי חד מנייהו, הה"ד לדעת כל אנשי מעשהו. וכל אינון עובדין דעבד בהאי עלמא בגופא ורוחא הכי נמי יהיב חושבנא בגופא ורוחא עד לא יפוק מעלמא, עכ"ל.
12
י״געוד נתבארו כל פרטי הפטירה בזוהר (נשא קכו, א) זה לשונו רבי אבא פתח (תהלים קג, א) לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קרי ואמר (משלי א, כב) עד מתי פתיים תאהבו פתי, שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו' (ירמיה ג, כב), ולית מאן דירכין אודניה, אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח.
13
י״דתא חזי, בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין, עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקונפין עם שאר בני דינא, אי אשתכח ליה סניגוריא הא אשתזיב מן דינא, הה"ד (איוב לג, כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו', ומאן הוא סניגורא, אלין עובדין דכשרן דקיימין עליה דבר נש בשעתא דאצטריך ליה, ואי לא ישתכח עליה סניגוריא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא, בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין, דכתבין קמיה כל מה דעבד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא, ויהיב דינא על כלא, וכתבין קמיה, הה"ד (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו', והוא אודי עלייהו, מ"ט בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה, וקיימי קמיה, ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא.
14
ט״ותא חזי, כל אינון מילין דעביד בר נש בהאי עלמא כלהו זמינין קמיה ולא אבדן מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן קמיה ותלת כרוזי מכרזי, חד קמיה וחד מימיניה וחד משמאליה, ואמרי דא פלניא דמריד במאריה, מריד לעילא מריד לתתא, מריד באורייתא, מריד בפקודוי, חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזן מדוכתייהו עליה ואמרי ווי דדא אתקבר בגוון, עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא.
15
ט״זכיון דבר נש אתטמר בבי קברי, דומה קדים ונפיק, תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפוס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא, סנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה, זקיף בר נש עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא דזיוא מניה, אדהכי חמי ליה קמיה כליה מלי עיינין, לבושוי אשא דלהיט, קמיה דבר נש, הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה.
16
י״זואי תימא הא כתיב (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות וגו', היך יכיל לאתחזאה בארעא, אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה, ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה, כ"ש וכ"ש האי דכל בני עלמא צריכין ליה, תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא, כיון דחמי ליה אזדעזע כל גופיה ורוחיה, ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא, כדין הוא אומר ווי על מה דעבד, ולא מהניא ליה אלא אי קדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא, דחיל בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל, כיון דחמי דלא יכיל, הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין, וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה, וההיא שעתא הוא עידן דדינא רבא דבר נש אתדן ביה בהאי עלמא, ועם כל דא רוחא אזלא ושאט בכל שייפין ואזדעזע לכל סטרין וכל שייפי גופא כולהו מזדעזען, כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה, נפיל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה ומיד מית ההוא שייפא, וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מן גופא, כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון דרחיקין מינה ולא מתדבקין בה.
17
י״חובכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפיק מהאי עלמא, חד ההוא דינא עילאה דקאמרן, כד נפיק רוחא מן גופא. וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. וחד דינא כד עייל לקברא. וחד דינא דקברא. וחדא דינא דתולעתא. וחד דינא דגיהנם. וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשתכח אתר עד דישתלימו עובדוי, ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי ויתוב מנייהו קמי מאריה.
18
י״טכד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא, אקדים ואמר (תהלים קד, א) ברכי נפשי את ה', עד דלא תפוק מעלמא, השתא דאנת אשתכחת עם גופא, וכל קרבי את שם קדשו - אתון שייפין דמשתתפי ברוחא, השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו, עכ"ל.
19
כ׳אמרו בברייתא (ע"ז כ, ב) אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו, וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שהחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות. ואמרינן לקמיה בגמ' אמר מר ממנה מת, נימא פליגא דאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל אמר לי מלאך המות אי לא דחיישנא ליקרא דברייתא הוה פרענא בית השחיטה כבהמה, ופירש רש"י אלמא מחתך ממש הוא, דילמא ההיא טיפה מחתכה להו לסימנין, עכ"ל.
20
כ״אובמדרש (דב"ר ט ג) ביארו פסוק (קהלת ח, ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, בענין המיתה, זה לשונם רבי יהודה אמר אין אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו, ואין רוח אלא מלאך שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות. אמר רבי שמעון בן חלפתא אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות, כענין שנאמר ויעש לרוח מגינים, ואין שלטון ביום המות, אין אדם שליט לומר תמתינו לי עד שאעשה חשבונות ועד שאצוה לביתי ואחר כך אני בא, לכך נאמר ואין שלטון ביום המות, עכ"ל.
21
כ״בופי' רבי אבא עצמו (זוהר ויקהל קצט, א) עוד פרטים בענייני המיתה, המשיל סיפור יונה הנביא שהיה בספינה והטילוהו לים, כנשמה כשהיא בגוף בעולם הזה ואחר פטירתה הגוף מושלך בקבר, והקבר הוא הדג שבלע ליונה, ואמר ז"ל, יונה דנחתא לספינה דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש, אמאי אתקרי יונה בגין דכיון דאשתתפת בגופא כדין איהי יונה בהאי עלמא, כמא דאתמר (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו, וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא, כד"א (יונה א, ד) והאניה חשבה להשבר.
22
כ״גובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי, וחשיב דערק מקמיה מאריה ולא אשגח בהאי עלמא, וכדין אטיל קוב"ה רוח סערה תקיפא, דא איהי גזר דינא דקיימא תדיר קמי קוב"ה ובעאת דינא דבר נש מקמיה. ודא איהו דקא מסער לספינה ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה, כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה בבי מרעיה, מה כתיב (יונה א, ה) ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, אף על גב דבר נש בבי מרעיה נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי, מה כתיב (שם) ויקרב אליו רב החובל מאן רב החובל דא יצר הטוב, דאיהו מנהיג כלא, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך וגו', לאו שעתא הוא למדמך דהא סלקין לך לדינא על כל מה דעבדת בהאי עלמא, תוב מחובך, אסתכל במלין אלין ותוב למארך. מה מלאכתך - דאת עסקת בה בהאי עלמא, ואודי עלך קמי מארך. ומאין תבא - אסתכל מאין באת מטפה סרוחה, ולא תתגאה קמיה. מה ארצך - אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב. ואי מזה עם אתה - אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין עלך.
23
כ״דכיון דסלקין לה לדינא דלעילא, ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא, וכלהו אתיין חד חד קמיה. ביה שעתא אתקריבו בי דינא, אית מנהון דפתחי בזכות, ואית מנהון דפתחי בחובה, וגזרת דינא תבעת דינא, ואי ההוא בר נש לא זכי, מה כתיב (שם יג) ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו, משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא ולא יכולו, מאי טעמא כי הים הולך וסוער עליהם, גזירה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו.
24
כ״הכדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן, חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אימיה. והא אוקימנא דגזרת דינא לא שכיך עד ההוא זמנא דכתיב (שם טו) וישאו את יונה, וישאו כד נטיל ליה מביתיה לבי קברי כדין מכרזין עלוי, אי איהו זכאה מכרזי עליה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיה נז, ב). מנא לן דכתיב (שם נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ואי חייבא איהו מכריזי עליה ואמרי ווי ליה לפלניא טב ליה דלא יתברי. כדין מה כתיב (יונה א, טו) ויטלהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. כד עאלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזרת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה.
25
כ״וונונא דבלע ליה דא איהו קברא, מה כתיב (שם ב, א) ויהי יונה במעי הדג, מעוי דדג דא בטן שאול, מנלן דכתיב (שם ב, ג) מבטן שאול שועתי, ואיהו במעי דנונא הוה וקארי ליה בטן שאול. שלשה ימים ושלשה לילות - אלין תלת יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי, לבתר תלתא יומין ההוא טנופא אתהפך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבת בי, אכלת ושתית כל יומא ולא יהבת למסכני, וכל יומך הוו כחגין וכמועדין ומסכני הוו כפנין דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי, הה"ד (מלאכי ב, ג) וזריתי פרש על פניכם וגו', והא אוקימנא.
26
כ״זלבתר דא מתלתא יומין ולהלאה כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי, ואוקמוה עד תלתין יומין, כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא, ובגין כך אשתכחת נשמתא לתתא בארעא דלא סלקת לאתרה, כאתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותא. לבתר נשמתא סלקא וגופא אתבלי בארעא עד ההוא זמנא דיתער קוב"ה למתייא, וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא (ישעיה כו, יט) הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, עכ"ל לעניננו.
27
כ״חובתיקונים ( נג, ב) המשילו ענין יונה בספינה בענין אחר, ומכל מקום בפסוק קום קרא אל אלהיך, מסכים עם דברי הזוהר, זה לשונו קום קרא אל אלהיך, דאיהי שכינתא עילאה דאיהי תיאובתא עלך, ותוב בה למארך דאיהו קוב"ה, אסתכל דשפחה בישא שלטא עלך דאיהי טפה סרוחה, ועלה אתמר (איוב א, ז) ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, דכל חובין אינון מאיברין דטפה סרוחה, דבגנה אתמר לגבי חייביא דע מאין באת מטפה סרוחה, ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה בתיובתא ולא יכולו, כי הים, דאיהו גזרת דינא, הולך וסוער עליהם, עכ"ל.
28
כ״טעוד בענייני הפטירה והחשבון מצאתי מכתיבת יד מרגניתא של רבי מאיר ע"ה מדברת בזה, וזה לשונו אמר הקב"ה לישראל, לא יועילו בכם לא היסורין ולא התוכחות ולא התראה ולא הבטחה ולא טלטול ולא אריכות ימים ולא אריכות רוח ולא שליח ולא צווי ולא קללות ולא חרמות ולא נחמות ולא בושה ולא פחד ולא אימת העוה"ב ולא אימת חשבון ולא אימת דין גיהנם ולא שמי המתחלל בגוים על ידכם, ומי שיש בו כל המעשים האלו מאבד זכותו ומונע ממנו טובות הרבה ושנותיו מתקצרין וקונה שם רע ונזכרין לו מעשיו ועונותיו ועונות אבותיו ותפלתו נמאסת בעוה"ז ובעוה"ב, וכל מעשיו מפורסמין ונותן עליהם דין וחשבון וכל שמחה ששמח ביצרו נעשית לו אבל, והם נתבעין ממנו בדינים משונים ובושה מרובה ומלאכים אכזריים בעולם ארוך, לכן הוא אומר (ישעיה י, ג) ומה תעשו ליום פקודה וגו' ואנה תעזבו כבודכם.
29
ל׳ועוד, אדם חוטא בעיניו עיניו כהות, חוטא באזניו שומע חרפתו, חוטא בפיו אין דבריו נשמעים, חוטא בעצה פרנסתו מתמעטת, חוטא במחשבה זיו פניו משתנה, חוטא בלשונו ייסורין באין עליו, חוטא בידו יורד מכבודו, חוטא בלבו מת בדאגה, חוטא ברגליו שנותיו מתקצרים, חוטא ביצרו יצרו מקטרגו, חוטא ומחטיא קובר את אשתו ובניו ובני ביתו, חוטא בליצנות גזר דינו נחתם.
30
ל״אוכי מה הנאה לאדם, וסופו לפרוש מעולם לעולם, מחיים למות, מאורה לחשכה, משינה מתוקה לשינה דחוקה ומרה, ומאור מתוק לרמה ותולעה, ממטעמים מתוקים לטעם עפר, מחבוק נאה לחבוק עפר, כמה עשירים יצאו מן העולם בפחי נפש, כמה חכמים היה חכמתם עליהם לתקלה, כמה גבורים היה גבורתם עליהם לתקלה, כמה מגדלי בנים לא שמחו בבניהם, כמה נאים היה נויים עליהם לתקלה, כמה זקנים לא ראו כבוד, כמה בחורים נקצצו בחופתן.
31
ל״בוכי מה הנאה לאכול ממאכל שהוא מביאו לדינים מרובים, משמחה שמביאה את האדם לדאגות הרבה, ממלבוש שהוא גורם לפגיעות מרובות, מהרהור שגורם למכאובים מרובים, משינה מתוקה שגורמת למיתה שונה, מחטא שהוא מאבד זכיות הרבה, מתרעומת שמקפחת פרנסות הרבה.
32
ל״גאיזהו בן העולם הבא, המתרחק מן העבירות ומהרהור ומליצנות ומלשון הרע ומהכיעור והדומה, והמקיים המצות ויש בידו מצוה על אמתתה, ומתרחק מן החטא ומעיון תפלה, ומתודה על עונותיו לפני הקב"ה ועושה תשובה.
33
ל״דוהמתחבר לרשע, טורד עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא, והמסביר פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל, והמרמה בדרכיו מתאבל בסופו, והמטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה מת בחצי ימיו, והמלעיג על המצוות אין מרחמין עליו מן השמים, והמלעיג על עניותן של עניים סוף סוף הוא יגע ואחרים אוכלים יגיעו, וכל המרגיל להאדים פני חברו פנקסו פתוחה בו ביום, ואין לך קשה אלא מי שעוסק בדברי הבאי.
34
ל״האוי למי שהעולם מטעה בו, אוי למי שהשעה משחקת לו, אוי למי שנעשה סניגורו קטיגורו, אוי למי שיצרו מנצחו, אוי למי שנהפך עליו הגלגל, אוי למי שמאבד את עמלו.
35
ל״ויש פורענות מיד ויש פורענות לאחר זמן, ויש אחת אחר אחת ויש כלן כאחת, ויש מהן באות על האדם והוא ער ויש באות והוא ישן, ויש מהן כבדות ויש מהן כמרוצות נפש, ויש בדעתו ויש שלא בדעתו, ויש בזקנותו ויש בנערותו, ויש בסתר ויש בגלוי, ויש בבית ויש באכסניא, כל צרה וצוקה וקנאה ופרצה ותקלה ממעטין את החטא.
36
ל״זויש שעובד את המקום מתוך יראה כדי שלא תתקפח פרנסתו, ויש מתוך אהבה, ויש מתוך בושה, ויש מתוך תמימות, ויש מתוך להראות, ויש בשמחה ששמח שיהיה המצוה על ידו, ויש מתוך היסורין, שנאמר (הושע ה, טו) בצר להם ישחרונני, וכל אחד ואחד לפי מעשיו.
37
ל״חבשעה שנפטר האדם המלאך הממונה על הדין עומד כנגדו ואומר לו אוי על זה הגוף שיצא מן העולם ריקם מזכיות ומלא עונות, מביט ברגליו ואומר אוי להם לרגלים שלא הלכו ביושר, אוי לידים שנתעסקו בדברי שקר, אוי למעים שנהנו מן הגזל, אוי לעינים שלא הלכו באמונה, אוי לאזנים שלא קבלו תוכחת, אוי לפה שלא עסק בתורה, אוי לו לבשר שלא נתיגע ביראה, אוי לו ליצר שלא נכנע מפני בוראו, אוי לו ללב שלא עבד את בוראו, שעתיד לעמוד בנזיפה.
38
ל״טואומר לו, עמוד בדין והכר מעשיך, ודע מהיכן באת ולפני מי אתה עתיד ליתן את הדין, ואם אין אתה יכול להשיב מי יוכל להשיב, ומי יוכל לסבול עונותיו שהן כאש לבגד, וכחרב לצואר, וכחץ ללב, וככבלים לרגלים, כחשך לעינים, כמרה לפה כשוחה לרגל, כחרישה לאזנים, כמכשלה לכח, כימים רעים לזקנה, כייסורים לגוף, כגדיעה לקרן, כמרה למיתה, כעבירה ליום הדין.
39
מ׳יש שהוא מת בחצי ימיו, ויש מי שהוא יוצא מן העולם בתמימות. אשרי מי שיראתו על פניו, אשרי הנשמר מעוניו, אשרי מי שהוא עניו, אשרי המשבחים אותו המוניו, אשרי מי שהוא שפל בעיניו, אשרי מי שמטה אזניו לשמוע דברי תורה, אשרי השומע דברי תורה בכל יום, תורת ה' תמימה עומדת לפני האדם בשעה שהוא עוסק במשנתו ואומרת ה' עמך גבור החיל, הנה באתי ללמדך, על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך, אשריך אם תזכרני, אשריך אם בלבך תצפנני, אשריך אם תקיימני, אשריך אם תשמיעני, ובכל יום בי יהיו זממיך כי בי ירבו ימיך. התרחק מן העבירה והדבק בתורה וברח מן השררה, ותהיה בחכמה תמיד, וקרא אל אלהיך תמיד כי הוא ירגיעך וישביעך ויניח לך. וזכור שאתה טפה סרוחה מזומן לעפר ושוחה, לכן התרחק מן המנוחה ועבוד אלהיך בשמחה ויהיה לך לחמלה, כי הדרך שחוחה ויהיה לך למשאת וארוחה. אם את הדבר הזה תעשה לך יאיר כנוגהים וצוך אלהים, כי אם תעבוד אלהיך באהבה וחבה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ע"כ מצאתי.
40
מ״אעוד דברים דומים לזה כתב רבינו תם בספר הישר (שער יז), כתב שיאמר האדם אל לבו לבי לבי הלא ידעת כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר, מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך, הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עופר וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך יום או לילה תחסר חלק מחלקי חייך, ובכל יום תקרב אל הקבר ותעוף בלי אבר ומדוע לא זכרת כי עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת, ומדוע אתה נמהר ולא תעביר על לבך יום המר, יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך ועל ארץ תחתית ישליכוך ועל כל מעשה יחשבוך וכאבק תדכה ואשך לא תכבה, יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה' שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה, ומה תשיב על זדונותיך הלא אז תראה פרי מעלליך ותמצא גמולך.
41
מ״בואלו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון, היה לך לשמוח במותך, אך תלך למר ממות ולמקום אופל ארץ חשך וצלמות, שם תפול עליך אימה ותכסך כלימה ולבושך גוש רמה ויזורה על גופך גפרית לבלתי השאיר לך שריד, הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום, יום תמרור בבכיה תאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה, יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר, יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו, יום ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה ותשאר הגוף ככלי מלא כלימה מושלך כאבן דומם.
42
מ״גועתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה או מי יהיה עליך סתרה, הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ואחרי שרירות לבי פניתי ובמה אתכסה כי עירום אנכי, התקושש והתבושש והכלם מחטאתיך ותן תודה לאלהיך בעוד נפשך בגופך ובטרם יחשכו כוכבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך, החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך, עכ"ל.
43
מ״דומצינו שאפילו רבן יוחנן בן זכאי היה חרד וירא מדיני עולם הבא כמו שאמרו (ברכות כח, ב) כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו רבינו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה, אמר להם אלו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתי מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באי זה מהן מוליכין אותי, ולא אבכה, עכ"ל לענייננו.
44
מ״הוכתב הרא"ש ז"ל (ארחות חיים ליום שני) זה לשונו ומטתך בדמעה תשחה, ויבהלוך רעיונך מידי זכרך חרדת רבן יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו.
45
מ״וואמרו (מסכת סופרים פט"ז הלכה ח) על מעלת רבן יוחנן בן זכאי ז"ל, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אחת מן התורה שלא למדה, ולמד במקרא ותרגום מדרש הלכות ואגדות ומשלות הכל למד. וכן אמרו עליו שאמר, אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסים וכל הים דיו אין כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבי, ולא אצלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה, עכ"ל.
46
מ״זורבותינו ז"ל (סוכה כח, א) הוסיפו עוד בדברים שלמד, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות, דקדוקי תורה דקדוקי סופרים קלים וחמורים, גזירה שוה תקופות גימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא, לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, עכ"ל.
47
מ״חעוד מצאתי פרקים מדברי רבותינו ז"ל מדברים על ענין חבוט הקבר, ראיתי להעתיקם הנה לעורר הלב ליראה:
48
מ״טמסכת חיבוט הקבר
49
נ׳פרק ראשון
50
נ״אכיצד אדם מת, באים עליו מלאכי השרת, אחד ממלאכי השרת ואחד ממלאכי המות, ואחד סופר ואחד שממונה עמו, ואומר לו קום הגיע קצך, אומר להם עדיין לא הגיע קצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים, לבושו אש כסותו אש כלו אש, וסכין בידו, וטפה של מרה תלויה בו, ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקב"ה בעצמו, שנאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם, שנאמר (תהלים כב, ל) לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו'. מיד מעיד על עצמו כל מה שעשה בעולם הזה והוא מעיד והקב"ה חותם, אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, אם רשע גמור הוא מקשה עורפו ומגביר יצרו, מכאן אמרו ז"ל אפילו בפטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו.
51
נ״ברבי אליעזר בן יעקב אומר כשם שמקשה ערפו בעולם הזה כך מקשה לו בשעת פטירתו כשעומד בדין, שנאמר (תהלים קיב, י) רשע יראה וכעס וגו'. ובשעת פטירתו של צדיק מהו אומר (ישעיה נז, א) הצדיק אבד וגו', ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר (שמ"ב כג, ו) ובליעל כקוץ וגו'.
52
נ״גפרק שני
53
נ״דשאלו את רבי אלעזר כיצד דין הקבר, אמר להם, בזמן שנפטר אדם מן העולם בא מלאך המות ויושב על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה לי שמך, אומר לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוח ונשמה בגופו ומעמידו ומחייבו בדין.
54
נ״האמר רבי יהושע בן לוי חצי אש ושלשלאות ברזל בידו, פעם אחת איבריו מתפרקים, שניה עצמותיו מתפרקים, ובאין מלאכי השרת ומלקטין אותן ומעמידין אותו, ומכה אותו פעם שלישית, ומבקשין ממנו דין, ודנין אותו בכל מדה ומדה, יום א' ויום ב' בכך דנין אותו. יום ג' דנין אותו במכות מכההו מב' עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תפלות, ומלשונו מפני שהעידה עדות שקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה. מכאן אמרו ז"ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה מקדימים לו מלאך המות, וכל המלשין על חבירו לשון הרע מיתתו באסכרה.
55
נ״ופרק שלישי
56
נ״זאמר רבי מאיר משום רבי אלעזר, קשה יום הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גיהנם, דין גיהנם מעשרים שנה ולמעלה, אבל דין הקבר אפילו צדיקים נדונים בו, אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים נדונים בו, אבל אמרו ז"ל הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחוצה לארץ אינו רואה, שנאמר (יונה ב, ג) ויאמר קראתי מצרה לי וגו'.
57
נ״חבן עזאי אומר ג' דינים הם ושלשתם קשים זה מזה, ושלשתם לפני הקב"ה הם. רבי עקיבא אומר וכי שלשתן לפני הקב"ה, והלא דין הקבר דנין אותו, ודין גיהנם לבדו דנין אותו, ודין שמים לפני הקב"ה הוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד, ואם לאו דנין אותו דין ארוך.
58
נ״טפרק רביעי
59
ס׳אמר רבי יוסי, בא וראה כמה בין בהמה לאדם, בהמה כמה ייסורין סובלת בעולם שוחטין אותה ומפשיטין אותה ואין עליה דין, אבל אדם כמה ייסורין סובל בעולם הזה, ולאחר מיתתו אם צדיק גמור הוא פוטרין אותו מן הדין, ואם רשע גמור הוא דנין אותו בדינים חמורים.
60
ס״אאמרו בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המות שכלו מלא עינים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים והמלכת לקונך שחרית וערבית והמלכת את חברך בנחת רוח, אם יש בו דברים הללו זורק אותה טפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמשוך נימא מחלב, ואם אין בו דברים הללו יוצאה נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר, וכשבא מלאך המות אומר לו, צדיק קונך שלחני אליך, מיד מתחנן לו, אומר לו שעה זו אי אפשר לעברה, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שהקב"ה מתקן לך מדור בגן עדן.
61
ס״בפרק חמישי
62
ס״גבשעת הדין אומר לו הקב"ה לאדם, טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך במעי אמך ולא היית נפל, וכשיצאת לאויר העולם תקנתי לך מזונות והצלתיך מן הייסורין, כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפני. אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין, ואם לאו מוסרין אותו לה' מלאכי חבלה כנגד ה' חומשי תורה הם, אחד מכה ואחד מונה כדרך שמכין ומונין בבית דין. ושלישי מוציא אור מגופו ככבשן שהאור יוצא ממנו. הרביעי מביא עשבים מרים וחמוצים מן ההרים, שאם גזל מחברו אומר לו דקדק בשניך לפי שאכלת גזל בשניך. החמישי מכה את אביו ואת אמו, ואומר להם מפני מה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומעשים טובים כדי שיעשה מצות ומעשים טובים ויפריש ממעשים רעים, מיד נותנין לו רשות להכות את אביו ואת אמו, ואם קרא ולא קיים מלקין אותו בפניהם, עכ"ל.
63
ס״דואע"פ שדברי רבותינו ז"ל אינם צריכים חזוק, והם מאומתים מאליהם, כי דבריהם ברוח הקודש ודברי אלהים חיים, מכל מקום ראיתי לכתוב שורותים אלה לעורר הישנים.
64
ס״האני הכותב שנת הש"ל בחודש אלול בא לי בחלום הלילה נפש מאותו עולם אחר פטירתו כמו ג' חדשים, והייתי מכיר בו שהיה מת, והייתי שואל לו על ענייני אותו העולם, והיה אומר לי ענייני חבוט הקבר בארוכה, ואחר כך היה אומר לי שדנים באותו עולם ומענישים על דקדוק הדברים ביותר ממה שאדם יחשוב בדעתו, והנשארים ישמעו ויראו.
65
ס״וובענין דין הקבר פירש רשב"י (תרומה קנא, א) שכל זמן שהגוף קיים בקבר הנפש נדונית בגיהנם, ואחר שנעכל הגוף, הנפש יש לה מנוחה. ואמרו, ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דילהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב, ולא למהוי להו קיומא כל ההוא זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ורוחא תדיר בכל יומא, דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא, בגין דההוא מלאך דממנא על קברי קאים על גופא ודן ליה בכל יומא ויומא, אם לצדיקי כך לחייבי על אחת כמה וכמה. בגין כך כל זמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכיך מכלא, בר מאינון חסידי קיימין בעלמא דאינון אתחזון לסלקא למאריהון בנשמתהון לההוא אתר עילאה דאתחזון לון וזעירין אינון בעלמא, עכ"ל.
66
ס״זובפרשת שלח לך (קסט, ב) פירש שעל זה נאמר (זכריה ג, ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים, שהוא גוף הבשר שהוא מצד סמא"ל, שעליו נאמר (קהלת ד, ה; ע' זוהר שם קעב, ב) הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, ובעוד הגוף שהוא מצד סמא"ל קיים אינם מלבישים לנשמה הלבוש הראוי לה בגן עדן, ואחר שנעכל הבשר אז מלבישים לה לבושה, וזהו (זכריה ג, ד-ה) הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד, כי מהשכינה הנקרא מלאך ה' משם נתן לנשמה הלבוש. ולכן צריך האדם למעט בבשר שהוא מהקליפה, ולהרבות בתקוני לבוש נפשו שהיא העומדת קיימת לעולם שכולו ארוך.
67
ס״חובזה נכלל הפרק הזה:
68