ראשית חכמה, שער האהבה י״בReshit Chokhmah, Gate of Love 12

א׳ראינו בפרק זה לבאר כי מהמדריגות המגיעות לאדם להיות אוהב וחסיד, צריך לקנות ג' מדות, הא' הבטחון, ב' האמנה, ג' השמחה. הבטחון, שנאמר (תהלים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו.

ב׳האמנה, אברהם אבינו ע"ה ראש המאמינים, שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה', והיא מלת אמונה הנזכרת בתורה ראשונה, וכן כתוב במשנה תורה (דברים ז, ט) האל הנאמן שומר הברית והחסד, וכן (דברים לב, ד) אל אמונה ואין עול.

ג׳ועוד אמרו רבותינו ז"ל במדרש שיר השירים (ד, כ) וכן במדרש ואלה שמות רבה בפסוק אז ישיר, זה לשונם דבר אחר תשורי מראש אמנה - זה אברהם שכתוב בו והאמין בה'. מראש שניר - זה יצחק, וחרמון - זה יעקב, עד כאן לשונם לעניננו.

ד׳וכן פירשו בתיקונים (דף ה ע"א) בענין והיה אמונת עתך (ישעיה לג, ו), כי אמונה סדר זרעים בחסד, ואמר, אמונה איהי אימא עילאה מסטרא דחסד, דבה ק"ש דאיהי אמונה, עד כאן לשונו.

ה׳שמחה, כדפי' בפרשת ויקרא (זוהר דף ח ע"א) כי הכהן הוא המשמח ועליו נאמר (תהלים ק, ב) עבדו את ה' בשמחה.

ו׳ונחזור לבאר כל אחד ואחד מאלו בפני עצמו, ובזה יתבאר לך ענין האהבה השלימה. הבטחון הוא מנוחת האדם ושלותו מדאגת הדבר שהוא מפחד עליו, ויחשוב הדבר ההוא שהוא סומך ונשען עליו למגן ולצנה ולחומה בצורה, ואז יהיה בטוח ולא יירא מפחד ההוא הקודם, כאומרו (דברים כח, נב) הבצורות אשר אתה בוטח. והמשל בזה, העני יבטח לבו על העשיר שיסמכהו בנדבתו, וכן הגבור בגבורתו, והחכם בחכמתו.

ז׳ומפני שכל הדברים האלו הם ממנו יתברך, רצוני לומר ממדותיו העליונות אלינו, שהוא ומדותיו הכל אחד, לכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים לא, טו) ואני עליך בטחתי ה', ואני בחסדך בטחתי (שם יג, ו), בזאת אני בוטח (שם כז, ג), בו בטח לבי ונעזרתי (שם כח, ז), ובטח עליו והוא יעשה (שם לז, ה), ועליו זה הוא כמו השלך על ה' יהבך (שם נה, כג), שפירשו בזוהר (פ' אחרי עט ע"ב) שהם הדברים התלויים במזל שהוא על. בטחתי בחסד אלהים וגו' (תהלים נב, י), באלהים בטחתי לא אירא (שם נו, ה), אשרי אדם בוטח בך וגו' (שם פד, יג), נכון לבו בטוח בה' (שם קיב, ז), ביראת ה' מבטח עז וגו' (משלי יד, כו), ובוטח בה' אשריו (שם טז, כ), וכן ובוטח על ה' ידושן (שם כח, כה), הרי מהפסוקים האלו יתבאר לך מקום הבטחון אם תהיה בקי בכינויי המדות המפורשים בזוהר.

ח׳והחסיד בעל חובת הלבבות (שער הבטחון פ"ג) כתב, שההקדמות אשר בעבורם ישתלם לאדם הבטחון הם אלו, ראשונה, שיאמין שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כלם הם מרחמי האל וחמלתו, כמו שנאמר (תהלים קג, ח) רחום וחנון ה', ואמר (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.

ט׳והב', כי מהבורא יתברך לא יעלמו אופני תועלת האדם, מפני שהוא חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבוריו, הוא החכם היודע בעניניו ותועלותיו ונזקיו והטוב לו ובעולמו באחריתו, כמו שכתוב (ישעיה מח, יז) אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.

י׳והג', כי הבורא יתברך חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ, כמו שכתוב (איוב ט, ד) חכם לבב ואמיץ כח, ודברו נגזר מכל דבר, ואין משיב את דינו, כמו שכתוב כל אשר חפץ עשה וגו', ואמר (ישעיה נה, יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. ולכן אין מי שימנעהו מעשות בקשת הבוטח, כי אם יהיה חלש לא ישלם הבטחון עליו.

י״אוהד', שהוא יודע אופני תועלת הבוטח, ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, והוא משגיח על הנהגת בני אדם כלם, לא יניחם ולא יתעלם מהם, ולא יסתר ממנו דבר מהם, כמו שכתוב (תהלים קכא, ג) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואומר (ישעיה מ, כז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וגו' הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם וגו'.

י״בוהה', שהוא מתיחד בהנהגת הבוטח עליו מתחלת הוייתו וגדולתו וינקותו ונערותו וזקנתו עד תכלית עניניו, כמו שכתוב (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, ואומר (תהלים כב, י) כי אתה גוחי מבטן מבטיחי על שדי אמי עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה, ואומר (איוב י, י) הלא כחלב תתיכני וגו'.

י״גוהששי, שיהיה ענין הבוטח מסור בידו, לא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא לדחות הנזק מעליו זולת יכלתו יתברך, והוא כעבד האסור אשר הוא בבור ברשת אדוניו. וכאשר ירגיש האדם שלא יועילהו ולא יזיקהו אחד מן הנבראים אלא ברשות הבורא יתברך, ישוב לבו מיראתם ויבטח על הבורא יתברך כמו שכתוב (תהלים קמו, ג) אל תבטחו בנדיבים וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. ואמר (ירמיה יז, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' (שם יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה'.

י״דוהשביעי, שידע שמי שהוא בוטח עליו הוא תכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי, ונדיבותו מתמדת וחסדו נמשך, לא יכרת ולא יפסק, והאדם נתחייב בעבודה לו על רוב החסד והטובה שקבל ממנו מבלי שיהיה ראוי אצלו ולא קדם אליו שום חסד באמרו (איוב מא, ג) מי הקדימני ואשלם, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים מ, ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו', ואומר (שם קמה, ט) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ואומר (שם קלו, כה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ואומר (שם קמה, טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

ט״ווהשכל גוזר, כי בהקבץ הז' ענינים אלו בבורא יתברך שיתחזק בטחונו בו וימסר אליו, ולא יחשדנו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קטז, ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, עד כאן כלל דבריו.

ט״זוכאשר תעיין בשבעה דברים אלו האמורים, תמצא שכל הפעולות האלו הם מיוחדות אל מדת חסדו יתברך, ובפרט אל ענין ההשגחה התדירה והחסדים אשר לא יפסקו, המיוחדים אל עינא פקיחא דאריך, כמו שכתוב באידרא דנשא (דף קכט-קל) דעינא דא לא נאים ולא אדמוך ונטיר תדירא, ואמר שם דאיהו משגח על כלא וכלא מתזן ביה, ועוד אמר ועינא דא הוא קיומא דכלא, ועל האי כתיב (משלי כב, ט) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך, דהאי איתקרי טוב עין ומניה מברך לכלא.

י״זושאר הפעולות האמורות, כגון (תהלים כב, י) כי אתה גוחי מבטן מבטיחי על שדי אמי, אלו הפעולות מיוחסות אל חסד התחתון הנקרא את"ה, את"ה כהן לעולם, וכן מבטן אמי אלי את"ה. ויש השגחה שתתיחס אל החסד התחתון, שהרי ראיה הוא לימין כדפי' בתיקונים (דף קכב ע"א), ונתנו סימן ופני אריה אל הימין, וראי"ה הוא ארי"ה. אמנם ההשגחה התחתונה הזאת שהוא בעין תחתון היא נפסקת לפעמים, ולזה אמר המשורר (שם מד, כד) עורה למה תישן ה'. אמנם ההשגחה העליונה אינה נפסקת לעולם.

י״חולכן בכל מקום שימצא בטחון הוא צד החסד שיתפשט בכל המדות, ולכן מצינו בטחון בחסד עליון, כאומרו (שם כא, ח) כי המלך בוטח בה' ובחסד עליון בל ימוט. ואפילו הבטחון הנזכר באלהים, כאומרו (שם נו, ה) באלהים בטחתי לא אירא וגו', הכונה על צד החסד שבאלהים שהוא אל מאלהים, וכאומרו (שם נב, י) בטחתי בחסד אלהים, או הכונה על כללות החסד שבמדת אלהים, באופן שהבוטח בה' ראוי הוא שחסד יסובבנו, שהחסד הוא המתפשט כדפי'.

י״טומתנאי הבוטח הוא שיסתכל וידע שהבורא רואה את לבו אם בטחונו בו שלם אם לאו, כי העבד המשרת לפני מלך בשר ודם יכול לגנוב את לבו, אבל לבורא יתברך יוצר הלבבות אין דבר נעלם ממנו שיוכל לרמות אותו, כמו שכתוב (תהלים צד, יא) ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, ואומר (משלי כד, יב) הלא תוכן לבות הוא יבין, ואומר (דה"ב ו, ל) כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם. ולא יבטח בשום אדם מבלתי יכולת השם, כדכתיב (ירמיה יז, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' ומן ה' יסור לבו, שכל הסבות המגיעות אליו כגון המזון או שאר קניניו ורפואתו, כלם הם סבות מסובבות מאתו יתברך להגיע הדבר ההוא אליו. וכבר המשיל החסיד בעל חובת הלבבות הדבר בספרו (ש' הבטחון פ"ג) אל גלגל המים המוציא מי הבור על ידי הכלים המוכנים, שאם יחסר אחד מהם יעדר הוצאת המים.

כ׳עוד מצאתי כתוב משל נאה אל ענין זה, והוא כמו עורים הולכים זה אחר זה, וכל אחד שם ידו על כתף חבירו, אך כלם נמשכים אחר הראשון הרואה, ואם יהיה זה נשמט מהם יכשלו כלם ויפלו. כך ראוי שיחשוב האדם כי אין מנהיג זולתו יתברך היחיד המתעלה על הכל, וממנו מסתבבים כל הסבות והמצועים להגיע הדבר הנרצה אליו, רפואה על ידי סם פלוני על ידי רפואה פלונית, וכיוצא לשאר דברי העולם, כענין המלאכה שהיא סבה לו לענין טרפו, אל יבטח בסבה ההיא, כי אם תתבטל הסבה ההיא לא מפני זה יחסר לו טרפו ומזונו, כי הקדוש ברוך הוא יזמין לו פרנסה על ידי הוצאה אחרת, כמו האדם הבוקע עצים בגרזן אף על פי שהגרזן חותך העץ אין הכח בא מן הגרזן אלא מן האיש הבוקע, וכמו שכתוב (ישעיה י, טו) היתפאר הגרזן על החוצב בו.

כ״אומעניני הבטחון, כתב בעל חובת הלבבות (שם), שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו הבורא בו מעבודתו, ולעשות מצותיו, ולהזהר מאשר הזהירו ממנו, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו, כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב מ"ד) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו וכו', ואמר הכתוב (תהלים לז, ג) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, ואמר (איכה ג, כה) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו, אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל, וכמה דעתו חלושה והכרתו, כי אתה רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצוה אותו להתעסק לצורך מצרכיו, או מזהיר אותו מדבריו, ויעבור על מצותו, ויגיע לממונה עברו על מצותו, כי יהיה הסבה החזקה להמנע ממנו העשות מה שבטח עליו בו, כל שכן מי שעבר על חוקי האלהים ומצוותיו אשר יעד והועד, שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו ולא יהיה ראוי להקרא בשם בוטח באלהים, אך הוא כמו שאמר הכתוב (איוב כז, ח) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו הצעקתו ישמע אל וגו', ואומר (ירמיה ז, ט-י) הגנוב רצוח וגו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה, עד כאן לשונו. ואני אומר שעל זה נאמר (משלי יד, טז) וכסיל מתעבר ובוטח.

כ״בוכן ראוי שלא יבטח בעשרו, שנאמר (שם יא, כח) בוטח בעשרו הוא יפול. כי הכל ממנו, שנאמר (דה"א כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

כ״גוכן מעניני הבטחון, שלא יבטח במעשיו הטובים שבעבורם ינצל מפגעי העולם ומחלאים רעים, שאם כן נמצא אוכל זכיותיו, אך יבטח בחסדו, כי אין במעשיו סיפק לשלם חובות הבורא עליו, כמו שהאריך החסיד בחובת הלבבות (ש' הבטחון פ"ד), שאפילו היו מעשיו כפלי כפלים אין בכלם לשלם על אחד מטובת הבורא עליו. אך יחשוב, כי כמו שהוא יתברך נותן מזון לכל הבריות ולשרשים, ובהמות וחיות ועופות, כמו שאמרו ז"ל (שבת קז ע"ב) יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, כשם שהוא מרחם על אלו לא בשביל מעשיהם אלא ברחמיו הגדולים, כן ירחם עליו.

כ״דפרטי הבטחון רבים, וזה מעט מזעיר נלקט ממה שביאר החסיד בחובת הלבבות (שער הבטחון). ודרך כלל, הבוטח ראוי שיקרא חסיד, והוא מרכבה למדת החסד כאברהם, כי כמו שהחסיד הוא נקרא אוהב, ודרך האוהב להיות דבק באהבת הבורא, כאומרו (משלי יח, כד) ויש אוהב דבק מאח, כמו שהארכנו בפרקים הקודמים, ולא יאהב זולתי הבורא. כן הבוטח לא יבטח בנבראים, ולא ישים חוזק ענינו אליהם, אלא בבורא. נמצא כי כיון שבטחונו בו הוא דבק בו והוא אוהב אותו, והיינו מה שפירש בחובת הלבבות ע"ה שהבוטח ראוי שימסר אל דינו כאברהם אבינו כשהושלך בכבשן האש, וכן ענין חנניה מישאל ועזריה וכו' והעתקנו לשונו לעיל (פ"ו).

כ״הוכן אתה מוצא באברהם אבינו ע"ה שנתנסה בעשר נסיונות, ולולי בטחונו בבורא יתברך וחוזקו בעבותות אהבתו היה בועט, וכתיב (נחמיה ט, ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, ונאמן רצה לומר חזק וקיים בלתי מתמוטט, וזה פירוש נאמן הנמצא בכל התורה, כמו (מל"א יא, לח) ובניתי לך בית נאמן, וההיפך מזה (בראשית מה, כו) ויפג לבו כי לא האמין להם. וכן על קיום המאמר וחוזקו, נאמר (במדבר ה, כב) ואמרה האשה אמן אמן. ואין צורך להאריך בזה כי פשוט הוא.

כ״ונמצא, המאמין והבוטח שניהם ענין אחד, שגם הבוטח הוא סמוך לבו וקיים על הדבר הנרצה לו במי שיקיים אותה אצלו כדפי' לעיל. ומצאתי כתוב שאי אפשר להיות בוטח אם לא יהיה מאמין, והאמונה באל יתברך הוא שיביאהו להיות בוטח, כי מתוך שמאמין בבורא יתברך מבין כי הצלחתו בין בעולם הזה בין בעולם הבא הכל בא ממנו, ואין אחר זולתו, אז הוא נותן אל לבו לבטוח אליו ולאהבה אותו בכל לבבו.

כ״זוהדבר שיביא את האדם להיות מאמין, הוא שלא יירא משום דבר רע, אלא יקבל כל הבא עליו בשמחה, והוא דומה לעבד המכיר את אדונו שהוא נדיב ועינו יפה, ובעת שהוא מכביד על עבדיו עבודה קשה אז הוא מטיב להם טובות גדולות ומגדלם ומנשאם ויהיו אנשי עצתו ואוכלים משולחנו ומרכיבם במרכבת המשנה אשר לו ומפקידם על אוצרו, ואין ספק שהעבד הזה היודע ומכיר זה באדונו יעזוב כל מה שבעולם כדי שיעשה רצון אדונו בשמחה, ואף על פי שתהיה העבודה ההיא קשה עליו מאד לעשותה, בזכרו הטוב אשר יגיע אליו בגלל העבודה ההיא יקל עליו כל דבר. אבל עבד הרואה את אדוניו כילי וטורחו גדול משכרו, אינו טורח כי אם בעצבון. כך הענין, כי המאמין אמונת אמת כי כל מה שיעשה ויעבוד לעבודת הבורא הכל לטובתו, והקדוש ברוך הוא יתן לו שכר טוב וגדול על כל מה שסובל לשמו הגדול, ועל כל העבודה ושירות שיעשה לשם שמים יתן לו נעימות בעולם הבא, כענין שמצינו בנבוכדנצאר כי בעבור ד' פסיעות שפסק לכבוד הבורא זכה לגדולה רבה בעולם הזה (סנהדרין דף צו ע"א), וגם עשו בעבור כבוד אב ואם זכה לגדולה בעולם הזה הוא וזרעו אחריו, וכן רבים כיוצא בהם. ואין ספק כי בהיות האדם מאמין כל זה בלב שלם ודאי ישמח בכל דיני השם, כי מי הוא שלא ישמח שנותן פרוטה לצדקה לשם שמים ויתנו לו תמורתו בעולם הבא ככר זהב.

כ״חומי שמאמין באלהים בלב שלם, יאמין בענשו של חוטא, ולא יבא לחטוא, ולכן כל התורה כלה תלויה באמונה, כיצד ראש התורה הוא (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך, ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ואם אינו מאמין מה מועיל תורתו. ובזמן שאדם מאמין מעומק הלב שהבורא יקיים כל הכתוב בתורתו להעניש לחוטא, והוא עד, ומביא שכר טוב למי שקיים תורתו, אז הוא שומר את התורה, שהרי הגנב והגזלן אם היו יודעין שיהיו נהרגים ולא יהיו נמלטין היו מונעים עצמם מן הגנבה והגזלה, אבל הם חושבים והם בוטחים להנצל, ולכן כל התורה כולה כלולה באמונה, כדכתיב (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה, ועל אברהם נאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ועל כל השאר שעשה לא נכתב צדקה אלא על האמונה. ועל זה נאמר (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא.

כ״טואני אומר עוד, שכל המצוות שתלוים בקבלה צריך בהם האמנה, ואם לא יאמין הוא הורס התורה כלה, שאם לא יאמין שזו היא תורת משה הנתונה לנו, וכן בקבלת סופרים שפירשו כך על מצוות סוכה ולולב וכיוצא, אם כן הוא כופר בתורה. כיוצא בזה הדברים שיש לנו בקבלה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת ברכות (ברכות נד ע"א) הרואה אבן שישב עליה משה, ומעברות הירדן, או מקום המזבח שעשה אליהו בכרמל, שכל הדברים האלו תלוים בקבלה, וכן שזה בית המקדש וזו ירושלים וכיוצא, צריך בכל אלו האמנה, ואם יאמין באלו תתלהב נפשו באהבת הבורא בזוכרו הנסים שעשה לנו במקומות ההם, ואם אינו מאמין ודאי שאין לו אהבה בבורא.

ל׳ואמרו במדרש, הובא בילקוט (פ' בשלח סימן רמ דף סט ע"ג) בפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו ויאמינו בה', בשכר האמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, כדכתיב (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל. רבי נחמיה אומר, מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש, שכן מצינו אבותינו בשכר האמונה שהאמינו וכו', אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה, שנאמר (שם ד, לא) ויאמן העם, וכן הוא אומר (תהלים לא, כד) אמונים נוצר ה'.

ל״אועוד אמר זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם קיח, כ), בבעלי אמונה מהו אומר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, בשער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו. וכן הוא אומר (תהלים צב, ב) טוב להודות לה', מי גרם להם לבא לידי שמחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות, לכך נאמר (שם צב, ג) להגיד בבוקר חסדך וגו'. וכן יהושפט אומר לעם (דה"ב כ, כ) האמינו בה' אלהיכם ותאמנו, האמנו בנביאיו ותצליחו, ה' עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה, ג), וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד), חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג, כג). וכן את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה, שנאמר (שה"ש ד, ח) אתי מלבנון כלה וגו' תשורי מראש אמנה, וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב, כא-כב), הא גדולה האמונה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר האמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה, וכן הוא אומר (תהלים קו, יב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו, עד כאן לשונו.

ל״בוהטעם שיתיחס האמנה אל החסד, כבר העתקנו בראש הפרק לשון התיקונים (דף ה ע"א) שאמרו דביה קריאת שמע דאיהו אמונה. והכונה, כי ד' פרשיות שבתפלין הפרשה הג' היא חסד, ובפרשה ג' אנו מזכירים אמונת היחוד ה' אלהינו ה' אחד, וכן פירש הרשב"י ע"ה (פ' בא מג ע"ב) והעתקנו לשונו לעיל בפרק ה, שאמר, פרשה שלישית שמע, דא רזא דימינא דאיקרי חסד עלאה, דאיהו דקא מיחד יחודא דכלא לד' סטרין, וקודשא בריך הוא מסדר ביה סדורא דכל עלמא, ודא איהו דקא מתפשט אפילו גו תהומי תתאי, עד כאן לשונו. ועל ידי החסד המתפשט בכל הנבראים, כמו שאמר שהוא מתפשט אפילו גו תהומי, הנבראים מאמינים בו וביחודו, לכך מלת אמונה הראשון שבתורה נזכר באברהם שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה', על ידי אברהם נתגלית האמונה האמתית בעולם כדפי' בזוהר שהיה אברהם אבינו ע"ה מודיע לכל באי העולם שיש בורא שברא הכל וחסדו מצויה לכל.

ל״גובזה יובן מה שאמרו בזוהר (סוף פ' וילך) שהעונה אמן על כל ברכה וברכה, כמו שהוא פותח השערים העליונים שערי השפע העליון, כך יפתחו לנשמתו ביציאתה מן העולם הזה, שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים. והטעם, כי פתיחת השערים הוא מצד החסד כדפי' בתיקונים (דף לח ע"ב) פתחו לי ביומא קדמאה, וכן פתח בנקודות הוא חכמה כדפי' בתקונים (דף קכח), והסברה נותנת שאין המלך פותח שערים אלא מצד חסדו הגדול ורצונו הפשוט, כי מצד הדין יסגור השפע, ועל ידי החסד הוא נפתח, והיינו פותח את ידך, וכיון שהעונה אמן פותח השערים על ידי החסד, כן ראוי שיפתח לו לעתיד.

ל״דנמצא כי על ידי השפעת חסדו לנו אנו תוקעים אמונתנו בו, וזה שאמר הכתוב (איכה) חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי על ידי החסד שהוא עושה עמנו בכל בקר, שאנו מפקידים אצלו הנשמה יגיעה, והוא מחזירה אצלינו חדשה, וכל אותה היגיעה שהיה לה הלך, והיא נשמה חדשה כמבתחלת ברייתה, הרי זה חסד גדול, והחידוש הזה ודאי מצד החסד, כי פי' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית (ברכת יוצר אור). ובפרט בבקרים שהוא בקר דאברהם (זוהר פ' משפטים דף קיט ע"ב). על ידי כך רבה אמונתיך - שיש לנו אמונה גדולה אח"כ להפקיד נשמותינו בכל לילה בידו, בזכרנו החסד שהוא עושה עמנו.

ל״הונחזור לדרוש שהיינו בו, כי הבטחון והאמנה הם שותפין זה בזה, כי המאמין באלהים בלב שלם יבטח בו בבטחון חזק, ויביאהו הבטחון אשר לא יפחד מדבר, ולא יעבוד לשום אדם זולתי הבורא כי הוא אלהים, ולא יקוה לאיש ולא יסכים עמהם בדבר אשר הוא כנגד עבודת האל, ולא יפחדוהו ענייניהם ולא יירא ממחלוקותיהם, ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם ולא יבוש מהם ולא ייפה להם השקר, כמו שאמר הנביא (ישעיה נ, ז) וה' אלהים יעזר לי על כן לא נכלמתי, ויביאהו בטחונו לפנות לו מעסקי העולם וליחד לבו לענייני התורה והעבודה, וזה אי אפשר אלא אם יהיה בטחונו גדול בידו"ד, ולכן שכרו גדול שיתקשר בחסד, כמו שכתוב (תהלים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו. ואמר יסובבנו, היינו שהחסד יקיפנו וילבישנו, כענין (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, שפי' בסבא (דף צו ע"ב) שהוא לבושי יקר מצד שם אלוה שהוא החסד. וטעם אמרו בידו"ד, מפני שידו"ד שורש לכל השמות ולכל ההויות, וכיון ששם בטחונו בעיקר הכל, המקיים הכל, והמהווה אותו ורוחו ונפשו, מסתלק מכל פגעי העולם, והחסד מסתירו מכל בעלי הדין כמו שאמר (תהלים צא, ב) אומר לה' מחסי ומצודתי כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה וגו'.

ל״וומתנאי הנאמן והבוטח, להיות נאמן בעבודתו לבורא כיתד התקוע במקום נאמן שלא תמוט, כי הקדוש ברוך הוא נקרא האל הנאמן שומר הברית והחסד וגו' (דברים ז, ט), וחסדו לעולם פשוטה לכל הנבראים, ולא יצוייר שימוט חסדו מן הנבראים ח"ו ויתבטל כרגע, אלא הקדוש ברוך הוא כרת ברית וחק בחסדו עם הנבראים שלא ימוש מהם חסדו, וזהו שמצינו בתורה ברית סמוך לחסד, כענין (דברים ז, יב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד, וכן אמר הנביא (ישעיה נד, י) כי ההרים ימושו וגו' וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט וגו', נמצא כי מי שהוא נאמן בדבריו ומצותיו ותורתו מתקשר בחסד וצדיק כאחת.

ל״זוצדיק יקרא נאמן, שהרי פירש בתיקונים (דף לד ע"ב) ורעיא מהימנא (פ' פינחס דף רכט ע"א) שבצדיק סוד אמ"ן שעולה צ"א כמנין יאהדונה"י, ובצדיק השם הזה כי הוא נקרא כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא כדפירשו בתיקונים (דף כט ע"א), ובאמן פירש בסוף פרשת וילך (דף רפה ע"ב) שנוטריקון אמן אל מלך נאמן, הרי נאמן בצדיק. נמצא בכל מקום שימצא אמן כדפי' בפרשת וילך עיין שם, ימצא נאמן. ועוד פירשו במסכת שבת (דף קד ע"א) בענין נון - נאמן כפוף, נאמן פשוט.

ל״חנמצא דרך כלל כי בכל ד' אותיות שבשם ימצא נאמן, והוא עיקר האמונה, ולכך מלת אמונה הראשון הנמצא בתורה נמצא בשם ידו"ד כאומרו (בראשית טו, ו) והאמין בידו"ד וגו', וכן אחר כך עוד (שמות יד, לא) ויאמינו בידו"ד. וכבר ידעת מה שאמר הרשב"י ע"ה (ת"ז דף צב ע"ב) שבשם הזה עיקר אמונת ישראל, והעתקנו לשונו בשער היראה פרק א, שאמר ובגין דא שוי אמונה דישראל בארבע אתוון אלין, בכל שמהן שוי כינויין לשמא דא. ופי' שם כי עלת העלות מיחד ארבע אותיות ידו"ד, נמצא הנאמן מתקשר בשמו הגדול ובעילת העלות, ואשריו.

ל״טוהנה בענין השמחה, כבר ביארנו שמתוך הבטחון והאמונה תבא השמחה, כי העבד הבוטח באדונו ומאמין שישלם לו שכר עבודתו כפלי כפלים, יעבוד בשמחה, והוא שמח בכל מקום שיגזר עליו, וכן הוא סובל כל דבר, כגון החולה שיאכל סמים שהם מרים בשביל הרפואה, והסובל הוא חפשי מדאגות העולם.

מ׳עוד יש תועלת בשמחה כמו (תענית דף כב ע"א) שני אנשים שאמר עליהן אליהו שהם מבני העולם הבא בשביל שהיו אנשים שמחנים, וכשהיו רואים איש עצב היו משמחין אותו, וכשהיו רואים שנים מתקוטטים זה עם זה היו אומרים להם מילי דבדיחותא עד שהיו עושין שלום ביניהם. וכן לענין הלכה, מתחלה מילי דבדיחותא לפתוח הלב ללמוד בשמחה (שבת דף ל ע"ב), אך לא שמחת הלצים ושמחת הכיליים, אלא דבר מצוה המשמח את הלב, כדכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכל זה בשמחת מצוה.

מ״אבמדת השמחה תלוי מצות עשה שיצדיק דינו על כל מאורעותיו, שנאמר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ואם אחר שעשה אדם תשובה ולא יבא עניינו בטוב כאשר בתחלה, אז מצות עשה שיחשוב בלבו כי לטובתו נהפך עניינו לרעה, כי קודם שעשה תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם שכר מצוה כדי לטורדו מן העולם הבא. וכל זה תלוי במדת השמחה, מי שהוא שמח בחלקו שחלק אליו האל יתברך.

מ״באך הדרך שישמח האדם בחלקו, שישמח אותו על הרעה כמו על הטובה ויסבול אותה בשמחה, כי הסובל הוא חפשי מדאגות העולם, כי הסובל יסתפק במיעוט שיש לו, כי יאמר די לי במה שגוזר לי הבורא יתברך.

מ״גועתה הבט וראה כי השמחה כוללת את הכל, כי כל הדואג על העולם הזה אין לו מנוחה כל ימיו, כי תמיד הוא מחשב להרויח הממון, ולא יסתפק לו במה שחלק לו האל יתברך, ולכן כל השמח בחלקו הוא עשיר אפילו אם הוא עני, כי הוא ישמח בהשם כי הוא נחלתו, וכן כתיב (איכה ג, כד) חלקי ה' אמרה נפשי, וכתיב (תהלים טז, ה) ה' מנת חלקי וכוסי וגו', ונאמר (שם קה, ג) ישמח לב מבקשי ה', והמדה הזאת אינה אלא בנפשות הצדיקים שהם בנועם שלם בענין עבודתם ובשמחה גדולה בפרישות, כמו שנאמר (שם לב, יא) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, ונאמר (שם צז, יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

מ״דלכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך העליון אשר בני מעלה משתחוים לו, וכן אמר דוד (שם קיט, קסב) שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב, וכל העושה מצוה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שמצווה עליו.

מ״האברהם ודוד היו עוסקים בתורה כל היום, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות של הקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה, ואז נוצלו כל איבריו בטוב נעימיו, ושולח רוח הקדש בקרבו, ולבו שמח, ומתמלא אהבת הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה להם רזים וחידושי מעלה, לפי שהיה ירא את השם וישרו נכנס הנועם בקרבו, וזה שאמר שלמה המלך ע"ה (שה"ש ה, ו) נפשי יצאה בדברו, ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים (משלי כג, טז), וכן אמר דוד (תהלים קד, א) ברכי נפשי את ה', לפי שהנפש מעלה עולה, וכשם שהיא יודעת ענין סודה אז תאהב את הבורא ותסגל מצותיו, וכאשר תגיע הנפש אל מקומה המעולה אשר היא דומה לו, אז תיחדהו במצפוניו ותשתעשע בחדריהם, ובכל עת ורגע חושקת אהבתו וזוכרת אותו בלילה על יצועיו, אז השם יתברך שולח בו חשק השמחה, כענין שנאמר (ישעיה סא, י) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי, ואשרי הנפש הזוכה לראות אותה שמחה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, וכל הנביאים לא נתנבאו בכל עת שירצו אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים היו לפניהם תוף וחליל וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב (מל"ב ג, טו) ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

מ״ווהאהבה, היא תפארת הנשמה שתתפאר בתפארת השמחה אשר תשמח באלהיה, ותדבק בזיו יראת השם להדביק יקר הודה, ומתערב אור חמדתה ליוצרה באהבת תשוקתה חשק תאוות עליון להתעטר עטרת יופי המחשבות הזכות הטהורות, ותהיה נוהמת מגודל גיל עליצתה לידידה ידיד עליון, ותתקשר בקישורי חיבה, ותהיה דורשת וחוקרת אחר המעלות לאור באור החיים. ובעת אשר היא מתרוממת ומתגדלת לדעת קדושת יוצרה, ומתדבקת באמונתה לבוראה, אז היא מתפשטת בחדוות וגיל ומתרחבת בשמחה, באותה שעה מתקדשת קדושת קודש הקדשים, ואז מתאהבת ונושאת חן לפני מלך מלכי המלכים, ובעת ההיא מתקיימת ומתיפה ומתהדרת בהדר גאון עוז תוקף הדרת האהבה, ואז העליון יסגלנה להצהיר זיווה להכניסה בחדרי זוהר ולצררה בצרור החיים, הרחמן הוא ישימנו מאנשי עבודתו השמחים בו.

מ״זהפרק הזה כללתי מחובת הלבבות בשער הבטחון, ומספר בית מדות אשר נמצא אצלינו בכתיבת יד, ומה שהוספנו בו כפי מה שחננו השם, כפי אשר יראה המעיין מה שהוא תוספת. ועלינו לחלות פני האל, ידריכנו בנתיב מצותיו ותורתו להיות מאוהבי שמו, אמן וכן יהי רצון.

מ״חובזה נכלל הפרק והשער: