ראשית חכמה, שער התשובה ז׳Reshit Chokhmah, Gate of Repentance 7

א׳פרק זה יהיה בביאור כמה דברים שאדם נכשל בהם, והם עבירות שאדם דש בעקביו, וצריך השב ליזהר כדי שתהיה תשובתו מקובלת.

ב׳הדבר הראשון שצריך ליזהר הוא מביטול תורה, שעונש הביטול מדברי תורה הוא גדול, כמו שדרשו רבותינו ז"ל בירושלמי (חגיגה פ"א ה"ז) על פסוק (ירמיה ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי, רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה, על מה אבדה הארץ על עבודה זרה על גילוי עריות על שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי, אמר רבי חייא בר אבא כתיב ואותי עזבו אוותרא, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה היה מקרבן אצלי. אמר רב הונא למוד תורה אפילו שלא לשמה, שכיון שאתה מתעסק בה אתה חוזר ועושה אותה לשמה, עד כאן לשונו.

ג׳עוד בתנחומא (פ' ראה סי' א) זה לשונו זה שאמר הכתוב (ירמיה כא, ח) ואל העם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות, וכתיב (תהלים עח, א) משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי, וכתיב (דברים ד, ט) רק השמר לך שמור נפשך וגו', וכתיב (שם ד, י) יום אשר עמדת, ללמדך שכל מי שמבטל מן התורה כאלו כופר בהקדוש ברוך הוא, שלא נתן תורה לישראל אלא שיעסקו בה יום ולילה, וכתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה וגו', וכתיב(תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו וגו'. וכל העוסק בתורה ומקיימה כאלו קבלה מהר סיני, ולפיכך כתיב (דברים ד, ט-י) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת, עד כאן לשונו.

ד׳ומי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הוא בכלל דבר ה' בזה (במדבר טו, לא), כדאמרינן בסנהדרין (דף צט ע"א) על פסוק כי דבר ה' בזה, רבי נתן אומר כל שאינו משגיח על המשנה, רבי נחמיה אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עד כאן לשונו.

ה׳ובילקוט נביאים (ילקוט יהושע דף ב סימן ז) תאנא דבי אליהו, הכינו לכם צידה (יהושע א, יא), וכי צידה היתה צריכה שם, והלא אינם אלא אוכלי המן שהיו מלקטין אותו בבקר בבקר, אלא כך אמר להם, עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ ותאכלו מתבואת הארץ, שנאמר (יהושע ה, יב) וישבות המן ממחרת. יצא מלאך להחריב את כל העולם, אמר בטל המן ובטלה תורה, שנאמר (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו', אמר לו, ומה יהושע במנעלים אתה נעול, ואין אתה נוהג אבל על ישראל שבטל המן ובטלה התורה, של נעלך, לפיכך הייתי אומר אשרי אדם שהוא מרבה את הישיבה ואת הטורח וממעט בסחורה ויושב והוגה בדברי תורה בכל יום תמיד, עד כאן לשונו.

ו׳ובעירובין (דף סג ע"א) אמרו על ענין זה, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' (יהושע ה, יד) אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים עכשיו בטלתם תלמוד תורה, ואמר לו על איזה מהם באת, אמר לו עתה באתי, מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, אמר ר' יוחנן מלמד שלן בעמקה של הלכה וכו'. ועוד שם, אמר רב שמואל בר אבא משמיה דרב, גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר עתה באתי, עד כאן לשונו.

ז׳ובתיקונים (תקון נב דף פז ע"א) אמרו זה לשונם ווי לון לבני נשא דלא משתדלין באורייתא, דאתקריאו עצים יבשים דאינון עתידין לאתוקדא בנורא דגיהנם, ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין דאינון עמילין וירתין גיהנם, עד כאן לשונם.

ח׳והטעם לכל זה, מפני שהתורה קשורה בשמו, והתורה הדרכה לאדם לעשות המצות, והמצות גם כן קשורות בשמו, נמצא שמי שאינו עוסק בתורה כאילו כופר בהקדוש ברוך הוא, והיינו דבר ה' בזה, ולכך שולט בו גיהנם כמו שנאמר (דברים לא, יז) על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, כדפי' לעיל בפרק הקודם.

ט׳ומלבד היות התורה הדרכה לעשיית המצות, גם כן על ידי העסק בה ישיג לדעת סוד האלהות העליון, כי זו היתה כוונתו יתברך לכתוב לנו התורה בפרשיות אלו פתוחות וסתומות, וכמה מלות יתירות וחסירות, מפני היותה רמז שיעור הקומה העליונה, ולכך אם חסר אפילו אות אחת פסול מפני שאינו בדיוקן העליון.

י׳וכדמוכח בזוהר (פ' אחרי מות דף עא ע"א) זה לשונו תאנא אמר רבי יהודה, יומא חדא הוו אזלי רבי חזקיה ורבי ייסא באורחא, ערעו בגוש חלבא והוה חריב, יתבו סמוך לבי קברי, ורבי ייסא הוה בידיה חד קיטרא דספר תורה דאיקרע, עד דיתבו אתרגיש חד קברא קמייהו וצווח ווי ווי דהא עלמא בצערא שכיח, הא אורייתא הכא דאתגליא או חיי אוחכא אתו לחייכא עלן או לכספא בכסופא עלן באורייתייהו, אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא, אמר רבי חזקיה מאן את, א"ל מיתא אנא והא אתערנא לגבי ספר תורה, דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה, ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמכי חברון, וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקיא אישתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא, דאשתכח וי"ו יתיר בהאי קרא (ויקרא יא, ג) ושוסעת שסע פרסות, ואמרו הואיל ושקרו בשמא דמלכא לא איתובון לגביהון, ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא, עד כאן לשונו, ושאר המעשה אינו לעניננו.

י״אוכן אמר בזוהר (פ' ויחי דף רכה ע"א) אבל חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר, בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה, כד מפקי האי, בגיניה מתערי עילאי ותתאי, וכל שכן אי כתיב שמא קדישא כדקא חזי, והא אוליפנא מליה, עד כאן לשונו.

י״בוזה עיקר השלימות בעסק התורה לדעת את קונו ולידבק בו וכו', ופירש הרשב"י ע"ה דרוש זה בשיר השירים (זו"ח דף ע ע"ב) זה לשונו אם לא תדעי לך היפה בנשים (שה"ש א, ח), כתיב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, זכאין אינון כל דמשתדלין באורייתא למינדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעין ומסתכלין ברזין עילאין, בגין דכד בר נש נפיק מהאי עלמא בהא, אסתלקו מניה כל דינין דעלמא, ולא עוד אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא, דרזי דחכמא עילאה תליא בהו, ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא חקיק ליה בההוא פורפירא דכל דיוקנין גליפין תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי וקודשא בריך הוא אשתעשע ביה בגנתא דעדן, ואחסין תרין עלמין עלמא דא ועלמא דאתי.

י״גחכמתא דאצטריך ליה לבר נש, למנדע ולאסתכלא כלא ברזא דמאריה, חד למינדע ולאסתכלא ברזא דמאריה, וחד למינדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו והיאך איתברי ומאן אתי ולאן יהך, ותיקונא דגופא היאך אתתקן, והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא, וחד למינדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה, מאי ההיא נפש דביה ומאן אתיא ועל מה אתיא בהאי גופא טיפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקברא, וחד לאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה, ועל מה אתתקן, ולבתר ברזין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למאריה, וכל דא אסתכל בר נש בגו רזין דאורייתא.

י״דתא חזי כל מאן דאזיל בההוא עלמא בלא ידיעא, אפילו אית ליה עובדין סגיאין מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא, פוק חמי מה אמר הכא, אימא לי רזין דחכמתא דלא ידענא ולא אוליפנא עד הכא בגין דלא אהא בכיסופא בגו אינון דרגין עילאין דאנא עאל בינייהו, דהא עד הכא לא אסתכלנא בהו.

ט״ותא חזי, מה כתיב אם לא תדעי לך היפה, אי אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמתא עד דלא תיעול, ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה, צאי לך, לית אנת למיעל הכא בלא ידיעא, עד כאן לשונו לעניננו, ושאר הפסוק מבואר שם על דרך הנזכר.

ט״זובזה יובן מה שאמרו רבותינו ז"ל בתנחומא שפסוק (ירמיה ט, כג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, נאמר על התורה, זה לשונם ומה יתהלל האדם בעולם הזה, בכתרה של תורה, שהיא מעשרת אותו ונותנת לו חיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ונותנת בו כח שלא יבטל לעולם, שנאמר (ישעיה מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח, עד כאן לשונם. והיינו כי התורה נקראת זאת, כאומרו (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה. וסיום הפסוק השכל וידוע, כי על ידי התורה נדע אותו כדפי'.

י״זומפני שפוטר מים ראשית מדון (משלי יז, יד) כדפי' רבותינו ז"ל (קדושין דף מ ע"ב) שתחלת דינו של אדם הוא אם עסק בתורה, לכן ראשית התשובה צריך שיהיה לעסוק בתורה, שהתלמוד מביא לידי מעשה. ולכן אנו אומרים בתפלה השיבנו אבינו לתורתך, ואחר כך וקרבנו לעבודתך.

י״חוכאשר יעסוק בתורה לשמה שהוא ללמוד ולעשות, כדפיר' בהקדמת הספר, יתגלו לו רזי תורה, כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו מ"א) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר. וכן על ידי התשובה, כדכתיב (משלי א, כג) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם.

י״טעוד יפשפש אם עבר על אחד מכ"ד דברים שמנדין עליהם שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, ואלו הם א' המבזה את החכם אפילו לאחר מותו. ב' המבזה שליח בית דין. ג' הקורא לחבירו עבד. ד' המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים, ואין צריך לומר מדברי תורה. ה' מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא. ו' מי שלא קבל עליו את הדין, מנדין אותו עד שיתן. ז' מי שיש לו ברשותו דבר המזיק כגון כלב רע או סולם רעוע, מנדין אותו עד שיסיר הנזק. ח' המוכר קרקע שלו לכותי, מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן הכותי לישראל חברו בעל המצר. ט' המעיד על ישראל בערכאות של כותים והוציאו ממנו ממון בעדותו שלא כדין, מנדין אותו עד שישלם. י' טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנן לכהן אחר, מנדין אותו עד שיתן. י"א המחלל יום טוב שני של גליות, אף על פי שהוא מנהג. י"ב העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות. י"ג המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי. י"ד המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. ט"ו המביא את הרבים לידי חילול ה'. ט"ז המחשב שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. י"ז המכשיל את העור. י"ח המעכב את הרבים מלעשות מצוה. י"ט טבח שיצאת טריפה מתחת ידו. כ' טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם. כ"א המקשה עצמו לדעת. כ"ב מי שגירש אשתו ועשה בינה ובינו שותפות, או משא ומתן המביאן להזדקק זה לזה, כשיבאו שניהם לדין מנדין אותם. כ"ג חכם ששמועתו רעה. כ"ד המנדה למי שאינו חייב נידוי.

כ׳ופירשו בזוהר (פ' פקודי דף רמט ע"ב) שבהיכל נגה יש ד' מלאכים עם כמה כתות שהם מנדים למטנפים פיהם, וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא, עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכרזי בכל אינון רקיעין ובכל אינון חילין ומשריין, איזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא, נזיפא איהו חובא פלוני עבד, עד דתב קמי מאריה, רחמנא לישזבן. כד תב מההוא חובא, מתכנפי אלין ארבעין ושראן ליה, וכדין אכריזו פלניא שרא נזיפא, מכאן ולהלאה צלותיה עאלת, ועד דלא תב נזיף איהו לעילא ותתא, ונטירו דמאריה אתעדי מניה, ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא, דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא סלקא ודחיין לה לבר עד כאן לשונו.

כ״אלכן צריך לפשפש במעשיו אם חטא באחד מהדברים, בפרט אם הקשה עצמו לדעת שהוא דבר מצוי בין הבחורים עד שלא נשאו אשה, צריך לקבל עליו נזיפה, וישב בקרקע כמנודה ובעטיפה, וכן מצינו שדוד קבל עליו נזיפה כדפי' לעיל (פ"ג), וכן פירשו רבותינו ז"ל במדרש ילקוט (שמואל סימן צה דף טו ע"ד וגם מדרש תדשא שם).

כ״בעוד, אם חטא באבריו יעשה בהם מצות, ופי' ענין זה במדרש ילקוט (שופטים רמז מב) אמר שכל השבטים העמידו שופטים ומלכים, אבל שבט שמעון מפני שחטא בזנות לא העמיד לא שופט ולא מלך, ואמר אחר כך לפיכך נתנה ברית מילה בערוה שיהא יראת המקום מונעת לעשות החטא. לכל הרגשה והרגשה נתן הקדוש ברוך הוא תורה מה לעשות ומה לא לעשות, ללב - ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו, לט). לאזנים - לא תשא שמע שוא (שמות כג, א). לפה - לא תאכל כל תועבה (דברים יד, ג). ללשון - לא תשא את שם ה' (שמות כ, ז), לא תשבעו (ויראט יט, יב), לא תשקרו (ויקרא יט, יא). לידים - אל תשת ידך עם רשע (שמות כג, א). לעריות - לא תנאף (שמות כ, יג), לא תזנה. לרגלים - לא תלכון אחרי אלהים אחרים (שם כ, יג), הרי לא תעשה.

כ״גומה לעשות, מלמד ללב - ושמתם את דברי אלה על לבבכם (דברים יא, יח). לעינים - פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (שם יא, יב). לאזנים - שמע ישראל את החוקים (שם ה, א). ללשון - ושננתם לבניך (שם ו, ז). לידים - פתוח תפתח את ידך (שם טו, ח). לערוה - ואתם פרו ורבו (בראשית ט, ז), ואומר (ירמיה כט, ו) קחו נשים והולידו. לרגלים - בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו (דברים ה, ל), עד כאן לשונו.

כ״דוכן אם חטא בחטא שנכשלו בו רבים, צריך שיזכה את הרבים במעשיו וכן אמרו בתנא דבי אליהו בילקוט פרשת כי תשא בפרשת העגל זה לשונו יודע היה אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו, ועמד וקשר חבל ברזל במתניו, והיה מחזר בכל מחנות ישראל, מי שאינו יודע תפלה למדו תפלה, מי שאינו יודע קרית שמע למדו קרית שמע, מי שאינו בקי בגופה של תורה הכניסו בגופה של תורה. ולא אהרן בלבד, אלא כל המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים, המקום מרחם עליו ונותן בו חכמה ובינה ודיעה והשכל, ונותן חלקו עם ג' צדיקים אברהם יצחק ויעקב, עד כאן לשונו.

כ״הוכל בעל תשובה צריך שילמד למי שהוא יודע שחטא דרכי התשובה, ובפרט אם הוא אדם הרגיל אצלו ויקבל דבריו, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך. ובמעלת מי שהוא מחזיר את הרשע בתשובה מעלות רבות, נתבארו בזוהר (פ' תרומה דף קכח קכט).

כ״ועוד ראוי ליזהר מכל בחינות הגזל, מלבד גזל ממון יש גזל אחר, אמרו במסכת ברכות (דף ו ע"ב) אמר רב חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיה ג, יד) ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם, עד כאן לשונו. ופירש רש"י ע"ה, גזילת העני, והלא אף גזילת העשיר גזילה היא, אלא גזילת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו.

כ״זעוד יזהר שלא יהנה מדבר מדברי העולם בלא ברכה, שנקרא גזלן, כדגרסינן בברכות (דף לה ע"ב) אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקדוש ברוך הוא ולכנסת ישראל, שנאמר (משלי כח, כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך, ואין אמו אלא כנסת ישראל, שנאמר (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית, אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, עד כאן לשונו.

כ״חופירש רש"י ז"ל, גוזל להקדוש ברוך הוא, את ברכתו. ולכנסת ישראל, שכשחטאו הפירות לוקים. אין פשע, ולפי שהוא מיקל רואים אחרים ולומדים ממנו לעשות כן ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית, לירבעם בן נבט שחטא והחטיא, כך הוא חוטא ומחטיא, עד כאן לשונו.

כ״טולעיל בפרק ב' פירשנו שגם מי שאינו עוסק בתורה ובמצות כראוי נקרא גוזל, ובפרט בגלותינו זה ששכינה גולה בעונותינו, כאומרו (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, ואין לה מנוח וייחוד אלא על ידינו בהיותנו עוסקים בתורה ובמצות, ומי שאינו עוסק נקרא גוזל. ואמרו בזוהר פרשת וישב (דף קצא ע"ב) ומאן דאיהו לא מסתכל באורחי דקודשא בריך הוא, גרים לשכינתא דאתכפיא בגו עפרא, כמה דאת אמר (ישעיה כו, ה) ישפילנה ישפילה עד ארץ וגו'. וכן אמרו בפרשת ואתחנן (דף רסח ע"א) והעתקנו לשונו בשער האהבה (פ"ח) שהמונע מלעסוק בתורה כאלו מנע מהשכינה שאר כסות ועונה.

ל׳והנה בגלות נקראה אלמנה כאומרו (איכה א, א) היתה כאלמנה, וצדיק הוא יתום, ולזה צותה תורה (שמות כב, כא) כל אלמנה ויתום לא תענון, ופירשו רבותינו ז"ל (מכילתא דרשב"י) אפילו אלמנתו של מלך, ובגלות היא אלמנתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כביכול, וצריך שלא לענות דינה, וכן לעשות היחודים הנוגעים לצדיק ולא לענות דינו. כי אם ענה תענה אותו, להורות על פשט הנגלה והנסתר, ועל יתום תחתון ועל האלמנה התחתונה, ועל הרמז העליון שפיר'.

ל״אעוד יזהר מאונאה, ואפילו מאונאת דברים, וקשה אונאת דברים מאונאת ממון כדפי' בבבא מציעא (דף נח ע"ב) ואמר התם ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואלו הן גזל ואונאה וע"א. אונאה, דכתיב (עמוס ז, ז) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל, דכתיב (ירמיה ו, ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"א, דכתיב (ישעיה סה, ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד, עד כאן לשונו.

ל״בעוד יזהר מד' דברים אלו שהעושה א' מהם נקרא רשע, אמרו בפסיקתא (רבתי הוספה א' פרשה ד') ג' נקראו רשעים, הפושט יד בחבירו, שנאמר (שמות ב, יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך. ובעל מחלוקת, שנאמר (במדבר טז, כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. והלווה ואינו משלם, שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם. אמר רבי שמואל בר רב תנחום רבי תנחומא אמר לי אף המעיז פניו, שנאמר (משלי כא, כט) העז איש רשע בפניו, עד כאן לשונו.

ל״גובתעניות (דף ז ע"ב) אמרו אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים, שנאמר (ירמיה ג, ג) וימנעו רביבים וגו' ומצח אשה זונה היה לך וגו', אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה, שנאמר היה יהיה לא נאמר אלא היה, רבה בר רב הונא אמר מותר לקרותו רשע בפניו, רב נחמן בר רב יצחק אמר מותר לשנאתו, שנאמר (קהלת ח, א) ועוז פניו ישונא, עד כאן לשונו.

ל״דראוי ליזהר בכל הדברים שאמרו בשבת (דף לב) בעון פלוני בא כך, ומפני אורך הלשון לא העתקנוהו, ולא נעתיק רק אחד מהם שהוא הנמצא יותר, עון מיתת בנים, רבי אומר בעון נדרים בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים, שנאמר (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו', כמו שהעתקנו בשער הקדושה (פי"ז), וכן סברת רבי אלעזר ברשב"י (שבת שם). ויש מי שאמר בעון ביטול תורה, ויש מי שאמר בעון ביטול מזוזה, ויש מי שאמר בעון ביטול ציצית, וכלם הביאו ראיה מן הפסוקים.

ל״העוד שם תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים, עד כאן לשונו.

ל״וובפסיקתא רבתי (ילקוט ירמיה סימן רסז דף ס ע"ג) אמרו שעיקר מיתת הבנים על ביטול תורה, זה לשונו רבי מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא הביאו ערבים שאתם משמרים את התורה, ואני נותנה לכם, א"ל אבותינו ערבים לנו, אמר להם אבותיכם יש לי עליהם, אברהם על שאמר (בראשית טו, ח) במה אדע כי אירשנה, יצחק על שאהב את עשו, יעקב על שאמר (ישעיה מ, כז) נסתרה דרכי. אמרי ליה בנינו ערבים אותנו, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח, ג) ואין עוז אלא תורה, שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, בשעה שהלוה נתפס ואין לו מה לשלם מי נתפס לא הערב, הוי (הושע ד, ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, כביכול גם אני מפסיד, מי אמר לפני ברכו לא התינוקות, הוי (ירמיה ב, ל) לשוא הכיתי את בניכם, עד כאן לשונו.

ל״זעוד אמרו בספרי (פ' עקב סי' י') ולמדתם אותם את בניכם, ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי בן עקיבא. מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקדש ומלמדו תורה, אם אין מדבר עמו לשון הקדש ומלמדו תורה ראוי לו כאלו קברו, שנאמר (דברים יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו למען יקצרון ימיכם וימי בניכם, שכך דברי תורה נדרשין מכלל הן אתה שומע לאו, עד כאן לשונו.

ל״חובמעלת המדבר בלשון הקדש, בזוהר (פ' נח דף עד ע"ב) שדור הפלגה לא היו מצליחין במעשיהן אלא על שהיו מדברים בלשון הקדש, ז"ל סתרי תורה קומטורא דהרמנא ממללן בלשון הקדש, ומלאכי השרת אשתמודען ביה, ולא הוו ממללין בלשן אחרא, בגין כך ועתה לא יבצר מהם כל וגו' (בראשית יא, ו), דאלמלא משתען בלשון אחרן דמלאכי עילאי לא הוו אישתמודען ביה, גרע חשיבו דאינון חשיבו למיעבד, עד כאן לשונו.

ל״טעוד יזהר בדברים שנאמר בהם מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א, טו), ופי' במדבר רבה (פ' נשא ט, ו) זה לשונו כי תשטה אשתו, הדא הוא דכתיב נואף אשה חסר לב וגו' נואף אשה, הדא הוא דכתיב מעוות לא יוכל לתקון וגו', תניא מעוות לא יוכל לתקון, זה שבטל קריאת שמע של שחרית או קריאת שמע של ערבית, או תפלה של שחרית או תפלה של ערבית, וחסרון לא יוכל להמנות, זה שנמנו חביריו על דבר מצוה והוא לא נמנה עמהם, ושם הביאו משנה זו השנויה בחגיגה (פ"א מ"ז) רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול ליתקן זה שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, אם תאמר בגונב ובגוזל יכול הוא שיחזיר ויתקן. עוד שם במשנה, רשב"י אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן ונתעוות, ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה.

מ׳גם ליזהר במה שפי' במדרש רות מהזוהר (דף עח ע"א) שחסרון לא יוכל להמנות, הם שלש תיבות החסרים בקריאת שמע לתשלום רמ"ח, ושליח צבור חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח, והקורא קריאת שמע שלא עם הצבור אינו משלים רמ"ח אבריו, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות.

מ״אובעל תשובה המתענה בכל יום, צריך להזהר שבימים שיאכל כמו בשבתות וימים טובים וראש חודש, שלא יאכל אלא דברים דקים הנוחים להתעכל, מפני כי שינוי וסת תחילת חולי בני מעים, ואפילו מדברים הטובים לא ימלא בטנו פן יחלה, ונמצא מבטל קריאת שמע שחרית או ערבית שהיא מצות עשה מן התורה. וכן קדושה ברבים שהיא מצוה, כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, כדפי' בזוהר פרשת אמור (דף צג ע"א). וכן נכשל שחבריו נמנים לדבר מצוה, מתפללים בבית הכנסת בעשרה, והוא אינו נמנה עמהם, והרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל עליו (ע' ברכות דף ו ע"ב). וגם אינו משלים רמ"ח תיבות שבקריאת שמע, שהוא מעוות שאינו יכול לתקון. גם יתבטל מתלמוד תורה שהיא מצות עשה מן התורה והכל מפני סכלותו, כאומרו (משלי יט, ג) אולת אדם תסלף דרכו וגו'.

מ״בוהחכם עיניו בראשו, ויהיה גבור כובש את יצרו, ולא ימשך אחר תאותו, בפרט בראש חדש ובפורים שהסעודה מדברי סופרים יש ליזהר שלא ימלא בטנו שיחלה ויבא לידי ביטול תורה ותפלה שהם מצות עשה מן התורה, שאין עשה מדבריהם דוחה עשה מן התורה.

מ״גהכלל, כי צריך בעל תשובה לעולם להיות חרד וירא מהדין, ולא ישכח כמה הכעיס בעונותיו את הבורא, וצריך לקיים אפילו בשבתות וימים טובים שוב יום אחד לפני מיתתך, שאם היה יודע שביום שבת או ביום טוב ימות כמה היה ירא וחרד, והיה משכים לקרות בתורה, וכמה מעשים טובים היה עושה, ולא היה נמשך אחר תענוגיו. כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות, בשבתות וימים טובים, ובפרט בימי השמחה שקרוב אדם לימשך אחר תענוגיו ויצרו יפתהו צריך זהירות גדול כדי שלא יחזור לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו, כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה.

מ״דעד הנה מה שהגיע שכלנו הדל בקצור דברי רבותינו ובמדרשים לענין התשובה, ולא רצינו להעתיק דברי המפרשים כדי שלא להאריך, והשב צריך לכולם, בפרט דברי תשובת הרוקח שהם דברי קבלה צריך השב לעשותם, וכן לענין תשובת הבא על אשת איש שדבר בספר החסידים (סימן קסז) צריך השב לעשותם, ומי שירצה לעשות תשובה שלמה מלב ונפש לא יתרשל בבקשת ספרים הצריכים אליו לרפואת נפשו כמו שלא יתרשל החולה לבקש רופא שירפאהו, ואין דברי בשער הזה אלא התעוררות לשב, והדברים שלא כתבו הראשונים שהניחו אותם לנודע הם מה שכתבתי.

מ״הומכל מקום ראינו להעתיק התשובות שכתב בספר המדות (ע' ארחות צדיקים שער כו) הנמצא אצלינו, שנראה דבריו דברי קבלה, ז"ל ועתה יש לכתוב ענייני הצער לפי כל עבירה ועבירה, הבא על הכותית, יתענה שלשה ימים לילה ויום, שלש שנים פעם אחת בשנה, ואם חס ושלום אחר התשובה יחזור לסורו, אז יחמיר עליו יותר ויותר, ובימות החמה ילך במקום נמלים הרבה וישב ביניהם ערום, ובימות החורף ישבר הקרח וישב במים עד החוטם, ואם עוד יחזור לסורו, יוסיף עליו עוד יותר ויותר.

מ״והמוציא שכבת זרע לבטלה, יתענה ארבעים יום ואינם רצופים, וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה, ואותם ארבעים יום לא יאכל בשר, ולא דבר חם בלילה, ולא ישתה יין, לבד משבתות וימים טובים, וירחץ ראשו מעט במים פעמים או שלש כל אותן ארבעים יום.

מ״זהבא על אשתו נדה, יתענה ארבעים יום רצופים, וילקה בכל יום פעמים או שלש, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יאכל דבר חם, לבד משבתות וימים טובים, ולא ירחץ כל אותן הימים, ויתודה בכל יום. ואם חבק או נשק אשתו נדה, יתענה ארבעים יום.

מ״חהמנשק שאר נשים או חיבקן, יתענה שני וחמישי ושני, וירחק מפתח ביתה. ואם רבע בהמה או חיה או עוף, יתענה מ' יום, ולא ירחץ, ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה.

מ״טרוצח ילך בגולה שלש שנים, וילקה בכל עיר ועיר, ויאמר רוצח אני, ולא יאכל בשר ולא ישתה ייןף ולא יגלח שער ראשו וזקנו, ולא יכבס בגדיו, ולא ירחץ גופו, אך יחוף ראשו פעם אחד בחדש, ויקשור ידו אשר רצח בו וזרועו בברזל בצוארו, וילך יחף, ויבכה על רציחתו, ואם יחרפהו אדם ישתוק, ואותם שלשה שנים לא ילך בטיולים ובשחוק, ובגלותו ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת, ויעברו עליו כל עוברים ושבים אך לא ידרכוהו.

נ׳מוסר, יסיר המלבושים הנאים, ויתאבל ויברח ויצטער כל ימי חייו, וישפיל רוחו וגאוותו, ויתודה שלשה פעמים בכל יום, ולא יאכל בשר וישתה יין כי אם בשבתות וימים טובים, ולא ירחץ, ולא יחוף ראשו כי אם פעם אחת או שנים בחדש, ולא ילך לשחוק ולנישואין רק לשבע ברכות בלבד, ולא ישב אצל עובדי ע"א אפילו במקום שמדברים דברי תורה ומצות, ויתרחק מפתחם, ולא יהנה מהם, ומיד שישוב צריך טבילה, ויסבול צער ויסורין כנגד חטאיו, כי כפר בעיקר, וחילל שבתות, ועבר כריתות ומיתות בית דין, לכן צריך יסורין גדולים.

נ״אהבא על אשת איש או על נערה מאורסה, הרי הוא אוסר אותה על בעלה כיון שנתרצית, וחייב עליה מיתת בית דין, לכן יסבול צער הקשה כמות, וישב בשלג ובקרח שעה אחת בכל יום, כן יעשה בכל החורף בכל יום פעם אחת או שנים, ובימות החמה ישב לפני זבובים או לפני דבורים או שאר יסורין הקשים כמות, ויתודה בכל יום בבכי ואנחה, ושנה תמימה לא יאכל בשר ולא ישתה יין אלא בשבת ויום טוב ובפורים, ולא יאכל לחם חם, ולא ירחץ כי אם בערבי ימים טובים מעט, ולא יראה שום שחוק, אך יכול לשמוע ברכות חתנים, ולא יעדן עצמו בשום דבר, וילקה בכל יום, וישכב על הארץ או על דף אחד בלא כר וכסת, כי אם בשבת ובימים טובים ישכב על תבן וקש וכר תחת ראשו, כי יסיר רוחו הגסה שבא ממנו התאוה, וחיי צער תהיה לו, וילבש שק על בשרו, ולא ידבר מענין תאות נשים, ולא יסתכל בנשים ובתכשיטיהם ואפילו כשאינם עליהם, ולא ישמע קול ניגונים, ולא ידבר עם הנשים כלל לא ברמז ולא ברמיזה ולא בשום דבר, אפילו עם אשתו כשהיא נדה, ולא יתיחד עמה בשום יחוד.

נ״בהנשבע לשקר, או מעל בחרם, יש לו ללקות כמה פעמים כל ימיו, ויתודה ימים רבים, ואחר כך יזהר שלא ישבע אפילו באמת ולא בתורה ולא בנשמת אבותיו, אך ידור בחיי ראשו, אבל נשבע לקיים מצוה, ויזהר שלא יוציא שם שמים לבטלה מפיו, ויזדעזעו אבריו כשיזכיר השם, ויזהר בברכה לבטלה, ואם שגג ובירך ברכה לבטלה, יאמר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואותם המרגילים בפיהם ובפי זרעם להזכיר שם שמים בבית המרחץ ובמקום הטנופת להזכיר שם שמים לבטלה, אוי להם אוי לזרעם כי כן למדו לשונם, לכן ישמור ויגדור עצמו וזרעו וחבריו הנשמעים לו מלהזכיר שם שמים לבטלה, ואם הוצרך זה השב לעשות שבועה לבעל חובו אפילו באמת, יתענה אותו היום בכל שנה.

נ״גואם הורגל לדבר בבית הכנסת שום דבר, אפילו שלא בשעת תפלה, ישב במורא גדול ויתפלל בכוונה, ויתענה מ' יום בין רצופים בין מופלגין, וילקה בהכנע בכל יום.

נ״דגונב, או לוקח רבית, ישב ויבקש ממנו מחילה, ויתענה ארבעים יום או יותר, ויתודה בכל יום, ויזהר מלקבל פקדונות, ולא ירגיל ללכת על ממון חבירו, ויעשה גמילות חסד בגופו ובממונו, ויתן משלו לעמלי תורה וליראי שמים. וזה שלקח רבית אם היה יכול שלא ליטול רבית אפילו מן הנכרים יהיה טוב.

נ״ההמלשין את חבירו הוא משניאו בעיני השר, ומעליל עליו, ולוקח ממונו, וממית רעהו ואשתו ובניו התלויין בו, יפרע לחבירו כל מה שהפסיד, ויבקש ממנו מחילה, וילקה ויתענה יותר משנתיים, ויתודה כל ימי חייו, כי נחשב כאלו הרג את אשתו ובניו וחבירו, וכמה עבירות עשה, על כן ישבור רוחו, ואם אין לו מה לשלם ירבה עליו רעים ויבקש ממנו מחילה, ויצמצם, ויפרע לו או ליורשיו.

נ״ורכיל וכיוצא בו, אין רפואה עד שיבקש ממנו מחילה, וילקה, ויתענה ארבעים יום או יותר וילקה בכל יום, ויהיו כל עסקיו במצות ובעסק שלום בין כל אדם ובין כל איש ואשתו.

נ״זהמכה את חבירו או ציערו בין בממון בין באונאת דברים, אין לו כפרה אם לא ירצה את חבירו, ואין יום הכפורים מכפר אלא על עבירות שבינו ובין המקום אבל שבינו ובין חבירו צריך לפייסו.

נ״חהמגביה ידו על חבירו נקרא רשע, ויבקש ממנו מחילה ויתכפר לו. המלבין פני חבירו יתענה ארבעים יום או יותר, וילקה בכל יום, ויתודה כל ימי חייו. המכנה שם לחבירו יבקש ממנו מחילה בפני רבים, וילקה ויתענה ארבעים יום, ויתודה בכל יום בכניעה.

נ״טהמאנה את הגר, יבקש ממנו מחילה, וילקה ויתענה בכל יום. המקניט את חבירו, יביא שלש שורות של בני אדם, ויאמר חטאתי, וישר העויתי, ולא שוה לי, ויבקש ממנו מחילה שלשה פעמים ולא יותר. ואם מת, מוליך עשרה בני אדם על קברו ויאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שהקנטתיו, ודוקא שלא ביזהו ברבים ולא היה די לו מתחלה בפיוס, ולא יהא המוחל אכזרי. ואם הקניטו והוציא עליו שם רע, אין לו מחילה עולמית אלא אם כן יתענה וילקה בינו לבין עצמו מ' יום או יותר.

ס׳המחלל את השם, חילול השם הוא עון גדול, ומהו חילול השם, רב אמר כגון אנא דאזילנא לבי טבחא ושקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר, פירוש מביא עצמו לידי זלזול הגזל, והעולם לומדין ממנו ומזלזלין להקל ממנו יותר. רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזילנא ארבע אמות בלא תפלין ובלא תורה, והעולם לומדים ממנו יותר. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא ב"ג נוח לו לאדם לעבור עבירה בסתר ולא יחלל שם שמים בפרהסיא, פירוש שלא ילמדו בני אדם ממעשיו.

ס״אאמר רבי אלעאי הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. ופירשו חכמים, חס ושלום שהתירו לו לעבור עבירה, אלא חכמים אומרים שיעמוד נגד יצרו הרע כיון שאינו מתאוה אלא כל מה שאסור לו למלא תאותו, וכיון שגולה למרחוק ולובש שחורים אז ישבר ויכנע וימנע לבו מן החטא, אבל לעשות איסור כלל וכלל לא, אך מעשים הללו משברים יצר הרע ומונעים אותו מלעבור, כמו דאמר רבי אלעאי כי יגיעת דרכים ולבישת שחורים ואכסניות משברים יצר הרע ומונעים אותו מן העבירה.

ס״בואומר כל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי היה לו שלא בא לעולם, ואמרינן בגמרא, אמר רב יוסף זהו העובר עבירה בסתר כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה.

ס״גחילול השם היא עבירה שיש לה פירות, כשיעשה דבר רע אז אחרים לומדים ממנו. ומזאת העבירה יש לכל אדם לירא ממנה מאד, כי חילול השם יש לו בכמה דרכים ואין לו שיעור, כי כל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים נקרא מחלל השם, כי אחרים ילמדו ממנו ומקילין יותר ומזלזלין.

ס״דעבר אדם על כריתות ומיתות בית דין, תשובה ויום הכפורים מכפרת מחצה, ויסורין מכפרין מחצה. אבל נתחלל שם שמים על ידו, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אבל הכל תולין, ומיתה ממרקת עון. על כן בן אדם יזהר מחילול השם וירחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו.

ס״הועיקר התשובה של חילול השם שיודיע חטאיו נגד רבים, ויאמר להם אל תלמדו ממני, כי אני חטאתי עויתי פשעתי חללתי השם באולתי, ומתענה כמה תעניות, ומתודה בכל יום עד יום מותו.

ס״וועל כל עבירה ועבירה שאדם עושה בין בשוגג בין במזיד, כגון שנוגע בנר שבת, או הדליק נר בשבת, ואינו זוכר שהוא שבת, או שעשה בלא ידיעתו, יש לו להתודות ולהתענות לכל הפחות שני ימים שני וחמישי. וכן יעשה לכל עבירות גדולות שאדם עושה, יתענה, ובזה יש ב' טובות, הא' שהתענית מכפר, והב' שימנע מעבירות, כי יחשוב בלבו אם אעשה זה אני צריך להתענות, וימנע מתוך כך מן העבירה.

ס״זוזהו הגדר הגדול לפני כל העבירות, שיקנוס עצמו, או יתן צדקה, או לעשות צער בגופו כשעבר עבירה, וכן יעשה לכל עבירות שהוא רגיל בהם, כגון קנאה ושנאה ושמחה ודברים בטילים ולשון הרע, או שלא התכוון בברכות ובתפלה, שהוציא ברכות מפיו בלא כוונה, וכיוצא באלו הרבה מאד. ולכן יבדוק בכל יום באלו הענינים, אם פגע באחת מאלו ועבר עליהם, אז ימהר להצטער עליהם ולהתודות על איזה עון שעשה, לבקש מחילה מהשם בלב נשבר.

ס״חענין גדול, הוודוי, כי שנו רבותינו היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה כי כן דרך המומתין מתוודים, שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא, ואם אינו יודע להתודות יאמר כך יהי רצון שתהיה מיתתי כפרה על כל עונותי, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לה' ותן לו תודה ויען עכן ויאמר אמנם חטאתי.

ס״טכל המצות בין עשה בין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשוגג, כשיעשה תשובה מחטאיו חייב להתודות לפני האל ית', שנאמר (במדבר ה, ז) איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו, וזהו ודוי דברים. וכל בעלי חטאות ואשמות וכל חייבי מיתות בית דין ומלקות, אינן מתכפרים במיתתן או במלקיותן או בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו. וכל החובל ומזיק ממון חבירו אף על פי שישלם לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם.

ע׳וכיצד יתודה, יאמר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך כך וכך עשיתי, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר בדבר הזה, וזהו עיקר הודוי שלא יחזור לסורו. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. גם זה עיקר של ודוי שיאמר אבל אנחנו חטאנו. וטוב מאד לפרט החטא בתוך הוידוי, כגון אם אכל נבילות וטריפות או שאר דברי איסור יפרש בתוך הודוי שלו, כיצד, כשיאמר אשמתי, יאמר אכלתי דבר אשר לא טהור, וכשיאמר בגדתי, יאמר אם בעל כותית או אשת איש או נדה, יאמר בעלתי. ואם גנב או גזל יאמר גזלתי. ואם הוציא שם רע על חבירו או לשון הרע או שום נדוי, יאמר עליו דברתי דופי. ואם הוציא שכבת זרע לבטלה, יאמר העויתי. ואם זנה עם עריות, יאמר זדתי זניתי. ואם חלל שבתות או חמד, יאמר חללתי חמדתי, וכן לכל אלפא ביתא על כל אות ואות.

ע״אואח"כ יפרש בודוי העבירה שעבר, ויאמר בבכי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ואז יועיל לו. וסוף הודוי וסרתי ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לי, ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. ואז יאמר, כך עברתי על עשה ועל מצות לא תעשה, ועברתי על כריתות ומיתות בידי שמים, עברתי על חייבי מיתות בית דין ותורה שבכתב ותורה שבעל פה, שכחתי שמך הגדול, שכחתי עול מלכותך ויראתך, ואתה צדיק על כל וכו'.

ע״בבירושלמי (יומא פ"ח ה"ט) מפורש כיצד יתודה, אומר רבון העולמים הרע בעיניך עשיתי ובשרירות לבי הלכתי ותוכחתך לא שמעתי, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכפר לי על כל פשעי ותסלח לי על כל עונותי ותמחול לי על כל חטאתי וכו'. עד כאן לשונו.

ע״גונשלים השער הזה במעלת השב, אמרו בויקרא רבה (פ"ז, ב) זה לשונם מנין לעושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח והקריב עליו כל קרבנות שבתורה, שנאמר (תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה, עד כאן לשונו.

ע״דעוד אמרו במדרש (תהלים פי"ח) במזמור על שושנים לבני קרח (תהלים מה, א), זה לשונם כל העושה תשובה מעבירה שבידו הקדוש ברוך הוא מוסיף וקורא לו שם חביב, בא וראה בבני קרח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים, משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים, שנאמר על שושנים משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטא של מעלה, משעשה תשובה נכתב באיסרטא של מעלה, ונקרא עבד, שנאמר (תהלים יח, א) למנצח לעבד ה' לדוד, עד כאן לשונו.

ע״העוד במעלת התשובה פי' בירושלמי (תענית פ"ד ) כתיב (יואל ב, יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו על ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא, אמר רבי יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעים בגדיכם, לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלהיכם, למה, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה, עד כאן לשונו.

ע״וובזה נכלל השער הזה, בנל"ך ואע"י, השם יזכנו להיות מעושי תשובה שלימה לפניו אוי"ר כן יהי רצון אמן סלה ועד.

ע״זנשלם שער התשובה