רסיסי לילה י״זResisei Layla 17
א׳השגת הגילוי רק מתוך ההעלם כדרך שאמרו (זח"ג מז ע"ב) מאן דיתיב בצערא כו' מה שאין כן מי שמורגל בתענוגים ואין בטובה למעלה מעונג. ועיקר ההשגה הוא רק כפי העונג שמשיג מזה. וזה ענין שאמרו (סנהדרין צג.) צדיקים גדולים ממלאכי השרת ומצינו כמה פעמים להיפך כמ"ש הראב"ע דודאי השגת מלאכים גדולה כמ"ש רמב"מ. רק הם אין להם עונג כמו שאמרו (שבת פט.) כלום יש יצר רע ביניכם דהעונג נמשך רק מן ההיפך. וזהו יתרון האור כשהוא מן החושך כידוע דעונג הוא עומק ראשית שלמעלה מן השכל כטעם תתענג על ה' פירוש שם הוי"ה הוא התפשטות המושג והעונג הוא דביקות במה שלמעלה מהמושג והעם ההולכים בחושך הם ראו אור גדול פירוש גדול הוא ממדת גדולה דהשם יתברך דהיינו התפשטות עד אין שיעור כי הוא למעלה מן השיעור כענין (שם קיח.) המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי כח העונג הוא למעלה מקו המידה כי להשגה יש מדה וגבול מה שאין כן לעונג. וזה ענין ברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' (שם עז:) דבריאת העולם היה על דרך זה להשיג מדת העונג וזה אי אפשר רק על ידי דברישא חשוכא וכמו שכתוב כי אשב בחושך דייקא אז ה' אור לי וכמו שכתוב ישת חושך סתרו שהקב"ה מסתתר תוך החושך וכפי תוקף החשכות וההעלם כן הוא תוקף האור הגנוז בו שיוכל להשיג על ידי זה החשכות וכמו שכתוב ובקשתם משם את ה' וגו' משם דייקא ואומר עת צרה וגו' וממנה יושע והכתוב אין קורא צרה לגוף לבד רק מה שבאמת מיצר גם בנפש מזה דייקא הוא הישועה לנפש. וכן בכל דור ודור אין לך מי שטעם מכל חמדות עולם הזה כשלמה המלך ע"ה וכמו שכתוב בספר קהלת עשיתי לי וגו' וכל אשר שאלו עיני וגו' וכנודע ואין לך גם כן לב נקי מכל מיני תאוה כלבו וכמו שאמרו ז"ל (ידים סוף פרק ג). על ספר שיר השירים שהוא קדש קדשים ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה ותאוה שם אתה מוצא קדושה (כמ"ש ויקרא רבה פרשה כד) דזה טעם קדושה פרישות מתאות רק מוקדש להשם יתברך כי זה היפך זה השקוע בתאות נאמר לתאוה יבקש נפרד שהוא נפרד מהשם יתברך, מה שאין כן בקדושה מוקדש לשמים כמו קדושי אשה פירושו רז"ל (קידושין ב:) לשון הקדש ששייכה לבעל. וענין שיר הוא מצד החשק דלכן נקרא שירי עגבים וכאשר כלתה נפשו להשם יתברך והוא חולת אהבה לו אז נפתח פיו לשורר לפניו. ואין לך שירים מעוררים אהבה של ישראל לאביהם שבשמים והתאחדותם כשיר השירים. ואהבה זו הוא היפך אהבת עולם הזה ולכך הוא קודש קדשים שייך לגמרי להשם יתברך ונפרש לגמרי מכל תאות עולם הזה שאין לו שום שייכות להם כלל. וכך הוא המדה דאותו לב שטועם מן החושך עד קצה האחרון ומבקש משם את ה' טועם האור עד קצה האחרון עד שמשיג שאין חושך וכל חושך לא יחשיך וגו' לילה כיום יאיר וגו' וכן בכל המדות במקום צרות עין שם הוא טובת עין ובמקום רוע לב לב טוב.
1