רסיסי לילה כ״זResisei Layla 27
א׳ענין עליית העולמות בשבת עד שבעשיה אין שם אלא ז' תחתונות לבד ולא הג' ראשונות כנודע מטעם האריז"ל הוא בפשוט כי ענין איסור מלאכה בשבת כי בו שבת וגו' היינו דהאדם צריך לדעת בכל פעולותיו ומעשיו שלא הוא הפועל רק הכל בכח עליון וכל פעולותיו מהשם יתברך כענין גם כל מעשינו פעלת לנו. ובלאוו הכי אין לו שום כח לפעול כלום רק על ידי כח הפועל דהשם יתברך הנמשך בו מכח עשרה מאמרות דמעשה בראשית שהם נצבים חיים וקיימים לעולם כחות הפעולה כל דבר ביומו כפי פעולת הדברים בימי בראשית. וכך כל פעולה השייכת לאותו יום מצלחת ביותר. עיין שלהי שבת במזל יום גורם. ובאמת ה' יתן אומר המבשרות צבא רב וכל ניצוץ מתפשט לכמה גוונין עד שכל מיני פעולות נמשכים מכח אותה פעולה אבל מכל מקום הכל מכח הפועל דהשם יתברך ואפילו בעבירות נאמר בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה (ברכות סג.) ואחר התשובה גמורה דזדונות כזכיות אף הוא מפעולת השם יתברך רק הוא כענין דבר שאינו מתכוין או מלאכה שאינה צריכה לגופה. וזדונות כשגגות היינו כמתעסק בעלמא. ובשבת דאין כח פעולה דהשם יתברך באותו יום כלל שבו שבת כו' העושה בו מלאכה הרי זה דומה חס ושלום לקוצץ בנטיעות דאמרו בתיקונים (סוף תיקון סט סוף ד"ה קם ר"ש וא' ותמרסף ללדת וגו') דהיינו מאן דנטל מלכות בלא תשע ספירות פירוש כח פעולת אדם בלא הכרה שהשם יתברך הוא הפועל שזה אי אפשר בשבת ועל כן אז חושב דהוא הפועל בכחו ועוצם ידו וזה כפירה. ולכן אמרו (עירובין סט:) מומר לחלל שבתות מומר לכל התורה כולה. ומכל מקום ודאי אם לא היה כח מהשם יתברך לא היה אפשר לנברא לפעול כלום ואנו רואים עכו"ם ורשעי ישראל פועלים בשבת. רק דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה דהיינו מה שהוא ברצון העושה וברצון אין השם יתברך פועל כלום. אבל פעולות שנגד רצונו יתברך הם נמשכים דרך אחוריים והם דוגמת דבר שאין מתכוין ומלאכה שאינה צריכה לגופה כמו מוציא כלאחר ידו שמותר מן התורה דהיינו מצד השם יתברך שכח פעולת נבראים בשבת הוא פעולותיו על דרך זה. ואסור מדרבנן דחכמים הם הוסיפו בירורים לומר דפעולת השם יתברך בשבת היינו מתעסק בעלמא והיינו כמו שכתבתי. אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' ועולם הבא הוא יום שכולו שבת והעסק של השם יתברך בו עם הנבראים אינו בהשגת בריה רק מצד התפיסה בעולם הזה בחכמה של עולם הזה נראה דאין שייכות לשום פעולת והשתדלות שם גם במלאכה שאינה צריכה לגופה ודבר שאין מתכוין מאחר דאז יהיה ה' אחד ושמו אחד ביחוד גמור אם כן מה מקום לפעולה ומעשה. אבל מכל מקום השם יתברך אומר רק מלאכת מחשבת אסור דזולת זה יש שייכות פעולה וזה אינו מושג לשכל חכמים כלל דעין לא ראתה וגו' היינו שאי אפשר להשיג אפשרות זה כלל ולכך הם החמירו בדבר שאין מתכוין ומלאכה שאין צריכה לגופה. ומכל מקום פטור ממיתה דגוף ונפש היינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כידוע ואיסור תורה הוא מצד השם יתברך ואיסורין דרבנן הוא מצד כנסת ישראל ושכינת עוזו שהופיעה בלב חכמי ישראל והוא מצד הגוף ואי אפשר לדון בו על הנפש. ובעולם הבא שלא יהיה שייכות לגוף אז כמו שאני נכתב אני נקרא (פסחים נ.) דשם האדנות הרומז לשכינה לא ישתמש אז ומשם זה הוא כח הפעולה ועבודת עבד שהוא בגוף דבעשיה ואז יום שכולו שבת ומכל מקום יהיה שייכות לכל התורה וגם כל דברי חכמים יהיו קיימים דעולם עשיה היא מסדר הבריאה לא יתבטל רק יהיה עליית עולמות והיינו ז' תחתונות בלא ג' ראשונות פירוש כחות הפעולה והמעשה בלא ג' ראשונות שהם כחות המחשבה והרצון דהיינו מלאכת מחשבת אסרה תורה כנזכר. ולכן נאמר ששת ימים תעשה וגו' וביום וגו' אמר תיעשה התי"ו צרויה דנדרש בכל מקום בכהאי גוונא שמעצמה נעשית היינו דעל ידי קדושת השבת ששומר עצמו מלעשות זה מעיד על עצמו דכל פעולותיו מהשם יתברך ושהם נעשים מעצמם שלא בכחו ועוצם ידו כלל כטעם וזה יכתוב ידו לה' שהוא כלשון רז"ל (ב"ק פה.) ידו כתובה למלכות והיינו דכח ידו ופעולתו בידו של השם יתברך. וזה טעם שאמר בפסוק זכור גם כן ששת ימים תעבוד וגו' דעל ידי שמירת שבת דוקא הוא שהותרה מלאכת ו' ימים מאחר שיודע שאין הוא העושה והפועל כלל.
1