רסיסי לילה ל״גResisei Layla 33
א׳כאשר ישראל בין האומות הם אז בריחוק מן השם יתברך ואז נמשלו כשושנה בין החוחים. כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ז ג) על פסוק סוגה בשושנים כשושנה אדומה כו' שזה רומז על עת נידות וזמן הריחוק דכנסת ישראל מבעלה. והיינו בעת החטא דאז נקראים גם העכו"ם בנות למראית עין בעולם הזה השפע הולך להם. אלא דמכל מקום את רעייתי ומתייחד אדם עם אשתו נדה דסוגה בשושנים (סנהדרין לז.) ולכן אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם (כמ"ש יומא נו סוף ע"ב וספרי סוף פרשת מסעי עיין שם) רק אתם ולא בקרבם דהיינו קירוב בשר אבל אתם רצה לומר יחוד זהו מצד שושנה היא רעייתי וחברתי להיות יחד. וזהו כל חטאי ישראל דוגמת דם נדות באשה שהוא מתולדה וטבע הבריאה שיהיה כן. ואמרו ז"ל בנידה (לא:) שהוא כדי לחבבה על בעלה וכך בכנסת ישראל כל החטאים וימי הריחוק. וזה שאמרו בשבת (פט:) כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כי הם מסודר בסדר הבריאה שיהיה כך. והתחלת הזוהר הוא מפסוק זה על פסוק בראשית ברא וגו' יעויין שם. כי התחלת הבריאה היה על ענין זה כי להיות רק צדיקים עושי רצונו הרי כבר יש מאלכי השרת ותכלית הבריאה היה האדם המוכן לחטא רק המכוון הוא כנסת ישראל שהם בחטאים גם כן כשושנה שהוא עשב גדל בין החוחים אלא שהוא נאה ובעל ריח טוב. וכך בישראל וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו (סנהדרין לז.) שיש להם ריח טוב. וא' ראה ריח בני כריח שדה וגו' ואמרו ז"ל (תענית כט:) שדה של תפוחים וחקל תפוחין קדישין. פירוש כי סיום המקרא כתפוח בעצי היער כן וגו' קאי גם כן אעת הריחוק שכביכול בין עצי היער היינו העכו"ם מצד המכוון של השם יתברך בהם. כי מצד עצמן קראם חוחים שהם עשבים גרועים שאין להם קיום רק לשעה אבל אילנות הם המתקיימים משנה לשנה וזה רומז נגד כונת השם יתברך בבריאתם ובהשפיעו להם שזה דבר המתקיים. וזהו כן דודי בין הבנים היינו האהבה הנמשכת לי לאהבה הנמשכת להם דממה שאנו רואים שנבראים ומושפעים מהשם יתברך בטוב העולם הזה הרי אנו רואים שיש בין המשכת כחותיו יתברך הנגלים כח משפיע לעכו"ם גם כן רק שהוא דוגמת עצי היער שהוא גם כן צורך לבריאה כדי שיהיה עצים לבישול ואפילו ותיקון המאכלים. אבל עצי המאכל מהם המאכל עצמו הנכנס לחיך. כך הוא צורך האומות בעולם הזה. ומכל מקום בעולם הזה ובעת הריחוק נראה כי הם העיקר וכדרך שאמרו במדרש (בראשית רבה סוף פרשת וישלח) החטה והתבן והמוץ מדיינים מי העיקר ע"ש. ולכן המשיל לתפוח ואמרו ז"ל (שיר השירים רבה ב ג) תפוח זה אין לו צל והכל בורחין בשעת השרב כו' והיינו דעצי יער יש להם צל ונראה דהם צורך יותר רק מכל מקום ישראל אומרים בצלו חמדתי וגו' אף על פי שאין לו צל כל כך ופריו מתוק וגו' ואני מבין ויודע שמזה העץ עתיד לצמח פירות מתוקים לחיך מה שאין כן משאר עצי יער ולכן חמדתי צילו גם בשעת השרב. וזה טעם ברכת יצחק בריח בוגדיו שהוא מצד העלאת הריח שלהם שהוא דוגמת שושנה שהיא מין עשב שאין לו קיום וברכתו מצד השם יתברך כמו שנאמר אשר ברכו ה' שהוא דבר המתקיים וגם כן מצד ההעלם בין עצי היער זהו שדה של תפוחים. וזה סוד סעודת ליל שבת שהוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין שאז זמן זיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה מצד עולם הזה הדומה ללילה שהוא נגד אברהם אבינו ע"ה שהיה תחלה לגרים ומכל מקום נקרא איתן האזרחי רק שם ישראל היה אז בהעלם דלא היה עדיין להיות כל רואיהם יכירום כי הם זרע וגו'. וממנו יצא ישמעאל שאין נקרא כלל ישראל מומר. ומצדו הוא גוון ההתדמות של ישראל לעמים ומצדו הוא גם כן עיקר ההבדל ביניהם. וזה כל ענין שבת קדושת ישראל דקביע וקיימא בלי שום השתדלות פעולתם מה דישראל מקדשי רק אות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם בלי שום השתדלות שלכם. והתחלה הוא גם מצד החשכות והעירוב בעמים הוא כתפוח בעצי היער ואחר כך הולך ואור עד נכון היום אז היא סעודתא דעתיקא קדישא שהוא מה שלמעלה מן השכל הסתום ונעלם מעין אדם עצמו. כי מצד אברהם הוא הבירור כאשר ישראל דומים לעמים כטעם גוי מקרב גוי בגלות מצרים שהיה נגד אברהם אבינו ע"ה. אבל מצד יצחק הבירור להיפך כאשר עמים רוצים להתדמות לישראל כמ"ש (בראשית רבה ריש פרשה סה) בעשו פושט טלפיו כחזיר ואומר ראו שאני טהור וכמו שהיה בצאתם מבבל בבית שני דכורש מלך כשר היה עד שכפשט הכתוב נקרא בלשון הכתוב משיחו ומכל מקום אמרו ז"ל ריש ר"ה בזה החילוק בין עכו"ם העושה שלא לשמה הוא רשע בזה מה שאין כן ישראל הרי זה צדיק גמור. וזה ההבדל הוא מצד שורש המחשבה שלמעלה ממחשבה הגלויה לאדם ששם שניהם במחשבתם על מנת שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא. רק בשורש הנעלם מהמחשבה שם הוא החילוק דקדושת ישראל. כי ישראל עלה במחשבה ומושרשים בשורש המחשבה דהשם יתברך וכל המחשבות שלהם מהשם יתברך מה שאין כן העכו"ם. וזהו החילוק בין ההבדל הראשון כאשר ישראל בשעת ריחוק וטומאה אלא דרצון השם יתברך בכך ויש טענה לאומות העולם הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה כו' מאחר שאתה מרוצה בריחוק מה לך בריחוק שלנו. ולכך אז גם הם נקראים בנות ובנים שיש להם קצת הדמות. וההבדל רק דישראל הם ריחוק העתיד להתקרב וכדברי רז"ל (שיר השירים רבה פרשה א) על פסוק ששזפתני השמש ובריחוץ מועט אני חוזר אבל אתם שזופים ממעי אמכם. וההבדל הוא במדרגת התחתונות עצמן דהיינו במעשה דבור ומחשבה הנגלים רק שאינו בהווה רק מצד חוש הריח על העתיד שהללו עובדי עבודה זרה רק לפי שעה וברגע קל יוכלו להתהפך. והללו לא יתהפכו לעולם דשורשם כך. וזהו כריח שדה דחקל תפוחין קדישין דחוש הריח הוא מה שמריח מרחוק כאשר עדיין אינו נכנס לחיך. ולכך אברהם קראו הר שעדיין אין שם שום התחלה מהוייה דמקום מיושב ובנוי אבל מכל מקום כבר מקומו ניכר ומסויים בעולם כמ"ש מה הרים הללו מסוייימים כו'. אבל יצחק קראו שדה שכבר נעשה התחלת הכנה לישוב שכינתו יתברך בתחתונים. אלא דעדיין אינו בית מיוחד רק כשדה המופקר לכל ואומות העולם טוענים אנו ישראל. ובזה אין בירור מצד מדריגת תחתונות אף בריחוק זמן כי גם הם פושטים טלפיים במה שנגלה להיות מצויינים במדות טובות וכשרות. אבל הבירור מצד השורש הסתום ונעלם דיצחק כבר הוא מלידה מבטן ישראל ואין לו שייכות עוד לאומות כלל. רק מכל מקום בנגלה בעולם הזה הרי יצא ממנו עשו ובירורו מצד הנעלם דשמאל דוחה כל רע עד שאין לו שייכות כלל מה שאין כן ימין מקרבת ונקראים בנות ובנים מצד חשכת ליל וברישא חשוכא והדר נהורא דאור תורה דאורייתא מסטרא דגבורה נפקא (זח"ג פ סוף ע"ב) שמשם יהיו עמים משרפות וגו' וליהט אותם וגו'. ואחר כך היא סעודתא דזעיר אנפין נחלה בלי מצרים כי ה' בדד ינחנו ואין עמו וגו' שאין עוד רע כלל להיות צריך מצרים וגבולים עד פה תבוא ולהיות סוגה בשושנים. דמיטתו שלימה שאין שייך חילוק כלל בין רע לטוב בישראל ואין מקום להבדל כלל מאחר שאין מציאות לאומות ולפסולת מצידו כלל. וזהו יחוד הגמור דשמע ישראל וגו' ישראל סבא דהיינו סעודתא דזעיר אנפין שהוא מצד קירוב בשר שעל זה אמרו ז"ל (סנהדרין קו.) אוי למי שיכניס ראשו בין לביא ולביאה בשעה כו'. וזהו הכל מצד קדושת השבת שהוא מעין העולם הבא. ותיכף אחר כך מתחילים ימי המעשה ואומר הבדלה להיות מונה סדר הבדלות (פסחים קג סוף ע"ב) הפוחת לא יפחות משלש נגד שלשה אבות שהם שרשי ההבדלות בג' דרכים שזכרנו שהם מצד המעשה ומצד המחשבה ומצד הרצון [רעוא דרעוון] והמוסיף לא יוסיף על שבע נגד שבע מדות דימי הבנין שהם שרשי כל הכחות שבכל העולם כולו ובכלל בנין האדם ובכל כח פרטי שהם ימי הבנין וכחות ימי המעשה יכיר ההבדל שבין ישראל וכו'.
1