רסיסי לילה מ״אResisei Layla 41
א׳התורה והמצות הם רק הארות לגוף המכוון שיש מבריאת האדם. וכמו שכתוב נר מצוה ותורה אור שהם מאירים להגיע אל המכוון שהוא דרך חיים שמהלכין בדרך זה באישון לילה ואפילה (סוטה כא.) שעולם הזה נמשל ללילה כמ"ש בריש פסחים כי אין אדם רואה ויודע כלל מה השם יתברך חפץ ממנו ביחוד ועל מה הוא נברא בעולם. וכל דרך איש ישר בעיניו והוא כטעם (ברכות מג:) ייפה לו הקב"ה לכל אחד אומנתו בפניו. כי כל אדם נברא לצורך מיוחד בעולם הזה ולקילוס מיוחד שיגיע ממנו ביחוד להשם יתברך. כי כל פעל למענהו לקילוסו (שוחר טוב מזמור יט) וכל חיי עולם הזה נקרא הילוך כמו שאמרו ז"ל (סוטה כא.) על פסוק בהתהלכך וכמו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו ואמרו ז"ל (שמות רבה פרשה נב) כל אדם יש לו עולם בפני עצמו והוא שלימות נפשו בכל קומתה שהאדם נקרא עולם קטן כמו שכתוב בתיקונים (ריש תיקון סט) ומספר ימי חיים הקצובים לכל אדם הם מספר הימים שקצב לו השם יתברך שיוכל להגיע בהם בהילוכו משך זמן ההוא אל בית עולמו היינו שלימות נפשו. ונאמר נר לרגלי וגו' שהנר מאיר רק למקום העמדת הרגל לדעת היכן להעמידה שם במקומו ואפשר שיהיה בריחוק מקום דרך יותר טוב וצריך להתרחק ממקום עמידת רגלו לימין או לשמאל וזה אינו יודע אלא על ידי אור המאיר כל הנתיב. וכן המצוה הוא נר לרגל אבל אין מאיר כל הנתיב ולפעמים גדולה עבירה לשמה ממצוה כו' (נזיר כג:) ועת לעשות וגו'. אבל התורה מאירה כל מקום ההילוך ועל ידי אור זה יודע לכוין ולילך אל בית עולמו שזהו עיקר המכוון שישלים קומת נפשו שתהיה כולה דבוקה בהשם יתברך שבזה נקרא בית עולמו שעולם שלו הוא כמו שדרשו ז"ל (ע"ז יט.) בתחלה נקרא תורת ה' ולבסוף תורתו כי ההתחלה הוא מהשם יתברך כי לא היה אפשר לאדם ליקרב להשם יתברך אלמלא קרבנו המקום יתברך לפניו במתן תורה. והפתיחה באנכי שאינו לשון ציווי דמשמע השתדלות כמו לא יהיה דההתחלה הוא מהשם יתברך לבד וזהו תורת ה' ואחר כך תורתו היינו השתדלות אדם. וזהו מעלה יתירה שבין ישראל לגרים שאמרו בקידושין (ע:) דבגרים תחלה והייתם וגו' ואחר כך ואנכי וגו' שהשתדלותם תחלה ואחר כך השם יתברך מקרבם. ואברהם אבינו ע"ה שנקרא תחלה לגרים (חגיגה ג.) הוא הכיר את בוראו תחלה בהשתדלותו ואמר לו השם יתברך לך לך מארצך וגו' פירוש מהשתדלות שלך אל הארץ אשר אראך להיות צופה רק מה שאני מראה אותך כטעם תורת ה'. והיא ארץ ישראל כי בהשתדלותו זכה למדריגת ישראל שהוא להיפך תחלה אנכי וגו' שיבטל כל כחות השתדלותו רק להביט מה שהשם יתברך מאיר לו. וזה כל כח ישראל בהקדמת נעשה לנשמע כי גם כל מעשינו פעלת לנו וההשתדלות שלנו גם כן רק ממנו וממילא כל מעשינו הוא ממילא רק כמו שנשמע אחר כך כי מה שאין השם יתברך רוצה לא נוכל לעשותו כלל. והוא התחלת הכניסה לדברי תורה אבל תיכף אחר כך נעלם אור זה דלבסוף הוא תורתו והמה יהיו לי לעם על ידי השתדלותם. וכן אברהם אבינו ע"ה מיד אחר כך ויהי רעב בארץ וזה לכאורה היפך ההבטחה. רק כך הוא המדה בהנהגת ישראל בתחלה השם יתברך מקרב מאד ומאיר בלב הרבה ואחר כך מתרחק ומניח האדם לעצמו שיוכל להתקרב כקרבות הקודם מעצמו כדי שיהיה נקרא על שמו שהוא קירב את עצמו. וביעקב אבינו ע"ה נאמר לא אעזבך עד וגו' ונראה כאלו אחר כך יעזבנו ואין זו הבטחה טובה לכאורה. אבל באמת גם זה הבטחה טובה כי העזיבה אחר כך היא הכרחית בהנהגת העולם הזה הדומה ללילה והעדר הארה הברורה רק כל ימיו בנסיונות וזה נקרא עזיבה כמו שכתוב בחזקיה כי עזבו וגו' לנסותו. ויעקב אבינו ע"ה שהוא שורש כל אומה הישראלית הובטח לא אעזבך עד וגו' שמקודם יהיה ההארה כל כך עד שיהיה בטוח שבעת העזיבה דאחר כך גם כן לא יהיה צדיק נעזב ובכל אשר יעשה יצליח כי הוא מטתו שלימה מה שאין כן אברהם ויצחק היה עדיין פסולת היינו שהיו צריכים עדיין השתדלות באמת בעת העזיבה שלא יהיה נעזב חס ושלום לגמרי וכמו שנעזבו באמת עשו וישמעאל ואף על פי שהיו יוצאי חלצם לא נקראו זרעם כמו שאמרו ז"ל (נדרים לא.) על פסוק כי ביצחק וגו'. כי הם בהשתדלותם זכו להוליד יעקב אבינו ע"ה ששמו ישראל וישורון על שם ישרות נפשו בקו היושר ממש שלא יטה ימין ושמאל מדרך המלך מלכו של עולם. ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה סג) על פסוק בית יעקב אשר פדה את אברהם שבזכותו ניצול פירוש כחו שהיה גנוז באברהם כמ"ש (שם) אברהם נקרא ישראל וכן יצחק. כי כולם זכו באחרית השתדלותם לכח זה כי אין שום דבר אצלם מלבר וממילא זה הפסולת מלבר אינו קרוי שלהם כלל אחר שהגיע למדריגת מטתו שלימה שזהו לבסוף דנקרא תורתו. וכן התורה נקראת על שם כל השלשה אבות כמו שכתוב תורת חסד והוא חסד לאברהם ואמרו (מגילה לא:) משה מפי הגבורה ובזוהר (ח"ג פ סוף ע"ב) אורייתא מסטרא דגבורה מדת יצחק ואמרו (ירושלמי ר"ה פרק ג הלכה ח) אין אמת אלא תורה והוא מדת אמת ליעקב. וקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד כי ההתחלה מהשם יתברך כמו שכתוב ויפח באפיו וגו' ואמרו מאן דנפח מתוכו נפח. ואחר כך ההארה הוא התורה והיא מאירה אל הנפש והכל אחד כי האבות הן המרכבה (בראשית רבה פרשה מז) וצורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד (מדרש רבה במדבר ריש פרשה ד) דמות אדם שעל הכסא שהוא כולל דנפשות ישראל שהם הנפש המכוונת בבריאת העולם. וכמו התורה בתחלה תורת ה' כו' כך הנפש בתחלה ויפח כו' מהשם יתברך כמ"ש נשמה שנתת בי ולבסוף נקרא בית עולמו שהוא שלו דהנפש נקראת על שמו שהוא בהשתדלותו זכה לזה וזה שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פרשה לה) כאלו אתם עשיתם את עצמכם על פסוק ועשיתם אותם שעל ידי מעשה התורה ומצות זוכה לזה. ואמרו ז"ל (שם פרשה לו) עולמי מי בראך יעקב בראך שהגם דהתחלת הבריאה מהשם יתברך לבסוף נקרא הכל על שם יעקב שהוא שורש אומה הישראלית הכל נקרא על שמם שהוא שלהם ובהשתדלותם. כי הגרים השתדלותם פועל על להבא בתחלה והייתם וגו' ואחר כך על ידי השתדלות זה יזכו דאנכי וגו'. אבל ישראל ההשתדלות שלהם פועל על העבר ובתחלה אנכי וגו' ואחר כך בא השתדלות שלהם להגיד כי בדין היה התקרבות השם יתברך להם שהם בהשתדלותם מגיע להם כן. וזה עיקר כח התשובה דישראל שיכולים לתקן הקודם עד דזדונות נעשים כזכיות (יומא פו:). מה שאין כן גר שנתגייר כקטן שנולד (יבמות כב.) ופועל שהקודם נשכח וכאלו אינם. אבל אין יכולים לתקן שיהיה הקודם גם כן טוב כי שורש אומות אין בו טוב והטוב שבו רק שמתהפך להיות בשם ישראל יכונה ונשתקע שם עממין ממנו. אבל שם ישראל נקרא אף היותר רשע שבעולם אפילו הממיר דת נקרא ישראל מומר. ובפרק נגמר הדין (מד.) למדו דאף על פי שחטא ישראל מעכן שאמרו שם דעבר על חמשה חומשי תורה דאין כל זה מפקיע ממנו שם ישראל כי לא ידח ממנו נדח. וזהו הבטחת כי לא אעזבך עד וגו' שבכל עזיבות דישראל אין עזיבה שלא יוכל להתתקן דוגמת יציאת עשו וישמעאל שנעשו בכלל אומות להיות גר המתגייר בהם כקטן שנולד. מה שאין כן בישראל כבר נעשה הכנה בכל הנפשות מישראל מהשגחת השם יתברך להיות להם לאלהים ביד חזקה ובחמה שפוכה גם טרם ההשתדלות בענין שגם בכל מחשך מעשהו שילך בחושך ממש בהעדר נר מצוה ותורה אור גם על זה נאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. והוא כטעם זדונות נעשו זכיות ונעשה מאותו חשך אור גדול. כי אין השם יתברך מניח להשתקע כל כך לזרע ישראל בשיקוע כזה שלא יוכל להתהפך עוד לאור גדול. פירוש גדול שהוא גדול משאר אור כי יתרון האור מן החושך ולכן חושך שנתהפך לאור הוא אור יותר גדול. ולכן במקום שבעלי תשובה אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני גודל האור המאיר יותר מכפי כחם של צדיקים גמורים.
1