שו"ת בני בנים, חלק שלישי י״טResponsa Benei Banim, Volume III 19
א׳כתיבת "קל" בתור כינוי והערות בספר אחד
1
ב׳ב"ה, ז' אלול תשנ"ד
2
ג׳למחבר אחד
3
ד׳נהניתי מספרו ומצאתי בו הנהגות שגם הגמו"ז זצלה"ה היה נוהג בהן, כמו לקשור רצועת תפילין של יד סביב האצבעות קודם להניח של ראש ואמר שיש בזה גם משום וקשרתם לדעת הר"א. ודקדק לאמר מוריד הגשם בסגו"ל. והיה עונה ברוך הוא בלבד ולא וברוך שמו כדי להמעיט בהפסק, ולפי מה שכבודו הביא מהגרי"ד זצ"ל שלא לאמר ברוך הוא וברוך שמו כי אין לברך את עצמותו ית' הוא הדין אפשר לענות ברוך שמו בלבד, ורק לא הבנתי הקפידה כי בכל מקום אומרים הקדוש ברוך הוא וכן בקדיש, ובברוך שאמר אומרים נגדלך וכו' ונזכיר שמך עכ"ל הרי שמשבחים אותו וגם את שמו.
4
ה׳וכשהיו לחוצים בזמן העדיף הגמו"ז שהצבור יאמר כל השמונה עשרה מלה במלה עם הש"ץ ולא לאמר חצי קדושה. וכבודו הביא בכמה מקומות את ענין צרוף לתפלה בצבור וחלק מהדברים עולה לפי מה שהוכחתי מן התרומת הדשן שתפלה בלחש מקרי התחלת תפלה בצבור ונפקא מינה לאם יצאו מקצתם קודם חזרת הש"ץ עיין בבני בנים חלק ב' סימן ד'. ובענין אמירת מי שברך בלי לנדור לצדקה עיין דברים חריפים בעדות לישראל אות ס"ז [כתבי הגרי"א הענקין חלק א' עמ' 164].
5
ו׳והגמו"ז לא היה קם באמירת אלקינו בזימון. ובברכת המזון בברכה השלישית היה אומר הגדושה, ומסיים בונה ירושלים ברחמיו אמן כדי שלא להפסיק באמצע הברכה בהוספת "ברחמיו".
6
ז׳רצוני לעורר על מה שכבודו כותב תמיד במקום א-ל את האותיות "קל" וכוונתו לקרוא את הקו"ף בציר"ה כמו שמבטאים העולם, אבל הלא בדרך כלל המלה נקראת בפת"ח מלשון קל וכבד והוי בזיון להשתמש בה להזכיר שם ה'. והרבה פעמים הקורא אינו מבחין מראש כיצד לקוראה ומבטאה בלבו בפת"ח כפשוטה עד שמבין מן ההמשך שהכוונה היא לציר"ה ומכוער הדבר ואם הוציא מפיו הוי חירוף. ואף על פי שכבודו אינו יחיד בזה ועיין בשדי חמד בקונטרס באר בשדי במכתב הכ"ג שהגאון מלבוב כתב "קל" כמה פעמים, ובמשך חכמה נדפס תמיד אלדינו ודל בדל"ת והיינו הך קל או דל והגם שהספר נדפס אחרי פטירת המחבר ואולי המדפיסים הם שסדרו כן אבל הלא נדפס בהשגחת הרב אב"ד של ריגה. מכל מקום אני על משמרתי אעמודה שאין לכתוב כן כי יש בזה לתא של כנוי שם גנאי ולא תעשון כן לה' אלקיכם, ומה שכתב בשו"ת תבואות שמ"ש חלק יורה דעה סימן ע"ז אות ז' שנוהגים לכתוב בקו"ף כדי להזכיר לבטא בקו"ף אינו מספיק כי יכולים לכתוב בשינוי קאל או קא-ל או ק-ל ובערוך השלחן יורה דעה סימן רע"ו אות כ"א כתב ק"ל.
7
ח׳שוב ראיתי בספר עלי תמר על הירושלמי מסכת מגילה פרק א' הלכה ט' עמ' נ"ח-נ"ט שהעיר שבכל הדפוסים הראשונים של שלחן ערוך יורה דעה שם בסעיף ט' נדפס אל אלוד אלדים וכו' בדל"ת כמנהג הספרדים ובלבוש נדפס אל אלוק אלקים וכו' בקו"ף כמנהג האשכנזים והקשה למה שינו רק לכתוב אלוד ואלדים או אלוק ואלקים אבל השאירו השם "אל" בלי שנוי ושכן הוא גם במחזור רומא, ותירץ שלא רצו לכתוב קל או דל בלי ניקוד שמא יטעו לקרוא בפת"ח ויבואו לידי חירוף וכמו שכתבתי. וסיים שאף על פי שיכלו לכתוב קאל לא נהגו כן שאין מוסיפין אות (כצ"ל) בכינוי עכ"ל כלומר שמשנים אות אבל אין מוסיפים למספר האותיות, ולע"ד לא רצו לכתוב אותיות קל או דל ככנוי אפילו כשאי אפשר לטעות שלכן לא כתבו קלוה קלהים אף על פי שעדיף טפי כי אין אותיות שם קודש מובלעות בהם כלל.
8
ט׳יהודה הרצל הנקין
9