שו"ת בני בנים, חלק שלישי ו׳Responsa Benei Banim, Volume III 6

א׳חיבור דופני הסוכה על ידי מסמרים

ב׳ב"ה, תשרי תשנ"ב

ג׳העולם מביאים בשם החזון איש ז"ל שלכתחילה אסור לחבר דופני הסוכה זו לזו על ידי ברגים ומסמרים שהם מקבלי טומאה, ובספרים מציינים לחלק אורח חיים סימן קמ"ג אות ב'. ותמוה כי שם מיירי במשלב הכלונסאות בכותל במסמרים, שכיון שהסכך נשען על הכלונסאות והכלונסאות על המסמרים אינו נקרא מעמיד דמעמיד אלא מעמיד על ידי מקבלי טומאה גופא כי סוף סוף הסכך נתמך על ידי המסמרים. אבל מחיבור הדפנות להדדי אינו מדבר כלל ובפשטות יש לחלק ביניהם, כי במה שהסכך נסמך עליו שייך החשש שיבואו לאמר זה עומד וזה מעמיד וכשם שראוי להעמיד כך סוככים בו כלשון הרמב"ן והר"ן כי כולה ענין אחד, מה שאין כן לחבר הדפנות זו לזו שהסכך אינו נשען על גבי המסמרים כלל אלא על הדפנות והדפנות נשענות על הארץ ורק המסמרים מחברים את הדפנות שלא יתפרקו ויפלו חוצה הוי צדדי דמעמיד ובהכי לא דברו.

ד׳ולא הוצרך בחזון איש בד"ה לסמוך לדון בכותל ביטון שיש בו חוטי ברזל כמו שעושים היום אלא משום שחוטי הברזל הם בתוך הכותל לארכו או לרחבו והסכך שנשען על גבי הכותל נשען גם עליהם, מה שאין כן אם היו מחוץ לכותל ולדוגמה תומכים בו באלכסון לא היה כותב. ובראשונים לשון עומד פי' נסמך ומעמיד פי' סומך ואין פרושו מחזיק בעלמא, וזהו שסיים בחזון איש בד"ה ולכן שאם רק מחזיק הכלונס במסמר שלא ישמט ממקומו לית לן בה כיון שעומד בלא המסמר עכ"ל כלומר שהכלונס אינו נסמך על המסמר, אף על פי שבלי המסמר היה הכלונס נשמט ממקומו ונופל, וכל שכן לא מיירי כשהדופן ניצבת ללא מסמר ורק נתמכת מן החוץ. ועיין בשו"ת מהרי"ל סימן פ"ג שלשון מעמיד לגבי סוכה אינו ענין למעמיד לגבי טומאה, והראב"ד כתב שבסוכה אין הולכים אחר המעמיד וכן הסכימו האחרונים שלא כב"ח.

ה׳וכל הראיות שהביא החזון איש מיירי בסכך הנסמך על גבי מקבל טומאה שמתחת לו. ותחילה מה שכתב שהכלונסאות הן ג"כ סכך ואין אנו מחלקין בסכך למחשב התחתון כמעמיד את העליון ולהכשיר את העליון וכו' עכ"ל, ועוד כתב שאילו דעת הראשונים היתה שבסכך גופא מעמיד דמעמיד כשר אין התחלה לדון במעמיד דפנות על המטה עכ"ל ומיירי בנסמך מלמעלה על המעמיד שמלמטה, ברם אם הסכך שפיר נסמך על קונדסין התחובים בקרקע אזי אפילו אם הקונדסים נוטים ונתמכים מן הצד על כרעי המטה באופן שאם תנטלנה הכרעים יפלו הקונדסים לע"ד בזה לא דנו הראשונים משום מעמיד אלא רק משום קבע כיון שהמטה עומדת להנטל עיי"ש במסכת סוכה דף כ"א עמוד ב'. ושוב הביא בחזון איש שהרמב"ן פי' סכך סוכתו על כרעי המטה היינו שהפך המטה וכרעיה למעלה, ואי אפשר לסמוך כל הסכך על הכרעים אלא א"כ יתן כלונס מכרע לכרע וכו' עכ"ל וכולו במעמיד ולא במחזיק לבד. וסיים בדברי הריטב"א והר"ן שהביאו מדת חסידות שהיו נוהגין בזמן שהכתלים של אבנים להעמיד קונדסין אצל הדפנות לסמוך עליהם הסכך וע"כ היו נותנים כלונס מקונדס לקונדס וכו' עכ"ל, והוכיח בחזון איש ממה שלא הניחו הכלונסאות על גבי הכותל גופא שבאופן זה פסול עיי"ש ואילו בנשענו הקונדסים על צדדי הכותל או אפילו גם חוברו לכותל לית לן בה. ויש לפרש כן בריטב"א ובר"ן שכתבו שנוהגים לעשות דפנות של קנים משום היכרא כדי שלא יהיה נראה כסומך על הכתלים לגמרי עכ"ל, שכל שאינו סומך לגמרי על גבי הכתלים כי אם על דפנות של קנים אף על פי שהדפנות עצמן נשענות מן הצד על הכתלים לית לן בה. ודוחק לפרש כוונתם להפך שלגמרי לא יראה כסומך.

ו׳ובעיקר דברי החזון איש, עיין במסכת שבת דף קנ"ד עמוד ב' לגבי סוכה הכשרה משום סוכה ואין עולים בה ביום טוב משום שמוש באילן שפרשוה דחק ביה באילן דהוו להו צדדין ופרש"י דחק באילן ומותיב קנים בצדדין וסיכך עליהן עכ"ל, ולדעת אביי זה מקרי צדי צדדין ופרש"י שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גבן צדי צדדין עכ"ל. והנה במסכת סוכה שם פרש אביי את דברי ר' יהודה שאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, הרי שלצדדין מותר גם במה שאסור להעמיד בו, שבשלמא לדעת העיטור בהלכות סוכה פרק ב' שרק להעמיד במקבל טומאה אסור מה שאין כן בשאר פסולי סיכוך מותר שלפי זה אין ראיה מאילן שפסולו מטעם מחובר להתיר מקבל טומאה, אבל שאר ראשונים לא חילקו. וכן בשלמא לריטב"א שפרש שבמסכת שבת מיירי במעמיד קרקעית הסוכה באילן ונעץ בה הקונדסים וסיכך עליהם ושלשון צדדין הוא לשון מושאל מפני שאינו דרכו בכך עיי"ש, אבל הלא הרמב"ן במלחמות הביא את שני הפרושים וז"ל העושה סוכתו בראש האילן כשרה היינו עושה דפנות על האילן וסומך סכך עליהם אי נמי בצדדין כדאיתא בשלהי שבת דמ"מ אינו מעמיד ממש במחובר אלא שהמחובר סומך את המעמיד וכיוצא בזה הכשירו דמעשה קרקע בעלמא קעביד והיינו דאביי וכו' עכ"ל, הרי אף על פי שפסל מעמיד בין במקבל טומאה בין בשאר פסולי סיכוך התיר בצדדין, וצדדין הוא בנוסף לעושה דפנות על האילן ועל כרחך כפרש"י שהקנים נתונים בנקבים. ולפי זה גם התוקע כלונסאות בצדי הדפנות על ידי מסמרים הוי צדדין ומותר ושלא כחזון איש. ולא הבנתי מה שכתב בחזון איש שלדעת הרמב"ן ע"כ לפרש שהאילן קרקע הסוכה עכ"ל כי הלא הרמב"ן הביא את שני הפרושים לדינא, וגם מה שתרץ דמחובר שהוא אילן לא גזרו עליו כיון דהוא מין כשר עכ"ל אי אפשר להכניסו בדברי הרמב"ן שחילק בין מעמיד ממש לסומך את המעמיד ואם שאני אילן לישתרי אפילו מעמיד ממש. ואולי בחזון איש ראה ברמב"ן רק מה שהובא בר"ן.

ז׳ולשון הרמב"ן מעשה קרקע בעלמא קעביד עכ"ל על כרחך אינו בדוקא שהרי גם התוחב כלונסאות בנקבים שבצדי העץ בכלל, אלא בא להוציא סמיכה על העץ או על הענפים מלמעלה כמו במסכת שבת שם דכיפיה לאילן ואנח סיכוך עילויה עכ"ל. גם דעת הר"ן אינה מוכרעת כי בדף כ"א תלה במעשה קרקע בעלמא, ואילו בדף כ"ב עמוד ב' כתב היינו טעמא מפני שהסכך סמוך בקונדסין הנעוצין בקרקעית הסוכה ואינו סמוך בגובהו של אילן וכו' ואע"פ שעכשיו הקונדסין נסמכין באילן כולי האי לא גזרינן כיון דמפסקי קונדסין בין אילן לסכך עכ"ל פי' לע"ד שכיון שיש הפסק ביניהם לא יטעו לאמר כשם שראוי להעמיד כך מסככין בו, וכזה כתב הר"ן גם בדף כ"א כיון שאין הסכך נסמך ממש על המטה אפילו שיתדותיו וקונדסין סמוכות עליו עכ"ל. והראיה שהביא החזון איש ממה שנהגו להעמיד דפנות של קנים כדי שלא יראה כמסכך על כותל האבנים, ולמה לא יכלו להניח הכלונס על הכותל לאורכו ולסכך על גביו, יש לדחות שאז לא יראו הכלונס ושוב יטעו דזיל בתר טעמא, וזה תלוי באם החשש הוא למסכך עצמו שלא יטעה והרי איהו ידע שהכלונס מפסיק או שהחשש הוא גם לרואים שאינם יודעים, ובריטב"א ובמאירי כתבו שמא יבוא וכו' עכ"ל בלשון יחיד אבל הרמב"ן והר"ן כתבו בלשון רבים. מה שאין כן בהפסק גדול ולדוגמה שהעמיד קונדסים על מעקה של ברזל ועליהם כלונסאות וסיכך על גביהם אפשר שגם הר"ן מודה.

ח׳עוד קשה לי מה שפשוט לחזון איש שהתוחב כלונסאות במסמרים הוי מעמיד בדבר המקבל טומאה, הלא מסמרים שתוקעים אותם בכתלים אינם מקבלים טומאה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות כלים פרק י' הלכה א' ואפילו קודם שנקבעו כמו שכתב בפרק ט' הלכה א', וכן סתם מסמרים טהורים עיין במסכת כלים פרק י"א משנה ב' וג' ובמשנה אחרונה. ומסמר שקבעוהו כדי לתלות בו הוא טהור עיי"ש בפרק י"ב משנה ה' בפרוש הרמב"ם וברע"ב. והנה בדופני סוכה ישנם ב' מיני מסמרים וברגים, א' גדולים המחברים דופן לדופן ואלה בודאי הם מהסוג הנעשה לקובעם במחובר ואינם מקבלים טומאה, וב' קטנים המחברים את לוחות העץ הדקים לקרשים המחזקים אותם ובאלה אפשר שסתמם עשויים לצורך כלים ומקבלים טומאה. ומכל מקום כיון שקבעום בלוחות העץ שאינם מקבלים טומאה נטהרו, ואינם גרועים מכלי טמא שנקבע בכותל או בשידה תיבה ומגדל המחזיקים מ' סאה שנטהר עיין במסכת כלים בפרק כ' משנה ה'. ושוב מצאתי בספר עץ חיים הלכות סוכה פרק ב' בשם הר"מ מלונדרש, וז"ל סוכתינו שאנו תוקעים במסמרות, אומר הר"מ מלונדרש שאין להקפיד משום דמקבלי טומאה דכי קבען בכותל טהרו דאית בתוספתא דפרה (פרק ח' הלכה ז') יש כאן שהוא או' טהרני וטהרתיו, כיצד, תיבה טמאה טומאת מת וקבע בה מסמר, התיבה טהורה וטהר המסמר, פי' כגון התיבה שפתחה מלמעלה וכשקבע בה מסמר סתם פתחה עכ"ל. והנה בודאי משמע שמיירי בתוקע הכלונסאות או אפילו הסכך עצמו במסמרים וסובר שבעלמא אין מעמידים במקבלי טומאה דאם לא כן אין התחלה לדבריו, ומכל מקום כיון שקבעו המסמרים טהרום, ואינו מיירי באופן שהתיר החזון איש שהסכך עומד בעצמו ורק המסמר מחזיקו שלא להישמט כי כל זה היה לו לפרש. גם אין לדחות שמה שנטהרו מסמרים אינו אלא כשקבעו אותם לעולם שאז שפיר נתבטלו מטומאתם מה שאין כן בסוכה שיוציאו את המסמרים אחרי החג, שהרי הר"מ מלונדרש מיירי בסוכות שלנו. והגם שאסור להעמיד הסכך במסמרים אפילו אם הם טהורים כיון שאינם גידולי קרקע ודוחק לאמר שהר"מ מלונדרש סובר כדעת העיטור שרק במקבל טומאה גזרו, בזה בודאי יש לאמר שכמו שנתבטלו המסמרים לענין טומאה כך נתבטלו לענין מעמיד דזיל בתר טעמא וכיון שביטלום בעץ לא יטעו לסכך במסמרים, ואם יסככו בעצים שתקועים בהם המסמרים לית לן בה כמו שכתב בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן רי"ג. ומה שבתרומת הדשן חלק התשובות סימן צ"א ובאורח חיים סימן תרכ"ט סעיף ח' לא נחתו לטעם שנטהרו המסמרים, עדיפא מיניה נקטו לפי שיטתם שאין קפידא להעמיד במקבל טומאה שלכן הזכירו גם קשירת הכלונסאות בבלאות, אמנם לסוברים שאסור להעמיד במקבל טומאה אזי אסור בבלאות אבל מותר במסמרים מטעם הר"מ מלונדרש.

ט׳והנה בקיץ תשנ"ב זכינו לעבור לדירה מורווחת עם מרפסת גדולה ולקראת סוכות בנינו שם סוכה גדולה של עץ, ועשיתי דופן אחת מלוחות של עץ וחיברתי הלוחות אחד לשני על ידי ברגים והנחתי קצה א' של הכלונסאות על הדופן. והוא כשר לכולי עלמא לע"ד וכבר כתבתי שתולים בזה בוקי סריקי בספר חזון איש, ואפילו אם יביאו קבלה שהיה מחמיר בזה עדיין כיון שכל הראשונים לא דברו בזה אין להחמיר כלל.

י׳ובקיר הבנין שממול דופן העץ חיברתי קורה במאוזן בגובה שני מטרים על ידי ברגים כדי להניח עליה את הקצה הב' של הכלונסאות. ותחילה חשבתי להציב קרשים במאונך לתמוך באותה קורה כדי לצאת ידי דעת החזון איש, כיון שהרבה ראשונים אוסרים להעמיד בדבר המקבל טומאה העיטור וראב"ד ורמב"ן ור"מ מלונדרש הנ"ל ורא"ה ורבנו מנוח והמאירי וריטב"א ואוהל מועד והר"ן וכן פרשו הראב"ד ורמב"ן וריב"ב וריטב"א ור"ן בדעת הרי"ף. והגם שהרבה ראשונים מתירים, רי"ץ גיאות ורז"ה וראבי"ה בסימן תרל"א ובעל ההשלמה ורי"ד ושלטי הגבורים ורבנו אברהם מן ההר ורא"ש ורי"ו ומהרי"ל ותרומת הדשן, וכן פרשו בעל ההשלמה ורבנו אברהם מן ההר והרא"ש בדעת הרי"ף, וכן דעת הרמב"ם כמו שכתבו המאורות ורבנו אברהם מן ההר וארחות חיים וכן הוא בפרוש המשניות בהדיא שאין הלכה כר' יהודה ושלא כרבנו מנוח. וכן דעת השלחן ערוך להתיר כמו שנראה בסימן תר"ל סעיף י"ג וכמו שכתב המגן אברהם בסימן תרכ"ט סעיף קטן ט' בתרוץ הראשון, ומה שכתב בתרוץ השני שלכתחילה אסור ובדיעבד מותר הוא דוחק כמו שכתבו הגר"א והערוך השלחן. ובאמת מבואר ברמ"א כתרוץ הראשון כי זה לשון השלחן ערוך בסעיף ז', יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו עכ"ל וכתב הרמ"א ולכן אין לסכך עליו ואפי' להניחו על הסכך להחזיקו אסור והוא הדין בכל דבר המקבל טומאה וכו' עכ"ל והוא ממנהגי מהרי"ל, ומדנקט הרמ"א לשון ולכן מבואר שדברי השלחן הערוך הם מאותו טעם של המהרי"ל ושם אסר משום סכך פסול ולא משום מעמיד. ומכל מקום כיון שהיא מחלוקת שקולה בין הראשונים ראוי להחמיר לכתחילה אף שאינה אלא מדרבנן.

י״אושוב ראיתי שאין צורך להחמיר, חדא שהברגים בטלים לקיר וטהורים, ועוד שאין הברגים סומכים את הסכך, והראיה שאם במקצת תורפה הברגתם אזי יישברו הברגים אף על פי שהם מחוברים לכותל כי אינם חזקים מספיק לשאת את כובד הסכך. אמנם על ידי שהם מהדקים את הקורה לקיר בחוזקה נמצא לחץ הקיר על הקורה הוא שמחזיק את כובד הסכך, וזה בודאי הוי צדדין וכשר.

י״ביהודה הרצל הנקין