שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט קי״טResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 119
א׳ראובן שכר את שמעון לזמן ג' שני' שישב בעדו בויניצי' לעסוק במשאו ובמתנו ר"ל קבלת ומכירת סחורותיו שם ושליחת תמורתם ונתפשר עמו בסך ידוע לשנה וכמו ג' או ד' חדשים אחרי בואו לויניציאה חזר בו לסבה כי ראה כי ההוצאה יתירה על דמי השכירות וכתב לו כדברים האלה דע כי אין רצוני לשבת פה כי ההוצאה יתירה על השבח כי לא יצאתי מארצי אל ארץ אחרת רק להרויח ולא להפסיד מהקרן ולכן אחרי ראותך כתבי זה לא תשלח לי עוד סחורותיך אך הסחורות אשר שלחת עד ראיית כתבי זו אשב פה עד בואם ואמכרם ואלך לי באופן שלא יגיע לך שום נזק בעדי וראובן כשראה הכתב הנז' השיב לו אם אינך מרוצה בשכר אשר שכרתיך שוב לאחוריך כי אין אונס ושמעון השכיר הכין עצמו לחזו' לביתו ע"פ תשובתו וכשנודע הדבר לר' חזר וכתב לו עמוד במקומך ואני מוסיף על שכרך סך פ' וכן עשה ש' וישב שם עד סוף הזמן ואחר עבור הזמן שלח לו כל דמי שכירותו משלם עם התוספ' שהוסיף לו ועתה בא ראובן ותובע משמעון כל התוספת הנז' באומרו כי מתחלה כשנדר לו התוספת היתה כונתו להטעותו ומעולם לא הקנה לו התוספת הנז' אלא באונס כי אם היה חוזר היה מגיע לו הפסד גדול כי לא היה נמצא באותו הזמן איש אחר זריז ונאמן לעסוק במלאכתו כמוהו והוי כדבר האבד וק"ל שוכר עליהן או מטען ואע"פ שכבר פרע לו כל שכירותו עם התוספת חוזר ותובעו ממנו כמ"ש הרמב"ם גבי דבר האבד פ' ט' מה' שכירות וש' טוען מאחר שאני לא הלכתי מעולם לויניציא' ואתה אמרת לי שבדבר מוע' הייתי מתפרנס שם ואחר שהלכתי שם ונסיתי כמה חדשים וראיתי שאין הדבר כן כתבתי לך והודית' לדברי ואם היתה כונתך להטעותי למה שלחת לי כל שכרי עס התוספ' אחר עבור הזמן ועוד השבע לי שהיתה כונתך להטעותי וטול אם הוא עולה בדין כל שכן דעבדא דקב"ה אנא ואני יכול לחזור בי אימתי שארצה שלא נאמר שוכר עליהן או מטען רק בדבר האבד כגון פשתנו לעלות מן המשרה וכגון חלילין למת או לכלה כמ"ש רש"י ז"ל עלה בגמ' דפ' השוכר את הפועלי' וז"ל בדבר שהוא אבוד אם ימתין דמשמע שבסבת ההמתנה יהיה הדבר אבוד אבל בנ"ד מאי דבר האבד שייך כ"ש אחר שכתבתי לך שכל הנכסים שימצאו בדרך אמתין עד בואם ואמכרם ואלך לי עוד טוען ש' שלו הונח שהיה דבר האבד מאחר שהיה מוצא פועל אחר לעשות מלאכתו אין לו עליו אלא תרעומת כמפורש שם ברייתא דפ' האומנין בד"א שאין שם פועלים לשכור כו' וכמ"ש רש"י ז"ל שם וז"ל אבל בדבר שהוא אבוד אם ימתין ואינו מוצא פועלים לשכור אפי' לפי היוקר שנתיקרו שוכר פועלים אחרים עליהם ביותר מכדי שכרם או מטען לאלו עכ"ל הא קמן דהא דאמרי' שוכר עליהם כו' היינו כשאינו מוצא פועלים אחרים אבל אם מוצא אחרי' אפי' ביוקר אין לו עליו אלא תרעומת וא"כ הדבר ברור שמאחר שהי' מוצא [למסור] עסקו לאחר בשער הנהוג לסוחרי' שאין לו עליו אלא תרעומת עוד טוען ר' שמה שאמרו פועל יכול לחזור בו לא נאמר אלא בחוזר בו בסתם אבל כשחוזר להגדיל שכרו אין שומעין לו ומאחר דאין שומעין לו ה"ל כדבר האבד ושוכר עליו או מטעהו והשיב שמעון שההטעאה לא נאמרה אלא בדבר האבד כנ"ל ואין שומעין לו דהכא היינו לשום לו מה שעשה אם הוקר או מה שעתיד לעשות אם הוזל דעלה קאי וקאמר דאין שומעין לו לשיהיה ידו על העליונה כנז' אבל ההטעאה אינו אלא בדבר האבד ועוד כי לא היתה כונתו להגדיל שכרו רק כדי שלא להפסיד מהקרן תחת מה שחשב להרויח שההוצאה יתירה על השבח כנ"ל יורנו מורינו הדין עם מי עוד יורנו מורנו מאח' שהתנו בסתם לג' שנים מאימתי יתחילו למנות הג' שנים אם מיום צאת ש' מהעיר ששניהם דרים בה או מיום בואו לויניציא' ולו הונח שהיה מיום בואו לויניציאה אם יחוייב ראובן לפרוע לש' ההוצאה שעשה עד בואו שמה ועל הכל תבא תשובתו הרמתה ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה גם כי כפי האמת לבי בל עמי כי אני גולה ממקומי כי טלטלני הזמן טלטלה גבר ועטרני מחשבות ודאגות בלי ספורות אמרתי אני אל לבי אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם לא יתיאש מן הרחמים וזכות עסקי בתורה יוציא ה' משפטי לאורה ושמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש כי בו בטחתי והנני מודיע כי ה' יודע והוא עד ודיין עלי שמאלה השתי כתות איני יודע מי הם לא שניהם ולא אחד מהם לא התובע ולא הנתבע ועם זה אני רואה שאיני נכשל להשיב שואלי דבר ואיני עובר על מה שנהגו קדושים אשר בארץ המה שלא להשיב בדיני ממונות לא' מהכתות כיון שיש לי הטעם הנז' הרי זה כאחד מהמחברים המביאים מעשה א' להלכה ופוסקים מה יתן הדין אם יהיה כך או כך ואען ואומר כי שנינו בפ' האומנין שכר את החמר ואת הקדר להביא פריפרין וחלילין לכלה או למת ופועלין להעלו' פשתנו מן המשר' וכל דבר האבוד וחזרו בהם מקום שאין אדם שוכר עליהם או מטען ואמרינן בגמ' אמר רב הלכה כרבי דוסא דאמר קבלן ידו על התחתונה שאם חזר בו שמין לו את מה שעתיד לעשו' ודוקא קבלן אבל פועל יכול לחזור בו ואפי' בחצי היום ושמין לו מה שעשה מאי טעמא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והנ"מ בדבר שאינו אבד אבל הדבר האבד לא שנא פועל לא שנא קבלן לא מצו למהדר בהו אלא היכא דאניש עכ"ז הביא הרי"ף בה' שמ"מ דפועל יכול לחזור בו היכא דליכא אבידה ונראה לע"ד שצריך לראות בדין זה ו' דברים אחד יש לראות אם דבר זה דנ"ד שייך ביה למימר דהוי דבר האבד דלכאורה היה נראה דלא שייך אלא היכא ששכרו לעשות מלאכה אח' ומשלם לו שכרו בכל יום כך דומיא דקבלן אבל בנדון כי האי לא שייך וכמו שנראה ממ"ש רבינו יואל הביאו המרדכי ז"ל כתב ר"י המשכיר עצמו ללמוד על מנת לחזור לשנה יכול לחזור בו כל שעה שירצה כדין פועל שיכול לחזור בחצי היום ואין דינו כקבלן שאין יכול לחזור דפסקינן כרבי דוסא שאינו קורא קבלנות אלא אדם מקבל קמה לקצור הן לזמן מרובה הן לזמן מועט לכשיגמר יתן לו כל שכרו ב' את"ל דגם בנ"ד שייך לומר כן אם נאמר כיון שכבר נתן שוב אינו יכול לתבוע מה שנתן ג' את"ל שאפי' שנתן יכול לחזור ולתבוע היינו היכא שלא נתן לו רשות מתחלה אבל אם הוא השוכ' שהודיעו הנשכ' שרצונו לחזור בו פטרו א"כ הרי הוא פטור וא"כ לא מבעיא אם נתן שאינו יכול לחזור ולתבוע אלא אפי' לא נתן חייב ליתן כיון שפנים חדשות באו לכאן ד' אם תמצי לומר שאפי' נתן (צריך) [יכול] לחזור ולתבוע אם נאמן דאיכא אבידה או אם צריך להביא ראיה ה' יש לראות אם מיקרי אונס מה שאמר שהיה יכול להתפרנ' כו' כנ"ל בשאלה ו' את"ל דהוי אונס אם צריך להביא ראיה לדבריו שכן אמר לו או שכן היה כדבריו שלא היה יכול להתפרנ' כמ"ש לו השוכ' והנני משיב על א' א' ועל אח' אח' לחקירה הא' נראה שגם בנדון זה שייך למימר דבר האבד שהרי כתב בהגהות מרדכי ז"ל ואפי' היכא שהשכיר לשתי שנים וכבר התחיל במלאכה שנה ראשונה וב"ה רוצה לחזור משנה ב' אין יכול לחזור כו' עד והוי כאילו רוצה לחזור בחצי הזמן ע"כ וקשה אדברי ר' יואל דלעיל ועוד דא"כ מאי איכא בין קבלן לשכיר אלא ודאי דההיא דרבנו יואל היינו דליכא אבידה והא דהכא מיירי דאיכא אבידה ובהא שכיר וקבלן שוין ועוד שמהר"ם סובר דסתם מלמד הוי דבר האבד ואינו יוכל לחזור. מה שרבנו יואל סובר דסתם מלמד לא הוי דבר האבד ומ"מ היה נראה לכאורה דנ"ד הוי דבר אבד כפי מ"ש הר"י בת"ה וז"ל וב"ה שהוא עשיר שוכר משרת או משרתת ורוצים לחזור באמצע הזמן נראה דמיקרי דבר האבד כיון דדרכו ורגיל לשכור משרתים ולא הורגלו הוא ולא אשתו לעשות מלאכתם וצרכיהם ע"י עצמן כמה דברים וענינים יתקלקלו ויפסיד להם אם אין להם משרתים ולכך יכול לשכור עליהם בדין כדפי' לעיל ומ"מ דבר זה צ"ע ע"כ מ"מ נראה בעיני דהדין עם השכיר וזכה במה שקבל מיד השוכר אותו מכל הטעמים א' שאפי' שכתב הר"י הדין בב"ה שהשכיר משרת כבר כתב לבסוף דצ"ע וא"כ הממע"ה ועוד לא דמי דהתם טעמא דאם אין להם משרתים כמה דברים יתקלקלו ע"י א"כ נמצא שבע"ה מפסיד כליו כאשר יעשה הוא צרכי הבית בידיו אמנם נ"ד אדרבא מי יחוש יותר ממנו ועוד מאן לימא לן דאינם נמצאים אנשים בקיאים יותר ממנו א"כ לא הוי דבר האבד. עוד טעם אחר שהרי פטרו וחזר ועשה תנאי עמו מחדש ואע"ג שכתב הרשב"א בתשו' וז"ל מלמד שהתחיל ללמוד ואמר לו בע"ה לך מעמדי וכתרצה המלמד ושוב חזר בו בעל הבית ורצה לעכבו דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא שנא' א"כ דדוק' באמירה לא נמחל שעבוד הא בכתיבה מהני ואע"ג דמהא דאמרינן בפ' הכותב על מתניתין דהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פרות בחייה ואם מת' יורשה ובגמ' תני רבי חייא האומר ופריך בגמ' וכי כתב לה מאי הוי ומשני בכותב לה ועודה ארוסה ופרש"י בכותב כו' מי שהקרקע שלו ובא ליתנו לחברו צריך לשון מתנ' ומתני' בכותב לה עד שלא זכה בנכסי' ומתנ' עמה שלא יזכה בהן לכשישאנ' וא"צ לשון מתנה שהרי אין לו עתה רשו' בהן ע"כ משמע דבדבר שכבר זכה אין כח בדבור ובכתיבה אם לא בקנין ובנ"ד כבר זכה מ"מ ודאי בנ"ד מהני שהרי כ' הר"ן בחדושיו על ההלכו' וז"ל ואע"ג דבפ"ק דקידושין אמרי' ואם אמר לעבדו אין לי עסק בך מהני עבד שאני דכיון דהוא ראוי לזכות בעצמו אם הוא גדול ואם הוא קטן זוכין בו שמים אפי' לישנא גריעא מהני מש"כ גבי שדה ואע"ג דנראה שהרשב"א פליג אהר"ן מכל מקום בכתיבה כ"ע יודו דלא דמי לשדה ממש וכי יש ראיה במשרים סי' רכ"ט כתוב אם אמר לפועל או לשכיר בפני ב"ד או בפני עדים לך פטור בלא מחילה אחר' וי"א כי אם אמר לו בכעס שאינו פטור א"כ נמצינו למדים דבנ"ד לכ"ע כיון שכתב לו וגם נתן התוספות ודאי אין ספק שפטור ועוד זכה השכיר הזה מטעם אונס שהרי כתב בת"ה סי' רט"ו וז"ל ראובן נשא לאה במדינת מולדתו ובדעתו היה להשתקע ולאחר ג' שנים אוד' ירד מנכסיו קצת ומבקש מאשתו שתלך עמו למדינה אחרת שלא יכול להחיות ולהתפרנס במדינה זו כו' והשיב שהדין עם הבעל ויכול לכוף את אשתו ולצאת כה"ג אם הדבר נראה לעינים שלא יוכל להתפרנס כאן ויש לדאג שיהיו מחסרים מזונות ופרנסה ויצטרכו לסבול דוחק כו' עד מ"מ ע"י אמתלאה ברורה כזאת דבר פשוט הוא דיכול לכופה ע"כ והאריך שם הרבה ומ"מ למדנו והדברים ק"ו ומה התם דנשאת אדעתא להשתקע שם והדין הוא שאינו יכול להוציא' מאותו מקום ועכ"ז באמתלאה ברורה שאם יעמוד שם יש לדאג שלא יוכל להתפרנס אמרינן דכופה כו' בנ"ד שהשכיר אומר שאמר לו השוכר שבדבר מועט יוכל להתפרנס ונמצא הפך הדבר פשוט מאד שהשכיר פטור והדין היה נותן שאפי' שעדיין לא נתן השוכר התוספות היה חייב ליתן אלא שאז כדי להוציא היה צריך השכיר להביא ראיה שכן אמר השוכר וראיה שלא היה יכול להתפרנס כמו שהבטי' לו השוכר אבל עתה אין צריך ראיה אלא השכיר נאמן בשבועתו שדבריו אמתיים והוי דינא כדין סלע אתה חייב לי והלה אומר פרעתיך דנאמן אפי' דאיכא עדים על ההלואה וליכא עדים על הפרעון דקי"ל המלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים והייתי יכול להאריך עוד אלא שאחר שהוכחתי שהדין עם השכיר מכמה טעמים האריכות מותר וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
2