שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט י״גResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 13
א׳ראובן הפקיד ביד שמעון ח' אלפים לבנים תוך כיס א' שישמרם לו והניח שמעון כיס המעות בתוך ארגז א' של שמעון שהיו בו משל שמעון כיסים אחרים של מעות שהיה בהם יותר מט"ו אלפים לאחר ימים אמר שמעון לראובן שנגנב כיסו מתוך הארגז א"ל ראובן איני מאמינך כי איך יתכן שהיו בתוך הארגז כיסין של מעות אחרים וגנבו מעותי והניחו מעותיך לכן אני חושד אותך שלא נגנב כיסי אלא הוא בידך או שמא שכנך גנב כי הוא חשוד אממונא וסני שומעניה ואין ס' אצלי שהכיס הוא בידך או ביד שכנך ואתה פשעת בשמירת הכיס לכן או תן לי פקדוני או נתפשר בינינו או נעמוד לדין ואם אינך רוצה לעמוד לדין או להתפשר עמדי דע לך כי אבקש דיני בפני ישראל ובפני ערכאות שלהם ואתרעם לפני הפאשה על הגנבה הזאת ואולי מתוך כך תהיו נתפסים אתה או שכנך לגנבים ותצטרכו להוציא כפלים ממה שהפקדתי בידך ובכן נתרצו שניהם ושכנו של שמעון וביררו ביניהם לח' א' שיגזור ויפשר ביניהם על הענין הנז' לפי ראות עיניו והח' ההוא גזר ביניהם שיתן שמעון לראובן שני אלפים לבנים ושכנו החשוד ת"ק לבנים ובזה לא יוכל ראובן לתבוע מהם עוד שום תביעה על ענין הפקדון הנז' ויעשו ככל אשר צוה עליהם החכם ההוא ונתנו שמעון ושכנו לראובן ב' אלפים ות"ק לבנים כפי אשר גזר הח' הנז' ולאחר ארבע שנים בין רב למעט תבע שמעון לראובן לדין שיחזיר לו הב' אלפים לב' הנז' שנתן לו כי שלא כדין לקחם ממנו ואם נתנם לו כי היה אנוס שהיה ירא ומפח' פן יהיה נתפס בידי הפאשה לגנב לפי מה שהיה מאיים אותו ראובן ומפחד אותו והשיב ראובן והרי מדעת שנינו ביררנו להחכם פ' לדון ולפשר בינינו לפי ראות עיניו בקנין ובשבועה ושמעון כופר ואומר שלא קבלו עליהם החכם ההוא לפשרן ביניהם בקנין ובשבועה אלא בדברים בעלמא שאמרו לו שיפשר ביניהם ע"ע ההוא ומשיב ראובן שהאמת הוא שנטלו קנין ונשבע על דבר הבירורין אמנ' אפילו שלא היו נוטלין קנין אינו יכול לחזור בו עכשיו שמעון מאחר שנתרצה בפשרת החכם ונתן לראובן הב' אלפים לבנים וכבר זכה בהם ראובן ומה צורך לקנין אחר קבלת המעות ילמדנו רבינו הדין עם מי:
1
ב׳תשובה נלע"ד שהדבר ברור הוא יותר מביעתא בכותחא שאין בדברי שמעון ממשות שאם כוונת שמעון היא שמאחר שלא נטל קנין על הפשרה שיכול לחזור לפי שאמרו פשרה צריכה קנין לזה אני אומר כי הבל יפצה פיו כי ברור הוא שהקנין אינו רק לקיים הדבר כדי שלא יוכל לחזור בו אחר גזרת הדיין או הפשרן אמנם אם קיים הפשרה או הגזרה עליו ונתן בידו מה שגזר הדיין או הפשרן עליו אין לך קנין גדול מזה ואעפ"י שדבר זה ברור הוא כשמש מ"מ לרווחא דמלתא אומר דגדולה מזו מצאנו שהרי אמרו והסכימו הפוס' שמחילה אינה צריכה קנין וכתוב בהגהות מיימוניות וז"ל וכתב ראבי"ה דמה שצריכה קנין ה"מ כדי שלא יוכל לחזור בו הנותן דהיינו הנתבע אבל התובע אין יכול לחזור בו אפי' בלא קנין דמחילה אינה צריכה קנין עד אבל רב צמח וה"ג פסקו שאפי' המוחל צריך קנין וז"ל אבא מארי דטעמייהו הוא משום שאינו יודע היאך יפשרו ובמה ימחול הא קמן דאפי' למ"ד דמחילה צריכה קנין דוקא היכא דאינו יודע מה הוא הדבר שהוא מוחל אבל אם יודע ומחל בההיא דעבד אליבא דכ"ע במחילה לבד סגי וק"ו הדברים ומה התם בדבורא בעלמא אחר שמחל אינו יכול לחזור בו הכא דעביד מעשה ונתן בידו המעות מי הוא הפתי שיאמר שצריך קנין והאריכות בזה ממה שאין צורך כל זה אפי' אם יודה ר' שלא נטלו קנין שאם ר' אומר שהפשרה היה בקנין פשיטא יותר שהוא נאמן אמנם אם היה אפשר לגמגם הוא בענין האונס שלכאורה נראה שראובן גזם להביאו לפני הפאשה ולזה רואה אני שלא הניח לנו מקום להתגדר בו הרב הגדול מהררי"ק בסי' קפ"ו שהוא ביאר באורך בנדון כיוצא בזה דלא אמרינן דהוי אונס ואין ספק שלא היה צריך לכתוב דבר מדבריו אחר שהספ' מצוי אצל כל אדם והיה די בהוראת המקום לבד אמנם דרך קצרה אומר שהוא הביא ג' טענות בנדון ההוא לומר שאין ממש בטענת הטוען אונס והם אלו א' דעביד איניש דגזים ולא עביד והאריך בקיום טענה זו ב' מ"ש ב"י אפי' לדברי רב האי ור"ח דס"ל שמכיון להפחיד בדברים שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבינן ליה מודעה כתב דה"מ דגזים במידי דאי עביד ליה ברי הזיקא עד שהרי לא כל המביאים חבריהם בערכאו' של גוים יוצאים והרבה עשו כן ולא הצליחו כו' ג' כתב: ועוד נ"ל דבר פשוט דמאחר דמטי ליה הנאה כו' עד דלא נדון אותו בתליוה ויהיב דלא הוי מתנה אלא בתליוה וזבין דהוי זביניה זבין כו' כל אלה הטענו' שייכי בנ"ד ועוד נוסיף ראשונה נאמר דעביד אניש כו' וכ"ש וק"ו במי שהוא מוחזק לאדם כשר וירא אלהים שאעפ"י שיצא איזה דבר מפיו שהיה כשגגה היוצאת וח"ו שיעמיד דבריו באשר הם נגד עבודת ה' כאשר אמרו חז"ל אם ראית ת"ח כו' גם הטענה הב' דלא בריא הזיקא שייך בכאן ג"כ וזה כי אפי' שהוא היה רואה רצון ראו' לעשות שלא כהוגן איך אפשר שנאמר שימצאו עדים ח"ו בישראל שירצו להעיד כי פשיט' כי בלא עדי' לאו כ"כ לי' לאיש הזה נתתי כך וכך כו' ואף שנאמר שישכור עדי שקר מהגוים גם זה דבר רחוק ס"ד דבודאי לא ברי היזקא הטענה הג' ג"כ היא שייך טובא בנ"ד כי כפי הנר' המפקיד ראו' לא השביע את שמעון הנפקד שהיה חייב ג' שבועות שאינה ברשותו ושלא שלח בה יד ושלא פשע ואין ספק כי טענה כזו גדולה היא עד מאד כ"ש שכנגדה אין אנו צריכים לכל זה כלל דלא שייך למימר הכא דגזים אלא דינא קאמר שהרי אמרו בפ' החובל קרית לחברך ולא ענך שדי גודא רבתא עליה וכ"כ הטור וז"ל ואם בעל דינו אלם ואינו יכול להוציאו ממנו בדיני ישראל כו' עד ומציל את שלו מבעל דינו בדייני גוים וכ"כ הרמב"ם פ' אחרון מהלכות סנהד' וז"ל היתה יד הגוים תקיפ' ובעל דינו אלם ואינו וכו' להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו בדייני ישראל אם לא רצה לבוא נוטל רשות מב"ד ומציל בדייני גוים מיד בעל דין דמי הא לאותה תשובה שהביא הרא"ש והביאה מהררי"ק בתשובה הנז' וז"ל וששאלתם אשה שמחל' כתובת נדונייתה לבעלה מחילה גמו' והיא טוענות שעשתה המחילה מפני שהיה מגזם לה לגרש' או לישא אחר' מפני שאינ' יולד' אין זה טענת אונ' לבטל המחיל' כי בדין היה עוש' כו' הרי שכתב שאינו נקרא אונ' מה שהדין נותן וכמ"ש הרמב"ם פ"ב דה' גרושין וז"ל ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל שאין אומרים אלא למי שנחלץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כו' וא"כ בנ"ד שאמר לו ראובן לשמעון שאם לא ירצה לעמוד לדין כו' ליכא הכא טענת אונס כלל ועיקר ולהיות הדברים ברורי' והאריכות בדבר הזה מותר לא נראה בעיני להאריך וכבר אמרתי לשואל כי לא היה צריך דבר אחר רק להראות תשובת מהרי"ק הנז' כי יש בה די והותר וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה:
2