שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט קנ״דResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 154
א׳בפ"ע ח"מ באו כ"ר ר' מצד א' וכ"ר ש' מצ' אחר ונשתתפו ב' לעסוק בעסק השותפות כמ"ש לפנים בע"ה והנה כ"ר ר' שם בכיס השותפות סך מה ור"ש הנז"ל שם בכיס השות' סך מה ומשך כל א' מהם מעו' חברו כדי לקיי' השותפות ונתברר ביניה' שכל ריוח שיזמין להם השי"ת יחלקו לחצאין ר' יטול חצי הריוח וש' יטול חצי הריוח בחלקי שוים וכן אם ח"ו יקרה איזה אחריו' יוטל עליהם לחצאין בחלקים שוים ונתברר ביניהם שר' ילך עתה למצרים עם הבחור כ"ר יצחק בנו של ש' הנז' לעיל להלביש המעות בסחורות ב"ה וכל מה שירויח כ"ר ר' הנ"ל במהלך זה בכל מיני עסק ומשא ומתן ואפי' שימצא מציאה או פרוטה בשוק הכל יהיה לכיס השותפות ויחלק לחצאין עד בואו פה רודיש ב"ה ונתברר ביניהם שכאשר יבא ה"ר ראו' פה רודיש עם הסחורות חייב רבי שמעון לילך עם הסוחרות לשאלוניקי ולמוכרם שם בשאלוניקי וילך עם רבי שמעון רבי שמואל תתנו של כבוד רבי ר' הנז' לעיל או כבוד ר' ראובן עצמו ילך בשאלוניקי למכור שם הסחורו' באי זה עסק שיעש' אפי' מציאה שימצא יתן הכל בכיס השותפות ור' ראובן אם לא ילך לשאלוניקי מה שירויח רבי ש' יהיה לעצמו לו לבדו אמנם אם ילך כ"ר ר' עם כ"ר ש' לשאלוניקי יהיה מה שירויחו גם שניהם אפי' במציאה בשוק יהא הכל לחצאין בשותפות עוד נתברר ביניהם שאם בבא הספינה ממצרים ותעבור להלאה מנמל רודיס ולא תכנס הספינה בנמל ערינו יהא חייב ר' שמעון לילך לשאלוניקי בדרך ים ובדרך יבשה כדי למכור הסחורות בשאלוניקי ואם כ"ר ש' לא ילך לשאלוניקי יוכל כ"ר ראובן לחלוק הסחורות שם בשאלוניקי ויתן חלקו של רבי שמעון ביד בנו כבוד רבי יצחק הנז' לעיל וימכור כל א' מהם חלקו ונשבעו שתי הכתות בשבועת התורה כל א' מהם לדעת חברו לעסוק בנאמנות בלי שום ערמה ומרמה ולקרב כל תועלת השותפות עוד נתברר ביניהם שכאשר ילך ה"ר ש' לשאלוניקי ההוצאת יהיו מכיס השותפות ורצו שניהם הנז"ל שיסודר שטר זה להיות ביניהם לעדות ולראי' והכל נגמר ביניהם בכח קנין שלם מעכשיו כו' והיה זה פה רודיש יום ה' ר"ח אלול שנת השי"ט ליצירה והכל שריר וקיים:
1
ב׳ועתה נסתפק ש' אם יש כח ביד ר' לערער ולעכב על איזה ריוח שהרויח ר' בהליכתו למצרים קודם שובו לרודיש ואת"ל שיש ביד ר' לעכב אם ש' הנז' מוחזק אם יהנה חזקתו נגד טענת ר' אם לא וחלה פני השואל אגלה לו דעתי בזה כי תורה היא וללמוד הוא צריך כעת לפי שעל האמת לא נפל ביניהם עדיין שום הפרש ולהיות לא בא מידי להשיב פני שואלי ריקם אחוה דעתי במה שיכול ר' לערער ומה שהדין נותן לע"ד בקצרה דעתי הוא כי היה יכול לערער ולומר כי הלכה רווחת בישראל שאין אדם מקנה דשב"ל א"כ שותף שהקנה לשותפו' שכל מה שירויח בין בהשתדלות טרחו ועמלו בין אם ימצא מציאה אין קנין תופ' בדבר זה מן הטעם הנז' דהוי דשב"ל ואעפ"י שנפל בזה הענין מחלוקת גדול בין הפוסקים אלה מפה ואלה מפה שהרי בהגהות מימון פ' ד' מה' שותפין כתבו כי שותפין שהתנו ביניהם שותפות בכל מה שירויחו אפי' שמציאות תנאם קיים אע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה דעת רבים וגדולים אבל הרמב"ם בה' שותפין פ"ד חולק ע"ז שכ' וז"ל האומנים שנשתתפו באומנות אעפ"י שקנו מידם אינם שותפין כו' עד שאין אדם מקנה דשב"ל והטור ח"מ הביא לשון הרמב"ם וכתב שהרמב"ן הסכים לכך וב"ה כתב והביאו הב"י וכתב בעיטור והיכא שהטילו לכיס כו' עד בין במציאה בין בכל דבר איכא פלוגתא בין רבוותא איכא מ"ד לא מהני תנאה דמציאה וכיוצא בה דדבר שב"ל הוא ואיכא מ"ד מהני וא"כ מעתה אע"ג שמהרי"ק שרש קפ"ב כתב דרוב הפוסקים פליגי על הרמב"ם והרמב"ן ושיש להלך אחריהם מ"מ כבר היה אפשר לחולק לחלוק ולומ' הרי מרגלא בפומייהו דאינשי דיכול הנתבע לומר קי"ל כפ' אפי' היכא דרבי' חולקי' רק שלא יהא סברת יחיד ונלע"ד דטעמ' דקי"ל דאין הולכים בממון אחר הרוב ועוד תמהתי דמאחר שהעיטור כתב דהוי פלוגתא דרבוותא מנין למהררי"ק לומר דיש להלך אחר הרוב ואפי' דנתן טעם דהלכה כבתראי מ"מ הרמב"ן מבתראי הוא והסכים לדעת הרמב"ם סוף דבר כר' לע"ד גם כי איני נכנס בגדר לבא אחרי המלך מהררי"ק מ"מ דעתי הוא דבהא ודאי הייתי ממשכן נפשי לומר שהיה יכול הנתבע לטעון בענין כזה קי"ל כהרמב"ם והרמב"ן גם אחרים הנמשכים לדעתם וגם אפשר שמהררי"ק כ"כ לרווח' דמלתא וסמיך על מה דקאמר לקמן שאפי' הרמב"ם והרמב"ן יודו כמו שיראה המעיין שם ונחזור לנ"ד דשמעינן ממה שכתבנו שאין תקנה להקנות מציא' לשותפין כפי דעת הרמב"ם והרמב"ן ואחרים ג"כ כמ"ש העיטור שהוא קדמון דהוי פלוגתא כו' וא"כ היה יכול ר' לע"ד לומר קים לי כהרמב"ן והרמב"ם כו' ואם ש' הוא המוחזק שבא לידו ממון השותפות על אופן שצריך ר' להוציא מידו בהא ודאי חזר הדין להיות עם ש' ויותר ויותר בריוח גדו' לפי שרבים הם דסברי הכי שיכולים להתנות אפי' על מציאה וכיוצא בה אלא שבנ"ד נלע"ד שאפי' לא היה ש' מוחזק והיה צריך להוציא מר' שהיינו פוסקים הדין עם ש' מחמת השבועה שהרי כתב הריב"ש סי' שמ"א תשובת הרא"ש וסוף דבריו אבל נר' שכונתו היא דאע"ג דאין הקנין מועיל מחמת השבועה כופין אותו ואע"ג ששמעתי שהיה מי שאומר שכיון שאין הקנין מועיל השבועה ג"כ אינה מועילה שהשבועה אינה אלא לחזק הקנין וכיון שהקנין אינו כו' ותשובה זו תיובתיה כ"ש דבנ"ד א"ל כיון שלדעת רוב הפוסקים הקנין מועיל ואפילו בלא קנין נמצא דלא הוי דבר זה מנין ממון שיכול לומר הנתבע קי"ל כפ' שהרי לדעת רוב הפוסקים אי לא מקיים הוי עובר שבועה בודאי וכ"ש דלדעת כ"ע הוי הכי כדפרשתי וגם שהיה אפשר למתעסק להתעסק ולומר שאין השבועה רק לעסוק בשותפות כו' כנז' ויאמר שזה יובן במה שנוגע במשא ומתן מממון השותפו' לא בד"א נר' בלי ספק שלא יאמר זה רק הרוצה לעבור בשאט בנפש ח"ו אמנם מסתמא אכולה מלתא קאי וכ"ש שכל א' בטל דעתו מפני דעת חברו כנז' וא"כ לא נשאלו טענ' לכן נלע"ד שהדין שמחוייב כל א' מהם ליתן כל ריוח שהזמין להם הוא ית' בכיס השותפות ויחלקו הכל כנז' בשטר עוד רצה שאגלה דעתי על ענין ההוצאות שבאו הדברים סתומים וזה כי כתוב בשטר כי ר' ילך עתה עם הבחור כ"ר יצחק כו' ולא נתברר אם ההוצאה שיעשה הבחור יהיה מן השותפות או יהי' מנכסי הבחור או מנכסי ש' אביו עוד נפל ספק אחר בזה למטה שכתוב שכאשר ילך ש' לשלוניקי ההוצאות יהיו מכיס השותפות ולא נתבאר אם ילך חתן רבי ר' עם ש' אם הוצאתו יהיה ג"כ מכיס השות' אם לאו אלה הדברים אני אומר מכח הסברא דודאי דהוצ' הבחור בלכתו למצרים שיהיה מכיס השותפות דאי לאו הכי כל כי האי גונא ודאי דאי בעי לפרושי ולומר שחייב בן ש' לילך עם ר' להוצאת ש' ומדלא פירש ודאי סתמא משמע להוצאת השותפות וכ"ש אם נרצה לדקדק לשון השטר שכתב שראובן ילך עתה למצרים עם הבחור כו' שנר' שהבחור עיקר ור' טפל לו והרי א"כ כל מעות השותפות הם בחזקת בן ש' להיות הוא שליט עליה' ור' טפל לו וכמו שנ' מכח הלשון הנז' וכמו שמוכח זה במשנת שומרת יבם דקאמר ב"ש אומר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וא"כ בודאי שכמו שר' הוצאתו מכיס השותפות כן בן ש' ובענין של מטה לפום ריהטא ג"כ כך הייתי אומר שהוצא' חתן ר' צריך שיהיה ג"כ מכיס השותפות וכן היה בודאי מוכרח אם היתה בהם הספינה בנמל רודיש דכיון שכתוב וילך עם שמעון פ' חתן פ' או פ' כמו שר' ודאי הוא הולך בהוצאתו מכיס השותפות כן חתנו שהולך במקומו וזה מבואר ודאי אבל יש להסתפק עתה שהספינ' עברה מנמל רודיש ולא הספיק ש' ליכנס בספינה והתנאי למעלה שילך חתן ר' היינו בהגיע הספינה לרודיש אבל כאשר לא תכנס הספינה אינו מזכיר רק חיוב הליכת ש' לשלוניקי שנראה שאז אין לחתן ר' לילך עם ש' וא"כ נר' בעיני שאם יאמר ש' לחתן ר' אני הוא שאני מחוייב לילך כפי התנאי להוצאת השותפו' אבל עת' אם תרצ' לילך יהי' להוצאתך שהדין עם ש' כיון שלא הוזכר הליכת חתן ר' למטה כנז' ואלו הדברי' הנראים לע"ד פשוטים ועליהם חתמתי שמי שמואל די מדינה:
2