שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט כ״אResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 21
א׳בהיות שהיקרים ומעולים ה"ר משה די וינטורה ושני בניו ה"ר אליעזר וה"ר אברהם יצ"ו שלשתם יחד וכל א' מהם בפני עצמו חייבים אל היקרים ה"ר יעקב גילמיסי ולה"ר יעקב שאמי מק"ק קאנה יצ"ו אפטרופוסי יתמי היקר ה"ר משה קושטאנטינו נ"ע סכום ז' אלפים לב' מכסף יפים וט"ו מכל כך בגדי משי אטלאש שהודו שקבילו וקנו מהם וערב הנבון ה"ר שמואל מטאלון חתנו של ה"ר משה הנז' כנראה משט' נצב קיים בידי ה"ר יעקב גילמיסי וה"ר יעקב שאמי האפוטרו' הנז' לכן בפ"ע ח"מ ה"ר יעקב גלמיסי וה"ר יעקב שאמי האפוט' הנז' מדעתם ורצונם בלי שום זכר אונס כלל הודו שנטלו וקבלו מהז' אלפים לב' הנז' סכום ב' אלפים לב' מכסף יפים וטובים באופן שלעת הזאת חייבים הנז' ה' אלפים מהשטר ההוא ולהיות שה"ר משה וינטורה הנז' ובניו ה"ר אליעזר וה"ר אברהם אינם בעיר רצו ויאותו לטובת הנאה להאריך להם החוב הנז' בזה האופן שמהחמשת אלפים לב' הנז' יפרעו החייבים הנז' ב' אלפים לסוכות הב"ר בע"ה ואלף וחמש מאות לבנים אחרים לסוכות הבא שנית ואלף וחמש מאות לבנים לתשלום כלה פרעון הנז' לסוכות הבא שלישית וכל זה עשו האפוטרופוסים הנז' ברצון וחברת ר' משה קושטאניטנו היתום לפי שהוא בן דעת גדול וכן אם באולי לא יענו ויפרעו החייבים הנז' לזמנים הנז' הקצו' הנז' כנזכר שיוכלו האפוטרופוסים הנז' לתבוע ולגבות חובם כנזכר בשטר הראשון נצב קיים ביד נאמן והכל בקנין גמור מעכשיו שנטלו האפוטרופוסים הנז' והיתום הנז' לקיים כל הנז' לעיל בביטול כל מיכי מודעי ומודעי דמודעי כו' וכך אמרו האפוטרופוסים הנז' הוו עלינו עדים איך מעולם לא מסרנו שום מודעה לבטל שטר זה כו' ולהוכחות כו' והכל כהוגן וכתיקון חז"ל דלא כאסמכתא כו' ושלא יפסל כו' ואחריות כו' וחומר שטר זה כו' וקנינא כו' היה זה יום א' כ"ט לשבט שנת השי"ט ליצירה פה שאלוניקי יע"א והכל שריר וקיים:
1
ב׳והנה באו לפני לדין האפוטרו' הנז' עם ר' משה וינטורה הנז' והוציאו השטר הנז' עליו וחייבתי לר' משה ובניו על פי השטר הנז' ועתה שאל ממני רבי משה וינטורה הורני מהיכן דנתני כי הוא אומר שפרע ושאין בזה השטר ממשות כי יראו השטר הראשון ואני אמרתי להפיס דעת השואל הזה וזה החלי לעשות תחלה יש לראות אם אלו העדים עשו כהוגן בשכתבו להם שטר זה לאפטרופוסים שלא בפני הבעל חוב הנז' אב ובנים ב' יש לראות אם יש כח בשטר הזה לגבות בו החוב ועל החלק הראשון אני אומר כי בתחלת המחשבה היה נראה ודאי שהיה כח בעדים לעשות כך שהרי גרסינן בגמ' בפ' הגוזל עצים אמר רבא השורף שטרו של חברו פטור דאמר ליה ניירא קלאי מינך מתקיף לה רמי בר חמא היכי דמי אי דאיכא סהדי דידעי מאי הוה בשטר ליכתבו ליה שטרא מעליא משמע שיש כח לעדים כאשר יודעים השטר ומה שכתוב בתוכו יכולין לכתוב למלוה שטר אם יודעים בבירור שנשרף או נאבד וא"כ אחר שהעדי' בעצמם לקחו השטר מיד המלוים ונתנו לו שטר אחר במקומו יר' דשפיר עבדי אבל קשה מהא דאמרינן בפרק גט פשוט אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא בר ק' ואמר שומה ניהלי חד בר חמשין לא משוונה ליה מאי טעמא אמרי' האי מיפרעיה ואמר ליה הב לי שטרי ואמר ליה אירכס לי וכתב תברא אבר ק' והשתא מפיק לי להאי ואמר ליה אחרינא הוי משמע מהכא שאין בעדים לכתוב שטר אחר משום דילמא כו' ואפי' ב"ד אין יכולי' לכתוב שטר אחר אפי' שיקרעו השטר הראשון והרב הנמוקי כתב בהלכות על משנת מי שפרע מקצת חובו ר"י אומר יחליף כו' והא דאמרינן בבא קמא גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכא עדים לכתבו ליה שטרא אחרינא הכי קאמר אי דאיכא עדים שראו השטר ואמרו וכיוונו מה שכתוב בו והכרנו החתימות שבו ליכתבו ליה ב"ד שטרא אחרינא משמע דוקא ב"ד הא אינהו העדים בעצמם או אחרים לא אבל מהטור ח"מ סי' שפ"ו נר' שהם העדים שראו שנשרף השטר וידעו כל מה שכתוב בו יכולים לכתוב לו שטר אחר וז"ל שם וכן השורף שטר חוב של חבירו חייב לשלם כל מה שהיה מחזיק כו' עד ומיירי שאין עדים שיודעים כמה היה כתוב בו שאם יש שיודעים אינו חייב לו כלום שהעדים יעשו למלוה שטר אחר משמע דעדים בעצמם יכולי' לעשות שהרי הטור ז"ל בתרא טובא ליה והוה לפרושי שהעדים יעידו בבית דין והם יעשו לו שטר אחר אלא ודאי דנראה דהם בעצמם יכולים לעשות כיון שראו השטר וכיוונו מה שהיה כתוב בו והכירו העדים וקי"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואפי' נרצה לומר שאפי' הטור סמך על המבין ופירש שהעדים יעשו כו' ר"ל העדים על ידי עדותם בב"ד מ"מ בנ"ד אמינא דשפיר עבדי כיון שנעשה על פי החכם השלם כמה"ר מרדכי והם היו ג' אע"פ שחתמו בלשון עדים מכיון שהיו ג' ונעשה בעצת החכם הנז' הוה ליה כאלו נעשה על פי ב"ד ואעפ"י שהחכם הנז' קרוב ולא היה כשר לדון מ"מ יש לסמוך על זה שלא לפסול השטר גם כי טעמא שאין עושין שטר אפי' ממאה לחמשים הוא שמא פרע ולא נתן לו השטר וכתב לו שובר כו' הכל כנז' בנ"ד שלא היה מקום לחוש שהרי כתוב משטר כך וכך ונזכר הסכום ליכא למיחש להאי שאם היה לו שובר כבר היה מועיל לו וגדול מזה כתב הריב"ש בתשובה תי"ג בשם הריטב"א עד שנראה דדוקא כשעושים העדים שטר ממש כמו השטר הראשון אז הוא דאין לעדים ולב"ד לעשוי שטר אחר אבל כשאומרים בפירוש שהטיפסוהו מאחר כותבין אותו כו' עוד כתב וז"ל ועוד שאף עדים עצמם אע"פ שאין כותבין לכתחלה שטר כמו הראשון עם אחריות אם כתבו אין השטר נפסל כו' והביא ראיה יע"ש ומה שיש לגמגם בזה הוא כי מתוך לשון שטר זה נר' שהוא שובר שטר הראשון ולזכות הר' משה ובניו נעשה וכן מוכיח הלשון שכתוב והכל בקנין גמור שנטלו האפוטרופוסים וכן אמרו האפוטרופסים כו' וא"כ נראה כשובר שנפל מיד הלווים ודי לנו לומר שלא יועיל השובר ללווים להאמינם על פי דבורם אבל מכל מקו' לכל הפחות נאמנים היי ע"פ שבועתם כיון שאין להם להאפוטרופסים שטר חוב בידם ואיך יזכו בשטר שנעשה לזכות הלווים ולדעתי כי בזה מתיהר השואל באומרו ששלא כדין חייבתיו אמנם הדבר ברור שאין בטענה זו ממש שאם השטר היה משמע רק ללוה לא למלוה שטר זה היה ראוי שיצא מתחת יד הלוה לא מיד האפוטרופסים ותו למה להו ליתן השטר הראשון ביד שליש אפי' היה עומד ביד האפוטרופסים בשובר זה היה מספיק שלא יוכלו לגבות רק ה' אלפים לזמנים הנז' בשובר וזה דבר ברור ואם כן בהכרח לנו לומר ששטר זה נעשה לתועלת שניהם וישמש למלוה ולווים והו"ל כשטר ובגופו כתוב במקצתו וכמ"ש הרמב"ם פרק י"ו מה' מלוה ולוה וז"ל וכן אם נמצא כתוב בגופו של שטר בין מפניו בין מאחריו ואפי' במקצתו שטר זה פרוע או נפרע ממנו כך וכך עושין ע"פ הכתב ואע"פ שאין על הכתב עדים ואע"פ שיוצא מתחת ידי המלוה א"כ בנ"ד נמי שטר זה כתבו העדים ומעידים שזה השטר נעשה תמורת השטר הראשון ונכתב כדין וכהלכה לתועלת שניהם המלוים והלוים תועלת המלוים שיוכלו לגבות חובם שאם לא היו עושים כן היו החייבים נעים ונדים בעולם ולא יהיה לאל ידם לגבו' חובם והעידו בשטר וכתבו בלשון זה באופן שלעת הזאת חייבים הנזכרי' ה' אלפים וגם כתבו זמן הפרעונות על אי זה אופן יהיו והעידו עוד שאם לא יפרעו כו' שיוכלו לגבות חובם כנז' בשטר הראשון וכבר העידו שעבר זמן הראשון ושהאריכו זמן הכל כנז' א"כ נמצא שטר זה מקיים השטר הראשון שכן מעידים שהוא נצב קיים והיה מספיק והנו ביד שליש כו' אלא שכתבו שהוא נצב קיים שרוצה לומר שהשטר שריר וקיים וכ"כ מהרי"ק שרש יו"ד דכל לישנ' יתיר' לטפויי אתא וכל חוזק שהיה לשטר ההוא יש לשטר הזה ואין לערער עליו מפני שיש בו פרעונות לזמנים וא"כ יהיו נאמנים לומר פרענו שהרי כתב רבינו ירוחם נתיב ק"ט שטר שכתוב בו שיפרע לזמנים ידועים בכל זמן דבר ידוע אינו נאמן לומר פרעתי בכל זמן ואפילו אין בו נאמנות: ואין לומר כיון שלא כתבו העדים בשטר זה זמן הכתוב בשטר הראשון אכתי איכא למיחש שיטענו האפוטרופוסים התובעים הה' אלפים הללו ויאמרו על השובר שיוציא הנתבע לא כי ז' אלפים אחרים היו מזמן אחר ומאלו עשינו שטר זה של חמשה אלפים לבנים והשובר הוא משטר אחר של שבעה אלפים גם בזה ליכא למיחש שעל האפוטרופוסי' היה צריך ראיה ואינם נאמנים נגד השובר לומר זה השובר לא נעשה אלא שטר אחר וראיה לדבר מ"ש טור ח"מ סי' נ"ד וז"ל ושובר שנכתב סתם פלו' פרע לפלו' מבטל כל שטר שיש לו עליו שיד בעל השטר על התחתונה א"כ השטר נכתב כהוגן בלי חשש כלל: עוד טעם אחר שכתב רבינו ירוחם שאם נכתב מדעת שניהם כותבים ופשוט הוא והכא אע"פ שנראה בפירוש שלא היו החייבים בעיר מ"מ אומדן דעת גדול עד שאין למעלה ממנו שברצונם נכתב כיון שהחכם השלם הנז' גם החכם אחיו כה"ר שלמה היו בעצה והיו מבקשי' מנוח לה"ר משה ובניו שיוכלו לבא לעיר שהיו יראים מחמת הנושים הנוגשים ואומרים לו לה"ר משה שיפרע אם כן מסתמא ודאי שהכל היה מדעתו זאת ועוד אחרת שאחר שנעשה ובא לעיר לא מיחה ה"ר משה הנז' ופרע ב' פרעונות א"כ הוה ליה כאלו הוא צוה לכתוב ודמי זה להא דכתב הרמב"ם וכתבו הטור בשמו סי' קע"ו וז"ל המשתף עם חברו סתם לא ישנה ממנהג המדינה כו' עד עבר ועשה שלא מדעת חברו ואח"כ הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכי' למעשיו הרי זה פטו' הכא נמי כיון שיד' ופרע ע"פי זה השט' האחרון אנן סהדי דניחא ליה או שברשותו נעשה מעיקר' ודי בזה לחלק האחד:
2