שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט רצ״הResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 295
א׳נשאלתי על מ"ש הרמב"ם בהלכות שכירות והביאו הטור בח"מ סי' שי"ו וז"ל כתב הרמב"ם המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים כו' עד אם אמר ב"ה לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחר אם לא תרצה לעמוד הניחוהו וצא ואתה פטור משכירות ויש מי שהור' אינו יכול להשכירו לאח' כלל ויתן שכרו עד סוף זמנו ולא נר' שזה דין אמת ע"כ שאל השואל אם דברי הרמב"ם מדוייקו' מה שנר' מפשוט דבריו דמיירי קודם שהשוכר הב' השכיר כדין כל שוכר שאז הוא שיכול בע"ה הא' לומ' הניחהו אבל אם כבר השכיר השוכר הא' הבית לשני או יעמוד השני הזמן הקצוב בעל כרחו של בע"ה הא' או דלמא לאו דוקא אלא כל זמן שיאמר ב"ה שאינו רוצה שיעמוד השוכר הב' בבית יש כח לב"ה להשליכו מן הבית והיה נר"ל כן כיון שיש חולקים ואומרים שאינו יכול להשכירו אלא יתן שכרו עד סוף זמנו די לנו להחזיק בסברת הרמב"ם כשנאמר שיש כח לשוכר הא' להשכי' לאחר ואם לא ירצה ב"ה יהיה פטור משכירות שדברי הרמב"ם נראה שהם חדוש ויש לנו למעט החידוש כל האיפשר ומ"מ נר' בעיני שאינו כן כי אין ספק שדין הרמב"ם הלכ' שאין להרהר בה כיון שהרשב"א גדול הפוסקים האחרונים פסק כן כמו שהביא ב"י בסי' שט"ו ובסי' ע"ב יע"ש וגם סמ"ג כ"כ כמ"ש הגה' מיימ' גם הר"ם הביא ראיה לדבר מהא דתנן בערכין פ' המוכר שדהו מכר' לא' בק' לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הא' כו' עד כל המוכר שדהו בשעה שהיובל נוהג אינו אלא שכירות בעלמא כי סופו לחזו' ביובל כי' עד אלא ע"כ איירי בלא דעת בעלים ע"ש וממ"ש יש ללמוד ג"כ לנ"ד שאם כבר השכיר שיעמוד עד הזמן שקצב השוכר הא' עם ב"ה ע"כ שלב"ה. עוד אני אומ' מכח הסברא שאחר שהדין דין אמת שיש כח להשכירה שוכר א' לשני אם כן נמצא שמכר ראשון לשני זכותו וכמו שאין כח לבע"ה להוציא לשוכר הראשין גם אין כח לראשון להוציא לשני שכבר מכר לו זכותו ועוד דא"כ לקתה מדת הדין שהשוכר הב' אם ירצה לצאת לא יוכל לצאת והשוכר הא' יוכל להוציאו אם ירצה ב"ה הא ודאי אין סברא ואחר שהלשון מוכיח דמיירי קודם שהשכי' שכן אמר למה תטרח ותשכי' דמשמע להבא גם מ"ש אם לא תרצה לעמוד צא כל זה מורה שעדיין לא השכיר הבית והסברא נראה כמו שאמרנו גם מראיית הר"ם נראה כן בפי' ע"כ אני אומר שכן יש לעשות הלכה למעשה שאם יבא ב"ה לדין עם השוכר הא' קודם שהשכיר לב' כדין נאמר הניחהו וצא ואם יבא אחר שהשכיר לשני כבר בדין יעמוד עד זמן הקצוב:
1
ב׳עוד אני אומ' שיש לנו ללמוד מדברי הרמב"ם שכת' וכן אני אומ' אם אמר לו ב"ה לשוכ' למה תטרח כו' שמה לו להרמב"ם להאריך כ"כ היה די שיאמ' תן לי ביתי ותפט' כו' מדקאמ' למה תטרח כו' הכונה דוק' בכה"ג שאין השוכ' מרויח כלום הוא שיכול לומ' לו כן משום דהוי מדת סדום ב"ה נהנה והשוכר אינו חסר כופין אותו לעשות כן אך אם זה השוכר מרויח שמוצא מי שיתן לו ריוח איך שייך לומ' למה תטרח כו' שיאמ' לו השוכ' אני טור' להרויח גם אמר אם לא תרצה לעמוד בו הניחהו עד אתה פטור משכירותו דמשמע שאין השוכ' טורח אלא שאינו רוצ' לעמוד בביתו נר' להפסיד השכירות שחייב לב"ה וכיון שאין לו פחד אלא מזה והוא פוטרו למה יטרח כו' וזה דבר ברור לכל מבין ומדקדק בדברי הרב בלי ספ' ונפ"מ בנ"ד דכיון שהיתומי' מוציאין מי שיתן להם ריוח יכ"ל שאינם רוצי' להניח החנו' לבעל החנות עד זמן הקצוב ששכר אביהם והרי הם במקום אביהם וכמו שאביה' היה יכול להשכי' החנו' לאחרי' בריוח גם הם כן וכ"ת ערביך ערבא צרי' כי מי יאמ' שאביהם היה יכול להשכיר' לאחרי' הלא יכול בעל החנו' לומר וכי אתה עוש' סחור' בפרתי אתמה הא ודאי לאו מלתא דאין כאן אלא פרת חברו אלא פרתו ששכירו' מכירה ליומיה הוי וכמו שהקונ' אחר שקנ' יכול לחזו' ולמכור כן השוכר יכול להשכי' וכמ"ש מהר"ם כנ"ל וא"ת אפי' אם ת"ל שאפי' שאבי היתומים היה יכול להשכיר לאחרים היתומים אינם יכולים והטעם שהרי כתב המרדכי נשאל לר"ם בלאה ששכרה בית ומתה ועת' היור' אינ' רוצין לפרוע אלא כפי מה שדרה בתוכ' או להושיב בה דיורין שהן רוצין והשיב בקצרה אשיבכ' מה שנר' בעיני אם נתנה כל השכירות היורשי' פטורין מכל מה שלא דר בו כיון שנאנסה כדאמרי' בפ' האומנין האי מאן דאגר אגורי לדוולא כו' עד ה"נ מיתה אין לך אונאה גדול מזה ע"כ הרי משמע שאין היורשין עומדין במקום המורי' וא"כ י"ל בנ"ד שאע"פ שתאמר שהמורי' היה יכול להשכיר לאחרים היורש אין לו אחיזה בבית ויצדק עתה שאין לר' לעשות סחורה בפרתו של שמעון הא ודאי צריך לעיוני אך אמנם מצאתי תשובת הרשב"א הפך סברת מהר"ם ז"ל סי' אלף כ"ח וז"ל נשאל עוד בראובן שהשכיר בית לשמעון ומת שמעון אחר ב' או ג' חדשים שדר בקרקע אם בנו יכול לומר בית' איני רוצה ושכירות איני משלם לך אלא לפי חשבון שדר בו אבי והשיב שהראב"ד פסק שהדין עם המשכיר דכיון ששכר שמעון הבית הרי הוא כמכר גמור ונתחייב בדמים בין ידור ובין לא ידור ואע"ג דק"ל ישנה לשכירות מתחלה מ"מ אין השוכר רשאי לצאת משם כו' עד דאדרבא במשכיר סתם לשנה אין השוכר רשאי להניח לו ביתו אלא הודיעו מתחלה לפי שהוא בית או חנות או מאותם הנזכר במציעא בפרק השואל ע"כ הרי הראב"ד והרשב"א ז"ל גדולי עולם ס"ל שהיור' במקום המוריש וכל הכח שהיה למוריש יש ליורש:
2