שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט שי״אResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 311
א׳אנחנו ח"מ נכנסו בבי' היקרה רחל אלמנת ה"ר משה וכך אמר' הוו עלי עדים וקנו ממני קנין גמור אגב סודר איך נתתי במתנה גמורה מעתה ומעכשיו שרירא וקיימא דלא למיהדר מינה לעולם כל נכסי מטלטלים כסף וזהב ושאר נכסים ומעות ששוה הכל כמו ל"ה אלפים לבנים פחות או יותר הכל מסרתי ונתתי במתנה גמורה ביד ורשות אבא מארי הנעלה כ"ר דוד שלמה י"א ומעתה ומעכשו זכה אבא מארי הנז' בכל באופן שלא נשאר לשו' בריה בעולם שום אביע' קלה וחמורה עם אבא מארי הנז' לא דין ולא דברים וכך אמרה לנא שטר זה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא להיות ביד אבא מארי או ב"כ לעדות ולזכות ולראיה לסלק מעליו כל מערער וטוען שבעולם ולהיות ביד אביה כ"ר דוד שלמה הנז' לעדות ולזכות ולראיה כתבנו וחתמנו שמותינו היום יום ה' כ"ט יום לניסן שנ' הש"יו לפ"ק פה עיר שאלו' וקיים. ועתה שאל השואל כי אלמנה זו נפטרה לב"ע וח"לש וקודם פטירתה נשבע' שבועת אלמנה כדין וכהלכה ועתה היורשים יורשי בעלה מערערים על מתנה זו לפי שהניחה בת קטנה ואומרים כי הנכסים הם לבת האלמנה כי היא יורשה אבל אבי האלמנה טוען כי האמת כן הוא שבת האלמנה היתה יורשת אבל בתו היתה עדיין בחורה וראוי להנשא ורצתה ברצון נפשה ונתנ' כל הנכסים הנז' לי במתנה גמורה ואני כבר זכיתי בהם בחייה והם שלי יורנו מורני הדין עם מי:
1
ב׳תשובה
2
ג׳האמת כי דבר זה אע"פ שלא היה מהראוי להעשות כי העבירה הירושה מן היורשת האמיתית ובודאי שאין ראוי לעשות כן לכתחלה מאמר שנעשה כבר קיים וכמו שמצינו ראינו בכיוצא בזה כתב הרא"ש בתשו' והביאה בנו הטור ח"מ ז"ל סי' רפ"ב תשובה ששאלתם ללכת בחוקי הגויים להעביר הנחלה מכל זרעו ולהעמידה ביד בנו הגדול אסור לכל בן ברית להעלות דבר זה על לבו כדתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח בניו אין רוח חכמים נוח' הימנו ואע"ג דבנ"ד לאו לאחרי' ממש הוי מ"מ פשיטא דאבי' במקום בתה הראויה לירש בד"ת כאחר ממש דמי מ"מ אחר שכבר נעשה המעשה וכבר בקש ומצא הרא"ש שם צד אפשר לקיים המעשה ההוא יעוין במקומו הרי א"כ דאע"ג שאין לעשות כן אם עשה עשוי ובלי ספק האריכות בזה מותר דודאי יכול אדם ליתן נכסיו לאחרים בין כשהוא בריא בין כשהוא ש"מ וכ"ש זאת שהיתה בטוחה באביה שאם היא תתן לו היום מתנה זאת אם היא תגיע להנשא תתן לה אביה יותר ויותר וכן לבתה וכונת' טובה היתה ואין לערער על המתנה מהא דק"ל דמטלטלין אינן נקנין בשטר ומעות אינן נקנין בחליפין וא"כ ירצה האומר לומר כיון דמטלטלין אינן נקנין בשטר כדמוכח בקדושין פ"ק על משנת עבד כנעני נקנה בכסף כו' ומייתי בגמרא תנא אף בחליפין ופריך ותנא דידן פי' אמאי לא תני חליפין נמי ומשני מלתא דליתא במטלטלין קתני משמע בהדיא דמטלטלין אינן נקנין בשטר ומש"ה תני במתניתין שטר ולא תני חליפין משום דכל הני דמתניתין כסף שטר חזקה שייכי בעבד כנעני ולא במטלטלין ומעות אינן נקנין בחליפין הכי מסיק הרי"ף במציעא פ' הזהב וז"ל ואסיקנא דאין נקנה מטבע בחליפין ואין נעשה חליפין והכי פסקו כל הפוסקי' וא"כ אי מתנה זו מכח השטר לא מהני במטלטלין ולא במעות ואי מתנה זו מכח קנין סודר הא אמרינן דמעות אינן נקנין בחליפין וא"כ לא חלה המתנה לכל הפחות במעות הא מלתא לית בה מששא דפשיטא דשטר זו וכל השטרות הנהוגים בזמן הזה אינן שטרי מתנה ולא שטרי קניה ומכירה רק שטרי ראי' נינהו וכמ"ש הרא"ש בתשו' והביא הטור ח"מ סי' רנ"ג וז"ל שם דשטר קנין היינו שטר שכתוב שדי מכורה לך או שדי נתונה לך ומסרו ליד המקבל ובזה אין אנו רגילין בזמן הזה אלא מקיימין המכר באחד מהקנינין דשייכי בהו וכותבין השטר לראיה ע"כ וכ"כ בפשיטות סי' קצ"א וז"ל והשטרות שכותבין עתה אינן אלא לראיה ואין הקרקע נקנה ע"י אף כאן פשיטא דמתנה זו לא היתה צריכה שום דבר ולא ראיה אפי' שאבי האלמנה הנז' לא היה לו שטר כיון שהכל בידו ורשותו היה נאמן הוא ויורשיו לומר נתנם לי במתנה בחייה מגו דאי בעי אמר נאנסו או היא אכלתם וזה דבר פשוט יותר מביעתא בכיתחא וז"ל הרש"בא סי' תתקס"א ודע שאם נכסים אלו מטלטלים והיא טוענת ברי שהוא כ"י הדין עם לאה שהיא נאמנת לומר ששמעון נתנם ללוי בעלה משום מגו כו' וא"כ אן שטר זה כי אם שרצה האב המקבל המתנה להיו' נקי מה' ומישראל ושלא לבא אפי' לידי שבועה קלה וחמורה ולזות שפתים הרחיק ממנו והרי העדים מעידים שהיא נתנה ומסרה הכל ביד אביה כו' מה יש עוד לעשות ולא עשתה:
3