שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט ש״כResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 320
א׳החכם השלם ונעלה יצ"ו אד"ש אומר כי שאלותיך הגיעו אלי ואל תתמה שאחרתי כי טרדות שאלוניקי יע"א רבו מלמנות עצמו מספר וה' יודע כי לאהבתך נפנתי לכתוב הנלע"ד גם כי ידי כבדה מזוקן והריני משיב על ראשון רא' ועל אחרון אחרון הספק הא' במה שאמרו בזמן הנכסים מרובים כו' אם יש לשער בנכסים עצמם או במה שאפשר להרויח עמהם כדרך נכסי יתומים קרוב לשכר כו':
1
ב׳ולדעתי כי אין מקום לשאלה הזאת דפשי' שלא אמרו מרובים או מעטים אלא בנכסי' עצמם שהניח בשעת מיתה חדא דאיך אפשר דלא לשתמיט חד מן המפרשים דלימא הכי כי כבר אמרו שמעו' של יתומים אינם נתנים אלא למאן דאית ליה דהבא פריכא ואם לא ימצא יאכלו היתומים עד שיכלה הקרן וא"כ על הסתם מרובים או מעטים אינם אלא הם עצמם כי אין לשער בדבר רחוק עוד שהרי אין למזון הבנות בשבח ששבחו הנכסים מזונות ואחר שאין להם מזונות מן השבח איך ישערו בשבח עוד נ"ל שיש לדקד' מל' רש"י שפי' ברבים ונתמעטו ונתקלקלו או הוקרו המזונות ובמעטים ונתרבו פירוש שהוקרו או הוזלו המזונות ואם היה שיש לשער בהרוחה היה יכול לפרש נתרבו כגון שהרויחו הנכסים ובנתמעטו שלא הרויחו אלא שודאי אין השיעור אלא בגוף הנכסים ולהכי פי' נתקלקלו או הוקרו ופי' שמצד זה אינ' מספיקי' אבל ריוח אינו נכנס ואינו יוצא אלא הנכסים לעול' במקומ' עומדים זה נ"ל ברור:
2
ג׳הספק הב' אם יאמרו היתומים לאפטרופוס שיתן הנכסים קרוב לשכר כו' כדי שיהיה להם לירש זה בעיני תלוי בעיני ב"ד העיר שאם יראה להם שאפשר שיעשה האפטרפוס זה באופן שלא ימשך נזק לבנו' יכופו אותו לעשות כן ולמדתי זה ממ"ש הריב"ה בדין מרובה שהדין שזכו הבנים שנתנו הנכסים בידם והבנות נזונות מתחת ידם כתב ומ"מ אם רואים שמכלים הממון כו עד חייבים ב"ד להשגיח בתקון הבנות ונר' כי הדברים ק"ו אם מעבירין הדין להשגיח בתקון הבנות שהיה לקיים תקנה דרבנן כ"ש שיש להשגיח בתקון שירשו כיון שיעשי שלא ימשך נזק כלל לבנות הל"ה ודאי שאין כיפין כך נ"ל:
3
ד׳ועל מה שהוקשה לך לשון הטור הדין עמך ומ"מ נר' בעיני כי היישוב שכתבת אין רחוק אדרבא נרא' יישוב שהרי קרו' לזה מצאנו בדין כתובת ב"ד שאמרו אם יש שם מותר על שתי הכתובות יפה דינר אלו נוטלות כתיבת אמן ואלו נוטלות כתובת אמן ואם לאו חולקים בשוה הרי שאנו עושים כדי שלא לבטל ירושת התורה ואם אנו מקיימים אותה אפי' בדינר אז אנו מקיימים תנאי כתובת ב"ד אם לא תעמוד הירושה במקומה ויפסידו היתומים זכות כתובת אמן ה"נ אם נוכל לקיים תקנת חכ' בענין עישור אז לא נלך בראוי אבל אם א"א לקיים תקנת עישור בנכסי האב אז נלך אחר הראוי כדי לקיים התקנה שתקנו חכמים שישיא אדם בתוכו' שאלו נכסיו הם ג"כ ואין לדחות יישוב זה אלא שקשה קצת שאחר שאביו לא הביא חלוק זה בפסקים ולא מצינו בתשובותיו מה ראה הוא לומר כן אלא שאפשר לומר כן שכיון שאנו רואים שכתוב' אשה שהיא מן התורה אינה נגבות מן הראוי די לנו בעישור שהיא תקנ' ח' שכל עוד שאנו יכולים לקיימם בנכסי האב מעט או הרבה נקיים ולא נחוש לתת מן הראוי אך אמנם כאשר א"א יש לבקש מקום לקיים התקנה עוד אפשר לומר שאמר כן אם לא היה לאב נכסים כו' חוזר לענין בינונית ונאמר שאין ה"נ שיש ליתן עישור נכסי מכל הנכסים בין מנכסי האב גם מנכסי הזקן אבל כונה לו' שאעפ"י שאנו אומרים כן ודין עישור הוא בבינונית א"כ היה לומר שאם אין אלא זבורית נקח שיעו' עישור נכסי מן נכסי הזקן שהניח בינונית שדומה לזה סוב' הרא"ש שמשערין העישור בין ממקרקעי ובין ממטלטלי והפרעון הוא ממקרקעי אף נאמר העישור מוטל על כל הנכסי' וכדי לקיים דין העישור שהוא בנונית ובנכסי אב נתן לה מנכסי הזקן שיש בנוני' לזה אמר שלא יש לנו להעדיף ג"כ אלא כיון שעקר חיוב העישור מוטל על נכסי האב אם הניח האב בינונית מוטב ואם לאו תגבה מן הזבירי' ולא תחזור על נכסי זקן לגבות בנונית אלא כאשר לא הניח האב נכסים:
4
ה׳עוד רצית לחלק בין ראוי לראוי גם כי חלוק זה אינו כ"כ ע"ד שכתבת מ"מ הוא חלוק אמתי כפי מה שאבאר יש לדעת כי זה לי כמה שנים סדרתי פסק על אלמנה שנשאת ורצתה בשעת פטירתה לעקור תנאי הראשון מהחשבון מן הראוי ולתת או להניח ליתומ' וכתבתי בזה שלא בא מידה שמשעה שנשאת עם בעלה באו הנכסים ביד בעלה וזכה בהם הבעל ליורש ואין שוב כח להפקיעם כיון שמאותה שעה זכה בהם היורש כיון שיש זמן בכתובתה וקנין ומעכשו והארכתי בז' אם בנכסי הזקן שבאים ממיל' ולא זכה בהם אלא בשעת מיתה יש ליתן עישור כפי דע' הרא"ש אבל בנכסי אחותם שאינם זוכים עתה אלא שאגלאי מלתא למפרע שאלו הנכסים היו מתנה להם מאותה שעה אין לבת זכות בהם שהגע עצמך שהם הרויחו נכסים פשיטא שאינם חייבים לתת עשור אלא מנכסי אביהם ולא מנכסיהם וכיון שמת אב הבת בחיי הבת הנשואה כבר פקע כח האב ונתגל' שאלו הנכסים מן הבנים היו וכבר כתב הרמב"ם והביאו הטור ח"מ שהשותפין שמת א' מהם אפי' שהיה השותפות לזמן ועדין לא הגיע שבטלה שותפותם שאלו הנכסים כבר יצאו מרשות האב ונכנסו ברשות היורשים וכן בנ"ד אלא שיש כאן שמשעה א' היו מן היורשים כמ"ש וק"ל:
5
ו׳עוד כתבת ודלמא עבדינן כהרא"ש לדעתי לא דלמ' הוי אלא ודאי דלא עבדינן כותיה שכן מצאתי ההגה בממון שכתב מהר"ם ע"ד פרנסה אין גובים מן המטלטלים שכתב הוא ז"ל וכל שכן מחוב ע"כ וחוב הוי כמוחזק שאין אשה גובה בכתו' מן הראוי וגובה מחוב וכתבו אפי' מחוב שחייב גוי וא"כ פליג מהר"ם על הרא"ש ונכסי' בחזקת יורשים קיימי ועוד שיש לומר שאפשר שלא ראה הרא"ש דברי מהר"ם שאלו ראה אותם היה פוסק כותי' לפי שדבריו באו בתשובה וכמו שתראה חלוק זה במהרי"ק ז"ל שרש צ"ד כ"ש שהדעת אומר שכל פוסק שלא הביא דין זה לא סבר כהרא"ש ואעפ"י שבאותה הגהה יש מי שפסק הפך מהר"ם הראיה שהביא הפוסק ההוא אינה ראה כלל שאם בכתובה שהיח דאורית' אמרו כן כל שכן בתקנ' דרבנן ולפחות אין לומר דוקא וכל שכן לדע' הרי"ף ז"ל ולדעת הרמב"ם שכתבו שאפי' לדעת האחרונים אין עישור אלא מקרקעי הדין פשוט מאד כמו מהר"ם. ומה שכתבת דתמה לך איך מדמה הרמב"ן בע"ח לכתוב' אשה איני תימה כ"כ שאין כונת הרמב"ן להביא ראיה אלא לומר שבדין זה יש לדמו' ולומר שכשם שכתוב' אשה אינ' נגבו' מן הראוי כך וכ"ש שנפרש דבריו כן אם נראה לומר שדעתו לומר דלא אמרינן להקל בכתוב' אלא במקום שאמרו ח' בפי' לא במקום אחר ותמצא דברי אלה בב"י א"ה סי' ק'. ומה שרצית לחלק ולו' דאע"ג דב"ח לא יטול בראוי פרנס' תטול הבת בראוי וטעמא דב"ח אינו אלא ב"ח דאב ובת הוי ב"ח דידהו כדאמר בגמרא הא ודאי אינו נר' כלל דכמה מעלות לב"ח מן הפרנסה שהרי ב"ח מדין התלמוד אע"ג דמטלטלי לא משתעבדי מ"מ מצוה איכא וכופין עליה מש"כ בפרנסה לא בדין ולא מן התקנה וק"ו לדע' הרשב"א שאפי לא נשאר ליתומים נכסי' מאביהם מצוה לפרוע מנכסיהם ועוד שלא אמרו שהבת ב"ח דידהו אלא לענין בינוני' וכן תמצא בדברי הפוסקי' שכותבי' בב"ח דידהו כך הדמיון ופשי' שאינה בע"ח דידה וק"ל מכל מה שכתבתי נלמוד ודאי שהדין ברור כפי ע"ד שמרובים ומעטים שחמרו אין לשער אותם אלא בגוף הנכסי' שנשארו בשעת מית' האב ולא במה שאפשר ירויחו הנכסים עוד אמרתי שאם יאמרו היתומי' להנתן הנכסי' בריוח כדי שיהיו להם לירש שהדבר תלוי בעיני ב"ד העיר: עוד כתבתי שכפי הדין אין לעשות כהרא"ש כראוי שלע"ד יש רבים חולקים עליו כל זה אמת לענין אם ירצה היורש לומר יקוב הדין את ההר ומ"מ מי ישמע לדבר הזה כי קלקול הדו' רב וצריך להשגיח בתקנת הבנות וכמו שאנו רואים שאב הבת מתרושש בשביל תקנ' הבת ודבר פשוט עד שהוא כ"כ פשוט שחוזר כמו דין גמור לכן יש לראות' לעשות לפנים משורת הדין הצעיר שמואל די מדינה:
6