שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט שכ״הResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 325
א׳ראובן נפטר לב"ע וח"לש וצוה מחמת מיתה בישוב דעתו כראוי שאחיו שמעון יהיה אפטרופוס על הבנות בנותיו ועל כל נכסי עזבונו מחוט ועד שרוך נעל והשיא אחת הבנות אחר פטירת אביה ואחר נישואיה מתה אחותה הקטנה והגדולה תובעת ירושת אחותה הקטנה ונמצאו ביד שמעון האפטרו' מטלטלין מנכסי עזבון ראובן אחיו וטוען שנתן דמיהן כל מה שהיו שוים ולקחם לעצמו והיא אומרת כי לו הונח כי כדבריך כן הוא שנתת כסף מקנתם אחזור לך מעותיך ותן לי מטלטלי נכסי עזבון אבא וכן קרקעות אבי יורנו מורנו נר ישראל הדין עם מי וכן אם הבת יש לאל ידה להשביע לאפטרופוס אם יש תחת ידו או רשותו מטלטלים אחרים מאביה שלא נודעו לה לחזור לו המעות ולקחת אותם ולהשביעו שבועה חמורה ע"כ נכסי עזבונו מה עשה מהם אם נתן איזו מתנה או עשה איזו מרמה ותחבולה להבריחם ממנה בין בחיי אחותה הקטנה ובין אחרי פטירתה ועל הכל יבא תשובתו הרמתה כגשם לנו ומה' תהי משכרתו שלמה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳הדין עם היתומה שצריך האפטרו' להחזיר כל המטלטלין שהניח אביה דלא קנה אותם האפטרו' שאפילו שנתן בשבילם יותר משווים והדין הזה יתברר בין בדברי הרש"בא ז"ל ובין בדברי הרא"ש ז"ל שהביאם הריב"ה ז"ל בלי שום מחלוקת אחד ח"מ סימן קפ"ה וז"ל שאלו לא"א ז"ל ילמדנו רבנו ראובן נתן חפץ לסרסו' למכור בארבע ומכרו לו בששה אם חייב ליתן לו התוספת ומה הדין אם הסרסור כשבא החפץ לידו אמר הילך ארבע בשבילו אם יכול ראובן לחזור בו אחר שמשך הסרסור החפץ או שמא אדעתא דהכי לא נתנו לו ונראה דהא בהא תליא ושוב מצאתי שכתב הרש"בא ר"פ אלמנה נזונת מאן שם לך כלומר מי מכרו לך לפי שהוא שליח למכור אבל לדידך מי מכרו לך ומכאן נר' שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפי' באותם דמים שהרשוהו הבעלים למכרו לפי שנעשה שליח להקנות ללוקח אבל לעצמו אינו יכול לזכותו ולקנות דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשו' וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום הבעלים עומד הרי נתברר לנו בפי' שאין כח ביד האפטרו' לעכב מטלטלין שהניח אבי הבת אפי' שנתן המעות בשבילם ולא עוד אלא שאנו רואים שבעל החפץ גמר בדעתו לתת החפץ במנה ומסר אותו ביד הסרסור והסרסור רוצה לעכבו לעצמו ולתת הדמים ועכ"ז אינו מועיל כ"ש בנ"ד דאין שם דבר מזה וחייב עכ"פ להחזיר הכלים והמטלטלים לבת ועל מה שבא בשאלה אם יכולה הבת להשביע כו' לכאורה היה נראה דאין לה כח להשביע לאפטרופוס דהא משנה שלימה שנינו במס' גיטין פ' הנזקין חפטרו' שמנהו אבי יתומים ישבע מנוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול חומר חלוף הדברים ע"כ ואפסיקא הלכה כאבא שאול שאם מנוהו ב"ד ישבע ואם מינהו האב לא ישבע והטעם נתפרש שם בגמרא מ"מ בנ"ד נר' שהש"מ מינה אפטרופוס ולא ישבע אלא שהיה נר' בעיני שבאיש כזה שנמצא שהיה נוטל הכלים לעצמו בלי רשות שום גברא היה ראוי להשביעו לפי הסברא אלא שיש לדונו קצת לכף זכות ואימא שלא עשה כן במזיד אלא חשב שהיה עושה טוב ליתומים ומ"מ צריך לקבל עליו חומרא שאין בידו שום כלי ולא נשאר בידו שום דבר מכל מה שהניח האב הנלע"ד כתבתי הצעיר שמואל די מדינה:
3