שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט שכ״טResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 329
א׳עוד בא בשאלה שיורשי שמעון טוענין שהאלמנה חנה סברה וקבלה בצואת בעלה לפי שנמצא בידה כתב ידו מאחי המת ומקבל המתנה מהחיובים שהיה מחייב עצמו ובתוך הכתב בהמשך הדברים היה כתוב איך היו שוים בנכסים הוא ויורשי אחיו וזה הכתב מהחיוב הנז' הראתה האלמנה הנז' בערכאות שלהם כמה פעמים לקצת דברים שהיו כתובים באותו הכתב שהיתי צריכה אליהם וכנראה דסברה וקבלה ע"כ:
1
ב׳ראיתי מ"ש הרב הגדול בדורנו כמה"ררי ן' לב נר"ו וכלם דברי חלי"ם חיים ואני כתבתי באורך על דין זה שהרי אמרו בגמרא פ' י"נ רבי יוסף בר חנינא או' באומר לה טלי קרקע זה בכתובתך ומקולי כתובה שנו כאן ופרש"י ז"ל ומקולי כתובה שנו כאן אכלהו קאי ושאר בע"ח לא יאבדו בכך עד שיאמרו בפי' אנו מוחלין שעבודא על נכסים אלו אלא שהקלו לענין כתובה כמו דאשכחן שהקלו שנגבית מזבורית ואשה בכל דהו ניחא לה אבל בשחר בע"ח לא וכתב בע"ה שאין דברים הללו אמורים חלא לענין כתובה ומקולי כתובה שנו כאן אבל בע"ח לא לא שנא אם הלוה חילק כל נכסיו לבניו בפניו והוא שותק לא שנא אם חילק כל נכסיו לבניו בפניו וכתב למלוה קרקע כל שהוא ביניהם לא אבד זכותו וחייב. המגיד בפ' ששי מה' זכיה כ' וז"ל ומדבריהם ז"ל נלמוד דאין דברים הללו אמורים אלא בעיקר כתובה דהיינו מנה ומאתי' ואפשר דהתוספת דינו כן אבל נדוניא ודאי לא וכ"כ הר"ן ז"ל וז"ל מראים הדברים דדוק' בכתובה ומקולי כתובה אבל בבע"ח א"נ בנדוניא שהיא כבע"ח לא ע"כ ולזה הסכים הרא"ש בתשובה מכל זה נ"ל ברור דלא שייך באשה זאת לומר דמדשתקה מחלה דלא אמרו כן אלא בכתובת מנה מאתים ובאשה זאת לא שייך למימר זה כלל וא"כ הדין ברור דטענה זו אין בה ממש אמנם מה שהיה אפשר לטעון לא מטעם ששתקה מצד צואת הבעל אלא שכיון שאשת ראובן תבעה מגיסה שיתן לה כתב שהוא נושא ונותן בנכסים כו' וכן עשה שמעון וגם כתב שבכל הנכסים יש לה חצי ולחנה ובתה החצי כו' הכל כפי מ"ש בשטר צואת אחיו. עוד כתוב שהשיב לה שיתן לה כל נכסיה ע"פ חלוק שטר צואת אחיו וכפי הנראה שאשת ראובן לקחה בידה שטר הודאה זו וכל הנז' א"כ נראה דבהא נתפייסה ומחלה השאר דאם לא כן למה לא מחתה בדבר לומר לו איני רוצה בזה אלא בחלק המגיע לי ולא דמי זה למ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה והביאה הטור ח"מ סי' קע"ז וז"ל ואעפ"י שלא תבע ש' כל ימיו בשביל זה לא מחל כי רצה להמתין עד שע' חלוקה דמשמע דשתיקה כי האי לא הוי הודאה כיון שיש לו טענה שהיה ממתין עד שעת חלוקה וה"נ לימא דשתק' לפי שהיתה ממתנת עד שעת חלוקה דאיכא למימר דבשלמ' התם שלא בירר ראובן לא בכת' ולא בע"פ שהיה לו שוה בשוה עם שמעון ניחא שיש לומר שמה ששתק שמעון לא הוי כהודאה כי חשב שידע ראובן שיש לו לשמעון בשותפו' דמי הפדיון ושלא היה צריך להודיעו ומפני כן שתק עד שעת חלוקה אבל בנ"ד שידעה וראתה מ"ש שמעון וברר שיש לו מחצה במחצה בנכסי' והיא לקחה השט' ג"כ בידיה נר' ודאי דמחלה כנ"ל הצעיר שמואל די מדינה:
2