שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט של״אResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 331
א׳עוד שאל השואל שאירע שאחרי שבאו חנה אשת ראובן ושרה בתה ואחותה אשת שמעון ובתה לויניצאה הנה אחותה אשת שמעון אמרה לשררה של וניציאה גם לכל הבתי דיני' שלה' איך חנה אחותה ושרה בתה רוצות ללכת למלכו' טורקיאה להתיהד ושלהיו' שהיא ובתה רוצות לישאר בדת הגוים בויניציאה שיעשו אותה אפטרופוס על נכסי בתה ושיגזרו שחנה אחותה יתן לה כל נכסי בתה ועמדו שתי האחיו' הנזכר לדין על תביעה זו לפני השררה והערכאות שבויניציאה ועל זה הוצרכה אלמנת ראובן הארטרופוסית לפזר כמה הוצאות כדי שלא תיטול אלמנת שמעון הנכסים מידה לפי שידעה רצון וחפץ שמעון שלא יכנסו הנכסים ביד אשתו בשום אופן ושלא יהיה לה מגע יד בהם שכן כתוב בשטר הצואה שאם ח"ו תפטר אלמנת ראובן שיהי' במקומה אגוש טינה אנריקיש ולא כתב שיהיה לה מגע יד בהם כנר' שהיה מכיר באשתו שלא היתה כדאית להיות אפטרופא בנכסים אפי' בחברת אותם האפטרופו' כנז' בשאלה:
1
ב׳ולפי זה טוענת אלמנת ראובן ששמה בלבה להוציא כמה הוצאות כדי שלא יכנסו הנכסים ביד אלמנת שמעון כד' שלא ילכו לטמיון וכ"ש אחר שראתה אכזריות אחותה במה שרצתה למסור אותה ביד השררה באומר' שהיו רוצות ללכת במלכות טורקיאה להתייהד אז חשבה בלבה שבודאי אם יבואו הנכסים לידה שיתמוטטו וילכו להם וגם שהיה אפשר קרוב שגם הבת תטמע בין הגוים להשיא אותם עם אחד מהשרים ח"ו להתערב זרע גדולים וקדושים בהם הן אלה טענות אלמנת ראובן חנה הנז':
2
ג׳גם בזה ראיתי מה שהשיב הרב הנז' דבריו וכל' נכוחים למבין ונראה דבר זה ברור יותר מביעת' בכותחא מכל הצדדים אשר כתב הרב הנז' נר"ו אך אמנם הואיל ובאנו לידי כך ראיתי להביא כאן מה שאמרו בגמ' סוף פ' בן סורר ומורר:
3
ד׳תניא מנין לרואה את חבירו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך ואלא ניתן להצילו בנפשו מנלן אתי' מק"ו מנערה מאורסה מה נערה מאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו רודף אחר חברו להורגו עאכ"ו ומסיק דהוי הקישה ומקשו התוס' וא"ת מנלן דאפגמ' קפיד רחמנא דילמא אאיסור קפיד כנר' עד ועוד י"ל דאין מושיע לה משמע דאבושת קפיד קרא למדנו מכאן דמשום בושת לבד קפיד קרא וחייב המציל להציל אפי בנפש הרודף א"כ בנ"ד ודאי אין לך רודף גדו' מזה שהית' מחייבת לבתה תשאר גויה והרודף אחר חברו אינו אלא אחר גופו ומביאו עם המיתה ההיא לחיי העולם הבא וזאת האשה מבקשת לכלות הנפש עם הבשר ואיכא איסורא ובושה א"כ פשיטא דניתן להצילה לבחורה בנפש עמה הרודפת כל שכן בממונה וכן אמרו שאם הנרדף שבר כלים של רודף פטור שלא יהא חמו' ממונו מגופו א"כ יפה עשתה חנה אשת ראובן להציל את בת ש' בממון אמה וא"ת שאין המממון שהוציאה אשת ר' ממון אשת ש' אלא ממון הבת אפי"ה גם בזה כונ' יפה אשת ר' שכ"כ הרא"ש על ההיא ברייתא דתניא מנין לרואה את חבירו שטובע בנהר כו' ופריך בגמ' והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו ומשני אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח לאוגורי לא קמ"ל דהניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם חייב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונ' לניצו' כדאמרינן לקמן נרדף ששבר כלים של רודף פטור של כל אדם חייב ואם היה מחוייב להציל את הנרדף בממנו א"כ יפטר משבירת הכלים שהרי ממון חבירו חייב להציל וברשו' שיברם כדי להנצל ע"כ וא"כ הדבר ברור מאד בעיני שאין צריך לומר שאשת ר' היתה רשאה להוציא ולהציל את בת ש' אלא שהיתה מחוייבת לעשות כן כדי שלא תהה עוברת על לאו דלא תעמוד על דם רעך וכן ג"כ כמ"ש הרב הנז' נר"ו דדל מהכא ענין סכנת הגיות אלא כדי שלא יכל' הממון ביד אשת ש' היתה אשת ר' יכולה להוציא כל הצריך לכך שהרי שנינו בפ' כל הגטאם אמר לו טול הימנה חפץ פ' לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ע"כ ואמרינן בגמ' כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאי' ואין השוכר רשאי להשכיר אמר לו רבי יוחנן זו אפי' תנוקות של בית רבן יודעין אותו אלא כו' וכתבו התוס' דאפילו למ"ד בהמפקיד שומר שמסר לשמור פטור נהי דלא מחייב מ"מ לכתחלה אין לו לעשות וא"כ לדידן דקי"ל שומ' שמסר לשומר חייב אפי' ש"ח שמסר לש"ש שמוסר נפשו יות' לשמור ועלייו עליי לשמירתו אפ"ה חייב א"כ פשי' ופשי' שהיתה מחוייב' חנה אשת ר' לעשות כל השתדלותה כדי שלא יכנסו הנכסי' ביד אשת ש' דהשתא ומה התם דלא גילה דעתו אלא שאמ' סתם טול לי חפץ פ' אמרי' דלא ישלחנו ביד אחר דמסתמא אין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר הכא בנ"ד שעינינו הרואות בפי' שש' היה מקפיד שלא יכנסו הנכסים ביד אשתו עאכ"ו שהיתה מחוייבת אשת ר' לעשות כן ואם הוצרכה להוציא הוצאות על זה והוציאה תבא עליה ברכה כנ"ל הדבר בלי שום פקפוק וערעור כלל:
4