שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט ל״וResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 36
א׳שמעון הוציא שטר ז"ל בפנינו עדים ח"מ ה"ר יוסף חפץ וה"ר אברהם אשכנזי הדרים ועומדים היום פה אישקופיא מדעת' ורצונם נתחייבו חוב גמור שניהם יחד וכל אחד מהם לבדו לתת ולפרוע לר' משה צורי יצ"ו או למוציא שטר זה בעדו ובשמו ואפילו בלי הרשאה סך ממעות מדודים ששה עשר אלפים לבני' מכל כך בגדים של פראנקיאה שקבלו מיד רבי יעקב שאסו מחשבון רבי משה צורי שעלו הבגדים הסך הנז' בלי שום טעות כלל ועיקר כו' עד סוף השטר מודה אני יוסף חפץ כל הכתוב לעיל: מודה אני אברהם אשכנזי כל הכתוב לעיל: עתה אחר זמן הפרעון טען רבי אברהם הנ"ל שהסחורה קבל מיד רבי יעקב שאסו וה"ר יעקב חייב לו ממון ורוצה לעכבם וה"ר משה טוען שהסחורה שלקח ה"ר אברהם וה"ר יוסף הנזכרי' לעיל יש עדים שהיא שלו וגם הוא מודה שהסחורה שלו בכתיבת ידו ורבי יעקב הנז' סרסור לבד ילמדינו רבינו הדין עם מי לפי שטוען ה"ר אברהם שאין בשטר עדים רק כת' ידו אם נאמן אם לאו ע"כ:
1
ב׳תשובה איני רואה צד זכות לה"ר אברהם אשכנזי והטעם כמו שאפרש גרסינן בפרק שבועת הדיינים ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי ק' זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמר ליה פרעתיך אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא והכי הלכתא וה"מ דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מגו דיכיל למימ' לא היו דברים מעולם יכיל למימר סטראי נינהו ע"כ ונפל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל דלדעת רבי יוסף הלוי והרמב"ם ז"ל צריך כי היכא דמצינן למימר איתרע שטרא דידעי עדים שבתורת פרעון נתנם הא לאו הכי אלא שראו שנתנם סתם מצי למימר סטראי כו' מגו דאי בעי אמר נתנם לי במתנה אבל הרא"ש הסכים לסברת רבנו תם שאמר שאפילו לא ראו עדים שנתנם בתורת פרעון אלא שראו נתינת מעות סתם איתר' שטרא ואינו נאמן לומר סיטראי מ"מ למדנו דלכ"ע היכא שנתנם בתורת פרעון לאו כ"כ למימר סיטראי נינהו אלא אית לן למימר האי מעות דפרע בשביל שטר זה היא ואתרע שטרא ואע"ג דמכל מקום איפשר דהכי הוא דחוב אחר היה לו למלוה עליו עכ"ז אינו נאמן תו איכא פלוגתא אחרינא בפירוש איתרע שטר' דלדע' רב האיי ז"ל ולדעת רב שריר' השט' בטל לגמרי אבל אחרים אומרי' דלא מגבינן ביה ולא מקרעינן ליה ואי תפס המלוה מן הלוה לא מפקי' מיניה דע"כ לא פליגי אלא דליכא עדים שנפרע מחוב זה אבל אי איכא עדים שנפרע מחוב זה שוב אין המלוה נאמן והשטר בטל לגמרי לכ"ע והיינו דאמרינן בגמרא אתורי יהבת לי ומתורי שקלת דאמר רב פפא דודאי איתרע שטרא א"כ בנ"ד נמי לאו כ"כ לומר אנא מיעקב שאשו קבלתי כו' דכיון שפי' לו סחורה זאת היא של ה"ר משה צורי איך יאמר הוא עתה ששל יעקב שאשו הוי ודבר זה ק"ל מאד וכן יש לדקדק מה שאמרנו מתשובות הרשב"א והר"ן ז"ל הביאה ב"י ח"מ סי' נ"ח יע"ש דדוקא היכא שקבל המלוה סתם יכול לומר מכך וכך קבלתי הא אי פירש לו הלוה הא לך פרעון מחוב פלוני והוא הודה בפי' שמחוב פלוני מקבלם שוב אינו יכול לטעון כלום וברור הוא א"כ בנ"ד נמי כיון שזה ה"ר אברהם אשכנזי קבל עליו הסחורה על שם פלוני לאו כל כמיניה לומר אח"כ מפלוני היא הסחור' והוא חייב לי ואיני חייב לך כלום כן נר' בעיני דבר פשוט ולפי שאפשר לומר שיאמר עדיין יש לומר דשאני הני דבאין להוציא אמרינן הכי דאין להם כח ואיתרע שטרא כנז' אבל בנ"ד דהוי להחזיק אימא דנאמן לומר אע"פי שקבלתי בשם פ' לא היה אלא שעד עתה היה לו כח לתפוס ולהחזיק במה שאתה חייב לי ומשום הכי קבלתי אבל עתה יודע שסחורה זו של פ' יעקב שאסו ורוצה אני להחזיק בה לפי שחייב לי לכן ראיתי להביא ראיה אחרת מתשובת הר"ן הביאה ג"כ ב"י בסימן הנז' ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ליתנו ליודה ב"ח של לוי וקבל שמעון דרך שתיקה ועכב לעצמו וכשתבע יודה אמר לא זכיתי מחמתך אלא מחמת חובי שהדין עם שמעון ע"כ נר' דדוקא דקבל בשתיקה הא אם הודה בפי' דבשביל יודה קבל לאו כ"כ לומר אח"כ בשבילי זכיתי ואם ירצה המתעקש להתעק' ולומר דה"ה אפי' קבל בפירוש נמי הוי דינא הכי אלא דמעשה שהיה הכי הוה הא ודאי ליכא למימר הכי דזיל בתר טעמא מהיכן למד הר"ן לומר דין זה מההיא דתניא פ"ק דקדושין אמר לה כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצת' מקודשת לא רצת' אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפי' רצתה אינה מקו' ומסקנא דה"פ רצת' דאמרה אין לא רצת' דאישתיקא ע"כ א"כ שמעינן מהא דדוקא דאישתיקא הוא דאמרינן דיכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי אבל אמרה אין מקודשת ושוב לא מצית היא למימר מה שאמרתי אין כדי לתפוס שלי בידי כ"ש וק"ו בנ"ד שנתחייב בחוב גמור ובקנין דלא מצי טעין כלל ואפי' דליכא עדים שהסחורה היא מר' משה צורי אפי' הכי לא מצי ר' אברהם לטעון כלל דלא איברו סהדי אלא לשקרי ובנ"ד כיון שהוא שקבלם בתורת ר' משה אין צריך יותר ואם הוא יכפור ויאמר שלא היו דברים מעולם שלא קבלם אלא סתם אם יש עדים שהוא כתב ידו אינו נאמן אבל אם אין עדים אפשר שנאמן לומר לא היו דברים מעולם מגו דמצי למימר אין זה כתב ידי מצי למימר מאי דבעי אבל אי איכא עדים על כתב חתימת יד רבי אברהם שוב אינו נאמן לומר סחורה זו מרבי יעקב שאסו היא ומ"ש היה כדי לתפוס ויהיה נאמן לומר כן מגו דאי בעי אמר פרעתי ואע"ג דאיכא מאן דס"ל דאפי' בכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי מ"מ כיון דאיכא מאן דסבר הכי מצי למימר קים לי כו' כ"ש שהם רבים וגדולים הני דסברי הכי אפי' הכי נר' דאינו נאמן רבי אברהם משום האי מגו משום דהוי מגו במקום עדים דאיך נאמר דיהא נאמן לומר סחורה זו של פ' היא מגו דאי בעי אמר פרעתי שהרי איכא עדים דהוי דר' משה צורי שאתה מודה כן בכתיבת ידך שיש עליה עדים אבל אי איכא עדים שהסחורה היתה מרבי משה בהא ודאי אין אנו צריכים למ"ש שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשו' סי' ק"ו ראובן שנתן לשמעון חפץ למכור ובא לוי בע"ח דשמעון ולקח מידו בחובו ועתה ראובן תבע החפץ מלוי ואומר שלי הוא שנתתיו למכרו ולוי אומר לקחתי הימנו שהיא שלו ולא אוציאנו מידי עד שאפרע תשובה בני שיחיה דע לך אם לוי לקח מיד שמעון בעל חוב חפץ שהוא ידוע שהוא של ראובן כבר וצריך להחזירו א"כ בנ"ד נמי אם יש עדים שהסחורה של רבי משה היתה וכן הוא רבי אברהם קבלה בשם רבי משה לאו כ"כ להחזיק בה מטעם שקבלה מיד רבי יעקב אחר פשיטא שאין בדבריו ממש ובר מן דין אני אומר שלא כתבתי כל זה אלא להתלמד במקום אחר אבל בנדון זה שכתב בקנין גמור שנתחייב לפ' שאפי' שהיה אמת שהסחורה היתה של רבי יעקב שאסו כיון שהוא נתחייב לרבי משה צורי לפרוע לו שיב אין בכל טענותו ממש שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שנשאל על ראובן שטוען על שמעון הנה כתב ידך בכמה מכרת סחורתי ובכמה קנית והוא יותר ממה שהודית ושמעון טוען לא כתבתי אלא להתעסק כו' והשיב אין בטענות שמעון כלום שמה שטוען ממני נפל לא חיישינן וכן לגנבה לא חיישינן גם מה שטען להתעסק כתבתיו אין בו ממש ואין אדם מתעסק וכותב להפסיד עצמו ע"כ כל שכן וק"ו בכתב יד כזה בקנין גמור וכ"כ חזוקים דפשיטא יותר מביעתא בכותחא דאין בדברי אברהם אשכנזי ממש שודאי אין לך טענת מתעסק יותר מזה שמתחייב כו' מסחורה פלונית ועכשיו אומר שהיתה מפלוני אין אלו אלא דברי הבאי וכבר כתבתי כי לא הארכתי וכתבתי מה שכתבתי למעלה אלא להתלמד במקום אחר דבמקום הזה הדבר פשוט מאד שרבי אברהם אשכנזי חייב לפרוע לרבי משה צורי כל חוב הנז' עד פרוטה אחרונה כה אמר המר שמואל די מדינה:
2