שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט ש״פResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 380
א׳שאוירה קי אין אנקונה דיויאה שמואל קלעי אה יוסף אוהב שיירטו דינירו אי איל דיג"ו יוסף אוהב טרישפשו לה מאיור פרטי די אישטה קופייא אה אברהם חודאר' אי דישפואיש אמי פאדרי טרישפאשו פ"ד רישקודוש די אורו אי אל פאגמיינטו טאנביין יוסף אוהב שי אובליגו אוזאבאשי אין אנקונה פאזיירין אישטאש טרישפאשאדוראש אלגינוש לו איאן דיזיר אאקיל קי קידאבה דיבדור אין קומו איניל לי טרישפשאב' אן טאנטו דינירו או שי לו קריאן טרישפאשאר שי שילו קריאן דיזיר מאש נו פאראקי פור ויאה די גושטישיה לי פיזי שי נאדה אל קאזו פורקי אל קי פאגבה אירא אובלי יגאדו די איר אטומאר איל קונטרוטו איל קואל נו לו פודיא' טומר שינו אקיל אקיין איר' טרישפשדו פורקי איל אישקריבנו אישקריביא' אאיל פיי דיל קונטרטו לה טרישפאשאוין פור פארטי דימי מאדרי &נו פאבלארון אאיל דיג"ו שמואל קלעי לוקואל קואנדו פואי איל מאל אין אנקונה מפריגונארון קי קיין דיויישי אה פורטוגים לו פואיסי אדיזיר דיזי קי וידו איל קינטראטו אי פואי אדיזיר קי דיויאה אה מי מאדרי אי אה אברהם חודארה אגורה דמאנדילי איל דינירו דא נאזון פור שי קי נולי פיזיירון שחביר אה איל טיינפו קי קורטארון לה דיטה פור לו קואל דיזי קי נו איש חובליגאדו אפאגר אי מאש דיזי קיאיל פ' ואו אל דיג"ו יוס' אוהב שיירטו קרודובאניש קי לי פיזו פולישה די קאנביו קי אירה אפאגר אה ג' מיזיש אי איל קונטרטו קי איל אה יוסף אוהב דיואיה אירה די טוקאם פור טיינפו די אנייו דיזי אגורה קי קון לום אוגים נטה אי ק' אטרו איסקודושקי איל דיו די אקיל קונטרטו שי קיירי פאגר די לוקי דיוי יוסף אוהב קידו חיבליגאדו קואנדו פיזו איל טרישפאסו קי אריקאבדימוס די תיל פורקי סאבי קי איסטה קין סאלוו קונדטו אין פיוארו קי נאדה נו פודימוס אויר אי פיר איל קונטרקו אישטאנדו טודוש דום אקי פודיאמוס טומר די קזאל קייר קי קיזישימוע פור שיר לה אובליגסיון קדא אונו פור טודה לה דיבדה ביין קי פוש איל איס איל דיבדור פרינסופל אאיל אים אוזו טומר אי נו טוניינדו אישטי פור דונדי פאגר טומר אאיל אוטרו קון טינירימוס אלוקי פארישי ראזון אינקי איל קונטראעו קי סי פיזו אין פראנקיאה שיחה פירמי פואים חסי סי הוזאוה אלייה דיזין נוס קי אן דיג"ו חכמים קי נו טינימוס ראזון פואים קינו סילו פיזימוס שאויר קואנדו שוברי איל קורטארון לה דיטה שמואל קלעי דילו קי קוטרו אה חודארה ליטייני פאגו רי ריסטאלי אדיזיר פ"ד איסקו' אי איסטה אמאראדו אדום אמארס שי לי פיזיירין פגאר אנוס נו פגאר אחיל אוטרו פופקי איל דיוי דוס ויויס פ"ד אישקודס אי אה די די אויר שולה מינטי פ"ד איסט' אינפור מאמיון דארה אלוס סינייוריס חכמים אי סאקרה און פסק דין דילה ג' וסטיסייה קי טנימוס פורקי פור איל שי גוביירניץ פורקי אשי נוס אקוסיג רון קי פיזיישמוס אנטי' קי לידימאנדיסימוש פורקי שי פואירה אין נקונה שופיטו פאגארה או פואירה אין פריזייון אי לאש דיג'ס ראזוניס קידה ניגונה לי ואליירה אלייה נחדה פורקי שי פיאוה פור ו' מיזים אירה עארה איל טיינפו שי פאגר אי קידאר דיבדות פור לוקי דייויאן שור טיינפו די הנייז אישטה אינפורמאסייון באשטה:
1
ב׳תשובה האמת כי נשאל ממני אני הצעיר הח"מ מה הדין נותן אם חייב שמואל קלעי לפרוע לאלמנה האומלל' הזאת אם לאו ולהיות האלמנ' אשה חשובה יקרה ונפשה מרה לה במעשה אשר אירע בעיר הארורה אנקונה כי שם הפסידה רוב נכסיה וצרות רבות עבר' עלי' אמרתי לכתוב דעתי כפי אשר יורוני מן השמים ואולי ישר בעין ר' שמואל הנז' ויפרע חובו שהוא חייב לה מן הדין כפי מה שנר' בעיני ותחל' אני אומר כי הטעמים שהיה אפשר לסמוך עליהם כדי שלא לפרוע הם שנים אחד עיקר הדבר והוא כפי דין התלמוד מכירת חוב שאדם מוכר לחברו א"א להיות אלא אם החוב הוא בשטר שיקנה לו השטר במסירה ובכתי' שיכתוב המוכר לקונה קנה שטר זה איהו וכל שעבודיה ואם מלוה ע"פ איני רואה תקנה דמעות אין להם דרך לקנות' אם לא במעמד שלשתן דאגב קרקע כתב הרמב"ם שאין מעו' נקנין באגב אלא אם הם קיימים מופקדים ביד אחר אבל ר' שיש לו חוב אצל ש' והקנה קרקע ללוי ועל גביו חוב שיש לו אצל ש' לא קנה החוב והביא לשונו ח"מ ססי' ר"ג ואעפ"י שנראה קצת שהרא"ש חולק אפשר דאינו כן דאפשר דיש לחלק מ"מ אפי' שיהיה דעת הרא"ש שלא כדעת הרמב"ם כבר כתב הרב המ"מ פ"ז מה' מכירה שדעת הרמב"ם דעת נכונה ושהסכים לדעתו הרשב"א וכן עיקר ופשיטא א"כ שלמעשה יש לעשות כהרמב"ם סוף דבר כי קנין חוב שיש לאדם ביד אחרים איני רואה צד להקנותו אלא במעמד ג' וא"כ מטעם זה היה נראה בלי ספק שהדין עם ר' שמואל הנז' שכאן לא היה לא מעמד שלשתן ואפי' הודעה עוד טעם שני שדבר זה נעשה באיסור שהמוכר חוב לחברו צריך שיקח אחריות החוב עליו ושלא יהיה לו עסק עם המוכר רק עם החייב דאילו לא כן אין כאן מכר אלא הלואה ויהיה רבית והיה אפ"ל שהמקח בטל אחר שנעשה באיסור ע"כ ממה שיראה לומר שאין דין לאלמנה לע"ד אבל נראה בעיני דכד מעיינת ביה שפי' הדין עם האלמנה והנני משיב על אחרון ראשון שכך דרך התלמוד להשיב למאי דפתח ביה או למאי דסלוק מיניה לכן אני אומר כי טעם האיסור ברור הוא שאינו מבטל המק' וכמ"ש הטור ח"מ סי' ר"ח גם בי"ד ס"ס קע"ה כתב וז"ל מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר או שפס' קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר המקח קיים ויתן בשער של התר ואין אחד מהם יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור אלא אם קנו באחד מדרכי הקנאה המק' קיים והרבית שבו אין מוציאין ואין בזה חולק דכשנעשה המקח באופן שיש לו קיום בדרך קניני המקח ואין שם צד ביטול אלא האיסור מהרבית שהמקח קיים אמנם צריך לבאר איך אפשר לומר שיש קיום במקח זה שהרי מן הטע' הראשון שכתבתי נראה דאין בו ממש אלא שנ"ל לומר דודאי המקח קיים בלי ספק והטעם דתנן פר' הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותיך אינו אוכל פירו' בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שמתנה על מ"ש בתורה וכל המתנ' על מ"ש בתור' תנאו בטל וז"ל הרי"ף ז"ל אמר רב הלכה כרשב"ג ולית הלכת' כותיה דקי"ל דבר שבממון תנאו קיים וכן כתב זה הלשון הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וז"ל הר"ן ז"ל אבל אנן הא קי"ל כרבי יאודה דאמר דמתנ' על מ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הילכך ליתא לדרב וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג מה' אישות ואף ע"ג דר"ח פסק כרשב"ג כתב דלא מטעמא דרשב"ג אלא מטעמא אחרינא יע"ש והרב מהררי"ק שרש קצ"ד כתב וז"ל ופסק רבנו מאיר ומביאו המרדכי שם וז"ל פסק ר"ס כל תנאי ממון שהתנה עליו בתחלתו בשעת מעשה תנאו קיים בלא קנין ומשתעבד מדין ערב כו' עד ומהאי טעמא מסיקנ' הכא מתנה ש"ח להיות כשואל בדברים בההיא הנאה דמהימן ליה כו': הרי מוכח בהדיא דכל דבר שבממון יש לו שני פנים במה שיתקיים או באחר מהדרכים הברורים כדין תורתנו הקדושה או בדברי חכמים ז"ל שתקנו בתלמוד או בכל תנאי שיתנה האדם עם חברו ומטע' זה יועילו דרכי ההקנאות הנוהגים הסוחרים אעפ"י שאינם כתובים בתורה ואינם מן הדין אלא שכיון שנהגו כך ה"ל שכל אחד מתנה עם חברו שכשיהיה כך יתקיים הדבר ואדעתא דהכי תינח וסלקי ומטעם זה אמרינן בגמ' פרק איזהו נשך אמר רב פפא משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הלכת' רב חביב' אמר למיקנ' ממש ורבנן חמרי לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגה למיקני ממש קני ופרש"י ובאתרא דלמקני שרגילי לרשום על מנת שבדב' זה תהא קנויה לו כאלו משך קני וכ"כ המימרא הרי"ף בהלכותיו וכתב הנמקי וז"ל כת' הרשב"א שמעינן מהכא שהמנהג מבטל את ההלכה בכל כיוצא בזה שכל דבר שבממון ע"פי המנהג קונים ומקנים הלכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונים ע"כ וכן הביא זה הלשון הרב המ"מ הלכות מכירה פ"ז א"כ נתברר לנו ממה שכתבנו שאם הדבר אמת שדרך התגרים כמנהג פשו' בעיר אנקונה היה לקנות חובות חבריהם באופן הנז"ל ואע"פ שלא היו מודיעים לבע"ח היה מחוייב מדין העיר ההיא לפרוע החוב לקונה אע"פי שכפי דין תורתנו אין במשא ומתן בזה ממש מ"מ כיון שנהגו התגרים לקנות באופן בזה הקנין קיים וחייב ה"ר שמואל לפרוע לאלמנה הנז' כיון שאם היו עומדים בעיר הנז' אשר שם נעשה המשא והמתן ההוא היה מחוייב לפרוע גם עתה נחייב אותו הנ"ל כי משעה ראשונה שנתחייב לאוהב נתחייב לכל מי שימכור אוהב חובי וכל תנאי שבממון קיים כיון שהמנהג פשוט וברור בעיר ההיא כך ולהיו' ענין זה ראיתי לכתוב מה שמצאתי בתשובה א' להרשב"א בקובץ שאלות ח"מ להרשב"א אש' בבית הנשא ונעלה כמה"ר מאיר בן באן בנשת וז"ל כיון שזה מדעתו עשה מתנתו בערכאות הרי זה קיבל עליו לילך בדיני המלכות שאמר שכל שטר שיעלה בערכאות שיועיל ויקנה ובדבר שבממון יכול לשעבד עצמו וליתן משלו שלא מן הדין כמו שאמרו מתנה ש"ח להיות כשואל כענין &כרב דמשתעבד אף ע"ג דהוי אסמכתא הרי א"כ ברור שחייב האדם לקיים כל מה שנשתעבד בו אע"פי שמסתמא הוא הפך הדין אלא שהתנה כך וא"כ בעיר הנז' כל התגרים כשעושים משאם ומתנם מתחייבים למה שהוא מנהג העיר וסוחריה ואע"פ שלא התנה ה"ל כאלו התנה וכ"ש אם אמת הדבר כמו שבא בשאלה שהלך רבי שמואל הנז' כשראה הקונטרטו כתוב בפנקס סופר העיר והלך והגיד איך היה חייב לאלמנה הנז' סכום כך זהובים שנתאמת הדבר שהמנהג פשו' ביניהם ושנתחייב לפורעים לאלמנה הנז' והאמת יורה דרכו לע"ד כי דבר פשוט שחייב ה"ר שמואל הנז' לפרוע לאלמנה הנז' מטעם כל הראיו' שכתבתי אלא שיש לי קצת ספק מה הסך שיפרע רבי שמואל הנז' אם יפרע כל הפ' זהובים משלם כיון שכך הוא חייב באמת לב"ח אוהב הראשון או אם נאמר שכיון שמקח זה נעשה באיסר הרי רבי שמואל במקום ב"ח הראשון עומד וכמו שהיינו אומרים לאלמנה כשהיתה באה לגבות חובה מאוהב אין לה אלא מה שהוציא' על החוב והריוח אין מוציאין מיד אוהב הב"ח הראשון אלא הקרן כן עתה שפורע רבי שמואל לא יפרע לה אלא הקרן שהוציאה והשאר יפרע לב"ח ראשון אוהב או יזכה במה שיש לו עליו כנז' בשאל' ולזה דעתי נוט' ובריוח כזה שלא תהנה אשה זאת מדבר שנעש' באיסור:
2