שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט ס״חResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 68
א׳נפתלי היה תובע ליעקב עם כתב יד של יעקב שהי' מודה איך יש בידו סך מעות של נפתלי לתתם לנפתלי כל זמן שיתבעם נפתלי הנז' ויעקב הנז' הי' זקנו של נפתלי אבי אמו ובהיות יעקב בחיים לא עמד נפתלי עם זקנו יעקב בפני הדיינים לגמור דינם ואחר מות יעקב נשארו ג' בנים לו ראובן שמועון לוי ונתנו שמעון ולוי שטר הרשא' ביד ראובן אחיהם הגדול שיעשה סדר לקבל כל זכות אביהם הן מעות הן מטלטלים הן כל מין זכות וכתבו שטר הרשאה שתהא ידו כידם כו' על כל חזוקי הרשאות אך לא היה כותב בהרשאה אלא לקבל כל מין זכות שהיה לאביה' וההרש' הזאת שתהיה קיימת בעד ג' שנים ובתוך הג' שנים הנז' קם נפתלי ותבע לראובן שיעמוד עמו בדין על התביעה שהיה לנפתלי עם יעקב אביו ובררו נפתלי וראובן הנזכרי' דיינים ועשו קומפרימיסו וקבלו עליהם שכל מה שיגזרו הדיינים ההם שיקיימו הוהן דין הן קרוב לדין הנר' בעיני הדיינים ואפי' אם יהיו חולקים על הדיינים (וגזרו הדייני') שיפרע ראובן הנז' לנפתלי הנז' כמו חצי החוב שהיה תובע ואי זה דבר יותר וכתבו בפסק שכל זה פסקו לאהבת השלום בהיות שראובן הנז' היה דודו של נפתלי הנז' ובעד הקורבה עשו מה שעשו אך אם ראובן הנז' לא יקיים הפסק תכף שהדין הוא ברור אצלם שיפרע כל החוב משלם ראובן הנז' לנפתלי וכשמוע כן ראובן לא רצה לקיי' גזרת הדיינים באומרו שהוא אינו חייב אלא חלקו הוא השליש ממה שגזרו לפי שג' אחים הם וזה החוב הוא של אביה' וכל אחד יפרע חלקו ומה שעמד בדין עם נפתלי לא עמד אלא על חלקו ונותן טעם לדבריו שלא נכתב בקומפרומיסו שעמד בדין בעדו וגם בעד אחיו ונפתלי טוען שנכתב שם לקיים כל מה שיגזרו הדיינים על התביעה שיש לנפתלי על יעקב אביו ועתה גזרו מה שגזרו והוא לא קיימו וטוען עתה שיפר' כל החוב כאשר גזרו הדיינים גם טוען נפתלי שכבר באותו הזמן היה מורשה מאחיו שתהא ידו כידם לכל דבר ועוד שכבר הוא נתחייב לקיים כל מה שיגזרו הדיינים וראובן טוען שההרשאה לא היתה אלא לקבל זכות אחיו ושלו מהנוג' לו מאביהם אך לא לעמו' בדין עם שום תובע ועוד שבקומפרומי' לא כתבו בעד ראובן שעומד בדין עם נפתלי כמו מורשה מכל אחיו כנהוג לכתוב שכן נמצא כתוב שבאותו הזמן שהיה מורשה עמד בדין עם בעל דין אחר על ההפרש שהיה לאותו בעל ריב עם יעקב אביו של ראובן הנז' וכתבו בקומפרומיסו שעמד ראובן בדין עם אותו בע"ד כמו מורשה מאחיו ובזה הקומפרומיסו לא הזכיר כלל שם מורשה ועתה טוען ראובן שרוצ' לפרוע שליש הגזיר' שגזרו הדיינים ונפתלי טוען שרוצ' שיפרע כל החוב משלם אחר שלא רצה לקיי' גזר' הדייני' תכף כאשר כתבו בפסק' שאם לא יפרע אותה הגזר' ברצון טוב שיפר' כל החוב שכן הוא הדין לראות עיניה' ילמדנו רבנו הדין עם מי:
1
ב׳תשובה דרדקי דבי רב ידעי דקי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה וכיון שכן לא ידעתי איך מצא ידיו ורגליו מי שרוצה לחייב לאחים בשביל שחייבו לאח הגדול שאפי' נניח שהאח הגדול יודה שנשתעבד בשביל כלם הא ודאי אין זה מחייב לאחים דאי איהו נשתעבד הוא דאפסיד אנפשיה ואפי' עשאוהו מורשה שלהם לא מהני לחייבם דלא עדיף מורשה מאפטרופוס שכתב הריב"ה ח"מ סי' ר"ץ היה לאדם תביעה אצל היתומה אין לאפטרופוס לטעון בשבילם לדון עמו שמא יתחייב בדין אבל אם ירד עמו וטען בשביל' וזכה הדין קיים ע"כ א"כ כ"ש בנ"ד שהרשוהו לקבל ולא הרשוהו לשלם שלא עשה ולא כלום גם אין לחייבם מטעם שהם אחים ויורשים בנכסי אביהם והם כשותפין גמורים שהרי אפי' הם שותפים גמורים ותובעים כתב הריב"ה ח"מ סי' קכ"ג וז"ל ב' שותפין שיש להם תביעה על אחד יכול א' מהם לתבוע הכל כו' עד ודוקא בדברים שאף אם הוא בעצמו בא לדון לא היה יכול לשנות בטענות חברו לפיכך מתחייב גם הוא כו' עד אבל אם יכול הוא לשנות בטענות כגון שהודה הראשון או שאמר אין לי ראיה וזה כופר או שיש לו ראיה לא הפסיד א"כ ש"מ שאין האח או השותף מתחיי' במה שירד לדין שותפו ויצא מחוייב מב"ד שיכול האח או השותף לחזור ולדון ולכפור הטענה שהודה אחיו או שותפו או להביא ראיה מה שלא ידע אחיו או שותפו להביא וכ"ש שדין זה פשוט יותר להרמ"בם ז"ל כמו שהייתי יכול להאריך וכל זה שכתבתי הוא לתת כח לשוסף לחזור ולדון עם בעל דינו כדי להוציא אך אם הדבר בהפך כמו בכ"ד שהאחים נתבעים הדין מבואר שבשום צד אין לחייב לאח אז לשותף בשביל שחייבו ב"ד לאח' מהם וזה כתבו המרדכי והביאו הב"י וז"ל מי שיש לו תביעה על ב' שותפין ותבע את א' מהם אין שותפו מתחייב בכך והדין הביאו הריב"ה בשם הרמ"ה ז"ל ח"מ סי' קע"ו סי' ל"א וז"ל כתב הרמ"ה דהוא הדין שני שותפין שתבע אחד לאחד מהם כו' עד דהא דחד דקם בדינ' בהדי' שליחותיה קא עביד ודוקא בממונא דלא מחוסר גוביינ' אבל מידי דמחוסר גוביינא לא גבינן מיניה עד דקאי תובע בהדי' לבי דינא ע"כ הרי בפי' דהוי שליח ועכ"ז כתב בפי' דלא גבינן מיניה עוד כתב הנהו תרי שותפי כתב ראב"יה מפי השמועה ומפי אבא מארי ומרי"בא כו' עד דוקא כשהשותפין תובעים אבל לא כשהם נתבעים כו' ע"כ אם כן זכינו לדין שאלו האחים שלא עמדו הם בדין לא חל עליהם חובות אחיהם כלל ולרווחא דמלתא אני אומר שאפי' עשאוהו מורשה לקבל או ליתן היו יכולין לומר בטלנו שליחותו שאפי' שמי שמרשה לקבל מפלוני אם בטל למורשה מבוטל אלא שאם קבל המורשה הפקדון או החוב יכול החייב לומר שע"פ הרשאתו נתן מה שנתן ואיהו דאפסיד אנפשיה אבל כל עוד שלא פרע הלוה או לא מסר הנפקד למורשה יכול לחזור בו וא"כ פשיטא שאלו נאמנים לומר בטלנו ההרשאה מיגו דמצו למימר לא הרשינו אלא לקבל לא ליתן ואם היה צריך הייתי אומר דלא מהני ההרשאה להתחייב דהוי קנין דברים שאינו כלום סוף דבר כאשר חזרתי על כל הצדדים איני רואה מקום חיוב לאחי' בשביל מה שנתחייב אחיהם בבית דין וזה פשוט בעיני מאד ואם לחייב לאח בחלק המגי' לאחיהם אם נתחייב בפירוש לשלם כל מה שיגזרו הדייני' בין חלקו ובין חלק אחיהם ודאי שהוא חייב ואיהו דאפסיד אנפשיה אבל אם נתחייב סתם לפרוע כל מה שיגזרו הדיינים ודאי שיכול לומר נתחייבתי בכל מה שיגזרו הדיינים לתת חלקי וזה מכח ההקדמה הראשונה דכלל גדול בדין כו' כנ"ל ועוד ודאי שיש כאן הוכחה גדולה כפי מה שבא בשאלה שלא הוזכרו האחי' כלל בשטר הברורין שהרי פשיטא ופשיטא שכן הדרך בכל העולם לבאר פ' נתחייב בעד פלוני ופ' וכל עוד שלא נתבאר זה בשטר הברורין לא נשאר חייב אלא הוא ויגיעת בשר הוא להאריך בזה והנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
2