שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט פ״טResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 89
א׳יורינו מורינו ורבינו נר ישראל המאיר לארץ ולדרים על מעשה שהיה שראובן ושמעון נתחייבו ללוי בשט' א' שזה נסחו בפ"ע ח"מ באו לפנינו פ' ופ' ואמרו הוו עלינו עדים וקנו ממנו קנין גמור איך מאחד מתיכת אלקימיא שלקח' יאודה מהבגדי' מלוי מעכשו נשארנו אנחנו ערבי' ופרעני' כל זמן שלא יפרע אותה בשלם וקנינא מידי הנז' על כל מאי דכתיבנא קנין שלם כו' דלא כטופסי דשטרי כו' ונפטר לוי וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ועתה באים יורשי לוי לתבוע מראובן שיפרע להם הערבות כלו משלם ואינם רוצים לתבוע משמעון כי הוא תקיף מהם ואינם רוצים להתקוטט עמו וראובן טוען ואומר כי אין עליו חיוב כי נשארו ערבים מפני שלא היה לוי רוצה לתת לו חוגי"ט אחד משפחה אחת ליאודה ויתומי לוי טוענים ואומרים כי אם היה כן נתחייבו יותר מפני שנתינת החוג"יט תשיב כשעת מתן מעות כ"ש שהיה בערבות קנין שלם חזר ראובן וטען לו הונח שאני חייב אפרע מחצית החוב ששני ערבים היינו כל אחד יפרע חלקו עתה מורינו ורבינו יורינו אם יש כח ליתומים לתבוע הכל מהערב א' ובזה שכרו יתרבה ממי שהוא אבי יתומים ויתגדל כסא מעלתו ותורתו:
1
ב׳תשובה דין ערבות יש בו חלוקים ערב צריך קנין וערב שאינו צריך כשהוא בשעת מתן מעות וכלל הדברים אני אומר ושלא להאריך שלדעת הרשב"א כמו שכתבתי פעם אחרת אין תקנה לגבות הכל מן האחד אפי' אם יאמר מאיזה מהם שירצה יגבה אלא אם אומר תן לו ואני אתן לך ובשני ערבים ללוה אחד יש קצת מחלוקת כמו שהביא הריב"ה ח"מ בסי' קל"ב וז"ל כתב הרמב"ם שנים שערבו לא' כשבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואם לא היה לאחד מהם כדי החוב חוזר ותובע משני דמי שאר החוב והראב"ד השיב עליו וכתב אינו מחוור כלל שיתפרע מאיזה מהם שירצה אלא לפי המנהג ולמדין ממנהג הגוים לישראל וכ"כ הרמב"ם שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מא' מהם הכל אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה אלא אם כן שאין לאחד מהם או גובה מהשני הכל כו' עד כתבו הגאונים שנים שנכנסו ערבים ופטר א' יכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב הב' שלא פטר אותו לפי שהממון כלו נתקיים ע"כ א' וא' מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר לא פטר ונשא' עליו ועל הלוה החוב עד זמן פרעונו וזה נוטה לדברי הרמב"ם ז"ל שיכול לגבות כל הממון מאיזה מהם שירצה ע"כ נמצינו למדין שבנ"ד נר' לכאורה דהוי פלוגתא דרבוותא דלדעת הרמב"ם והגאוני' יכול לגבות מאחד מהם הכל ולדעת הראב"ד והרמב"ן צריך לגבות מחצה מזה ומחצה מזה ולפי הנר' כיון שהרב בע"ה הביא סברת הגאונים לבסוף נר' שכך דעתו והיה ראוי לפסוק כן אמנם מי הוא זה יערב אל לבו נגד סברת הראב"ד והרמב"ם להוציא ממון אך לע"ד הכל מודים כשאינו יכול לגבות מאחד המחצה שיגבה מן הב' הכל וא"כ אחר שא' מאלו הוא איש אלם וירא הבע"ח לתבוע ממנו הוה ליה כאלו אין לו ממה לפרוע וכן ראוי לדון שיגבה הכל מן הב' לכן אני גוזר חומרא שלא יעכב הפרעון הער' אחר שהוא נכסי יתומים בזכות זה אבי יתומים יצילנו מכל צרה אמן:
2