שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר א׳Responsa Maharashdam, Even HaEzer 1

א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שאיש אחד היה משודך עם בחורה אחת ובהמשך הזמן נתגלה שהמשודך הנז' היה רשע ובעל עבירות עד שלסבה זו דחפו חמיו בשתי ידיו וכשרא' המשודך הנז' כן הוציא קול ופתה והסית גם כן לשלשה בני אדם שיאמרו בפני קצת אנשים איך קדש את משודכתו הנז' בפניהם וכן עשו עד שהביא המשודך לאבי הנערה עם היותה בוגרת לפני בית דין כדי שיבואו העדים ויעידו לפני ב"ד איך משודכתו הנז' היתה מקודשת אליו שני פעמים אחד ע"י אחיו בשליחותו ופעם אחרת הוא בעצמו והביא לראובן שמעון ולוי לפני ב"ד שאלו הב"ד לראובן ושמעון ואמרו שאמת הוא שפעם אחת הלך אחיו של המשודך הנז' ונתן גאראנג"ה אחת למשודכת הנז' אבל האחד מהם אמר שאמר לה השליח הנז' לשון קדושין והאחר אמר שלא אמר לה לשון קדושין כלל ועקר רק שנתן לה הגראנג"ה לבד עוד הביא לשמעון ולוי שקדשה בפניהם ובאו בפני ב"ד והעיד שמעון שהמשודך הנז' נתן רימון א' מידו ליד משודכתו ואמ"ל תהא מקודשת לי ברימון זה ושהיא לקחה הרימון ושתקה ולוי אמר שלא ראה ולא שמע מעול' לא קדושין אלו ולא לאחרים באופן שבפע' הראשונה והשנית לא יש מי שיעיד על קדושין כי אם שמעון לבד אמנם שנים האחרים אמרו ונשבעו שבועו' חמורות איך לא ראו ולא שמעו קדושין כלל ועקר לבחורה הנז' לא מהמשודך הנז' ולא מאדם אחר בעולם וכשראה הרשע הנז' שלא יצא כונתו לפועל אמר לפני הב"ד שהיה לו שני שטרות חתומים אחד מראובן ושמעון שמעידי' איך קדשה אחיו בפניהם בעדו וכמו כן שטר אחר ששמעון ולוי חתומים ומעידים איך הוא מעצמו קדשה כנז' וקודם שיבואו השטרות בפני הב"ד שאלו הב"ד לעדים הנז' מה זה שאתם אומרים שלא ראיתם מעולם קדושין וזה אומר שיש לו חתימת ידכם שאתם מעידים שראיתם שקדשה הוא בעצמו וכך לשני אמרו איך אתה אומר שלא ראית ולא שמעת שקדשה שום אדם לבחורה הנז' ואתה חתום כפי מאמר זה המשדך בשטר ומעיד שקדשה אחיו בעדו אז ענו כל אחד מהם רצו' ראובן ולוי שהאמת שמכח האלות והשבועות שלא ראו ולא שמעו קדושין כלל ועקר כנז' אמנם שמכח הפתוי וההסתה שפתה והסיתם הנחש הנז' ואמר להם שמשודכתו היתה ושלא היה בזה שום דבר נתפתו וחתמו שקר ואח"כ הובא השטרות לפני ב"ד וראו שהיה ראובן ושמעון מעידים בשטר אחד בזה הלשון זכרון עדות שהיה בפנינו שיום פ' כך וכך לחדש פלוני נתן פלו' גראנג"ה אחת לגאמילה משודכת פלוני ואמר לה תקח הגראנג"ה הזאת בעד קדושין לאחי פלו' ולהיות אמת הדבר חתמנ2ו שמותינו פה. ראובן עד שמעון עד. גם השטר השני הוציא והיה אומר זכרון עדות כו' עד אמר לה פלוני המשודך למשודכתו תקח רמון זה ותהא מקודשת לי כו'. ולפי שאמת ויציב הדבר חתמנו שמותינו פה. שמעון עד. לוי עד. עד כאן. וחזרו ג"כ העדים ואמרו שהכל בדאי כי הוא פתם לחתום שקר ולא היה כי אם שמעון שאמר לעולם שכל מה שחתם שאמת ויציב הוא:

ב׳ואני ההדיוט החתום למטה אומר שלהיות שהשאלה הנז' הגיע אלי מקדם לסבת כי הבחורה הנז' עצמי ובשרי היא בת אחותי ומרוב כעסי ושיחי נ"ל שתעיתי במה שגמרתי בדעתי כי אין ספק שהיא מקודשת גמורה והיה זה לפי שראיתי סובר פסק מוהר"ר יוסף קילון זצ"ל שרש ע"ד אשר הפליא להחמיר אפילו כשעדים אומרים שאין זה כתב ידם ומעולם לא ראו שקדשה גם שהמשדך הודה שהכל היה שקר וכזב ומעולם לא קדשה ושהעדי' פלסתר גמור יעויין בספרו ולהיות נודע בשערים עוצם חכמתו סיני ועוקר הרים בפלפולו האמיתי אמרתי מי זה ואי זה הוא יערב אל לבו לבא נגד המלך את אשר כבר עשה וכ"ש שלכאורה יש בנדון זה עשר ידות להחמיר אחר שהעדים מקיימים השטר במה שאומרים שאמת שחתימת ידם הוא רק שהענין בעצמו שקר. ב' שכאן המקולקל המשודך עומד במרדו. ג' שיש עד א' בשטר גם על פה שאומר שחתימתו אמת והענין אמת. מפני זה גמרתי בדעתי תיכף ראותי השטרות כתבתי לגיסי שלא היה מן האפשר לפוטרה בלי גט אמנם אחר העיון ובדיקת הפוס' נראה לענין דינא שיש צד וצדדים אמתיים להתיר הבחורה הנז' ולפוטרה בלי גט מבלי פקפוק כלל ועקר. וידעתי אני ידעתי שאיני כדאי להורות ולפסוק דין אפי' ביעתא בכותחא כ"ש בענין קדושין אשר שגיאתם עולה זדון אחר אשר הזהירוני חז"ל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין כו' אמנם לא להורות חס ושלום באתי כי אם כתלמיד הנושא ונותן ומוסר דבריו לפני רבותיו והם יורוהו יאמרו לו זה הדרך לך בה. ולהשלמת הענין אומר אני שראוי לעיין בזה ארבעה דברים. אח' שטר זה שהוא שטר ראיית קדושין נאמר בו מאמר רשב"ל האמור עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואם כן לא יועיל דבורם שאומרים עת' שהוא שקר כיון דק"ל כיון שהגיד כו' או אם נאמר דדוקא גבי שאר שטרות נאמר מאמר רשב"ל אמנם הכא לא שייך. ב' שאף אם נאמר שכל השטרות שוים ובכולם נאמר מאמר רשב"ל יש לראות אם יש צד שכאן בנ"ד השטרות אינם כלום אחר שקודם שהוחזקו השטרות בב"ד העידו הם מפיה' שלא ראו ולא שמעו שום קדושין בעולם ונשבעו על כך וראוי שנאמר כאן לא אתי שטר ומרע לשבע"פ הפך ממה שאומרים במקום אחר. ג' יש לראוה שאחר שבכל שטר מהם יש עד אחד שעומד בדבורו אם יש לחוש בדבריו. שלישי יש לראות שגם אם נאמר שלכל זה אין לחוש אם יש לחוש לפחות לכל הקדושין שהוציא המשודך הנז' גם העדים קודם שיבואו לפני ב"ד או לאו. ועם שהאמת שיש לכל אחת מן החלוקות להאריך הרבה עכ"ז אקצר כל האפשר ואחרי כן יבואו דברי רבותי ויגמרו מה משפט הנערה:

ג׳ואתחיל ואומר כי עם היות מהררי"ק ז"ל בשרש הנז' הפליא להחמיר כנז' ממנו בעצמו למדתי כי אחר שגאוני עולם וגדולים ממנו בחכמה ובמנין חולקים עליו אין ראוי להניח דבריהם ולילך אחריו אחר שקרוב לודאי לא ראה דבריהם שאם היה שראה דבריהם בודאי היה אפשר לומר כיון דהוא ידע במילי דהנהו גדולים טפי מינן ולא חש לדבריהם לפחות ראוי לחוש לדבריו ולהחמיר אחר שהוא אחרון ומחמיר אמנם בנ"ד שבודאי לא ראה הקדמוני' ובודאי ראוי לילך אחר הקדמונים כל זה מבורר מדבריו ז"ל בשרש צ"ד. וז"ל אמת הוא כי כאשר ימצאו דברי הגאונים הקדמונים כתובים על ספר ידוע ומפורסם והפוס' האחרונים יפסקו בהפך דבריהם בהאי ודאי מודינא לך כו' עד אבל מה שנמצא כתוב בתשובת גאון אח' ולא על' זכרונו על ספר ידוע אפי' אם ימצא פוסק אחרון שיפסוק בהפך מהגאון הקדום לו איכא למימר שלא ראה דילמא לא שמיע ליה לאותו פוסק אחרון דבריו של הגאון הקדו' ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה הרי בבירור אומר שיש להלך אח' הגאון אפי' כשיש פוסק אחרון שפוסק נגדו היכא דאיכא למימר שלא ראה וכאן שגאון וגאונים שפוסקים הפך דבריו כאשר מצאתי בשתי תשובות שאלות מהרשב"א ואלו הן זו אחר זו:

ד׳שאלה

ה׳ראובן הוציא קול שקדש את לאה ובא בעקיפי' עד שהחתי' שטר קדושין ועדיו מזוייפים ונתרע' לקהל ואמר שיכופו את לאה שתשלים לו כו' עד תודיענו אם נאמר בזה מפיהם לא מפי כתב' ואין חתימת העדים כלום עד שיגידו בפיהם ואפשר שיהיו מוכחשים ומזוייפים בעדותם או שנסמוך על חתימת' כשאר שטרות:

ו׳תשובה

ז׳ועל עדות שאמרת אם מקבלין מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שנעשה מדעת המתחייב כבשטר מקנ' שממנו אנו למדין שנא' וכתו' בספ' וחתו' שהמוכ' צוה לכתו' ולחתו' וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב כבשטר מקנה שממנו אנו למדי' אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם היא זו וזו היא שאמרו הודאה בפני שנים צריך לומר שאם לא צוה אין להם לכתוב ואם כתבו שלא מדעתו אין עדותן עדות @77[פרק שני דכתובות דף כ' כתבו התוספות ועוד אומר ר"י דלא בעינן מדע' שניהם ולעיל מזה כתב' שצריך מדע' הלוה שהוא חייב אז חשיב שטר משמע בהדי' דלתירוץ אחרון פליגי אהרשב"א ז"ל:]@88 וכדאי' פרק זה בורר דגרסי' התם הודית' דלאו איהו כתב ידא אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרוייהו היינו דר"ל דאמר חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן הוא גדול כלומר והכא נמי חזקה לא חתמו אלא אם כן אמר חתומו הבו ליה מתקיף ליה רב פפא מי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי שאלינהו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי אלמא טעמא דידעי הא לא ידעי פסול והכא נמי אם כתבו וחתמו העדים שלא מדעת המתקדש אין סומכים על עדות זה עד @77[נר' דדוקא הא אם היא אינה מכחשת אמרינן שמדעתה חתמו והוי עדות:]@88 שיבואו ויעידו בפיהם ואין אומרים בזה חזק' ידע ולא חתמו עד דאמרה להם חתומו דאנן סהדי דלא ידעי וה"ל כאידך אודיתא דהתם דלא הוה כתיב בה במותב תלתא כחדא הוינא דאמר רב נתן בר אמי הכי אמרי משמיה דרבא כל כה"ג חיישי' לב"ד טועין וצא ושאל לכל אי ידע' הא אי לא ובאמת לא ידעי צריכים עדים אלו לבא ולהגיד מפיהם וכ"ש כאן שרגלים לדבר שהמקדש והעדים עשו שלא כהוגן להתעולל בבנות ישראל ע"כ הרי מבואר מדבריו בפי' שאין לחוש לשטר ראיית קדושין אפי' בשהעדים אין אומרים שחתמו שקר אלא שאינם בכאן אפ"ה לא חיישי' כל שאין מעידים בפיהם שמפיהם ולא מפי כתבם בעינן וכ"ש וק"ו כאשר העדים עצמם אמרו שלא ראו ולא שמעו שום קדושין כלל ועקר ומה שחתמנו הוא שקר ונשבעו ע"ז כמה שבועות שאין לחוש לשטרות אלו:

ח׳עוד שאלה

ט׳שנית וז"ל ראובן שאמר קדשתי את דינה ודינה אומרת שלא היו דברים מעולם עד וחזר וטען שיהודה ובנימין היו עדיו ויש בידו חתימתן והוציא חתימתן שבפניהם קדש את דינה ובאו יהודה ובנימין ואמרו שאין זה כתיבת ידם ושלא היו דברים מעולם שלא ראו הקדושין ולא חתמו ודינה מתיירא' שמא ראובן זה יוציא חתימת עדים אלו אחר מיתתם וישכח מה שהכחישוהו העדים או שמא יביאו עוד עדים שקרים ויעידו שזה כתב ידם מיהודה ובנימין ומבקש' מב"ד שיכתבו מה שאמרו יהודה ובנימין הודיעני אי אמרינן בהם עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהעידו שוב אינם חוזרים ומגידים ועוד תודיעני אם הא' אומר שאין זה כתב ידו ומעולם לא חתם והב' מודה שחתם מהו מי הוי כעד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה וכן תודיעני אי לא הויא עדות עד שיגידו בפיהם ומפיהם ולא מפי כתבם בעינן:

י׳תשובה

י״אכבר השיבותי על עיקר מעשה של ראובן זה והשיבותי דעל עדות החתימה דאין סומכין עליה דבכל כי האי מפיהם ולא מפי כתבם בעינן והארכתי בדבר והנה שם תשובתי ממנה תראו דעתי ועל מה שהשבתם שהעדים הראשונים הכחישום שורת הדין בעלמא אילו הביא עדים אחרים והעידו כדבריו היו נאמנים ואפי' למאן דאמר צריך לברר כדאי' בפ' זה בורר דהני סהדי לא מכח הני סהדי אתו אבל כאן יש לחוש הרבה שזה עשה שלא כהוגן לעשות בנות ישראל כזונות ורגלים לדבר שהוא ועדיו שקרנים ושטים היא זו אבל כשבאו גם האחרונים והכחישו ואמרו שאין זה כתב ידם ואין כתב ידם יוצא ממקו' אחר בכל מקום אין משגיחין על הכתב שהרי הם נאמנים ואין אומרים בכי האי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והלכה רווחת היא זאת ומשנה שלמה שנינו העדים שאמרו כתב ידינו היא זאת כו' הרי אלו נאמנים ואם יש עדים אין נאמנים ואפי' אם היה כתב ידם יוצא במקום אחר או שאמרו העדים כתב ידינו כו' אם אמרו מעולם לא חתמנו ומזויף הוא הכל תלוי בראיית הב"ד אם הוא טוב ידקדק ויעיין היטב בדבר ויחקור ויאיים ויכוף שרגלים לדבר וכזה ראוי להורות וכמעשה דרבא פ' גט פשוט אמר ליה דין חתימות ידא דידי היא מיהו קמיה דרב אחא כו' כפתיה ואודי:

י״בומה ששאלתם אם האחד מכחיש והאחד מודה @77[מכאן נר' שלא היו דברו אלא בשטר שאין בו קיו' הא יש בו קיום הוי עדות וק"ל:]@88 זה ודאי כעד אומר נתקדשה ועד אומ' לא נתקדש' ותרוייהו בפנויה קאי מסהדי והאי דאמ' נתקדשה ה"ל חד במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ודינה ששואלת בבית דין לכתוב מה שהיה בפניהם וליתן לה כדין אמרה ושומעין לה וראוי לב"ד לכתוב אפי' בעצמם וליתן לה להסיר המכשלות ושלא ליתן מקו' לפושעים לחתור ולנבל את בנות ישראל ולהחניף את הארץ עכ"ל הרי גם בתשובתו זו אומר ג"כ דאין סומכין על חתימת העדים כי מפיהם ולא מפי כתבם בעינן כו' והעתקתי זאת התשובה כי ממנה יצא לנו אורה גם בחלוקה הג' כאשר נבאר בע"ה:

י״גוכן במרדכי בשלהי מ"ק שאלה ארוכה על ענין כזה ולשם היה הנפק ג"כ בשטר ורבו המתירי' ואעפ"י שהביאו ראיות וסבו' אחרות מה שלא שייך בנ"ד מ"מ הה"ר חיים אביגדור בסוף תשובתו ובחתימתה הביא משם רבנו שמחה שאין עדות מתקבלת מתוך שטר כזה והביא ראיה לדבריו כאשר כתוב באורך בשאלה הנז'. ואפילו אם נתקיים השטר בחותמיו אינו כלום דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן ואע"ג דאפשר דר"ש לא אמר כן למעשה מ"מ בנ"ד שבכאן ידים מוכיחות שהכל שקר וכזב וטעו העדים יחשבו שהיה אומר להם האמת שלא היה בהם עון אשר חטא בחתימתם אך אמנם כאשר באו לב"ד יראו לנפשם והגידו האמת כאשר הוא וא"כ באנו לדין ואומר כי מן הראוי היה שאפי' הוה ברור לן דמהררי"ק ז"ל ראה כל זה ואפ"ה פסק נגד סברתם שאין ראוי להניח הרבי' גאוני עולם כאלו הרשב"א והרב רבנו שמחה והרב רבי חיים אביגדור ולהלוך אחר היחיד אחר שאין אנו רואים בכל ראיותיו שיביא ראיה שגם בשטר ראיית קדושין שייך לומר עדים החתומים על השטר כו' כי כל מה שהפליג להביא ראיות אינו כי אם להוכיח שעדים החתומים על השטר כו' הוא אפי' כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואפי' אי אפשר לקיימו בשום אופן אמנם אחר שאפי' שנודה לו כל זה אינו מזיק לנו וזה בשנאמר שלא נאמר כל זה רק בשאר שטרות אמנם בשטר ראיית קדושין לא ויש ראיה לזה מן הסברא ומן התלמוד שלנו ומן הירושלמי לאו כל כמיני' להחזיק בסברתו ולדחות בקש ראיות הראשונים כ"ש שמוכח בלי ספק שלא ראה תשובות הרשב"א שתים ולא אחת שאם היה רואה לא היה אומר מה שאמר ואפי' אם היה שאמרו היה חוזר בו כאשר אנו רואים בתשובת שאלה אחת בשרש ס"ד המתחלת ואשר כתבת כו' אמר וז"ל אמת הוא כי בתחל' העיון אמרתי בעצמי שאין צריך דרישה וחקירה אף אם יראה הדין מרומה עד אחרי כן מצאתי תשובה בשם רבנו אשר עד הרי לך בהדיא שאף במקום עדים החתומים על השטר בעינן דרישה וחקירה כו':

י״דואע"ג דבפ' ב' דכתובות מוכח דלא ואפי' במקום שיש לחוש לרמאות ואפי' שהעדים עצמם מכחישים פשיטא דהרא"ש ידע לההיא סוגיא טפי מינן וא"כ נר' שהדברים ק"ו בן בנו של ק"ו ומה התם שנראה לו מוכח מן הגמ' הפך סברת הרא"ש אפי' הכי מבטל דעתו מפני דעת הרא"ש מטעם דידע כו' הכא דלא מוכח בשום מקום כדבריו בשטר ראיית קידושין ואדרב' מוכח כדברי הקדמונים והתם יחיד הרא"ש לבד ובכאן שלשה עמודי עולם שכל אחד גדול לפחות כמו הרא"ש נר' בלי ספק שהדברים ברורים לרואי השמש שמהררי"ק לא ראה אותם וגם שאם היה רואה היה חוזר בו גם נראה לי להביא ראיה שלענין דינא מוכח ממנה שאם היה רואה דברי הראשונים אשר אמרנו היה חוזר וזה מסוף לשון השאלה הנז' שאחר שהרבה ראיותיו מן הגמ' ומן הפוסקים חזר ואמר איך לבי מגמגם הרי שלא היה יכול יוסף להתאפק לנצבים עליו עם היות היו לו לפי דבריו ראיות חזקות וברורות הפך סברתם ואם לא שנדחק בשני חלוקים כנז' בספרו ומצא מקום לנוס מפניהם היה חוזר וא"כ סברה ברורה היא זאת שאם היה רואה להרשב"א ז"ל ולהרב רבנו שמחה ולהר"ר אביגדור ז"ל שאין ספק שהיה חוזר בו או לכל הפחות להזכירם על שפתיו וא"כ מכל זה נראה שמצאנו ריוח והצלה לנערה הזאת להצילה מיד הארור ובפרט כאשר הגיד לי החכם השלם כמה"ר יוסף ן' לב נר"ו כי כאשר אירע פה מעשה רבי אברהם טזארטי שהוציא שטר מקויים מב"ד של החכם מוהר"ר שלמה שיריליו י"א שעם כל זה הרב הגדול מרנא ורבנא לא היה חושש לקדושין אם לא שבאו העדים והעידו מפיהם כ"ש וק"ו בנ"ד דליכא קיום כלל ועיקר. עוד שלפי הנראה לי לכאורה שאפי' לדברי מהררי"ק ז"ל אין לחוש לקדושין הללו אם לא יתקיים השטר על פי עדים או על פי כתבם היוצא ממקום אחר כאשר יראה כן מלשונו בשני מקומות בבירור במקום אחר אומר וז"ל הלכך אתברר לן דכל היכא דחתמ' תרי אשטרא ולא הוחזקו שם בשמותיהם כו' עד ואי משום דאמרי סהדי אין זה כתב ידינו בהא לית לן להתיר' הואיל שהובא השטר בבית דין וקראוהו בבית דין שוב לאו כל כמיניה לומר לא חתמנו מעולם דלא אתי על פה ומרע לשטרא. א"כ נראה דאפי' לפי דעתו ז"ל דוקא כשהובא כו' שוב כו' הא אם מקמי שהיו מביאים היו הם מעידים שהכל שקר וכזב אז אפי' כשיבא שטרא אח"כ לא מרע שטר לבעל פה שאמרו מקודם. ג"כ בלשון אחר אמר וז"ל ואתא רשב"ל להוסיף על מתני' אע"ג דליכא לא כתב ולא עדים אלא שהובא לב"ד וקראוהו כו' עד אבל היכא דליכא כתב ידם ולא הובא בבית דין וקראוהו ב"ד בהא מודה רשב"ל דיכולי' לומר מבודים היינו ויכולין לומר לא חתמינן ע"כ וא"כ הכא נמי אחר שקודם שהובא השטר בבית דין אמרו שמכח האלות והשבועות שהכל הוא שקר ושמבודים היו הרי אלו נאמנים ואעפ"י שאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון לא היו נאמנים מטעם דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ נאמני' לומר מבודים היינו כי חשבו שלא היו טועים בזה כי רבם היה אומר להם אין בזה דבר אחר שהיא משודכת ומוטעים אחר רבם היו כי לא היו עושים זה ברשע רק לפי תומם וכן מבורר בדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות שכתב וז"ל עדים החתומים על השטר כו' ואין יכולים לחזור בהם במד"א בשאפשר כו' עד אבל אם אי אפשר לקיים מפיהם ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' מוטעים היינו הרי אלו נאמנים ויבטל השטר אמרו פסולי עדות היינו בעבירה או שוחד לקחנו על עדות זה אין נאמנים שאין אדם משים כו' הרי שאפי' שאינם נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון מטעם דאין אדם כו' נאמנים לומר מוטעים היינו או מבודים והדבר ברור שאלו הפתאים מהעדים שטעו ברבם ובפרט שיש להאמינ' אחר שנשבעו שבועות חמורות וחמירא שבועה עד מאד ובפרט כשיש מקום לתלות פתיותם וק"ל אחר זמן רב יותר מכ"ה שנה על מעשה אחר שבא לידנו נתגלה אלינו תשובת הרמב"ם ז"ל גם תשובה מגאון אחר שגם שטר קידושין כזה כאשר יהיה מקויים דהוי עדות גמור כמו בשאר שטרות אעפ"י שמדברי רבנו שמחה אינו נראה כן מ"מ אחר העיון נראה דגם הרשב"א ז"ל יוד' בשטר מקויים וכן המרדכי זולת רבנו שמחה נוסף על הכל התשובות הנז' וראוי לקרב הסברות כל האפשר בנ"ד גם בדבר השלישי שהוא שגם יש לחוש אחר שהעד הא' עומד בדבורו נראה מבואר שאין שום חשש כדמוכח מסוף תשובת הרשב"א בשנית שהבאתי וכן כתבו התוס' על ההוא דפ"ב דכתובות דאמרי' בגמ' ת"ר שנים אומרים נתקדשה כו' ופריך בגמ' מ"ש רישא וכו' ומשני אמר אביי תרגמה בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה ה"ל חד ואין דבריו של אח' במקום שנים. וכתבו בתוס' תרווייהו בפנויה כו' לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה כו' דאין דבר שבערוה כו' אבל תימה אמאי לא תנשא לכתחילה כו' וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושיה ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני תרי סהדי חד אמר קרוב לו כו' דכיון דוודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמוה אחזקתה. א"נ כגון שהיו נרות דולקות כו' ומטות מוצעות כו' ועד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה באותה שעה וכמו כן הגהה באשר"י בלשון הראשון של קל וחומר וזה החלוק הביא הר"ן על ההיא סוגיא הנז' ואעפ"י שכפי דברי הרמב"ם ז"ל נראה שיש שום חשש בדבר הזה שכתב עד אחד אומר מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי הנה הר"ן ז"ל גם המ"מ כתבו שדבריו תמוהין מה שהוא בעצמו כתב שבעד אחד והיא מכחישתו אינה מקודשת ואעפ"י שהיה אפשר לומר בדבריו החלוק שאמרנו לעיל מ"מ לא נראה לו להר"ן משום דהוה ליה לפרש והמ"מ הכניס עצמו בדוחק לפרש ולתרץ דבריו ואני אומר כי לו היה אפשר אפ"ה בטלה דעתו אצל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים שהרי הרמב"ן והרשב"א והראב"ד והר"ן והתוס' והרב בעל הטורים בסימן מ"ז וההגאות של אשר"י כלם סוברים שדוקא בשזרק לה קדושיה הוא דאמרי' שעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה הוא דאיכא למיחש ולכתחלה לא תנשא אבל היכא שאחד אומר שמעולם לא היה בה ספק קדושין ושלא ראה ולא שמע שום דבר מקדושין תנשא לכתחילה כאשר הרמב"ם ז"ל סובר פי' שלא ינגד לשאר הפוסקים וגם לא לדבריו שנאמר שהוא ג"כ סובר כמותם אעפ"י שלא פירש. אחר מצאתי ראיתי לגאון מוהר"ר ישראל שהוא אחרון הרבה ודבריו לעולם נוטה לחומרא כאשר ירא' מי שיעיין בספרו ובענין הזה בשאלת רי"ב שאחר שאמר שראה שאמר פ' לבחורה אחת ושקדשה ואחר אמר שכל המעשה היה אמת אמנם אמר שלא הזכיר קדושין כלל ואחר שצדד והאריך הרבה בענין סוף דבריו הם אלו אמנם כי דייקי' בתוס' פ"ב דכתוב' לא צריכי בעובדא דידן כו' והביא לשון התוס' שהבאתי למעלה עד ועובדא דיד' ליתנהו הני צדדים ולכך מוקמינן אחזקת פנויה ולא הארכתי אלא כדי לברר חילוק' שיש בהם נפקותא במקום אחר הרי שנר' לו ז"ל שהכל היו מתמיהי' עליו שהיה נר' כל אריכותו דברי מותר אחר שהתוס' אומרים החלוק הנז' ואמר שכן הוא האמת אלא כדי ללמדנו במקום אחר א"כ זכינו ג"כ בלא שום גמגום בחלוק' הזאת אשר אין בה ספק כלל ועיקר שאין לחוש מטעם זה נשאר החלוקה הרביעית שהיא עצמה ג"כ מבוארת מעצמה כי לא שייך למימר קיל בשום דבר כ' אם כאשר הוחזק קול קידו' כגון שיש רגלים כו' ועוד שכבר מוכח מלשון הפוס' כל' דלא שייך אלא כשיוצא הקול בו ביום כמ"ש בגמ' בפ' המגרש על ההיא מתליתא שיצא שמה בעד כו' אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מצעו' ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פ' מתקדשת היום ופריק ומשני אלא נתקדשה היום וכן בת פ' כו' בכל' אומ' נתקדשה היום וכן כל הפוס' ולא משתמיט דלימא סתם פל' נתקדשה גם בזה מבורר בפי' בתשו' המרדכי מתשובת הר"ר אביגדור שאומר שם וז"ל והא דאמרינן יצא שמה כו' הא מוקמינן כגון שיש רגלים כו' והלא נתחזק כבר עד כי קול זה לא יצא ביומו הרי שצריך רגלים ואתחזק לב"ד וביומו ובכאן ליכא כלל מכל הני וכ"כ הטור בסי' מ"ו בא"ה וז"ל פנוי' שיצא עליה קול שנתקדשה חוששין לו וצריכה גט והוא שהקול ברור והוחזק בב"ד פי' כשיצא הקול בדקו ב"ד אחריו ומצאוהו נכון אבל אם אינו ברור או לא הוחזק בב"ד לא ע"כ. הרי מבורר מה שאמרנו והרי מכל זה נר' שהבחורה הזאת מותרת לגמרי מבלי שום פקפוק וה' הגין בעדה ואיגלאי מלתא דליתא בעובדא דא חששא ובפרט כאשר נגלה לעין כל כי רגלים לדבר שזה המתהולל והעדים ג"כ עשו נבלה מצד פתויו והסתו ויש אמתלא גדולה לשהוא ג"כ שקר וכזב כי למה לו להחתים ב' שטרות והלא די לו בשטר א' אם לא שהמתהולל הזה בקש כל מיני ערמות ותחבולות לראות אם יהיה אפשר לעמוד ולבסוף נפל במהמורות בל יקום וכיוצא בזה נמצא בהרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"ו תשו' ג' תשובה תחלת דברים כו' עד ועוד שאומר שקדשה פעמים אלא שכוונתו להרע שאם ימצא מוכחש פעם א' בעידי חמס שיאמר עוד יש לי עדים עד ואפי' היה מביא עוד עדים היה צריך לדקדק עליהם בכל מיני דריש' וחקיר' וגם שיהיו אנשים שלא יהיה עליהם שם רע מה שא"א לפי דעתי שיהיה באלו העדים כי לא הלך כו' ועכ"ז כבר אמר' שאין כונתי לפסוק דין כי אם לסדר הדברים הנראים לי לפני רבותי והם ינחוני בדרך אמת נאום הצעיר והדל בדעת ותבונה הצעיר: