שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קט״וResponsa Maharashdam, Even HaEzer 115
א׳מעשה שהיה כך היה כי באישקופייא היתה אשה גיורת נשואה לישראל ונתאלמנה ממנו וכשארה זקוקה ליבם ובא עד אחד יש"ו והעיד שהיבם נפטר ושהוא נמצא בקבורתו ובעדות זה נשאת עפ"י ב"ד לגר צדק גם כי הוא אומר כי הוא מזרע ישראל מן האנוסין אחר ימים שהית' האשה מעוברת באה שמועה שהיבם היה חי והפרישו את הבעל הב' מן האש' גם כי לא היה מן הדין להפרישה אחר שלא היו עדים שהיה חי אלא הפרישוה ממנו לברר האמת כיון שהיו אומרי' שהיה חי בקושטאנטינה כמו שכן נתברר האמת אח"כ ובתו' זה הזמן ראו אנשי אישקופייא לשלחה פה שאלוניקי והבעל השני היה יוצא ובא לביתו יום יום לדרוש אם אפשר לשוב אליו אחר שתחלץ מהיבם אם הוא חי כי נפשו מרה לו עד מאד ליפרד ממנה עד שעלה בדעת אחד מחכמי אישקופייא שאחר שתחלץ שתשוב אליו ליסמך על סברא אחת אשר בפוסקים ואני אמרתי לו שחלילה וחס שודאי אסור' לשניהם כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים ונתתי להם עצה שתלך לקושטאנטינה עם כתב חתום מחכמי שאלוניקי מחלים פני חכמי קושטאנטינה שיחקרו על הדבר ואם הוא חי היבם שיעשו שיחלץ ממנה אחר שהיא אסורה לו וכן עשה ששלחה לקושטאנטינה וה' יתן שכרם לחכמי קושטאנטינה שעשו חסד ואמת עמה שנחלצה וחזרה פה שאלוניקי והבעל השני נשתדך עם יתומה מאם ונעשו השדוכין בפני ואב הבחורה היה מפחד שמא תחזור האשה עם בעל' והבטחתי לו שזה א"א כי היא אסורה לו לדעת כל הפוסקים קמאי ובתראי גם היה מפחד אולי תתבע האשה הנז' כתובה וגם מזה הבטחתי להם לפי שמן הדין אין לה כתוב' כלל וקרעתי אני הכתובה כי היתה בידי שמסרה רבי יצחק גאטיניו ועם זה נגמר הזווג בפני אחר קצת ימים בא אלי ה"ר יצחק הנז' ושאל ממני שטר הכתובה והשבתי לו מה לך ולכתובה כי אשה זאת אין לה כתובה מן הדין ובפר' שכל כליה ומלבושיה הכל בידה תלך לשלום וילך בפני' זועפים וכנראה אין העולם חסר מזחיחי הלב וחזר לביתי רבי יצחק הנז' ואמר שאתן לו הכתובה כי חכם אחד מן העיר אמר לו שאני חייב לשלמה אם קרעתיה והאמת כי לפי שעה לא האמנתי כי אמרתי אולי בדה מלבן עד שיו' אחד בא רבי יצחק הנז' בבית הכנסת ק"ק קטלאן ישן והביא האשה הנזכרת לפני חכמים מרביצי תורה שבשאלוניקי ותבע מצד האשה שנעשה שיתן לה גט הבעל השני וגם שיתן לה כתובה ואני השבתי לו כתובה אין לה גט כל זמן שתרצה תקחנו והודו לדברי כלם רק החכם השל' כמהר"ר יצחק אדרבי נר"ו גמגם בנדוניא ואמרתי לו בפירוש כתב הרשב"א שאפי' נדוניא אין לה אחר זה נאמר לי כי אחד מן החכמים כתב פסק שיש לה כתובה ונדוניא גם שאיני מאמין כי לא ראיתיו עד הנה לפי שאיני יכול לשער במה נופל הטעות ממני או משכנגדי וראיתי לסדר שורה אחת או שתים להורות כי הדין ברור בפוסקים ובפרט בספר הטור א"ה אשר מימיו נאמנים כלנו שותים גדולים וקטנים מזון לרעבים ומשקה לצמאים אבן העזר סי' י"ז וז"ל בא בעלה אחר שנשאת לא שנא נשא' ע"פ עד א' או ע"פ ב"ע תצא מזה ומזה וצריכ' גט מזה ומזה ואין לה כתוב' משניה' עד ואין חייב ליתן הבלאו' מנכסי צ"ב שלה גם תשובה בשם הרשב"א הביאה ב"י בסי' הנז' וז"ל ובזו אף נדונייא מפסדת והנה אמת נכון הדבר כי אין הרשב"א חולק על נדוניא שהיא בעין רק הכונה לפרש שאע"פ שבשאר נשים שאנו אומרים אין לה כתובה וכן מנה מאתים ותוספת אך נכסי צאן ברזל הקיימים אף אם נאבדו לגמרי חייב הבעל לשלם ואשה זו אם נאבדו או פחתו אין לבעל ליתן לה פחת ולא אם נפסדו לגמרי וכן מבואר סברא זו בנ"י בפרק מי שהלך בעלה יעו"ש כי אין כונתי להעתיק דבריו כי הספר נמצא ביד כל אדם ובזה אין חולק ושמא תאמר שמא זה באשת איש שנשאת ובא בעלה אבל ביבמה שאין איסורה כל כך חמור שמא לא החמירו כל כך גם זה ברור בסי' קנ"ט וז"ל ביבמה ואם נשאת לזר בין בשוגג בין במזיד בין יש לה בנים ובין אין לה בנים תצא כו' עד כו' י"ג דרכים בה וירד הרב להביא מחלוקת בבן אם יהיה ממזר ובענין זה אין פוצה פה כי הכל מודים אין חולק ועתה מה יאמר ומה ידבר החולק כי ידוע לכל העולם כי אין ביד זה האיש משל זאת האשה אפי' שוה פרוטה בעין כי כל בלאותיה הניח זה העני כשבא מאישקופיא בידה כי לעולם חשב תהיה מותרת לו אחר חליצה וזה ידוע ומפורסים והגע עצמך היו בידו אין אנו יודעים ולא רואים מה בידו והוא היה אומר אין בידי כלום כי נפסד או נאבד מה יוסיף ומה יתן שטר כתובה כדי לגבות הבלאות היה צריך שנר' דבר מה ושתביא ראיה כי היא הכניסה הדבר ההוא ואם לא תביא ראיה אפי' שהיא תאמר שהדבר ההוא שלה והוא מכחיש הוא נאמן שהרי אינו כתוב בכתובה הכניסה לו דבר פלוני מסויים א"כ מה הפסידה בהעדר הכתובה וזה ברור יותר מביעתא בכותחא ובעיני יגיעת בשר להאריך בזה ועוד אני אומר שכפי האמת אחר שמרגלא בפום מורי הוראות להחזיק המוחזק במה שבידו כשיאמר קים לי כפלוני אפילו היו הבלאות קיימים לא היה בידינו כח להוציא מידו שהרי רש"י מאור הגולה הכי סבירא ליה שפירוש אין לה בלאות פירוש אפילו הקיימים ואפילו שכתב מהררי"ק שבמקום שכל חכמי ישראל חולקים אין לומר קי"ל כפלוני וכאן כתבו שלא הודו לרש"י בזה מ"מ יש הפרש בין יחיד ליחיד כ"ש שאין פירש"י יחיד בדין זה שהרי אחרים מסכימים לדעתו הנה בספר רב אלפס החדש וז"ל ודין אינה גובה לא מראשון ולא משני נכסי צ"ב שהכניסה לו ואפי' הבלאות שהן בעין אינה נוטלת ואם נטלה מראשון או משני אפי' אחד מכל אלו הדברים תחזור ע"כ וכבר כתבתי שאין חלוק בין אשה שנשאת ליבמה שנשאת ואני לא חשבתי יחלוק אדם בזה וגם כי אחר העיון היה נראה לו כן לא היה לו לגלות חסרונו לעם הארץ והיה לשאול דעתי מה היא ומנין לי סוף דבר כי ה' יכפר בעד' ועל דבר הזרע באתי להשיב שואלי דבר מיראי תורה אני כאשר ה' יודע אם לא שעגמה נפשי לאיש הזה שכפי מה שראיתי והכרתי בו הוא גר צדק ואדם טוב ואירע לו מקרה באנסו כי לא עשה דבר אלא ע"פ עצת חכמים וב"ד וראוי לחפש בזכותו וזה החלי בס"ד הרמב"ם כתב פט"ו מה' אב וז"ל ג' ממזרים הם ממזר ודאי ממזר ספק ממזר מד"ס כו' עד וממזר מדברי סופרים כגון האשה ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים ובא בעלה עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מד"ס: הרי אנו רואים ששלשה מדריגות הם ובפ' ההוא כתב וז"ל דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל שנ' לא יבא ממזר בקהל ה' ודאי ממזר אסור לבא בקהל ולא ספק אבל חכמים מעלה עשו ביוחסים ואסרו גם הספקות לבא בקהל ע"כ ומצינו שאפילו ספק הבא אפי' מספק א"א דהיינו מקודשת או מספק מגורשת מדין תורה היה מותר לבא ולא דמי לשאר ספק איסור תורה כמו ספק חלב או ספק ערלה וכיוצא בזה שספקן הוי איסור מן התורה וכמו שכתב פעם אחרת אבל ספק ממזר לא הוי הכי אלא הוי גזירת הכתוב שמי שלא יהי' ממזר ודאי שיהיה מותר לבא בקהל: אחרי הודיע ה' לי את כל זה משכנתי את עצמי להתיר בן זה האיש היתר גמור ואין לגמגם בו שמותר לישא ישראלית ולבא בקהל כשאר בני ישראל ואין משגיחין אותו כמו שאבאר בסיעתא דשמיא הרי"בה א"ה סי' קנ"ט כתב שיבמה שנשאת לזר דינה כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה שתצא מזה ומזה וכל י"ב דרכים בה וי"א אע"פ שדינה שתצא אין הולד ממזר וכ"כ הרמב"ם כו' עד תצא והולד כשר וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ע"כ. הרי כפי דברי הטור הרא"ש אביו מסכים להתיר אע"פי שמהררי"ק כתב שט"ס והגיה הספר והכריח שדעת הרא"ש כדעת האוסרים האמת נר' דוחק גדול למחוק הספרים במקום שיש גאוני עולם דעתם כן להתיר כמו שכתבתי מוטב היה לנו לומר שהרי"בה ידע במילי' דאבוה וראה מה שהוא לא ראה ואולי חזר בו אך אמנם יהיה מה שיהיה רואה אני דאית לן כמה אשלי רברבי דס"ל שהולד כשר הסמ"ג כתב במצות לא תעשה פ' א' וז"ל שלא תנשא היבמה לאיש זר כו' עד וז"ל הירושלמי יבמה שנשאת בלא חליצה ר' ירמיה אומר זה חולץ וזה מקיים ר' יאודה בן פזי בשם ר' יוחנן אמר תצא רבי אסי אומר בשם רבי אילא תצא ר' אחא שאל לרבי פנחס איך רבי סבר אמר ליה כרבי ירמיה חזור בך ואם לא כן אנא אכתוב עליך זקן ממרא אמר רבי זירא מתניתין מסייע ליה לר"י תצא מזה ומזה וי"ג דברים בה דברי רבי מאיר שאמר בשם רבי עקיבא רבו אבל חכמים אמרו אין ממזר מיבמה החולצת ע"כ א"כ זכינו לדין אחר שמסקנת הירושלמי שהולד כשר וכתב רי"ו נתיב כ"ה חלק ג' שרי"ף ור"ח כתבו שהולד כשר ואינו אפי' ספק אמת שכתב שהרמ"ה ז"ל דעתו שהוא ספק ממזר וכן אני אומר שיש אחרים סוברים כהרמ"ה ומהם ר"י בעל התוס' וכמו שכתב ב"י עוד רי"ו ז"ל דעת בעל הלכות גדולות דאם יש לה ליבמה בנים משני לא תצא אלא שכתב וז"ל וכתב הרי"ף כי דברי בה"ג אין לסמוך עליהן ואפי' יש לה בנים תצא וכן הסכימו רוב הפוסקים ע"כ ובהגהה מימון פ"ב כתב וז"ל ורא"בן רואה דברי הגאון מכמה דוכתי התלמוד חייש ללעז הבנים כו' עד והיאך דתלמודא דידן איכא למימר דבאין לו בנים איירי וכ"כ ראבי"ה ע"כ מה שראיתי לכתוב ועתה רואה אני כי יכולים אנו לסמוך על המכשירים בלי שום ערעור כיון שאפי' המחמירים אינם אוסרים אלא מדרבנן משום דמחלפה באשה שהלך בעלה כו' אע"פי שאפשר שיש מהם סוברים אפי' דיש בו איסור מ"מ אחר שהירוש' מתיר ומכשיר הבן ובתלמוד שלנו יכרלים אנו להסכים עם הירושלמי וכפי דעת בעל הלכות גדולות פשיט' דהולד כשר שאפילו האשה כתב שלא תצא נמצא הירוש' בה"ג ור"ח הרי"ף הרמב"ם רא"בן רבי"ה סמ"ג הרב המגיד משנה לא הביא חולק א"כ כדאים אלו לסמוך עליהם אפי בדבר חמור יותר מזה אפי' לכתחלה כ"ש בענין הזה שכתבנו שאין איסור זה כאשר איסורי תורה שספקן חמור כשל תורה שאסור קל ספקו קל כמו שכתבתי ולא עוד אלא שהמחמירים רובם או כולם אינם אוסרים אלא מדרבנן ורבו כמו רבו קמאי ובתראי המתירים א"כ נר' ודאי שיכולים אנו לעשות מעשה ולהכשיר צור ישראל יצילנו מכל שגיא' גדולה וקטנה ולגמר הענין ראיתי לכתוב מה שנמצא בידי כתב א' שלוחה מהח' המופלא כמהר"ר דוד בן הרב הגדול החסיד כמה"רר יודה נקרא מיסיר ליאין ז"ל על מחלוקת גדול שעבר זה כמה שנים בזמן הרב הגדול כמה"רר יעקב בן חביב ז"ל שחכמי ספרד אסרו שהיבמה הזקוק' למשומד לשוק והוא הרב הנז' היה מתיר כי היה סומך על מנהג מקומו וחזר והודה לחכמי ספרד נ"ע וכתב אליהם כתב ובתוכה אלה הדברים ומהמאמר שהוא הרבות ממזרים בישראל א"א שיצא מפיכם אלא מאיזה נעדר החכמה וכי הלכה רווחת בישראל שאין ממזר מיבמה והביא ראיה מסמ"ג כמו שכתבתי שמח לבי:
1