שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר י״דResponsa Maharashdam, Even HaEzer 14
א׳שאלה ראובן תושב קוואלה הרשה את שמעון אשר בקושטאנטינה ששדך את בתו עם לוי תושב קושטאנטינה והמורשה מכח הרשאתו עשה השדוכין הנז' עם לוי הנזכר וכתב בספר ונחת' אחר כמה ימים בהגיע תור זמן הנשואין בא לוי לקוואלה לעשות הנשואין ובבואו נתן מתנות לארוסתו עתה יורנו מורה צדק הדין דין אמת לאמתה של תורה אי איכא למיחש למתנות שנתן החתן הנז' לארוסתו מאחר שבקושטאנטינה מקדשי והדר מסבלי ולוי וכל משפחת בית אביו ואמו הם תושבי קושטאנטינה ואימא דלא שביק איניש מנהג מקומו לעשות כמנהג מקום אחר ואפילו שהמתנות נתנו בקוואלה דמסבלי והדר מקדשי נימא דאיכא למיחש מאחר שכל בני משפחתו הם תושבי קושטאנטינה וכפי מה שנר' מלשון התנאים נראה שדעת לוי היה לחזור לקושטאנטינה וז"ל שטר התנאים ראשונה נתחייב כו' עד ועוד שתי שני' רצופות נמני' מהיום שיכנסו לחופה בע"ה מזונות ובית דירה ובתשלום הב' שנים אם ירצה כבוד רבי אברהם הנז' המשדך הנזכר לצאת מהעיר הנז' ולעקור דירתו משם שלא יעכבנו כו' עכ"ל נר' שכונה המשד' הנז' היתה בשעת השדוכין לחזור לקושטאנטינה מאחר שהתנה שלא יעכבוהו ובפרט שהוא אומר עת' שכונתו היתה לחזור תיכף לקושטאנטינה על כל אלה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות במועצות ודעת למען דעת כל עמי הארץ אם יש חשש קדושין במתנות שנתן לוי הנז' לארוסתו כפי חומרי המקום שיצא משם ושכרו הרבה מאד להרים מכשול מדרך עם ה' אלה ואיש על מקומו יבא בשלום:
1
ב׳תשובה
2
ג׳ה' אלהים יודע והוא עד כילא גבה לבי ולא רמה מחשבתי לעמוד במקום גדולים כי ירא אני שמא ירוצו גלגלתי ולכן מהנרא' לע"ד שבענין ונ"ד לא היה צריך לי ולבני גילי רק להשי' שואלי אלכה לי אל הגדולים מי לנו גדול בזמננו כהרב הגדול הגאון בדורו כמהר"ר אליה מזרחי זללה"ה ותשובתו הרמתה הלא היא כתובה נמצאה ביחידי סגולה גלה לנו והורה כי הראוי הוא להל' בתר אתר' דמשדך ואם שם במקומו חוששין לסבלונות ראוי לחוש אע"ג שהמשודכת ממקום שאין חוששין וזה היה מספיק שאפי' הוא היה מיקל ואני וכיוצא בי מחמירים היה לנו לבטל דעתנו מפני דעתו עאכ"ו בהיותו הוא מחמיר ודעתי הקלושה חלושה ואנוסה מסכמת כי על דבריו אין להוסיף ומהם אין לגרוע כי מי הוא אשר יבא בזמננו אחרי המלך האדיר את אשר כב' עשהו ונשמע פתגם המלך בכל עיר קושטאנטינה עיר גדולה לאלי"ם קיימו גם קבלו עליהם דברי הרב להחזיק בסבלונות כאלו הם קדושין אי מטעם המאור הגדול רש"י ז"ל שהסבלונות הם הם הקדושין ואי מטעם ר"ח וכל הנמשכים אחריו כי רבו לומר שהסבלונות הם הוראה שכבר קדש סוף דבר נתפשט מנהג זה במדינה הנז' עד שקול זה נתפרסם בכל העולם ואף על פי שבשאר המקומות לא חששו וכמו שנר' מתשובות הרשב"א ז"ל לא אחוש לכותבם כי הנה הנה כתובות בעט ברזל ועופרת גם ה"ה כמהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל כתב וז"ל אך אמנם אשר שמעתי בימי נעורי כי רבותי ז"ל נמנו וגמרו אחר העיון בשמעתא דסבלונות שאין לחוש להם כלל ונשמע פתגם מלכי רבנן בכל מלכות קאשטיליי"א לקיים גזרתם ע"כ מ"מ לא יפלא זה לחכמים היודעי' כי בזה ובכיוצא בו נאמר נהרא נהרא ופשטיה וכדתני' פרק רבי אליעזר דמילה ת"ר במקומו של ר' אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל בשבת וגרסי' תו התם אמר רבי יצחק עיר אחת היתה בא"י שהיו עושים כר"א והיו מתים בזמנן ולא עוד אלא שפעם אחד גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל ועל אותה העיר לא גזרה:
3
ד׳נמצינו למדין שאפי' באיסור מלאכה המחייבת סקילה כפי סברת ר"ע העיד מקומו של ר' אליעזר אשר נהגו כסברת רבם לא די שלא נענשו אלא שגם קבלו שכר על מעשיהם בכונת' לשמי' על כן אני אומר כי ראיתי לכתוב שורותי' על הנדון הזה אשר כפי האמת לא היה צריך מן הטעם הנז' פן יחשדני שומע והייתי בעיניו כמתעתע אתמול כתבתי להתיר אשה שנשתלחו אליה סבלונות והנה באתי עתה לקיים דברי הרב כמהר"ר אליה מזרחי ז"ל המחמיר ומורה להצריכה גט אפילו היה ממקום שאין חוששין לסבלו' כיון שהמשדך הוא ממקו' שנהגו לחו' לסבלונו' לכן באתי להגיד כי אלו ואלו דברי אלהים חיי' והדברי' אשר הגיעוני שם להתיר הם הם המחייבים כאן בנ"ד להחמיר וזה כי מעשה שהיה כך היה שראובן נשתדך עם לאה בת יעקב פה העיר שאלוניקי נעשו השדוכין ואחר ימים הלך הבחור לסופיאה אשר שם היתה עומדת הבחורה ואחי הבחורה שנים מהם נשואים פה שאלוניקו גם אביהם היה מק"ק מאיור פורע מס שם אלא שעמד בסופיאה מצד שהיה מסתתר שם אך אמנם בשם הק"ק הנז' יקרא גם הבחור אביו ואמו תושבי העיר שאלוניקי מק"ק שלום יע"א ובעיר הנז' נתגדל ושם בסופיאה ק"ק ספרדים נפרדו' מהרי מאני אוטיש ומאשכנזים ומאונגרוש ועל זה פסקתי כי הסבלונו' אפי' שהרומאניטיש והשאר עמהם יחושו להם מ"מ כיון שהספרדים קהל בפני עצמו והם לא חשו פעמים אחרו' אין לחוש שקהל אחד כעיר אחת בפני עצמה דמי כמו שהוכיח במהר"ר דכ"ץ זצ"ל בתשובותיו ואפי' שהיו הספרדים בס' היה ראוי להקל אחר שחזקת הספרדים שלא לחוש וכמ"ש מהר"ר יעקב בן חביב ז"ל כנז"ל עוד טעם ב' כי מאחר שהשדוכין נעשו בשאלוניקי יש לנו לומר שהסבלונות נשתלחו על דעת מקום ששם נשלמו השדוכין וכתבתי ראיה לזה מתשו' ריב"ש ז"ל אחד שאירס אשה כפי נימוס הנוצרים וז"ל וכ"ש בנדון שלך שכבר התחלתם בשדוכין כמנהג הנוצרים אם באונ' אם ברצון שיש לומר שלפי מנהג הנוצרים ולדעת אותם שדוכין הוא שולח דומה למה ששנינו במקדש בפחות בשוה פרוטה שאעפ"י ששלח סבלונות אין חוששין להם שע"ד הקדושין הפסולים הוא שול' עכ"ל עוד נסתייעתי במעשה הזה שלכ"ע הסבלונות לא נתנו למשודכת על ידי עדים ולדעת רש"י ז"ל כפי הפירוש של הרשב"א והר"ן ז"ל גם מהררי"ק ז"ל צריכים עדים בשעת נתינה ואעפ"י שיש חולקים אמרתי שלענין חוששת סבלונות כדאים אלו הנז' וכל א' מהם לסמוך עליהם בפירוש על רש"י וגם כמהר"ר יעקב בן חביב ז"ל כתב כן בפשיטות על כל אלה הטענות שמח לבי להתיר בלי פקפוק וכאן הן הטענות המחייבות שאשה זו צריכה גט על כל פנים האחד דמעשה הנזכר נעשו השדוכין בשאלוניקי מקום שאין חוששין כלל לסבלונות ובנ"ד שבו אנו עומדים עליו נעשו השדוכין בקושטאנטינה מקום שנתפרסם לכל העולם ששם מחזיקים לאשה המשודכת ומקבלת סבלונות למקודשת גמורה עד שדומה זה למ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף קפ"ט וז"ל וכ"ש שהדבר מפורסם ביניהם שכל נתינת טבעת ממשדך למשודכת אינו אלא לקדושין משמע בפי' היכא שהדבר מפורסם ביניהם אע"פ שכשנתן לה לא אמר כלום הוו קדושין אף כאן אני אומר שכיון שנתפרסם הדבר כ"כ דהשולח סבלונות בקוסטאנטינה כיון שקבלתם המשודכת הרי נשארה בחזקה מקודשת הרי הוא כאלו קדשה גם בנ"ד אע"ג שהמשודכת ממקום שאינם חוששין כיון שנעשו השדוכין במקום שמחזיקים המקבלת סבלונות למקודשת א"ל אדעתא דמקום דשדוכין שלח והיא אדעתא דהכי קבלה עוד הטעם השני שודאי נראה בעיני לילך בתר אתרא דידיה לא בתר אתר' דידה ואעפ"י שאין דעתי דעת מכרעת אני אומר לפי הנר' לע"ד כי אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי יקח איש אשה כתיב ואעפ"י שאינה נקנית בעל כרחה מ"מ תלה הכתוב הקדושין באיש מאי איכא דדלמא היא אי הוה ידעה לא הוה מקבלה אנן סהדי דאיתתא בכל דהוא ניחא לה וא"כ הדעת נותנת שהיתה מקבלת דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא גם מפשטא דגמ' הכי משמע דקאמר בגמרא על ההיא מתני' דהמקדש שתי נשים בשוה פרוטה כו' אמרי' בגמ' וצריכא דאי אשמועינן שוה פרוטה איידי דקא נפיק ממונא מיניה טפי אבל פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא מסדר סבלונות אדעתא דקדושין קא מסדר כו' עד הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום אימא כי קא מסדר סבלונות כו' הרי משמע מפשטא דגמ' כי הכל תלוי בשול' הסבלונות דאי לא תימא הכי ה"ל למימר סתם אימא סבלונות אדעתא דקדושין הם והוה משמע בין לאיש ובין לאשה מדלא קאמר הכי משמע שהדבר תלוי באמדן דעתי עוד נ"ל ראי' גמורה אשר עליה נרא' בעיני אין להשיב שכתב המרדכי בש' מהר"ם וז"ל ואע"ג דמסיק דלא חיישינן לסבלונות אלא היכא דרובא מקדשי והדר מסבלי מי יכניס עצמו לאותו ספק לידע מנהג המקום שהוא יצא משם ע"כ וכת' מהררי"ק ז"ל שרש קע"א על זה הלשון וז"ל ועוד לכשתמצא לומר תמצא דההוא עובדא שעליה פסק רבינו מאיר היה באד' נכרי שבא מארץ אחרת ונותן הסבלונות מדקאמר מי יכני' ראשו לידע המנהג שהוא יצא משם משמע שיצא מארצו ובא לכאן ע"כ משמע בפי' שאפי' שהוא עומד במקומה יש לילך בתר מקומו והדברים ק"ו השתא התם דלא בריר לן מקומו אפי' הכי חיישינן הכא בנ"ד שהדבר ברו' ומפורס' שהמשדך הוא מקושטאנטינה והשדוכין נעשו שם עאכ"ו שיש לנו לומר דאיתתא דא מוחזקת למקודשת להאי גברא דכיון שהוא ממקום מפורסם לכל העולם שחוששין לסבלונות א"כ הוא ודאי אדעתא דקדושין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שלחם והיא שקבלתם אדעתא דמשלח קבלתם והוי כאומר לאשה הרי את מקודשת אלי ואפי' אמר' היא אחר כך שלא הבינה ולא ידעה דלשון קדושין הוא לא מהימנה הכא נמי אפי' אמרה לא ידעתי שהמקבלת סבלונות מן המשד' הי' בחזקת מקודשת ואלו ידעתי לא קבלתי אינה נאמנת דאנן סהדי דידעה וקבלתה כיון שהדבר מפורסם כנז' וכ"נ בפי' מדברי מהרר"יק ז"ל שכתב בשרש קע"ב ד' ר"ב וז"ל ואדרבא זהו ראיה גדולה כו' עד דודאי לעיל גבי הסבלונות משום כך כתב מקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוס' כו' ולא שנהגו מקצת אנשי המקום דהתם ר"ל שכל המקום נהגו כן דהיינו שהגליל ומשום כך חוששין וצריכה גט ואעפ"י שאנשי העיר אשר שם עומדת האשה מסבלי ברישא מ"מ מאחר שאין העדים יודעים מאיזה מקום הוא המקדש רק שראו הסבלונות שהובלו יש לחוש שמא הוא מרובה דעלמא דהיינו אנשי הגליל ההוא ששולחין אחר הקדושין ואינו מאנשי העיר שמסבלי והדר מקדשי עד כאן. וכ"כ אח"כ בפי' וז"ל ונוכל לדעת מאיזה מקום הוא ולפי מנהג מקומו יש לנו לעשות הרי הדבר ברור מכמה מקומות שיש לנו לילך בענין זה לפי מנהג מקומו אפי' שמקומה מקום דמסבלי והדר מקדשי דהתם לא חיישי' לסבלונות אי הוה ג"כ הוא ממקומה וא"כ ש"מ דבנ"ד אשה זו לית בר נגר דיפרקינה ממשודך זה אם לא שירצה להתירה בגט וא"ת הרי הרב כמהר"ר אליה מזרחי זללה"ה כת' וז"ל דהוכחת הסבלונות אם על קדו' עצמן ואם על קדי' קודמין אינו אלא מפני שאנו אומדין דעת המשלח כו' עד אין אנו הולכים אלא לפי מנהג אנשי מקום האיש משום דאמדנא דדעתא הוא שאין אדם מניח מנהג מקומו לנהוג כמנהג מקום אחר כל זמן שהוא עומד במקומו משמע לכאו' דדוקא כשהוא עומד במקומו הוא דאזלי' בתר מנהג מקומו הא אם כשנותן הסבלונות הוא במקום האשה אשר שם אין חוששין דהוא נמי אדעתא דאתרא דידה קא יהיב אבל זה א"א לו' שהרי דברי מהר"ם ז"ל הם להפך מזה ממש שהיה עומד במקום האש' שלא היו חוששין ואפי"ה כיון שהוא המשד' לא היינו יודעים מנהג מקומו אפי' על הספק פס' מהר"ם ז"ל דחיישינן לסבלונות וכ"ש וק"ו כאשר מקומו ידוע כדפי' אלא שנר' ודאי שכונת הר' באומרו כל זמן שהוא עומד במקומו אין הכונה לומר שיהיה עומד ממש בשעת נתינת הסבלונות למשודכת במקומו אלא שדעתו לעמוד ולא לעקו' דירתו מכל וכל ממקומו להא קרי עומד במקומו כיוצא בזה אמרי' לענין מנהגות שכשדעתו לחזור למקומו נוהג מן הדין כאנשי מקומו אלא שאין לשנות מפני המחלוק' וכמו שביאר הר"ן ז"ל פ' מקו' שנהגו ומלבד שזה מוכרח מהטע' שכתב' דודאי לא פליג רא"ם ז"ל אמהר"ם ז"ל והמהרי"ק ז"ל ג"כ נר' כן מדברי הר' בעצמו שכ' וז"ל ומסתמא כשאדם דר במקומו אינו מניח מנהג מקומו לתפוס מנהג אנשי מקו' אשתו משמע דאמקום דידה קפיד לא מקום עמידתו. עוד הטעם הג' אשר נסתייעתי להתר והוא שלא היו עדים כשרי' בשעת נתינ' סבלונות למשודכת הכא בנ"ד כפי מה שאומר הבחור היו שם בשעת נתינה עדי' כשרי' וא"כ א"ל דסבלו' הללו הוו קדו' גם לפירש"י ז"ל כלל הדברי' כי נלע"ד האשה זו אסורה בכבלי ברזל ומותרת למשדך זה שקבלה הסבלו' ממנו מן הג' טעמי' א' שהשדוכין נעשו בקסטאנטינא יע"א מקו' אשר נתפרס' בכל העול' שמחזיקי' הסבלונות לקדו' ואי"ל דאדעתא דאתרא דנעשו בו השידוכין שדר הסבלונות וכן המשודכת אדעתא דהכי קבלתן ב' שאפילו שהיו השידו' במקו' האשה היה לנו להחמיר מן הטע' שאין אדם מני' מנהג אנשי מקומו לתפוס מנהג מקום אשתו ובתר אתרא דידיה אית לן למיזל כמו שהוכחנו. ג' שנצטרף בנדון זה הנתינה בפניעדים ועאכ"ו בהצטרף הטעמי' כלם דודאי לע"ד לא ימצא בעל נפש יהיה גס לבו בהוראה להקל על ענין זה אלא להחמיר ודאי מדינא דסבלונות כך נלע"ד ברור המ' ונאנ' הצעיר:
4