שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קנ״גResponsa Maharashdam, Even HaEzer 153
א׳שאלה ראובן היה נשוי עם לאה בת שמעון ויהי כאשר החל הנגף בעם הסכימו ראובן ולאה אשתו לצאת מן העיר אל הכפרים וטרם צאתם מן העיר נטלו ראובן ואשתו כל הנכסים והמטלטלי' הנמצאים אתם בבית ושמו אותם בתוך ארגז א' והפקידו אות' ביד שמעון אבי לאה ויקר מקרה בין כך שנפטר לאה לבית עולמה ונשאר ממנה לראובן זרע של קיימא באופן שיירש את אשתו ולאחר הימים נעדר גם הזרע ההוא ויהי כאשר בא ראובן לקבל נכסיו מיד שמעון כי כבר זכה באותם הנכסים קמה וגם נצבה אשת שמעון ומאנה שלא לתת הנכסים לראובן באומרה כי זה כמו שנתים ימים קודם פטירת לאה נחלת בתה לאה והוציאה היא משלה בתרופותיה סך מעות ולכן תובעת שיפרע לה אותם המעו' ואחרי כן תתן לו נכסיו וראובן טוען ואומר כי לא היו דברים מעולם אלא הוא בעצמו הוציא כל הצורך בתרופות אשתו והראיה כי זה שנתים ימים עברו ולא תבעה ממנו דבר עד היום הזה שמחמת שראתה שמתה בתה וגם הזרע שנשאר ממנה באה בעלילות דברים ועוד טוענת אשת שמעון כי מלבד מה שהוציאה בתרופות בתה גם היא הפקיד' ביד חתנה בחיי בתה סך מעות מבלי ידיעת בעלה ועתה מחזקת בהם בשביל מעותי' ילמדנו רבנו הדין עם מי:
1
ב׳תשובה
2
ג׳בענין מה שטוענת אשת שמעון שהפקידה מעות ביד חתנ' ראובן בחיי בתה ועל כן מחזקת בנכסי' הנז' אין ספק שהיא נאמנת כיון שהיא מוחזקת ותפוש' בנכסים וזו אינה צריכה לפנים האמנ' במה שטוענת שהוציא' משלה בתרופות בתה בזה צריך עיון ועיק' דין זה יוצא ממה ששנינו פרק בתרא דכתובות מי שהלך בעלה למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומר אבד מעותיו ונפסקה הלכ' כותיה וכ"כ הרי"בה טור א"ה סימן ע' עמד אחר ופרנס את אשתו מדעתו אין הבעל חייב לשל' כיון שלא צוה לו לפרנסה אבל אם לותה בעדים חייב לשלם לזה שלותה ממנו ע"כ ואיכא פלוגתא אי בעי פסיקת ב"ד קודם או לא ולא אאריך בזה אלא שנר' מכאן שאין בדין שתתבע אם האשה לחתנה מה שהוציא בחוליה כיון שהיה הבעל בעיר שהרי אפי' שהלך למדינת הים אמרינן שאם עמד ופירנס מעצמו אבד מעותיו כיון שהוא לא צוה כ"ש כאשר היה הבעל בעיר וכמו שכתבו רבני צרפת בתשו' הביאה ב"י לותה בפניו כגון שהיה עמה בכעס וגירשה מביתו ועמדה ולותה בפני בעל' הואיל ולא זמנתו לדין הניח מעותיו על קרן הצבי ע"כ הא קמן שאפי' שהיה עמה בכעס וגירש' מביתו כיון שהיה לה להזמינו כיון שהיה בעיר ולא הזמינו אבד מעותיו ואפילו לות' כ"ש אם מעצמו עשה כן ולא מתור' הלוא' שהניח מעותיו על קרן הצבי אבל נר' שהרמב"ם ז"ל אין דעתו אלא להפך מזה שכתב כל היכא שבעל חייב לזון את אשתו אם לותה ואכלה חייב לשלם הלכך אע"פי שהוא כאן ולא זמנתו לדין לא הפסידה מזונותיה אמ"פי שעמד והכריז שלא ילוה אדם את אשתו ועכ"ז נר' דבנ"ד אפילו לדעת הרמב"ן הפסידה אם לאה דע"כ לא קאמר הרמב"ן אלא לותה הא אם פרנסה אחר מעצמו הפסיד דאלת"ה לשמועינן רבותא אפי' בלא לותה כ"ש שיש לומר כן כדי שלא להרחיק כל כך הסברות אבל ראיתי תשובת הרשב"א שכתב על אשה שהניחה בעלה והלך חוץ לעיר וחלת' והלכה לבית אביה ולותה למזונותיה ולרפואת' הדין עמה כו' וחייב הבעל לשלם מה שלותה ואפי' לחנן ואפי' לאחר שבא בעלה אם עדיין חול' ואינו זנה ומפרנסה כו' עד ומה שטען שהוא לא שלחה מביתו אינה טענה שהרי הוצרכה לצאת אצל אביה שמשתדל ברפואתה מכאן נר' שיש לתביעת האשה הזאת אלא שעדיין לא נתקררה דעתי לפי שנראה דוקא לותה לא פרנסה סתם אלא שראיתי שכתב הר"ן בפרק אין בין המודר בשם הרשב"א דהא דאמרינן עמד אחר ופרנס את אשתו אבד מעותיו דוקא שמפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דבכה"ג ה"ל כפורע חובו של חבירו שהוא פטור אבל פרנסה גובה לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס אלא בתורת הלואה וה"ל כלותה ואכלה הרי למדנו שלדעתו פרנס' סתם ה"ל כלותה ואע"פ שהר"ן דחה ראייתו עכ"ז אפי' דלמעשה הדין אמת כהרשב"א גם כי הגאוני' חולקים עליו כפי דברי המ"מ מ"מ כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו כיון שהאשה הזאת התובעת מוחזקת וכן נמצ' בהגהו' מרדכי מעש' בא' שפרנס את בתו לבסוף תבע מחתנו מה שהוצי' עליה והיה החתן מסיק זוזי בחמיו וטען חמיו אני פרנסתיה ממה שהייתי חייב מדר' נתן שמוציאים מזה ונותני' לזה והשיב רבנו שמחה שהדין עם חמיו דאע"ג שאם לא היה חמיו חיייב לו היה פטור השתא דחייב לו טענתו טענה ע"כ א"כ בנ"ד אית לן למימר הכי ואע"ג דאכתי יש לחלק מ"מ נר' בעיני שהדין הוא כן שחייב חתנה לפרוע כל מה שתשבע האשה שהוצרכה להוציא בתרופות בתה ועוד תשבע שמה שהוציאה היה בתורת הלואה וכל זה כשתובעת שיעור שאינו יוצא חוץ מן הדעת אבל אם תובעת דבר ושיעור חוץ מן השורה לאו כל כמיניה ואינה נאמנת אפי' בשבועה:
3