שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קע״בResponsa Maharashdam, Even HaEzer 172
א׳שאלה אשה אחת קבלה קדושין לפני עשרה ישראלים וברכו ברכת אירוסין והיתה כל הימים בחזקת מקודשת וירבו הימים נפלה קטטה בין הארוס והארוסה ויבוקש הדבר וימצא כי העשרה שהיו באותו מעמד כשנתקדשה קצתם היו אבות ובנים וקצתם אחי המקדש וקצתם אחי המקודשת באופן שהיה בכללם אחד שהיה אח לאם אמה של המקודשת אשר לדעת קצת מהפוסקים הוא פסול מדדבנן ובהצטרפו' עם אחד מהתשעה הנותרים נמצאו במעמד אחד כשר מדאורייתא וא' פסול מדרבנן. אמנם בשעת הקדושין היו שנים מהם פסולים מדאורייתא שנתייחדו מעצמם להיות עדי הקדושין כו' יורנו מורנו אם האשה הזאת מותרת להנשא בלא גט ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳לא נתברר בשאלה אם אלו העדים הפסולים באו לב"ד להעיד הם לבדם ועשו להם הב"ד חקירה למה באו כשהלכו לקדושין אם הם הלכו לראות לבד או הלכו להעיד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' חמישי מהלכות עדות והביא לשונו גם הריב"ה ח"מ סי' ל"ו דאי לא אתו לב"ד אע"פ שהיו פסולים השנים שנזדמנו מעצמם לא מפני זה לא תתקיים העדו' בשאר ואפי' באו לב"ד כיון שלא זמנם המקדש אלא שהם נזדמנו מעצמן ליכא למיחש להזמנתם. וכמ"ש הריב"ה בסי' הנז' ואם הזמין התובע עדים ועמדו שם עדים קרובים או פסולים אפי' אם כיונו להעיד לא נתבטל עדות של כשרים דכיון שהזמין עדיו והוציא את האחרים מכלל העדות לאו כל כמינייהו לבטל העדות וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה לאחרים כל מי שיודע לו עדות יבא ויעיד והעידו קרובין או פסולי' לא נתבטל עדות הכשרים שלא היה כוונתו אלא בראוי להעיד עד כאן הרי שאין הדבר תלוי בהזמנת העדים עצמ' אלא כשיזמינם התובע ויבואו לב"ד להעיד גם כפי דעת רש"י ור"י וסמ"ג זכר כלם לברכה אפילו באו העדים הכשרים והפסולים להעיד לא נתבטל עדות הכשרים אלא כשהעידו הפסולים בתוך כדי דבור מהכשרים אבל בלאו הכי תתקיים עדות הכשרים אע"פ שאינו כן דעת הרמב"ם ולא דעת התוס' כמו שכתבו הגהות הרמב"ם ע"ש מ"מ פשיטא שיש להחמיר שלא לעשות מעשה נגד אלו גאוני עולם ובפרט בענין ערוה וא"כ נראה בעיני דבר ברור שאם נמצאו שם בשעת הקדושין ב' עדים כשרים אפילו נמצאו ג"כ פסולים אם לא באו לב"ד כלם והעידו לא נתבטל עדות הכשרים שכ"כ הריב"ה וז"ל עדים רבים שהעידו בעדות אחד ונמצא א' מהם קרוב או פסול כל העדות בטלה שאין העדות בטלה [אלא] כשהעידו הפסולים בב"ד וכ"כ הרמ"ה וכתב דעיקר קרא בשעת הגדה קאי והרא"ש [כתב] שאפי' כיון להעיד בשעת ראיה אינו פוסל אלא דאיכא תרתי כיון להעיד בשעת ראיה וגם בא לב"ד והעיד הא לאו הכי העדות קיים בכשרים וכ"כ התוס' שבכוונה לחוד' דנתכוונו בשעת ראיה לא היתה עדותם בטלה אלא כשהעידו אח"כ בב"ד דאי לא תימא הכי אין לך גט כשר או קדושים כשרים כשנותנים לפני קרובים אם נתכוונו להעיד ומן הנר' מדברי השאל' שלא באו לב"ד וא"כ נר' שאשה זו כפי הצעת השאלה שהיא מקודש' גמורה מן התורה שכתוב שמקצת מן הנמצאים שם היו אבות ובנים וא"כ תתקיים באב אחד ובן א' ד"מ ראובן ושמעון היו אב ובן דן ונפתלי היו אב ובן נצר' שם ראובן דן או נפתלי עם שמעון שהם עדים כשרים כיון שלא באו להעיד כלם בב"ד דלדעת כלם אע"פ שבשעת ראיה היו כשרים ופסולים ואפי' באו כלם להעיד כיון שלא באו והעידו בפני ב"ד לא בטלה עדות הכשרים על דרך שכתבתי וכ"ש שיש דרך צלולה עד כשר שהיה וא' מן האבות או עד א' מן הבנים עם הכשר ואת"ל שבאו כלם לב"ד והעידו כדי לבטל העדות היה צריך שיעידו בתוך כדי דבור לדעת רש"י והנמשכים אחריו כנז' לעיל ואפי' שלדעת התוס' והרמב"ם והרא"ש אינו אלא כל שהעידו אפילו לא היה בתוך כדי דבור בטל העדות מ"מ פשיטא במידי ספק תורה לא נפיק כמ"ש לעיל אך אם אפשר שכל י' אנשים באו לב"ד והעידו בפני ב"ד ובתוך כדי דבור אפ"ה א"א להתירה לאחר אלא בגט מן הראשון דלא גרע מקלא בעלמא דהכא נתנו קדושין וברכו ברכת ארוסין ועמדו כמה ימים בחזקת מקודשת פשיטא ופשיטא שאי אפשר להתירה אם לא בגט וראיה לדבר מה שכתב מהררי"ק ז"ל בתשו' שרש ק"י ודי:
3