שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קע״הResponsa Maharashdam, Even HaEzer 175
א׳נשאול נשאלתי מהחכם השלם כמה"ר אברהם מונצין נר"ו תושב מצרים על ראובן תושב עירו שנשא אשה מבנות הארץ ולהרויח פרנסתו הלך לדאמיית לדור שם ורצה לכוף אשתו שתלך עמו באמרו כי פה אינו מרויח מזונותיו אלא בדוחק ולא בהתר ובדמיית מרויח מזונותיו בריוח ובהתר יורנו אם יכול לכופה וג"כ אם עמדה זמן אח"כ נתרצית אם אבדה כתובה ומזונות ולא תועיל לה הרצוי או אם לא אבדה כלם מאחר שחזרה ונתרצית עכ"ל השאלה.
1
ב׳ואחרי רואי הפסק שפסק החכם השלם השואל הנזכר השיבותי לו וז"ל תשובתי חכם עדיף מנבי' כלביא יקום וכארי יתנש' לכל דבר שבקדוש' החכ' השלם נר"ו אחר שעברתי בין הגזרים גזרי מאמרי כ"ת ראיתי הרחבת הדבור במה שלא היה צריך לנ"ד כי מה לנו להביא פה מחלוקת פירוש המשנה מהגאונים הרי"ף והרמב"ם ועוד אחרים נמשכים אחריהם כת אחת ור"ת והנוטי' לדעתו כת אחרת כי עקר מה שאנו צריכים לידע בנ"ד הוא דבר שכפי הנר' אין בו מחלוקת כי נ"ד הוי מה שאמרו במשנ' ובאותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך ולא מכרך לעיר והוא מה שאנו צריכים לדעת בנ"ד אם לא שנאמר שהכונה שמאחר שידענו מחלוקת החכמים איזה כח יפה בכפיה אם כח הבעל אם כח האשה שכפי דעת הגאונים והנמשכים אחריהם יפה כח הבעל בכפי' מכח האשה כמו שכתבתי: וכמ"ש כן מהרר"י קארו נר"ו ז"ל לכן הסכימה דעתך עמו לדחות הפשרה שכתב מהר"ם דהיכא דהבעל בא לכוף את אשתו לא נכופנה כפי' ר"ת והיכא שאשה בא לכוף לבעלה לא נכופנו כמו שפסקו הגאונים כי הבעל הוא עקר ומכאן אתה בא להולי' שיפה כח הבעל גם בנ"ד כי איזה פירוש שנוכל לפרש שימשך ממנו זכות לאיש שיוכל לכפות את אשתו אין לפרש עכ"ז אני אומר כי ידוע לנו כמה כח מדת שב ואל תעשה משו' שיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת כשב ואל תעשה בשחל ר"ה בשבת ונטילת לולב בחג הסוכות. וא"כ אחר שמהר"ם ז"ל שאין ספק ידע מילי דהרי"ף והגאונים טפי טובא מינן ועכ"ז כתב התשובה הנז' מנין לנו יתמי דיתמי כח לקום ולעשות מעשה בהפך סברת ר"ת בקום עשה ועוד שאני רואה שרבנו ירוחם ז"ל נתיב כ"ג ח"ג מסכים לדעת ר"ת יע"ש. ועוד התמיה שתמה מהרר"י קארו ז"ל על הריב"ה שכתב וז"ל ויש לתמוה על רבנו שכתב לעיל דברי הר"ן וכאן כתב דברי ר"ת כאילו אינו חולק כו' ולי אני הדיוט לא קשה דאפש' דהוי כמחלו' ואח"כ סתם פירוש כי הסתם הוא העיקר הכא נמי סברת ר"ת הביאה באחרונ' לומר שהוא עיקר וא"כ נפק' מינה שהריב"ה דהוי בתרא טובא כר"ת סבירא ליה או אפשר לפחות שעשה כן ללמדנו שכל אחת מהסברות שקולות הן זו כזו וא"כ רמז שהפשרה טובה או שרמז כי הא דאמרי' בגמ' הרוצה לעשות כדברי ב"ה עושה והרוצה לעשו' כדברי ב"ש עושה ואם הריב"ה היה כותב כמ"ש מהרר"י קארו ז"ל שהיל"ל הייתי טועה ותופס סברת הגאונים כך דעתי נוטה. ומ"מ כל זה אני אומר למקומות אחרים חוץ ממצרים דהוי אתריה דהרמב"ם ז"ל דודאי יש לנו לעשות כדבריו שהרי במקומו של רב אליעזר היו כורתים עצים בשבת לקיים מצות מילה כדאיתא פ' ר' אליעזר דמילה ובמקום רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב כדאיתא פ' כל הבשר. וכ"ש שיש לעשות כדברי הרמב"ם ז"ל בדבר כזה אפי' היה יחיד כ"ש וק"ו שרבים עמו ובנ"ד נראה בעיני שכתב שונא אנשים כי איני יודע למה יסמוך כ"ת על דעתך לומר דכשאמרו כרך לענין זה לאו דוקא כרך גדולה אלא אפי' קטנה כל דמפקא מכפר כו' עד ואין מדקדקין בה שתהיה דומ' לכרך ומי יאמין לזה שהרי בפי' פרש"י והר"ן פי' כך כרך גדול מעיר והוא מקו' שווקים וכל סביביו באי' שם לסחורה וא"כ מי בכל הכרכים דומה למצרים כפי מה ששמענו אנו הרחוקים ממנו גם החזקת בסברת' בדחותך פי' הרב מגיד משנה ז"ל שהרמב"ם כתב מדינ' תמורת כרך והוא האמת הגמור כמו שפי' הרמב"ם בפי' המשנה עד שאני תמה מהרב מ"מ שנראה שפי' דבריו כאלו לא ראה פי' המשנה. וכן אני אומר שכפר במקום עיר דהכונה בכלם שיהיו המקומות שוים כמו פשטן של דברים ולמה נדחוק עצמנו ללא צורך לעשות מעשה הפך מה שנראה מפשט לשון המשנה וזה לשון הרא"ש שהביא פי' ר"ת ז"ל ר"ת פירש בספר הישר דמתני' דג' ארצות לנשואים איירי בכפיית האיש כו' עד כיון דאין שני המקומות שוין כו' עד אם מקומותיהם שוים שניהם כרכים או שניהם עיירות כופין האיש לעזוב מקומו ע"כ. וכיוצא בזה כתב הטור דעד כאן לא פליגי אלא בדין כפיית האיש או כפיית האשה אבל בפי' מלות המשנה ליכא פלוגתא דלמה נרב' אנו במחלוק' ומה שנסתייעת בתשובה רב צמח גאון אינה מצויה לנו ואי תניא שכתב אעפ"י שאין מוציאין מכרך לעיר אם יש בעיר מרחץ ושכיחי כל מילי תניא והגאון ז"ל כדאי הוא לפרש כן וג"כ משמע קצת כדבריו מטעמא דיהיב תלמודא משום דכרך שכיחי כל מילי ויש לנו לומר זיל בתר טעמא מאחר דשכיחי כל מילי מה לי גדולה מה לי קנינה אך מדברי פרש"י שכתב כנ"ל נראה דצריך שיהי' מקום שווקים ושבאים שם מכל סביבות ולפי פי' הגאון נתנה המשנה דבריה לשעורין דצריך למשקל כל עיר ועיר איזו שוה לכרך ואיזו בלתי שוה מש"כ לפי' האחרונים דמתניתין מלתא פסיקתא קתני סתם כרך דשכיחי בה כל מילי וסתם עיר לא שכיחי ועוד דבכרך שכיחי בה כל מילי תדיר מש"כ עיר דאע"ג דבזמן מה שכיחי בה כל מילי בכל הזמנים לא שכיחי ולכן דעתי הוא שאין דעת האחרונים כפירוש הגאון אלא כפשטא דמתניתין דכרך היינו מקום גדול מוקף חומה ועיר מקום קטן שאינו מוקף חומה ואין מקום לדחייתך כמו שכתבתי דמלתא פסיקתא קתני כנז'. וממה שכתבתי נתבאר כי אין לחלק בין כרך לכרך ולא בין עיר לעיר כי אין לנו לתת דברינו לשעורין אלא סתם הרכים שוים סתם עיירות שוות כך נראה לי כתבתי נמצא פשטן של דברים דראובן הנז' כופין להוליך אשתו לדמיי'. ואני איני בא לחלוק על קבלת' שקבלת מהרב כמהר"ר דוד בן זמרא ז"ל וביסוד זה כתבת שדמיי' עדיף מרשיט ואני בזה כתינוק בן יומו כי לא ידעתי אם טובה רשיט מדמיית או דמיית מרשיט אך שמעתי מבאים משם שרשיט טובה הרב' מדמיית מכל מקום אני אומר שאע"פ שודאי מעשה רב כמה"ר דוד בן זמרא ז"ל עדיף מ"מ אם באנו לדון יש תשובה שעינינו הרואות שאין החלוק בהוצאת האיש את אשתו ממקום למקום תלוי בדברים גשמיי' לבד כי אם ג"כ על כל מוצא פי ה' הדברים הרוחניים יחיה האדם איש ואשתו שלא יוליאנה ממקום שרובא ישראל למקום שרובא גוים וכתב הריב"ה ז"ל בתשובה הביאה ב"י וז"ל וכ"ש שהמקום שדעתך לקבוע דירתך שם הוא מקום תורה וחכמה יותר ממקום שאתם דרים שם עתה דקהלה גדולה ממנה כפלי כפלים וקרוב להיות דומה למה שאמרו בתוספתא מוציאין מעיר שרוב גוים לעיר שרובא ישראל עכ"ל. א"כ אני תמה מאד איך נאמר שכופין להוציא ממצרים לדמיי' או רשיט שאין ספק שאלו המקומות וכיוצא בהן אין להם ערך ודמיון למצרים שהיא עיר גדולה לאלקים בתור' וחכמה בישיבות וקהלות משא"כ בשום מקום מאלו המקומות הנז' ואין ראוי א"כ להוציא ממצרים לאלו המקומות רשיט ודמיית שאין בהם ישיבות וקהלות מישראל דזכות הרבים עדיף ואין דומה מועטין העושין את המצוה למרובים העושים את המצוה ועל כן אני תמה מחכמת הרב למהר"ר דוד ז"ל איך עשה מעשה הפך מה שאמרתי אלא שאין משיבין את הארי אחרי מותו ואפשר שסמ' על תשובת תר' הדשן ז"ל דחסרו ריוח המזונות והפרנסה דקש' מאד ואם אין קמח אין תורה ושלום תורתך יגדל ולא ידל כנפשך הרמה והנשא' וכנפש נאמן בברית אהבתך אהבת הטוב במה שהוא טוב:
2
ג׳יושב בסתר עליון שבחיו והלוליו יספר כל פה וכל לשון החכם השלם כמהר"ר אברהם מונסון נר"ו אחרי דרישת שלומך באתי בשורותים אלה להודיע איך קבלתי פסקך פעם שנית באריכות כראשון ותחלה דבריך להורות כי כל דבריך היו בדיוק וצורך ואני אומר שאעפ"י שתפסתי על כ"ת על האריכו' כבר כתבתי שם ההתנצלות ואם הי' כ"ת מדקדק בדברי היה רואה כי בכלל דברי דבריך מלשון שכתבתי אם לא שנאמ' שהכוונ' כו' עד איזה פירוש כו' ונניח זה עתה ראיתי חז' כ"ת להחזיק בפירוש הגאון וז"ל ולא מצאתי לאחד מן הפוסקי' בשאלה בנ"ד זה ונפלא בעיני לומר דפליגי עלייהו שאר הפוסקים מה שלא מצאתי בפי' יראתי לאפושי במחלוקת כו'. הן אמת כי צדקו דבריך כי ראוי לרדוף השלום ולמעט המחלוקת כל האפשר אך היכא דלא אפשר יש לנו להחזיק בדברי האחרונים דהלכה כבתראי ואם הגאון פירש מה שפירש רש"י ז"ל מאור גלותנו אין ספק שחולק עליו שהרי כתב הלשון כמו שכתבתי ז"ל כרך גדול מעיר בפירוש המשנה ופשיטא שהיה לו לפרש כרך כך עיר כפר ומדקאמר גדול הורה לנו ודאי דשניהם נכנסין בסוג א' כי לא יאמר פלו' חכם גדול מפ' אם האחד מהם עם הארץ והשני ח' גדול אלא ודאי שאפי' שיהיה העיר גדולה יכנס בסוג כפר אין מוציאין מכרך לעיר כמו שאין מוציאין מכרך לכפר והר"ן תפס הלשון בעצמו וכן המפר' המשניות ה"ר עובדיה מברטנורא ז"ל וניחא לפי' כי אין אנו צריכים לשקול ערים רק גזרה מוחלטת שאין להוציא ממקום למקום אלא כששניהם שוים. וכמו שנראה מלשון שהביא הרא"ש מספר הישר מר"ת שכתב כיון שאין שני המקומות שוים וחזר וכתב אם מקומותיהם שוים או שניהם עיירות או שניהם כרכים שהודה בזה שהתיבות הלנו מדויקות ועל זה כתבתי אני דעד כאן לא פליגי אלא בכפית האיש את האשה או האשה לאיש אבל בע"א לא פליגי. וכן ראיתי ברי"ו ע"ה שכתב עיר וכרך כלישנא דמתניתי' ולא הזכיר כפר גם אפשר די לומר שהטור לא כתב כפר ועיר כמי שתופס לשון המשנה כי ודאי אין כרך עיר ולא עי' כפר אלא אגב אורחיה למדנו שלא נאמר שדין משנתינו דוקא בכרך ועיר אלא הכוונה שכמו שיש הפרש בין כרך לעיר כן יש הפרש בין כפר לעיר שהכוונה שיהיו המקומו' שוים וכל שאינם שוים אין מוציאין מזה לזה כמו שאין מוציאין מכרך לעיר דקתני מתני' כך הדין מכפר לעיר ומעי' לכפר ואפשר לי לומר ולהסכים דברי הרמב"ם עם פירוש רש"י ור"ת דאית לן למימר דודאי הרמב"ם מצריך שני המקומות שוים או שניהם עיירות או שניהם כרכים. ומה שפירש כפרים סביבות לכרך רבותא אשמועינן שאפילו שהמקומות קרובים זה לזה שהייתי אומר דהוה ליה דאין כאן שנוי מקום קמ"ל דאפי' הכי דאין מוציאין וזה תימה על כ"ת שכתבת דלא אישתמיט יחד מנייהו כו' והרי רבינו ירוחם שכתב בלשון המשנה ממש ור"ת והרא"ש שהביא דבריו ואיך תאמר דלא אישתמיט עוד פלפלת להחזיק דבריך ממה שקשה ממתני' דקדושין אמתניתין דכתובות ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא כי אין קושיא כלל אלא מצד דבריך שפירשת ואמר' דבקדושין משמע דאפי' נשקול רעות' וטיבותא דאיכא הכא לעולם העיר עדיפא לא ידעתי מנין לך זה כי ודאי אינו כן אכא שר' ידע ודאי מעליותא דכרך דהוי ששכיח בה כל מילי מצד שכל עיר ועיר יש בה מה שאין כן בחברתה ואלו ואלו מביאים ממקומם לכרך נמצא שיש בכרך מה שיש בכל המקומות לפי ששם יש קונים הרבה ומוכרים ביוקר גם הבתים נדחקים אלו באלו מה שאין כן בעיירות שהדברים הנמצאים בהם הם בזול גם עומדי' מרווחי' ומתני' דקדושין הכי פירושה על מנת שאני כהן ונמצא לוי היינו החלק האחד לוי ונמצא כהן שהוא להפך ועל דרך זה נתין ונמצא ממזר כו' ועל דרך זה בן עיר ונמצא בן כרך שאעפ"י שבכרך שכיחי מילי מה שאין כן בעיר ידע ר' שכרך גריע מטעמא דפיר' תלמודא בכתובות שישיבת כרכים קשה כמו שהביא ראיה מויתנדבו העם אבל העיר אע"ג דלא שכיחי כל מילי המזונות שם בזול ויש מקומות לגנים ופרדסים והאויר רחב ולהכי נקט ר' ע"ה שאני בן עיר תחלה דהוי טענה לגריעותא. והכי דייק רש"י שכתב בן עי' כו' הרגיש לכאור' שחלוקה הזאת היא אינה דומה לשאר חלוקות דמתניתין ופירש רש"י דודאי דומה וק"ל. ומה שהתבוננת בדברי הריב"ש ז"ל במה שכתב שאין מוציאים מטוניש למלאניא האמת נפלאתי הפלא ופלא בדבריך שהרי לא בא הריב"ש לתת דין בין טוניש למלאניא כי אם לבאר מה שאמר התנא אין מוציאין מנוה היפה לנוה הרעה והוא ז"ל בא לפרש מה רוצה לומר נוה יפה או נוה רעה ולזה אמר כמו שתאמר כו' לא שהכונה שצריך טעם זה שלא להוציא מטוניש למאלאניא כי בלאו האי טעמא אין מוציאין כיון שאינם שוים אלא שאמר כן לפרש נוה יפה ורעה לאפוקי מפי' הרמב"ם:
3
ד׳ותמהת על מה שכתב הריב"ש וכ"ש שהמקום אשר דעתך לקבוע מקום חכמה כו' וכן נראה מדברי ר"ת שרוצה לעשות מעשה בידים בהיותך דוחה הדברים שאני אומר בטעמם בדחיות והא ודאי אין זה דרך עסק דעל כי האי גוונא אמרינן אשנויי דחיקי לא סמכינן ועל מה שכתבת שאין לאשה עסק בלמוד התורה ועם רוב חכמה תאמר גם כן שאין לה עסק עם עיר שרובה ישראל אין להוציא דברים כאלה מן הפה כי אעפ"י שאין לאשה עסק בלמוד התורה רוצה וחפצה בעיר שרובה ישראל ובעי שיש בה תורה זכר לדבר מה שאמרו חכמים בברכות הני נשי במאי זכיין כו' ודי למבין. עוד כתבת השגה על מהרר"י ן' לב ז"ל ולא נראה דשפיר דייק דודאי נראה דפליג ופשיטא שאין טעם לדברים אלה שכתבת אחר שהריב"ש כתב בפירוש ז"ל לא נסתפק אדם מעולם כו' עד לקבוע למקום מיוחד אבל בשאלה הב' היה יכול לעשות סניף ומדלא קאמר הכי נראה דפליג אלא שהשיב דאפשר דכיון דלא נחית הריב"ש מעיקרא להכי משום הכי לא חש למעב' אות' טענ' סניף ועל כן אין ולאו רפיא בידיה אי פליג או לא פליג האמת כי נלאתי להאריך וכמו שכתבתי מעיקרא כי בנ"ד זה שאנו עומדים אין אנו צריכים להאריך באלו ענינים לפי דעתי כי בעיקר הדין בנ"ד דהוי איש שאינו יכול להרויח מזונותיו אלא בדוחק ובצער אין ספק שהדין עמך ואיני רואה היכא שאני חולק או מנגד בזה אדרבא כתבתי בסוף דברי ואפשר שסמך על תשובת הרב בעל ת"ה לבד יכולים אנו לעשות מעשה על פיו שהיה רב גדול וראיתי למורי הגדול כמהר"ר יוסף טאיטאצאק שהיה מחשיב דבריו כדברי הרא"ש דבכל מקום שהוא יכול להוציאה אם אינה רוצה לצאת תצא שלא בכתובה ומשמע דאפי' תוספת אין לה דלא כתב לה אלא אדעתא למיקם קמיה בכל מקום שהדין נותן שתלך אחריו והריב"ה הביא תשובת אביו בטור אבן העזר סי' ע"ה וסוף כתב וז"ל ואם אינה רוצה לדור עמו במקומו אינו חייב במזונותיה הרי שנר' מדברי הרא"ש שאפי' באשה שהדין מחייבה שתלך אחר בעלה אינה מפסדת אלא מזונות ואם איתא דס"ל להרא"ש דאין לה כתובה ולא תוספת מה הי' צריך לאשמועי' דאין לה מזונו' לאשמועי' רבות' אלא ודאי נר' דהרא"ש פליג אהר"ן וטעמא לע"ד שלא מצינו בברייתא תצא שלא בכתובה אלא בעליית א"י ומתני' תני ברישא ג' ארצות לנשואין כו' ועל רישא זו הי' ראוי להביא תצא שלא בכתוב' ומדנ' מנינו כן אלא בעליי' א"י נר' דדוק' בעליי' א"י שהיא מצוה גדולה לעלות לא"י הוא דקנסינן לה בכתובה אבל במי שרוצה להוציא את אשתו אפילו שתהיה בדין שתלך אחריו אינה מפסדת אלא מזונות וראיתי לרבנו ירוחם שכתב במשרים נתיב נ"ג חלק ח' וז"ל וכל אלו שאמרנו תצא שלא בכתובה דינא בענין כתוב' בדין האילונית וכבר כתבתי דינא למעל' למעל' כתוב וז"ל אילונית אשה ואינה אשה דאם מכיר בה מתחלה ונשאה מתחלה לשם כך יש לה כתובה ואם לא הכיר בה שנשאה סתם אין לה כתובה גרושה וחלוצה לכ"ג ממזרת ונתינה לישראל כו' עד אם הכיר בהם יש להם כתובה בין מנה מאתים ותוספת ויש לה פירות ומזונות ובלאות כו' עד וממאנת יש לה תוספת אבל האסורות מדברי סופרים כגון שניה בין הכיר בה ובין לא הכיר בה אין לה כתובה מנה ומאתים אבל תוספת יש לה ע"כ מדכ' כאן תוספת לחוד וכתובה לחוד ובאיילונית כתב סתם יש לה כתובה ואם לא הכיר בה אין לה כתובה גם בגרושה לכהן גדול כו' פי' תוספת לבד וכתובה לבד נראה ודאי דמה שאמר באיילונית אין לה כתובה בשלא הכי' בה אינו אלא מנה מאתים משמע דתוספת יש לה גם מדברי הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות אישות נראה כן שכתב איש שהיה מארץ תימן ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצאה עמו לארצו או תצא בלא כתובה משמע דהיינו מנה מאתים לבד אע"פ שידעתי שיכול האומר לומר שהרמב"ם דבר סתם ויכולים אנו לפרש דבריו כמו שפירש הר"ן הנ"ל אבל מ"מ אחר שאנו רואים דברי הרא"ש שאינה מפסדת אלא מזונות גם דברי רבינו ירוחם נר' שאינה מפסדת אלא מנה מאתים ראוי למעט המחלוקת כל האפשר כן דעתי גם לענין הזמן נר' בעיני שבין הכי ובין הכי לא גרע ממורדת ולא תפסיד עד שנים עשר חדש כדין מורדת ולהיות אין פנאי להאריך כעת קצרתי ואני תפלתי לפני הי אלהים תהלתי יאריך ימיך ושנותיך בנעימים כנפשך וכנפש:
4