שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קפ״חResponsa Maharashdam, Even HaEzer 188
א׳שאלה ר' נפטר לב"ע וחל"ש והניח בת א' שהגיעה לפרקה ולא הספיק הזמן לגלות דעתו כמה היה רוצה ליתן לנדוניית בתו ילמדנו רבנו אם ראוי להשיאה מנכסיו וכמה ראוי להנתן לה בנדונייתא כפי הדין:
1
ב׳תשובה
2
ג׳דבר פשוט יותר מביעת' בכותח' שהאחי' בני הנפטר מצווין להשיא את אחותם מנכסי עזבון אביהם דגרסינן בכתובות פ' מציאת האשה ת"ר הבנות בין בגרו עד שלא נשאו ובין נשאו עד שלא בגרו אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן דברי רבי ר"א אומר אף אבדו פרנסתן כו' וידוע דהלכה כר' מחבירו וכמ"ש התם רב נחמן א"ל הונא הלכה כר' וכתב הרי"ף בה' שמעינן השתא מכל הני שמעתתא היכא דבגרן או או אינסבן אי מתזנו מינייהו אית להו פרנסה וכולי עוד גרסינן התם אר"ה א"ר פרנסה אינה בתנאי כתובה כדתניא אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה בתנאי כתו' ויש גורסין איפכא דכשאמר אל יתפרנסו אין שומעין לו והרי"ף כתב כפי הגרסא אינה הלכה והר"ן הביא בשם רב האי גאון וקיים הגרסא דה"ק שהמתנה בשעת נשואין שלא יזונו בנותיו מנכסיו שומעין דתנאי ממון הוא וקיים אבל בפרנסה אין תנאו קיים דמצוה רמייא עליה ואע"פ שגלה דעתו בשעת נשואין שאינו רוצה שיתפרנסו בנותיו מנכסיו איפשר דבשעת מיתה הדר ביה והדין דין אמת בין שתהא הגירסא כך או לא למדנו מכאן שאפילו שאדם בשעת נשואי אשתו התנה וגלה דעתו שאין רצונו שיתפרנסו בנותיו מנכסיו ובשעת מיתה לא אמר כלום שהדין הוא שיתפרנסו דהיינו נדונייא שנותנים לבת כדי שתנשאי כ"ש כשלא התנה האיש בשעת נשואין וגם מעולם לא גלה דעתו דפשי' שחייבים האחים לתת לה פרנסתה אבל מה שאיפשר לספק היינו כמה חייבים ליתן לה שבזה ודאי יש מקום לעיין והטעם שידוע המחלוקת שבא במשנה בפ' הנז' דר' יאודה אמר אם השיא הבת הא' ינתן לשנייה כדרך שנתן לא' וח' אומ' פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לה ואיפסיקא הלכתא כר' יודה ואע"פ שר"י לא קאמר אלא אם השיא הבת הא' ינתן לב' כדרך שנתן לא' אבל היכא דלא השיא האב בחייו לא קא' ר"י מידי מ"מ אמרינן בגמ' אמר שמואל לפרנסה שמין באב ואמרינן דאזל' האי מימר' דשמואל כר"י ומ"ה לא אמר הלכה כר"י בהדייא משום דאי הוה אמר הכי הלכה כרבי יודה הוה אמינן דוק' השי' דגליא דעתיה אבל לא השי' לא קמ"ל דטעמ' דר"י משום דאזלינן בתר אמדנ' ל"ש לא השי' ל"ש השי' הא קמן דעכ"פ כאשר לא גלה האב דעתו דכמה האב רוצה ליתן לבתו אנן אמדינן דעתיה אי קמצן או וותרן הוי והבי' ע"ז הרי"ף בהלכה מחלוקת הגאונים שיש מהם אומרים ששמין באב בין על עשור נכסי ובין לגרוע' ויש מהם אומרים דוק' לגרוע אבל לא להוסיף על עישור ומן הנר' שהוא לא הכריח אלא הניח הדבר בספק אבל הרמב"ם ורש"י והראב"ד דעתם דאמדינן על עישור נכסי בין להוסיף ובין לגרוע אמת שיש מן האח' שפסקו שנתפשט המנהג שרוב בני אדם רוב' דרוב' נותנים לבתם נדוניא יותר מעישור נכסיהם ורבים יותר ממה שיש להם וא"כ ע"פ דרך זה היה נר' לפסוק הלכה כהנהו דסברי דשמין באב אפי' להוסיף אלא שלפי האמ' אין לומ' כן לע"ד והטעם דכיון ענין זה קרוב הדבר שיש בו נדנוד עבירה דלא תהי באעבורי אחסנת' נמצ' א"כ דהוי מנהג כזה מנהג גרוע וכתב הר"ש בפ' השותפין דאע"ג דק"ל הכל כמנהג המדינה מ"מ יש מנהג שאין להלך אחריו כלל כאשר המנ' גרוע ואין לך מנהג גרוע יותר מזה להעביר האדם נכסיו מבניו הזכרים ולתתם לבנותיו וא"כ אחר שמצאנו דהוי פלוגתא דרבוות' ואיכא אשלי רברבי קמאי ובתראי דסברי דאין שמין באב אלא לגרוע לא להוסיף הכי עבדינן ומוק' נכסי אחזקת יורשיו הם הזכרים במקום נקבות וקמאי כתבתי לעיל ובתראי סמ"ג לא תעשה הרא"ש ובנו הריב"ה א"ה סי' קי"ג הר"ן כתב וז"ל בחדושיו על הרי"ף וז"ל ואני תמיה איך נלך אחר דעת האב להוסיף והכריח סב' ר"ח דדוק' לגרוע מהררי"ק שהוא אחרון האחרונים שרש ע"א כתב וז"ל וגם ראוי להנתן לה נכסים לפי כבודו ולפי מנהג המדינ' וכ"ש כי אביה השיא הרבה בנות בחייו כו' עד אמנם מאחר שפסק ר"ח וכן תו' ורוב הפוסקים שאין שמין באב להוסיף על עישו' נכסי אלא לגרוע אין בידינו לחייבו יותר מעישור נכסי כו' עד מאחר שרוב הפוסקים ס"ל שלא להוסיף ע"ע נכסי ע"כ מעתה אני אומר שכפ"ה כפי הנר' לע"ד ברור כשמש שאע"פ שהמנהג הרע בזמן הזה שיש כמה אנשים פושטים בגדיה' להשי' את הבת בכבוד מ"מ גם מנהג זה ג"כ היה בזמן הגאונים ועליו הביאה המרדכי בפ' נערה שנתפתתה בשם בע"ה וז"ל. תשובה לר"ח ברבי יודה היום כמה שנים בטלה כתובת בנין דכרין מישיבתנו ולמה בטלה כו' עד וכמה הדבר הוצרך לנדות כל מה שמרבה למתנת בתו ע"כ ש"מ שחולי זה צרעת צרעת הוא ועכ"ז הגאונים עצמם אמרו דהיכ' שמת האב אין להוסיף ע"ע נכסי וכן בזמן מהררי"ק ז"ל פשי' שפשט נגע צרעת ליתן נדוניות גדולות והוא פסק שבשום אופן אין להוציא מן היתומים יותר ע"ע נכסי ואפי' במקום שראינו שהשי' האב בנות רבות א"כ אין לזוז מזה כלל כ"ש אם היינו באים לדקדק ע"ע זה שאר המחלוקות דשייכי בענין זה אחר דאיכא פלוגתא ורבים הם דסברי דעישור נכסי דוק' מקרקעי ואפי' א"ל שיש ליתן לה העישור מן הכל ר"ל שאם יש כאן ק' בין מקרקעי ובין מטלטלי שיש ליתן לבת עשור דהיינו י' דנרים איכ"ל דאין ליתן לה אלא מן המקרקעי לא מן המטלט' גם כשבגרה יש מחלוקת באופן שיש כמה חלוקים בהם הי' איפשר לפטור האחים מכלו' מ"מ לא ראיתי להארי' בזה אלא שכתבתי אותם ברמז לצרף אות' לסיי' סבר' האומרי' דדי לנו שנתן לבת העישור נכסי ע"כ מה שנלע"ד הצעיר שמואל די מדינא:
3