שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר קצ״הResponsa Maharashdam, Even HaEzer 195
א׳שאלה ראובן שלח גט לאשתו וז"ל שטר השליחות בפנינו עדים ח"מ היקר ה"ר אברהם אירגאש מסר גט כריתות כשר ביד ה"ר משה באיסה להוליך אותו לב"ד הצדק אשר בק"ק איוורה שבשאלוניקי ובפניהם יעשה ה"ר משה השליח הנז' שליח ליקר ה"ר שלמה אביו כו' עד אשר הוא שם או ליקר ה"ר יצחק אירגאש דודו ואם גם ה"ר יצחק לא ימצא שם יעשה פ' הנז' שליח לה"ר יצחק מרובאש כו' עד ונתן כח המגרש לשליח לעשות שליח לא' מאלו הנז' וכך אמר המגרש לשלוחים הנז' כלם מעתה שמתי יד של כל א' מהם כידי כו' ונותן אני רשות לשליח שיעשה שליח כו' עד ק' שלוחים עד שיגיע הגט ליד ב"ד הצדק הנז' והשליח אשר יגיע הגט הנז' לב"ד הצדק הנז' יש לו כח לעשות שליח לאחד מג' הנז' וגם ה"ר אברהם המגרש הנז' נתן כח לכל א' מהג' הנז' שהם פ' כו' עד שיגיע הגט ליד אשתו שמחה או ליד שלוחה כו' עד ותכף שיגיע גט ליד אשתו או ליד שלוחה תהא מגורשת ממני כו' והגיע שליח הגט לפני החכם מן הקהל הנז' וכתב אלי ז"ל ואני נסתפקתי אם ב"ד מיקרו הפרנסים היושבים ומפקחים בענייני הקהל אע"ג דלא חזינן בכולי תלמודא דמיקרי ב"ד אלא היושב בישיבה ודן ומרביץ תורה ביניהם ב"ד של פ' וגם מצד אחר כל ב"ד של ג' של אותו קהל ובפרט בהיות הח' עמהם מיקרו ב"ד כן נראה מגמרא במס' ר"ה דכל ג' ב"ד מיקרו אפ"ה קראתי לפני ב' מהקהל הקדוש שלנו וא' מהם הח' ה"ר אהרן חסון נר"ו וחד דגמיר קצת ונתקבל שם הגט מיד השליח ואמנם נסתפקתי בענין שליחות ב"ד ספקות ובפרט הא' מהם גדול הוא בעיני שלא יש עדים מכירים החתימות מהשליחות ואע"פ שבא מקויים מב"ד אין עדים מכירים לא זה ולא אותו ונסתפקתי אם נאמר דכי היכי דהימנוהו לשליח בחומרו בפני נכתב כו' אי נאמינהו נמי בענין השליחות דאע"ג דהרא"ש כתב בהדיא דהאמינוהו כשהוא שליח לגירושין אבל הכא אינו שליח אלא למנות שליח ודמי למעשה קוף ע"כ ומאז כתבתי ושלחתי תשובתי אליו ואל החכמים אחרים ששאלו את פי ע"ע זה ולהיות כי נטה דעתי מדעתם כי במה שהם היו מחמירים הקלתי ובמה שהיו מקלים החמרתי ושמעתי מי שהקל במה שהחמרתי אמרתי להורות כי טעות הוא בידם מה שהקלו בענין הב"ד כי אין ספק שכולי עלמא מודו שאם היו הפרנסי' מן הב"ד היה יותר טוב ואין מי שיכחיש זה ופשיט' שבגט צריך לבקש הדרך היותר צלול יפה ונקי שאפש' שהרי כתב רש"י ז"ל בפ' המגרש על מאי דאמרינן בגמ' מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופיר"שי דלרבי יוסי אין צריך לכתוב מהיום בגט דאמר דזמנו של שטר מוכיח עליו כו' עד ואע"ג דקיימא לן כר"י בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהית' ולא יצא שם פיסול בישראל ע"כ הנך רוא' דאע"פ דכפי הדין לא מעלה כלל כיון דהלכה כר"י מ"מ צריך להסיר פתחון פה ובפר' מי שאחזו על משנת זה גיטך אם מתי אמרינן בגמ' הכי אמר רב הלכה כר"י כו' וכתבו התוס' וז"ל והא דאמרינן בגמ' בפ' בתרא התקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעל' אין זה אלא לשופרא בעלמא דהא כר"י ס"ל כו' עד וכן פירש בקונט' גם בהא דאמרינן בגמ' פרק מי שאחזו דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי כו' כתב די"א דשמואל לרווחא אתקין ע"ש מכל הני שמעינן דאית לן לדקדק בגט בדרך מרווח מאד כ"ש במקום ספק כל שהוא וכפי האמת לא הוי אלא ספק גדול כמו שאבאר בס"ד עינינו הרואות האי גברא כמה קפדנא דחזינן שהקפיד ולא רצה שיהא שליח שמביא הגט שיהא הוא מגיע הגט ליד האשה ועוד הקפיד שלא יהא זה אדם שיזדמן אלא פ' או פ' כו' ואחר שכן הוא איך נכניס עצמנו ולא נחוש שמא הקפיד בשיהא ב"ד ממש הם הח' עם פרנסי הקהל ודייק לישנא דקאמר להוליך אותו לב"ד הצדק אשר בק"ק איוורה דמשמע שבשעת ההליכה היו ב"ד דאי לאו הי' לו לומר שיעמיד ב"ד בק"ק איוור' כו' הא ודאי מדקאמר לב"ד משמע שכבר הוא ב"ד לא שיעמידו אחר הראות הגט הב"ד נר"ל דקדוק יפה ואמתי עוד אני אומר שיש לנו ללמוד מדין נדרים דאמרינן בגמ' פ' הנודר דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דידן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתריה דר' יאשיה אפי' לצלי ק"ל מבושל עוד כתב הרמב"ם והביאו הטור הולכים אחר לשון בני אדם לפי המקום והזמן ע"כ אחר שזה אמת ידענו כי במקומו' חוץ משאלוניקי לפרנסים שאנו אומרים בשאלוניקי מכנים אותם בשם דייני' וא"כ אחר שליחות זה נעשה בשאר ארצות חוץ משאלוניקי ונכתב שטר השליחות ונחתם קרוב הדבר מאד שב"ד שאמר היינו פרנסי הקהל ומי הוא אשר לא יחוש לנפשו ולא ילך בדרך הבטוח אחר שיש לפניו ב' דרכי' אין זה ודאי דרך השכל ע"כ עוד נסתפק שנר' שדברי השטר מראים שחוזר מדבריו שמתחלה נר' שנותן רשות לה"ר משה שיעשה שליח לא' מן הג' והוא חוזר ועוש' אותם שלוחיו כו' ועתה יהיה ה"ר משה שליח שלא ניתן לגרושין כו' עד משמע דשליח שלא ניתן לגרושין אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן נר' מתשו' רשב"ץ הביאה ב"י עלה קפ"ו עכ"ל השואל ותשובתי אליו כי מה שאומר שנר' שהמגרש חוזר מדבריו אינו כן דקי"ל והוא דבר פשוט מאד כי בכל שטר וכתובה שנר' שדבריו הראשונים סותרים לאחרונים כל שאפשר ליישב' אפי' על ידי הדחק יש לנו לעשות ולא עוד אלא שכתב מהררי"ק ז"ל שעליון עקר אם אפש' ליישב שלא יהיו סותרים ובנ"ד קל ליישב בזה האופן שהמשלח עושה שליח לרבי משה כנז' ואח"כ אמר שאחר שיגיע הגט מיד ר' משה לאח' מן השלוחים שהם פ' ופ' אני עושה לאותו פ' שיגיע הגט לידו שלוחי להגיע הגט לאשתי ותהא ידו כידי כו' וא"כ אין כאן חזרה כלל אמנם יש תימה בדבריך שנר' מהן שאם יש חזרה נמצא שרבי משה הוי שליח שלא ניתן לגרושיך ואני שמעתי ולא אבין כי ודאי רבי משה הנז' לעולם הוי שליח שלא ניתן לגירושין כי כדי להיות שליח לגירושין היה צריך שיוכל להגיע הוא הגט לאשה וכאן בפי' רצה שלא יורשה הוא ליתן הגט לאשה אלא לא' מן הג' הנז' וא"כ ודאי שרבי משה הוי שליח שלא ניתן לגרושין והן פרש"י ז"ל על ההיא דאמרינן בגמ' פ' כל הגט ההוא גבר' דשדר לה גיטא לדביתהו וכו' אמר ליה זיל יהביה ניהליה לאבא מניומי כו' עד יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרי ליה מסור מילך קמי דידן דכי אתי אבא בר מניומי ניתביה ניהלה כו' עד אמר להו רב ספרא כו' והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא וז"ל השליח הזה לא נעש' שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא לכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ביד אחר משמע דשליח הניתן לגרושין צריך שיהיה לו כח הבעל עצמו וכמו שהבעל אם היה הוא רוצה בעצמו לגרש היה מגרש כך השליח אבל רבי משה לא היה שליח למסור הגט אלא לא' מן הג' הנז' ואם היה רוצה הוא להוליך הגט לאשה לא היה יכול שהרי הקפיד לפלוני או לפלוני שהיה רוצה הבעל שתקבל מיד אחד מהם לא מיד רבי משה וזה ברור מאד לע"ד ולפי דעת הרשב"ץ אינו נאמן לומר בפני נכתב ובפ"נ וכמו שנר' שכן דעתך אך דעתי אינו כן שהרי כשהקשה בגמ' והא שליח שלא ניתן לגרושין היה לנו לפרש ואינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ אבל רש"י נשמר מזה ופי' כנ"ל וכן הרי"ף כתב כפרש"י ופסל בפי' דברי הרשב"ץ וכתב וז"ל ולאו למימר שלא ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח דהא אמרי' בפרק המביא כו' עד אלמא דשליח שלא ניתן לגירושין מצי משוי שליח אלא הכי קאמר כיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אין לו לשנות כלל ממה שאמר לו הבעל אלא צריך ליתנו ביד אבא בר מניומי עצמו כמו שאמר לו עד כאן אם כן נמצא שאין בין שליח הניתן לגרושין לשליח שלא ניתן לגירושין אלא שהשליח הניתן לגרושין יכול לעשות שליח למי שירצה אבל שלי' שלא ניתן לגרושין אינו יכול לעשות שליח אלא למי שאמ' לו הבע' וכ"מ כתוב בתוספי הרא"ש והא שליח שלא ניתן לגרושין דשליחות מהיכן אתרבאי מושלח ושלחה כל היכא שהשליח עומד במקום הבעל שיכול לגרש גם הוא יכול לעשות שליח ע"כ א"כ בנ"ד שרבי משה לא היה יכול לגרש לא גרע אלא שאינו יכול לשנות ממה שאמר לו הבעל אבל נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ כנ"ל עוד נסתפקתם בשטר הרשאת הקיום שלא נתקיים דין זה ברור בתשובת הריב"ש הביאה ב"י וז"ל וכיון שהוצרכנו לשליח ראשון לומר בפ"נ ובפ"נ צריך שהשליח האחרון יתמנה בב"ד כדי שיאמר שליח ב"ד אני לכן אם נתמנה בפני בית דין אף על פי שלא נזכר זה בשטר שליחותו אומר שליח בית דין אני ומקבלין ממנו שהרי שטר שליחותו לא מעלה ולא מוריד דכיון שהגט בידו הוא נאמן על השליחות ע"כ הרי שתלה הענין במה שהגט בידו והרא"ש כתב בתשובה כלל מ"ה סימן י' כבר אמרתי אם היה מביא שטר שליחות בלי קיום כי היכי דמהימן אקיום הגט לפי שאין עדים לקיימו הכי נמי נאמן אקיום כתב השליחות כו' עד שבקל אנו מכשירין שטר החתום בעדים דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי שלא נחשדו ישראל על הזיוף אבל אין להאמינו על פה שליח אני כו' עד לבסוף כתב אע"פ שאין עדים שעשאו שליח כי היכי דהאמינוהו חז"ל לומר בפ"נ ובפ"נ האמינוהו לומר שהבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו ולא מצי מכחיש ליה ע"כ הרי שגם הרא"ש מודה שאעפ"י שאין בידו שטר שליחות נאמן לומר שליח אני ונתן הטעם כיון שהגט בידו ולא קאמר כיון שהגט בידו ואומר בפני נכתב ובפני נחתם משמע דמטעם שהגט בידו לבד נאמן לומר שליח אני עד שגם בא"י שאין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ נאמן לומר שליח אני כיון שהגט בידו ועת' לפי דעתכם שנסתפקתם שאין נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שלא ניתן שליח זה לגרושין וכמו שנר' שכן דעת הרשב"ץ אם כן אפילו היה שטר השליחות מקוים לא היה שליח זה נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דאינו שליח לגירושין או אם לא נתקיים הגט עצמו אבל לדידי אין לחוש דודאי אפי' שלא ניתן לגרושין נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם כמו שהוכחתי שכן דעת כל הפוסקים ובודאי החושש בזה הוא מן המתמיהין שהרי אפילו ליכא שטר שליחות אינו אלא חשש דרבנן דאפילו בפ"נ ובפ"נ אינו אלא מדרבנן כדי שלא יבא הבעל ויערער וחשש ב"ד הוי דאורייתא כי שליח המשנה אפילו בכל שהוא בטל שליחותו מכל וכל ע"כ אמרתי שכיון שלא נעשה בפני פרנסי' מק"ק איוורה לא עשה ולא כלום ושא' החששות אין בהם חשש כלום הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
1