שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר ר״הResponsa Maharashdam, Even HaEzer 205
א׳ראיתי דברי' הח' הש' הפוסק נר"ו וצדקו דבריו לענ"ד כנגד הסופר המגרש ולא ראיתי מקום להציל לסופר מטעות כי אחר שהוא כתב שם שמואל נר' שלא נסתפק לו שבמקום הנתינה כן הי' שמו שמואל וכיון שנודע לו כי הרב כתב בגט הא' שם שלום היה לו לידע ודאי ולהבין שהרב לא נבא ששמו שלום אלא שכן הוא ששמו שלום במקו' הכתיבה ואח' שכן הוא איך מלאו לבו שלא לתקן מה שעו' ואלו לא היה אלא להיות טוב א"ת רע היה לו לעשות ולא להגיס דעתו בענין ערוה וכל זה מוכיח מדבריו כי לא היה כונתו כי אם שמצא עצמו נתפש בטעותו ומאהבת השררה והנצוח היה דוחה בדברים בלתי ישרים:
1
ב׳ומה שכתב הח' הש' הפוסק נ"ו שהג' הא' היה כשר אחר שלא הוחזק שהיה לו שם אחר במקום הכתיבה כן נר' ממ"ש הריב"ה א"ה סי' קכ"ט אבל אם לא הוחזק בב' שמות שאין יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתי' אין צריך לכתוב אלא השם שבמ' הכתיבה ולא כל שום וחניכא כו' ולא הביא בזה חולק כלל וכ"כ אביו הרא"ש בפ' השולח גט גם כי קשה לי שמאחר שטעם שאנו כותבים שני שמות הוי כדי שלא יאמרו במקו' הנתינה אין זה שם המגרש וכן איפכא וכמו שאירע בנ"ד א"כ למה שנודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר הגט כשר עד שנסתפק לי אם ידיעה זו הוי אחר שנתגרשה ומשום דאיכא זילותא אי כתבינן גט אחר השתא אבל אם קודם שקבלה הגט האשה נודע שיש לו שם אחר אפשר לע"ד שודאי צריך לכתוב גט אחר כ"ש אם לא כתב וכל שום וחניכ' בגט הא' עוד נסתפק לי לשון שכתב ואפי' נודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר ולאו רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה ונכנס במקום כתיבה ונתינה ויצא במקום אחר עד שנר' לו' דדוקא במקום אחר שאינו לא מקום הכת' ולא מקום הנתי' אז הוא דאמרי' שאפי' שלא כתב וכל שום כשר אבל אם נודע לו שיש לו שם אחר במקום הנתינה ממקום הכתי' צריך גט אחר אם לא כתב שם הנת' ואפי' כתב וכל שום אפשר דלא מהני כיון דאלי' דרובא דרובא בחכמה ובמנין שם הנתינה העיקר:
2
ג׳ומה שכתב שנר' דהרא"ש קשיא מדידיה אדידיה דברישא כתב הלכך צריך לכתוב שניהם אח"כ כתב היכ' דלא אתחזק א"צ לכתוב וכל שום כו' משמע דהיכא דאתחזק די בכל שום ואנא אמינא דגברא חזינ' ותיובתא לא חזינא דאיכא לתרוצי בתרי אנפי חדא דהיכא דאתחזק צריך לפרש הב' שמות והיכא דלא אתחזק אפי' וכל שום אינו צריך א"נ א"ל דמ"ש היכא דאתחזק כו' היינו לכתח אבל אה"נ דבכל שום נמי מהני ולהכי כתב דהיכא דלא אתחזק אינו צריך וכל שום כיון דכי אתחזק סגי בוכל שום א"כ שפיר קאמר דהיכא דלא אתחזק כו' אפי' וכל שום לא צריך ופי' זה נר' לומר בדברי הרא"ש לפי דהכי משמע בדברי בנו הריב"ה לע"ד:
3
ד׳ועל מה שערע' על הרמ"ה לו' מה נפשך אי סבר דפיר' מתנ' איש פ' וכל שום כו' שאין לפרט הב' שמות אלא וכל שום כו' א"כ מנא ליה לחלק בין במקום א' לשתי מקומות הרי כפי הנר' מהגמ' בב' מקומות מיירי מתנ' ונר' בעיני לסברת הרמ"ה דמת' מיירי כשהאיש ואשה במקום א' ואתחזק בב' מקו' שמות ופש' דמתנ' סגי בשיכתוב איש פ' וכל שום ולפי דמבריית' דמייתי תלמוד מפשיטא דצריך לפרט בפי' שני השמות שכן אמר ושם גליל עמו ומה שמביא סייעתא לא הוי אלא לאוכוחי דהכא נמי מפליג בין אתחזק ללא אתחזק ומה שערער עוד בדברי הרמ"ה שכתב שם הכתיבה כו' ושר"ת ס"ל דאפי' כתב שניה' צריך להקדים שם הנתינה האמת שגם בזה קל להבין לפי שיש לומ' שלא כיון הרמ"ה אלא שצריך לכתוב ב' השמות בפי' א"נ שדעתו כהני דסברי דכשמפרש הב' שמו' אין לדקדק בקדימה ואחור אלא שכשכותב א' מהם לבד וכולל השני בוכל שום וחניכא אבל בשכותב שניהם בפי' לא איכפת לן בקדימה ואחור וכמ"ש הריב"ש בתשו' הביאה הב"י א"ה עלה קנ"ט שלהי ע"ג:
4
ה׳עוד ראיתי מ"ש הח' הש' הפוסק נר"ו ע"ע שם האשה הן אמת כי אני לא ראיתי רבותי קדושים אשר בארץ המה מעשה שיעשו נקודות בגט כי ראיתי לסופר בזמני כותב גט וכשיקרא שם כמו גאמילה או גויא או באות ג' נוקד נקודה למעלה להבין קריאת הג' ועתה שבא לידי ענין זה נתתי אל לבי לדרוש ולתור בדבר אי שפיר הוי למעבד הכי אי לא שהרי אני רואה שבגט אנו נותנין לו כל דיני ס"ת עד שכתב הטור בשם רב האיי גאון ז"ל שנוהגין לשרטטו לפי שנקרא ספר וכן שחק תוכו פסול בגט כמו בס"ת גם אנו נזהרין שלא יצאו אותיות חוץ לשטה גם אנו נזהרין שתהיינה האותיות מוקפות גויל ומן הדין היה לנו לתייגו אלא שאין אנו נוהגין עתה כדי שלא להוציא לעז על הגיטין הרא' כ"כ התוס' אעפ"י שיש אומרים שהדין בגט ג"כ לתייג וכ"כ בהגהה ז"ל צריך לכתחלה הגט כס"ת שדיני ס"ת נהוגין בגט ועתה אני אומ' כיון שכן הוא איך אפש' לעשו' נקוד כלל בגט כיון שס"ת אשר בו נקוד הוא פסו' ואפי' שנמחק הנקוד הוא פסו':
5
ו׳עוד אני רואה שכתב הריב"ש ונדחק בגט שהיה כתו' בו פ' הדרה במקום פ' ונמצא שלא היתה דרה במקום ההוא באותו העת וכתב ע"ז שאפשר לקרות המלה מלעיל וצדד להקל ואם היה שם שום תקון בנקוד' היה לו לו' כמ"ש שם בתשובה להציל לסופר וז"ל וכן לא כתב בביאור דהות דרה שחש' ג"כ שאולי עדיין דרה שם ואם יכתוב בלשון ההוא היה משמעו אז ולא עתה ולזה תפס לשון שהיה משמעו לשעבר וכל פלפול זה היה יכול לעשות הרב בנקודה א' ולא נקד הסופר אות דלית שחשש אולי עדיין היתה שם מכל זה נר' שלא עלה בדעת לנקוד הגט כלל וע"כ אני או' לע"ד אם יבא מעשה לידי מכא והלאה שאכתוב ב' גיטין א' בנקודה ורפה וא' בלא נקודה והשומע ישמע והחדל יחדל:
6