שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר ס״בResponsa Maharashdam, Even HaEzer 62
א׳שאלה אשה עגונה שנעלם בעלה זה כמה שנים ונתקדשה באין שם שום עד יעיד על מיתת בעלה גם התרו בה שלא תתארס גם למי שקדשה אמרו לו שהיא אסורה לו ולא הטו אוזן לא הוא ולא היא והלך וקדשה בהחבה ושאל השואל אם נתן לה זה המקדש גט ואח"כ בא בעלה אם תהיה מותרת לו דבשלמא אם לא נתגרשה אמרינן בפירוש דמותרת לראשון כיון שלא נשאת אלא שנתקדשה לבד כשיחזור לראשון יאמרו הרואים שקדושי טעות היו קדושי השני אבל עכשיו שנתגרשה איכא למיחש שיאמרו הרואים שמותר להחזיר גרושתו מן האירוסין עוד נסתפק השואל אם ידענו שמת הבעל אחר אלו הגרושין אם מותרת לכהן ואם נצריך כרוז אפשר יהי' מי שיד' בגרושין ולא ידע בכרוז ויאמר גרושה נשא' לכהן עוד ספ' ג' אם כופין לזה המקדש לגרש כיון שאסורה לו או דלמא לא כפינן ליה כיון דבין הכי ובין הכי אינה יכולה השתא להנשא:
1
ב׳תשובה
2
ג׳על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לענין הספק הא' אע"פ שלא בא דין זה מבואר כל כך בפוסקים מ"מ נר' שאפי' נתגרשה ואח"כ בא בעלה שמותרת לבעלה הראשון כי כן נראה מלשון הרמב"ם שכתב פ"י מהלכות גרושין וז"ל הרי שנתקדשה ואח"כ בא בעלה או נמצא הגט בטל הרי זו מותרת לבעלה ואינה צריכה גט משני שאין קדושין תופסין בעריות ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט כיון שלא נשאת יאמרו תנאי היו בקדושין ולא נתקיים ע"כ וכן הריב"ה בטור אבן העזר סי' י"ז כתב וז"ל ואם לא נשאת לשני אלא נתקדשה לבד ובא בעלה אינה צריכה גט מהשני ומותרת לחזור לראשון וכן מותרת לחזור לשני אם מת הראשון או גרשה ע"כ והדעת נותן דאי אינה מותרת אלא דוקא כשלא נתגרשה שלא היו שותקין מדין זה שהיה להם לומר מותרת לחזור אם לא גרשה השני אלא ודאי כל שנתקדשה ולא נשאת ובא בעלה מותרת לחזור לראשון בין נתגרשה מן השני ובין לא נתגרשה ותו מאי האי דקאמרי ואינ' צריכ' דמשמ' אינ' צריכ' הא אם נתגרש' אין בכך כלו' וכ"ת שהג' מפסיד איך שייך למימר אינ' צריכה וק"ל וקצת מבואר יותר מלשון ר"יו שכתב וז"ל אמרו לה מת בעליך ונתקדש' ועדין לא נשאת ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ואינה צריכה גט משני מאחר דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן וכל זמן שצריכה גט משני אסורה לחזו' לא' ע"כ הרי משמ' בהדיא דדוק' היכ' דצריכ' גט מב' הוא דאסורה לא' הא היכא שאינה צריכ' גט משני גט לא מעלה ולא מוריד ואעפ"י שנתגרשה אינה אסורה דכ"ע ידעי דאין קדושין ולא גט בעריות אלא הכל חוכה ואיטלולא ולהיות שאפשר שעדיין לא נתקרר דעתו של אדם במה שאמרנו לכן ראיתי לבאר ולהוכיח שהדין דין אמת אי בעית אימא מן המשנה ואי בעית אימא מן הגמרא שהרי שנינו בפ' האשה רבה אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו אע"פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא אשה גרושה מאיש' ולא מאיש שאינו אישה ע"כ במשנה ובגמ' אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לרבי אלעזר למדרש מרגנית' ודרש ביה חספ' לאו דהא דרבי אלעזר לאו קושט' דודאי דינא הכי הוא אלא דלא הוה ליה לרבי אלעזר למימר דאיצטריך קרא להכי דאי הכי לא מצינו למיגמר דרשא אחריתי לחומרא והיא שאפי' אינה גרושה אסורה לכהונה וכן נר' בפי' מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב וז"ל ומאמר רבי אלעזר אמיתי ובזה הפסיד ענין אחד כו' יעו"ש העבודה כך ראיתי מכח המקומו' שזכרתי ואחר ראיתי תשו' הרשב"א והיא זאת הביא' מהררי"ק נר"ו בא"ה סי' וז"ל ומי שאמר שיגרש בגט שלא כראוי עשה שאין כאן בית מיחוש כלל וכל שלא היתה צריכה גט ממנו אפי' נתן לה גט אותו גט אינו פוסל לכהונו שהרי לא נתגרשה מאישה אלא מאיש אח' שאינו אישה וכאותה ששנינו פ' האשה רבה שדרש רבי אלעזר בן מתיא יעו"ש א"כ נמצינו למדין בלי ספק שאש' זו אם היה בעלה חוזר היתה מותרת לי כיון שאפי' לכהונה מותרת שהרי פוסלת ריח הגט לכהונה וגט זה אינו פוסל משום דאמרי' דאפי' ריח לא מיקרי א"כ כ"ש לבעל ישראל וזה ברור לע"ד ואע"פ שעדיין יכול אדם לומר תינח שהדין כן הוא מ"מ נר' דבר תימה למה לא נחוש לרואים ואני אומר שיש לי טע' וטעמי לשבח אח' כי ענין זה קלא אית ליה ב' והוא גדול לפי דעתי דכיון דק"ל אשה דייקא ומינסב' עד שמטעם זה התירו אותה להנשא בעד א' ואפי' ע"פ עבד וע"פ אשה עוד החמירו עליה י"ג דברים נמצא דאשה הנשא' כדרך זה ואח"כ בא בעלה הוי מלתא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן אבל כד עבדא איסורא ונשאת קנסוה רבנן ואע"פ שלא היתה צריכה גט מן הדין מן השני כלל משום קנסא דעבדא איסורא אמרו שלא תנשא עד תתגרש גם מן השני ודי בזה לחלק הראשון גם לשני אמנם הספק הג' צ"ע לע"ד כי לכאורה נר' שאין ראוי לכוף לגרש וטעמא דשמא יתברר הדבר שבעלה הראשון מת היה כשנתקדש' לזה השני והקדושין קדושין גמורים ואם אתה כופה אותו לגרש נמצא למפרע גט מעושה שלא כדין והתורה והוא אם ת"ח בעיניו שאין האיש מגרש אלא ברצונו ואם גרש בעל כרחו שלא כדין הגט אינו גט כלל ובשלמ' כשנשאת אע"ג דאיכא האי חששא נמי ועכ"ז מוציאין אותה ממנו בעל כרחו משום דכיון דעבדא איסורא מן הדין הוא לכוף אבל בקדושין דלא עבדא איסור' למה כפינן ללא תועלת אם יבא בעלה מותרת לו ואינה צריכה גט מן השני ואם יתברר הדבר שמת תנשא לזה ואם לא יתברר הדב' תעמוד באיסור' ולא תנשא לזה ולא לשום אחר א"כ מצד זה היה נר' שאין כופין לגרש וכבר עלה בדעתי ללמוד דין זה מדין מעובר' שכתב הטור א"ה עבר ונשאה או קדשה יגרשנה ונר' ודאי דהיינו שכופין אותו בדברי' לבד שיגרשנ' לא שכופין אותו בשוטי' וכמ"ש כשצריכ' להמתין ג' חדשים דמשמתינן ליה אם לא ירצה לגרש אבל אין כופין אות' בשוטים אעפ"י שיש לה להקל יותר בנ"ד וצד להחמיר להקל דבשלמא התם שריא לזה למחר וליומא אחרא ומש"ה אפשר להקל ולומר דאין כופין אותו בשוטים אבל בנ"ד דאיכא למימר דלא תתגלי מלתא ולא תשתרי א"כ אע"ג דהתם אין כופין הכא כופין ומצד אחר אפשר להקל יותר בנ"ד דהתם האח' אסורה ודאי חששא להנשא עד אותו זמן אבל בנ"ד אפשר שאשה זו מותרת לאיש הזה ובהיתר גמור מקודשת לו אלא דאנן הוא דלא ידעינן אלא שהדע' מכרעת דהשתא מיהא בחזקת א"א קיימ' וחמירא טוב' ממעוברת דאינה אסורה אלא מדרבנן וא"כ לבי אומר לי שודאי מנדין אותו עד שיגרש. אבל אכתי לא ברי לי טובא אי כופין אותו בשוטים. אבל לפי הנלע"ד דבנ"ד אשה זו שהתרו בה פעם ופעמים שלא תנש' ושלא תתקדש וגם למקדש עצמו התרו בו שלא יקדשנה ושניהם עברו במזיד בשאט בנפש נר' מן הדין הוא לכוף אותו ולגר' אפי' בשוטים וכתב הריב"ה בא"ה קנ"ט שיבמ' שקדשה איש במזיד קנסי' לא וסר' עליו אף אם ירצ' היבם לחלוץ ע"כ וכתבו הגאונים דמקדש יבמה דודאי אסורה בכל גוונא כדי שלא יהא חוטא נשכר וכתבו בשם הרמב"ן שכתב וז"ל תימא בעיני שנחמיר בזו יותר מאשה שהלך בעלה למ"ה ונתקדשה שמותרת לחזור לבעלה ואם נתגרשה מותרת למקדש ושמא י"ל התם היא נתקדשה ברשות הכא שלא ברשות א"כ נראה דכיון דנתקדשה במזיד לכ"ע אסורא למקדש לעולם וכפינן ליה בשוטים לגרש ואע"ג דאיפשר חלו הקדושי' אפ"ה כיון שקדשה במזיד כנגד הדין כייפינן ליה לגרש בשוטים כיון דאסירא ליה והו"ל כשניות דרבנן שכופין אותו בשוטים כ"נ בעיני להלכה דכמו דהתם אסורא ליה מדרבנן לעולם ומשום הכי כופין אותו אפי' בשוטים ומ"מ למעשה עדיין לבי מגמגם שהרי הרמב"ם כתב ושמא כו' כנ"ל וא"כ איפשר שיש חילוק אחר מלבד זה גם שנעלם ממני הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
3