שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה, הלכות שחיטה מ״חResponsa Maharashdam, Yoreh Deah, Laws of Slaughter 48
א׳קיבה שנקב טרפה ואם חלב שעל היתר סותם כשרה ושעל הקשת אינ' סתימה כרס הפנימי שניקב בכ"ש טרפה עיקר הפי' שכל הכרס נקרא כרס הפנימי ליאס' במשהו וכרס החיצון נקר' קרו' עב של בשר שקורעין הטבחי' להוציא המעיים מן הבהמה ודינו אם נקרע אורך או רחב טפח או רובו בקטנה והקרע הוא עד שיתגלה חלל הבהמה ולדעת הרמב"ם כל שנקרע רוב עובי זה העור טרפה וכן הדין אם נטל או נתמסמס עד שכיוצא בו הרופא גוררו טרפה. נקדר הבשר בעיגול אם חסר כדי שיכנסו ג' גרעיני תמרה עם קצת בשר מן התמרה דבוק בגרעין ויכנסו ג' יחד טרפה וא"ל כשרה. המסס ובית הכוסו' שנקבו נקב מפולש לחוץ טרפה ובמקו' שדבוקי' זה לזה כשרה אפילו הנקב מפילש מזה לזה ורש"י ז"ל אוסר בהמסס אפי' אין הנקב מפילש וכן פסק בת' הדשן. נמצא בא' מה' מבפני' מחט או קוץ תחוב בודקין מבחוץ אם נמצ' קור' דם או חלודה בחוץ סביב הנקב טרפה יצא המחט לחוץ ויש קורט דם או חלודה בחוץ סביב המחט טרפה ואם לאו כשרה אפי' החוד' מחוץ אבל בנקב מפולש ואין שם מחט או שיש מחט אלא שהדיחו הכרס או שהמחט תחוב מצד חוץ בכל אחד מאלו אפי' אין שם קורט דם טרפה. מחט שנמצ' החוב בכיס הקרקבן ואין אנו רואים נקב לא בפני' ולא בחוץ כשר' ומחט שנמצ' וקוד' בדיק' ניטל משם ואינו ידוע מקו' הנקב וכן קטן בר דעת שאמר שמצא מחט תחוב בכרס וניטל משם בכל אלו ראוי להחמיר:
1