שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה ק״בResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 102
א׳שאלה מעשה שהי' כך היה שראובן נתן ומכר סחור' לשמעון ולבנו בהקפ' והרשה ר' לשמעון שילך למכו' הסחור' למ"ה בתנאי שיעזוב בנו בעיר והיה קצב זמן הפרעון שנה אחת ושמעון הלך עם סחרתו למ"ה כי על דע' כן קנה והניח בנו בעיר ונתעכב בנו שם ושמעון איחר מזמן הקצוב ב' שנים כי לא בא מידו עוד או שבא ולא רצה ושלח משם כתבי' לראובן שאם ירצה ליפרע מחובו בבגדים לערך כך הנה מה טוב ואם לאו שלא יפרע והגזמות הרבה האמת שהיה טוען שמעון בהגזמותיו שכדין היה עושה מה שהיה עושה מטעמים ידועי' אצלו סוף דבר שלסוף רצה שמעון לפרוע כל החוב משלם בגדים שהעבירם לערך שלקחם וב' שלישים בדיטאש שיהיו לרצון ר' ובפרט שיהי' בטוחים אצל ר' הנזכר וקודם שמסר בן ש' הדיטאש לר' שאל ממנו מחיל' בדיני ישראל ובדיני א"ה ונכנס הנשיא ונעלה כה"ר יצחק אברבאנאל יצ"ו ביניהם לפשרם וע"י נתפשרו רו"ש ולא רצה ליתן לו מחילה גמורה רק מהשטר חוב שהי' לו ושישא' עוד תביע' אצלו מקצת אלכאלפורה שנתן ביד ראובן ומכל השאר עשה לו מחילה גמורה וזה תוקף לשון המחיל' אחר שכתוב בשטר המחיל' שהוד' ראובן שנתפרע כו' כתב ונתחייב ר' הנז' להעמיד ולקיים פיטורים ומחילה זו כו' ולסל' וכו' כל עורר וטוען וכו' מיום שיטעון וכו' מיום שנברא העולם כו'. באופן שלא יגיע שום נזק והפסד ומעתה ומעכשו פסל ראובן פיסול גמור על עצמו ועל ב"כ כל עדות בין בשטר בין בע"פ שינגד או יסתור או יבטל שום דבר מכל הנז' כו' עד והעיד על עצמו ראובן שלא מסר שום מודעא על שום דבר מכל הנז' ושלא מחל ושלא נתחייב מחמת שום אונס בעולם אלא בל"ש ונפש חפצה ודע"ש ומעתה פסל כו' עד והאמין ראובן לשמעון ולבנו נאמנות גמורה כב' עדים כשרים כו' ורצ' שבכל הדברים תהיה יד הנמחלים הנז' וב"כ על העליונה ולגמור ולקיים כל הנז' ושלא לבא ושלא להתעצם בדין כדי לבא נגד שום דבר כו' נטל קנין גמור כו' ונשבע שבוע' חמורה בשי"ת בת"כ כראוי לדעת המב"ה ולדעת הנשבעי' באמת ולדעת רבים מפורשים בלי שום מרמה וערמה ובלי שום פתח התר וחרטה כלל ע"כ תורף תוקף המחילה. ועתה ראובן תקפו יצרו ובקש תואנות רבות רעו' לנפשו לתבוע ולטעון נגד שמעון בדין ולפי הנראה אין לו דבר לטעון רק שעבר ראובן הזמן הרבה עבירה גוררת עבירה שמבקש צד וצדדי' לאכול רבית וטענתו של ראובן שמורה התיר לעצמו ואומר שמתחל' היה באונס כי שמעון היה במ"ה ואעפ"י שבני היה פה העירה שאלוניקי ולא היה זו מן העיר כי אם ברשות ראובן מ"מ לא היה ספק בידו לפרוע סך החוב הנז' ומפני יראתו שלא יוכל לגבו' חובו עשה מה שעשה גם טען שמסר מודעא גדולה וארוכה עד מאד גם טוען שקודם המחילה נתן במתנ' גמור' חוב זה לאחיו ולאמו וא"כ לא היה יכול למחול מה שאינו שלו עד כה נשמע מטענת ראובן:
1
ב׳תשובה
2
ג׳תחלת דברי וראשית אמרי אומר כי שאלה כזאת לא שאל ממני אדם אם לא שתוכן הדברים עברו לפני ונבהלתי מראות נעויתי משמוע חלול ה' ותורתו וח"ו עמי הארץ אומרים אין תורה אם פלוני שהוא מוחזק לבע"ת עובר על שבועות כ"כ חמורות מה יעשו שאר העם גם שמעתי א"כ מה תקנה יש בעולם לעשות פשרה או מחילה דברים אלי נכנסו כארס בקרבי עד ששמתי מחשבתי לראות מה מקום מצא לתלות בו את עצמו ולא מצאתי כמו שאומר. גרסי' בפ' ח"ה אמרי נהרדעי מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא ופריך בגמרא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גלוי מלתא בעלמא היא ומסיק לעולם דזביני ומודה רבא היכא דאניס וכו' ופי' רשב"ם ז"ל אי במודעא דמסר אגיטא ואמתנת לא צריך כולי האי עד וכן המתנה שאני מקנה לפ' אנוס אני ואיני מקנה אותה לפלו' ברצונו תהא מבוטלת אע"ג דלא ידעי אונסא דגלוי מלתא היא כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אנסו דכיון דאינו מקבל ממון בגט זה ולא במתנ' אם איתא דניחא ליה ליתנם מדעתו למה לו למסור מודעא ואי לא ניחא ליה ליתן גט למה לו ליתן אלא ודאי נאנס שמעינן מהכא דזביני צריך שידעו העדים באונסא ובמתנ' לא צריך וכן במחילה הוי כמו מתנה וכתבו בתוס' דכיון דביטול מודעא בזביני הוי ביטול אבל במתנה אי ידעינן באונסיה לא מהני ביטול כו' עד ומיהו אי לא ידעי' באונסיה ומבטל מודעא נראה שביטולו ביטול. וכ"כ הטור סוף סי' ר"ה בשם אביו וכן בהגהה באשרי ריב"ש אומר דמתנה אפי' לא מסר מודעא כו' עד והיכא שמסר מודעא ואח"כ עשוהו עד שנתרצה בו לא לנבטל המודעא עד שיבטל המודעא בפי'. וכן בהגהות מימוניות פי' בשם רשב"ם כתב כשכופין אותו לבטל המודע' שמועיל אף בגט ביטול מודעא בכל ענין אפי' אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל כו' וכן בסמ"ג כ"כ א"כ דעת כל אלו הגדולים דמהני ביטול מודעי אפי' במתנה כל עוד דלא ידעינן באנסיה והכא פשיטא דלא ידעינן באנסיה מכמה טעמים הא' כי האונס שראובן אומר הוא שהי' כותב לו שמעון שאם לא יעשה כך שילך ויעמוד שם בפראנקיאה כל ימיו ושלא יתן לו פרוטה וכל אלה דברי רוח למודה על האמת אם מפני דגזים איניש ולא עביד וכמ"ש מהררי"ק בשרש קפ"ו וטירחא לי מלתא להעתיק הלשון כל הרוצה בה יבקשנה רק שאני לומד ממנה שאין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל דמאחר שעבר על ד"ת אי עביד אמרי' גזים איניש אכו' וגם כי היה עובר על הזמן אפשר היה אנוס ולא בא מידו עוד ועוד שמעשים בכל יום אנשים צדיקים ומוחזקים לכשרים עושים כן ובפרט כי מי יודע אם היה לו טענה לעשות כן כי שמעון אומר שאינהו ראובן בסחורתו שנתן לו ולא היה לו יכולת להראותה פה שאליניקי כי לא ראה דבר ממנה עד שהגיע לאנקונה ועוד שמי לא ידע ולא יבין כי הגזמות שמעון הבל המה וכי יעלה על הדעת שבעבור ריוח כל ממון שבעולם יניח אשתו ובניו גדולים וקטנים ובפרט בנו חמודו שהיה פה שאלוניקי והיו מניחין אותו במאסר כל ימיו אם לא יפרע כ"ש מי הגיד לנו שלא היה לו לבן שמעון ספק ויכונ' אל הסך ויותר ואפי' נאמר כי לא היה לו משלו מי הגיד לנו שלא שלח לבנו מעות ובפרט שכפי הנשמע היה זה בודאי ששלח לו אביו שמעון הנז' לבנו סחורה כדי שיוכל לפרוע כל החוב וזה קודם שעשה המחיל' ונודע זה לראובן וא"כ פשיטא דא"א לומ' בעולם הכרנו באנסו ואחר שהיה לו לראובן שטר חתום וקים על שמעון ועל בנו באופן שלא היה בא מיד הלווים שחייבים לכפור מאומה אפי' שוה פרוטה מכל אלה הטעמי' יאמר כל בן דעת שא"א לעדים בעולם לומר הכרנו באנסו וכ"ש למ"ש הר"ן ז"ל בשם רבינו יונה וגם רבותיו שאם אנסוהו עד שביטל המודעה שמסר מכר' קיים עיין בהלכות הרי"ף פח"ה דף קע"ה. וגם בדברי הר"ן שעל הלכות הרי"ף במס' גיטין פ' השולח כ"ש שעינינו הרואות שלא נתקיים מ"ש שמעון שהיה רוצה לפרוע בבגדים אלא שפרעו במעות בדיטאש וראיה עוד לדבר שלא רצה למחול לו על הכל אלא שכתב בשטר המחילה שלא רצה למחול לו על הכל אלא שכתב בשטר המחילה שלא היה מוחל לו כי אם דבר פלוני ולא דבר פ' נראים הדברים שברצונו היה עושה מה שהיה עושה ומאי דהוה צבי הוה מחיל כו' כלל הדברים שא"א לומר הכרנו באנסו. וא"כ לדעת כל הגדולים שהזכרתי לעיל המחילה הוי מחילה ואפילו את"ל שג"כ יש גדולים דסברי דאי כתב במודעא אפילו שאבטל כו' לא מהני ביטול מ"מ מי הוא זה ואי זה הוא שירצה להוציא ממון נגד התוס' וכל הנ"ל. ואע"ג דדבר זה פשוט גם זה ימצא המעיין בתשובו' מהררי"ק ז"ל הנ"ל בענין כזה שכתב ובר מן דין מי יוציא ממון מיד המוחזק בטענת אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא ע"כ ואע"ג דבנ"ד מסר מודעה כבר אמרתי דדעת כל הנ"ל דמהני ביטול ומעשה דמהררי"ק לא היה מודעא ולא ביטול עוד הביא בתשובה הנז' דדעת ר"י בר ברזילי דכתב וז"ל אם באונס יודע וברור אצל העדים הן בתליוה או בהכאות אבל לא מסר מודעא ומכר ונתן נתקיים המעשה א"כ נראה דלדעתו ה"ה והוא הטעם דאם ביטל המודעא מהני הביטול לדעת זה. כל זה אמרתי באת"ל דמחילה זו דין מתנה יש לה אמנם האמת הברור דלכל הפחות א"א לומר אלא דדמי למכר וזה ברור מלשון של רשב"ם שהבאתי דכ' דכיון דאיני מקבל ממון המתנה כו' וכן נתברר לי מתשובה מהרי"ק הנ"ל שהביא בשלהי תשובתו תשוב' רשב"א וז"ל השאלה מי שנשבע לפרוע לו מעות לזמן וכשהגיע הזמן הכרי' האדון למלוה להאריך הזמן ללוה והמלוה מסר מודעא שהוא מאריך באונס מי נפטר בכך או לא תשובה כל שבאונס לאו כלום הוא דמאי שנא דתליוה ויהיב דאף זה לא מקבל מידי בארכת הזמן ולא עוד אלא אפי' נתנו לו קצת מעות דבמכר דכותיה אמרי' אגב אונסי' דזוזי גמר ומקני אם מסר מודע' המודעא מבטלת המכר והוכיח מהררי"ק ז"ל מתשוב' זו דאפילו אין המעות מגיעות להנאת אריכת הזמן דא"ה חשיב כתליוה וזבין מכל מה שאמרנו מוכח בהדיא דהיכא דאיכא זוזי לא מתנ' ומחילה מקרי אלא דין זביני אית לי' יכבר הוכחנו דבזביני רוב הפוסקים סברי דמהני ביטול א"ה דידעינן באנסיה וזה ברור יותר בדברי הרמב"ם הלכות קנין פי' שכתב וז"ל בד א במוכר או עושה פשרה אבל במתנה או במחילה כו'. הרי כתב בפירו' דפשרה הוי מכר ולא מתנה מקרי ואע"ג דלדעת הרמב"ם והרי"ף נראה דהיכא דידעינן באנסיה ועשה מודעא ואמר שכל קנין שעושה לבטל המודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס כו' דלא מהני ביטול כבר אמרתי שאפי' נניח שלדברי אלו הגדולים בנ"ד אי הוה ידעינן באונסיה לא הוי מועיל ביטול מודעא מ"מ אחר שהתוס' והרא"ש ורוב האחרונים לא ס"ל הכי אית לן למימר דאינהו ידעי בדברי הרי"ף והרמב"ם טפי מינן ולא נר' בעיניהם דבריהם אנן בתר בתראי אית לן למיזל דהלכה כבתראי בכל מקום כ"ש לגבי ממונא דהמוציא מחברו עליו הראיה ואין להוציא ממון מיד המוחזק והייתי יכול להאריך בזה אלא דמלתא דפשיטא ומרגל' בפומייהו דאינשי הוא זה כ"ש דבנ"ד אפשר דכ"ע מודו כמו שנראה קצת בדברי הטור בסי' הנ"ל שאחר שכתב סברת רב האי כתב וכ"כ הרי"ף והרמב"ם וכ"כ הרמ"ה דלא מהני ביטול בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אנסו או שהודה שלא מסר וכו' דהודאת בע"ד כמאה עדים דמו הרי שהשוה הודאת עצמו כהעדא' העדים ופשיטא דלכ"ע בהעדאת העדים מהני ביטול וא"כ גם בהודע' עצמו בנ"ד איכא הודא' עצמו כנז' כ"ש שאין אנו צריכים כלל לכך דכבר אמרנו דבנ"ד א"א לידע באנסו לא עתה ולא בזמן שמס' המודע' ולא בזמן שעשה המחילה וסהדי דחתימי אמודע' כזו לא כדין עשו ועולה חתמו @77[וכ"ש אם נצרף סבר' רבינו אפרים דסבירא לי' שצריך שעידי המכר הם הם עדי המודעא כדאיתא בהגהות מימו' פ"י מהלכות מכירה]@88 כל זה הארכתי לרווחא דמילתא כי נ"ד ליכא אונס כלל והא לך תשובת הרא"ש על ענין הדומה לזה ממש כלל ע"א ולא אחוש להאריך על ענין התשוב' להעתיקה כלה שהרוצה לראותה יראנה במקומה אלא מקצת התשוב' דברי הנוגעים אל הענין וז"ל ונדון זה דומה לשאר מחילות אדם התובע לחברו הרבה והלה כופר ומפשרים ביניהם ונותן לו מקצת ומוחל השאר אטו אם זה מסר מודעא תהי' המחיל' בטלה א"כ לא תועיל שום פשרה ומחילה בקנין אלא ודאי לא אנסא הוא וכו' עד הלכך אי מהני מודעא היכא שאומר לעדים פלו' חייב לי כו"כ וכופר לי ואני צריך לפשר עמו למחול לו אני מוסר שביטול זה מועיל כו' עד ודוקא בזביני אבל במתנה ומחילה לא וכל שמסר מודעא כו' עד וכל דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום. ואיכא למידק בלשון הרב ז"ל דהו"ל למכתב וכל מחילה ומתנה באונס אינה כלום ומה להזכי' וכל דליכא זוזי כו' אלא שנראה בפירוש דהיכא דאיכא זוזי הו"ל כמכר ואפי' ידענא באנסיה מועיל ביטול המודע' כמי שכתבנו. הרי נתברר מכל מה שאמרנו שר' התובע הבל יפצה פיו לענין ממון כי המחיל' שרירא וקיימא מכמה אנפי ולא יחרוך רמיה צידו וזיופיו אינם מועילים אפי' אם היה לו איזו מין תביעה עליו שהרי אפי' היה מחילה ומתנה בכדי ביטול המודעות מהני היכא דלא ידעינן באנסיה לדעת התוס' והרא"ש וכל הגדו' הנ"ל וכ"ש דבנ"ד לאו מתנה ומחילה בכדי היא בעבור מעות שנתן לו לכל הפחות שוה למכר דאגב זוזי גמר ומקני וכבר כתבנו שאפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דהיכא דידעינן באנסיה לא מהני ביטול מודעא מ"מ בנ"ד אפי' ידעינן באנסיה שכיון שכתב והעיד על עצמו וכו' הודאת בע"ד כמאה עדים דמי כמ"ש הרמ"ה כנ"ל אעפ"י שדעתו כדעת הרי"ף וכ"ש וק"ו ג"כ שכבר אמרנו שבנדון שלנו א"א לשום בן דעת ידענו באונסיה. וא"כ לדעת כ"ע מהני ביטול המודעות כיון דזביני הוא כמו שהוכחנו וכ"ש שכל הטורח והאריכות הזה היה צריך אם לא היה פורע שמעון לראובן כל חוב הכתוב בשטר משלם אלא מקצת מן החוב והשאר היה מוחל לו אמנם שמעון פרע לראובן כל חובו עד פרוטה אחרונה ולא קצץ לו דבר אלא שרוצה לבקש ממנו שכר בטל' מעותיו מזמן שעבר על הזמן הקצוב וכל מה שכתבנו הוא מותר לנדון זה כי אינו צריך אלא ללמוד לעצמי למקום אחר אבל התובע הזה בחשך בא ובחשך ילך ועבירה גוררת עבירה כי עבירת עוברו עלהשבוע' גוררת לו שאלת רבית ושאלת רבית גוררת לו לעבור על השבוע' שיש לו שלא לטעון כו' ואפי' לא יהי' כ"א ספק מי לא יקרע בגדיו ותצילנה שתי אזניו בשמעו דבר מכוער כזה והרי ראובן זה העיד על עצמו אבל מה שעשה שמעון בדין ומשפט עשה ושהאמת אתו שראובן זה אינהו יהעלה על הסחור' יותר ויותר משווי המעות שקנה אותם וכפר באמונתו כי סופו מוכיח על תחלתו. גם במה שטוען שנתן החוב הנז' לאמו ולאחיו אולת היא לו וכלימה כי גם שיהי' כדבריו לא מבעיא לדעת הרמ"ה והרא"ש שכתבו שאפי' כתב לוה למלוה משתעבידנא לך ולכל דאתי מחמתך אם מכרו מלוה וחזר ומחלו דאפ"ה הוי מחול וא"כ פשיטא דלא הרויח במתנה כלל אלא אפי' לדעת הראב"ד וב"ה שכתבו ששוב אינו יכול למחול מ"מ הוא בעצמו נתן השטר לשמעון וק"ל הלכתא אותיות וכו' ובנ"ד דלא יש לזה ולא זה כ"ש שהשבוע' חמור' לאלהים לסל' כו' ואין ספק שצריך כפרה נאם הצעיר:
3