שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קל״הResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 135
א׳שאלה ק"ק פ' נמנו וגמרו ביניהם להעמי' למרביץ תורה לפ' ועשו כתב על זה שהיו לוקחי' אותו בעד ך' שנה וכתוב שקבלו זה בכל אלות וחומרות התורה גם חומרת נח"ש וגם נזירות שמשון בכל תנאיו ואחר שלש שנים עמדו כל הקהל גדולים וקטנים לסב' ידוע אצלם ורצו להשמט ממנו ולמרוד בו ובעת היותם במעמד ההוא בא החכם הנז' אצל' ואמר להם מה המעשה הזה אשר אתם עושים דעו וראו שהוא עון פלילי אתם פוגעים בכבודי ואתם עוברים כמה חרמות אלות ושבועות שיש לי כתבים אשר כתבת' ונדר להם שהוא יצא מעצמו אבל לא עתה בחרפה רצופ' וכפי דברי אנשי הק"ק אומרים שהשיבו לו שיקבץ חכמים והם יגישו טענותיהם לפני החכמים אם יצדקו ואם לא יעשו מה שיגזו' הדין וע"ז אומרים אנשי הקהל קדוש שהשי' להם חס לי מעשות כדבר הזה כי איני אומר לכם רק שמצד אהבה וחסד שלא תכלימוני כי מענין החומרות איני רוצ' להדין עמכם והכל מחול לכם והכל כחרס הנשבר פטורים אתם מותרים אתם איני שואל אלא דרך חסד אמרו שילך לשלום והם יראו מה ראוי לעשות אז הלך לו ואחריו משאת היא הכיס מהטלית והחכם מכחיש אותם ואומר שלא היו דברים מעולם בכתב ויש לו נאמנות בכתב ויש עדים חתומים ע"ז הכתב ואחר שעבר יום ה' י"א לשבט היה רצון הח' להעניש לאנשי הק"ק על מה שעשו כי היה אומר שעברו ואני אמרתי שאעפ"י שאינם נאמנים לומר שפטרם אינו להבא שנאמר להם כיון שאתם האמנתם לו הו"ל כאלו אתם אומרים שכל עוד שיאמר הוא שלא מחל השבועה במקומ' עומדת ועד עתה חשבתם שלא יאמר ועל כן עשיתם מה שעשית' אבל עתה שאמר אתם חייבים לשמור ולעשות אם ירצה להיות כמו שהיה וכל זה אין לה' טענ' אחרת אלא המחילה:
1
ב׳יום שבת י"ג שבט שנת מקר"ב אחיך תשים עליך מלך חלו פני לפייסו בדברים לח' הנז' ולדבר על לבו שיסיר כעס מלבו ועל שעבר שיהיו פטורים אך אמנם מכאן ולהבא אם ירצה הוא להיות ח' שיקבלוהו ועוד פעם אחרת אזרו וחלו פני אנשים אשר לא בא מידי להשיב פניהם ריקם סוף דבר שיום שבת שלחתי בעדו לדבר על לבו ואמרתי שכפי מה ששמענו יום ה' טענות ד' או ה' מן הקהל שאמרו שהוא מחל להם כנז' שאפי' שכפי האמת כפי מה שנר' מן הכתב שהיה בו נאמנות לא היו נאמנים להבא אך לשעבר לא היה בהם עון אשר חטא כי חשבו שהיה מועיל להם טענותם אך אם ירצה הח' להיות ח' עליהם הקולר תלוי עליהם לקבלו עפ"י טענתם שטענו הד' אנשים הנמצאים והנה הח' השיב לי מה יועיל לי זה שהרי הקהל יתנו טענות אחרות אז אמרתי לו ומה אני יכול לעשות יש בידי לחייב לשאר הק"ק הנז' ח"ו א"ה יום ראשון בא הח' עם יצחק חבר ורצ' שחתום איך היו מחוייבים מכח השבועה לקבלו לחכם לפי שהטענות שטענו יום ה' לא היו מועילים מכח הנאמנות וכן עשיתי וכפי הנר' הח' הנז' לא אחר לפרסם הדבר והיו לועזים אנשי המדינה לומר שהיו נכשלים ולא לבד על הה' האנשים אלא גם על הקהל וע"ז באו אנשי הק"ק הנז' וצעקו עלי ואמרו מה זאת עשית שכתבת עלינו דברים ופגעת בכבודנו מבלי שמוע את טענותנו גם הק"ק אמרו שאעפ"י שאותו יום לא רצינו לגלות טענותינו מפני כבודו של הח' כי חשבנו היינו פטורים בטענה ההיא מ"מ יש לנו טענות אחרו' והם אלו. א' אמרו שיקחו ספר תורה בזרות על זה כי הם הורגלו עם הח' הש' וישי' כמהרר"י וארון תלמידו של הרב כמהרר"ל ן' חביב ואח"כ עם הח' הש' כמהרר"י סמוט ואחרון עם כ"ה שמואל לבי' קלעי וכל אחד מאלו היה בקי בחדרי תורה והיה מלמד אותנו בכל שבת כדרך כל מי שהוא מרביץ תורה וגם כל דין שהיינו צריכין היה מסדר סדר פסק לעזרתנו על הדין ועל האמת וזה הח' חשבנו שהיה כיוצא בהם שהיה מועיל לנפשותינו וראינו שלא היה מועיל כי אם ברפואת הגוף ועל כן ראינו עת לעשות לה' ולבקש מי שילמד אותנו ולקבוע לו ישיבה כמו שהיה להח' הש' כמהר"ר שמואל הנז' ז"ל. עוד טענה שנית שיותר מחצי הקהל היו אנוסים כי נפל פחד החכם ואחיו וראיה לדבר שהיה באונס שלא נשמרנו כבוד הח' שלנו להמתין השנה והוכרחנו בעל כרחנו להסיר הבגד השחור קודם השנה. וצעקו אלי שעל אלה הטענות אתן להם הדין כמו שנתתי ביד הח' אשר בכתב ההוא פוגע בכבודם ושק"ק ישמעאל ת"ל מעולם לא שמענו שמץ דבר מהם אלא הולכי' בדרכי יושר ואוהבי התורה וראיתי שהדין עמהם שהייתי עתיד ליתן את הדין לפני יוצר נשמתי אם לא הייתי עושה דין. ע"כ אמרתי עת לעשות לה' ואמרתי כי טענת האונס היא טענה גדולה אפי' שלא מסרו מודעא וכמ"ש הרשב"א בתשו' וז"ל אפי' לא מסר מודעא וראינו שנאנס האונס מבטל הנדר ועוקרו מעיקרו ולא עוד אלא אפי' לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשו שהיה אנוס באותה שעה אונס גמור נאמן על עצמו והביא והכריח הדבר יעו"ש עלה רמ"ד עמוד א'. גם הטענ' הראשונ' רצוני שהיה לשם שמים אינה צריכה למימר דהוי טענה שהרי משנה שלמה היא בפ' הנודר מן הירק תנן קונם צמר ופשתים עולה כו' ופסקו רוב הפו' כרבי יהודה שאמר הכל לפי הנדר ואפי' לפוסקי' דלא ס"ל כרבי יהודה מ"מ היכא דאיכא הוכחה גמורה אזלינן בתר כונת הנודר בהוכחה כ"ש היכא דאיכא תרתי הוכחה ודבורא הוכחה שעינינו הרואות שכל הנז' מהחכמים הדרשנים הנז' שעשו קבע ללמדם תורה ולדרוש להם בכל שבת גם הלשון מוכיח כמ"ש מרביץ תורה שלשון זה מוכיח על מי שעושה תורתו קבע ועוד ראיה אחרת יותר ברורה והיא משנה ג"כ ראה מרחוק אנשים שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואומר הרי הם עליכם כקרבן וכשקרב אליהם ראה שהם אביו ואחיו שלא היה רוצה לאוסרם עליהם אינו נדר אע"פי שלא פירש בהם כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו ע"כ וכתב הר"ן דטעמא משום שהוא מוטעה בעקר הנדר שלא היה דעתו אין פיו ולבו שוים ובטל מעצמו ע"כ א"כ בנ"ד הדבר ברור שהנדר בטל מעקרו שהיו מוטעים בעיקר הנדר ואחר היות אלו פטורים מצד טענת אונס ואלו פטורין מצד כונת לקיחת הח' להרביץ תורה נמצא רוב הקהל פטורים גם שיש קצת שלא נשבעו נמצא כלם פטורי' אפי' שלא יתנו שום א' מאלה הטענות יכולים הם לומר אם אנו נשבענו היה כי חשבנו כל הקהל מושבעים ואדעתא דהכי נשבענו אבל עתה שרוב הקהל פטורים ואינם חפצים כי אם למרביץ תורה מלמדם ודורשם בכל שבת גם הם פטורי' כי אדעתא דפרוד לא נשבענו ועם מה שכתבתי נתבטל מה שאומרים שיש הסכמה שכשחכם א' יוציאוהו מקהלו שלא יוכל להכנס שו' אחר שזה מובן בהיותו מרביץ תורה כנז' אבל מי שאין בו דבר כי אם פעם א' בשנה לא יובן עליו וזה אומר אפי' לקהלות שהוכרזו הסכמה זאת אבל לשאר הקהלות שלא הוכרזה אין אנו צריכי' לכל זה ולהם הסכמה זו אין בה ממש. כל זה כתבתי כמגלה טפח ומכסה טפחיים כי כפי האמת הגמור העדים חתמו שקר והם הקהל נאמנים על עצמם שפטרם כמו שפשוט זה אפי' לתנוקות של ב"ר ומה שהארכתי לא היה אלא אפי' ע"פי חתימת העדים ומי שהחתימן כי לפי האמת לא היה צריך וכתבתי מן הטעם הנ"ל והארכתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
2