שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קמ״גResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 143
א׳שאלה עיר שהיו בה בעלי בתים רבים ונכבדים ולהם ב' בתי כנסיות אשר שם האחד ק"ק פורטוגיזיש יצ"ו ושם השנית ק"ק ארגון יצ"ו ואש אלהים ירדה מן השמים ותאכל בתיהם ומחמדיהם הטובי' הבתי כנסיות הנז' ואמרו עתה רבים ישנו את מקומם ללכת למקו' שלבם חפץ ונשארו מעט מהרבה בכל אחת מהבתי כנסיות הנז' ואם אמרנו לבנות השתי בתי כנסיות נפרדות כבתחלה אין לאל יד כל קהלה בפני עצמה לעשות כרצונם כי רוששנו על כן נמנו וגמרו והסכימו כלם לדעת אחד לחבר את האהל להיו' אחד ולעשות מהשתי הקהלות אחת ולהתפלל בק"ק ארגון אשר כן יצא הגורל ולעשות תכף ומיד בבת אחת יחד מק"ק פורטוגיזיש בית המדרש שהנגרים יעשו מלאכה יום אחד בק"ק ארגון ואחד בבית המדרש באופן שתשלם ותגמר מלאכת שניהם כאחד ונשבעו שבועת ה' ע"ד שני אנשים שהיו משביעים אותם לעשות כן ושלא יתפללו רק בב"ה אשר בש' בק"ק אראגון יכונה אשר נבנה בשותפות ואחר כמה ימים כראות כי לא נפקד מהם איש וכי לא קיימו תנאם לעשות הבית המדרש יחד עם הבית הכנסת אמרו מה זאת עשינו לעזוב המקום אשר בו התפללו אבותינו והוא מחולל בגוים ושועלי' הלכו בו וזלזלו בכבודו והתחילו להתקוטט אלו עם אלו שרבים נמנעי' מבא לבית הכנסת בסבת הקטטו' והמריבות וחלוק הלבבו' כי הוא דבר נמנע שיהיה שלום מתוו' ביניהם כראותם כי לקחו ממונם לבנות קהלם ובית המדרש לא בנו ועזבוהו למרמס רגל זרים ונכרי' באו שעריו אז אמרו הנה אנחנו מרוצי' ומפוייסי' להפסיד חלקנו אשר עזרנו ממונינו לסייע אתכם בבניין הב"ה לשוב להתפלל בב"ה שלנו ואם אמור תאמר שאין אנו יכולי' מכח השבועה שנשבענו הנצו משיבי' שהשבועה היתה בתנאי שהבה"כ וב"ה יבא שניהם יחד והבית הכנסת נבנה ממונינו ובית המדרש עזבת' אותו חרב ושמם ונקיים אנחנו משבועתנו הנז'.
1
ב׳עוד טענה אחרת כי לא היה מה שחשבנו שרבים ישנו את מקומם ללכת לדור במקום אחר ונשאר מעט מהרבה כי לא נפקד ממנו איש ועוד אחרת צרעת ממארת כי אש הקטטות בערה בנו וא"א להיותנו מתפללים בב"הכ א' גם שכל כוונתם מגמתם היתה שיסייעו אותם בממוננו לבנין הב"הכ וכבר לקחתם ממוננו והננו מוותרים אותו לכם יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי ומה' תהי משכרתו שלמה להחזיר עטרת תפארת ק"ק פורטוגיזיש ליושנה כבראשונה ולבטל ולכבות להבות אש המחלוקו' בוקו' ומבוקות ומבולקות וה' הצדיק צדקות אהב יתן לו כלבבו לב טהור ויעלהו גם עלה על במתי ההצלחה הנצחית כנפשו הרמה והחכמה המלאה רוח דעת ויראת ה'
2
ג׳תשובה
3
ד׳ה' היודע והוא עד כי ירא אנכי להורות בענין שבועה ואפי' ביחיד כ"ש שבועת רבים גם לכאורה נר' כי האחדות והעמידה יחד בבית א' הוא שלמות לאומה ישראלית כי אינו דומה מעטים עושים את המצוה כמריבים העושים ואינו דומה קלוסו של מלך כאשר רבים מקלסים אותו יחד למועטים המקלסים כל זה היה עומד בפני והיה קשה בעיני לבקש צד התר לחבור זה כי מה טוב הוא ישיבת האחים יחד אך אמנם אם כנים הדברים כאשר באו בשאלה שנהפך החבור והאחדות לפרוד ובמקו' שלום קטטה ומריבה על כן שמתי פני לחוות דעתי בענין זה וקודם אמרתי להקדים הקדמה א' והיא זאת תנן במסכת מגלה פ' בני העיר והשמותי את מקדשכם בקדושתם הם אף כשה' שוממים עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש ופר"שי ז"ל כדי שתהא עגמת נפש לרואיהם שיזכרו את ימי בנינו ואת שהיו רגילים להתאסף שם וישתדלו להחזירו לישובו ע"כ וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכותיו פי"א וז"ל בתי כנסיות וב"מ בקדושתן הן עומדות שנאמ' אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדין וכשם שנוהגין בהן כבוד בישובן כך נוהגין בחרבנן כו' עד עלו בהן עשבין תולשין אותם ומניחין במקומה כדי שיראה אותם העם ותעיר רוחם ויבנו' ע"כ הא קמן שצריך לחלוק כבוד לב"הכ בחורבנו כמו בבנינו וצריך כל רואה אותו חרב לעגם את נפשו ולת' אל לבו לבנותו ואם היה שהיו עושים שם מדרש ומקום ישיבה לת"ת הוי שפיר שכן הדין שעושין מבית הכנס' בית המדרש דהוי מעלין בקדש אבל להניחו חרב הו' זלזול כי ודאי בעונותינו בהיותו חרב כל העולם יעשו צרכיהם כמו שירצו ומי ימחה בידם וכי תאמר שעתה יבנוהו ב"המ ששבועה שנשבעו היה בטעות כפי מה שבא בשאלה שמתחלה לא נשבעו אלא אדעת' שיבנו המקום ההוא יחד ולא נתקיים גם רואה אני הטענה האחרת שלא נשבעו אלא אדעתא שלא ישארו בעיר שיעור למלאת ב"הכ אחת ועתה שרואים שקרוב שאיש לא נעדר מן העיר קרוב הדבר לומר שהכרח הוא לבנות הב"הכ כמו שהיה תחלה ולע"א שאם האמת שמתקוטטים זה עם זה כי כן הוא בעונותינו בזמן הזה שכרובם כן חוטאים ולכן איש על מקומו יעמדו בשלום ולראיה שלא חלה השבועה בהיות הדברים אמת כנז' בשאלה לא היה צריך ומ"מ להפטר בלא כלום א"א תנן במסכת נדרים פ' ר' אליעזר ר' מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד ואין חכמים מודין לו כיצד קונם שאיני נושא את פ' שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה. ובגמ' מת נולד הוא אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר אחר ור"י אמר מת כבר וכבר עשה תשובה ולדעת ר"י הוי טעות בשעת הנדר ואין צריך התרה כלל אבל רב הונא פליג עליה ופריש טעמא דמתני' משום דנעשה כתולה נדרו בדבר א' ופריך בגמ' לר"י ונשאר בקשיא ולדעת רב הונא היה נראה דצריך התרה וכמ"ש הרא"ש ז"ל התנאי גמור לא הוי הלכך צריך התרה והוכיח הוא ז"ל מן הירושלמי דאף לרב הונא לא בעי התרה וכן הר"ן כתב וז"ל נעשה כתולה נדרו בדבר א' כדפי' ומש"ה שרי אפי' בלא שאלת חכם והכי איתא בירושלמי יע"ש. והקשה הר"ן ז"ל וז"ל והא דלא אמרינן בסיפא גבי כעורה ונעשה נאה דלא אמרי' דהוה כאלו אמר כל זמן שהיא כעורה וכיון שנעשית נאה תהיה מותרת בלא התרה כמו שאנו אומרים באביה שהוא רע שאם עשה תשובה מותר בלא התרה ותרץ הרש"בא דבאביה שהוא רע אמרינן ודאי שר"ל כל זמן שהוא רע משום דאדם עשוי לעשות תשובה ומשום הכי אמרינן שכך היה דעתו אבל בכעורה ונעשה נאה אינו מצוי ולאו אדעתיה להתנות כל זמן שתהיה כעורה הא קמן דאזלינן בתר אומדנא וכיון שאלו הנשבעים נשאו ונתנו בענין בנין הבתי כנסיות ומתוך שנראה להם שאנשי העיר מסתמא היו יוצאין אלו למזרח ואלו למערב שלא יוכלו להשיג פרנסתם ולא ישארו שיעור ב"הכ א' ומש"ה נשבעו ועכשיו רואים שת"ל יושבי העיר עומדי' על תלה כבראשונה גם כן חשבו שזה טוב להם עמידתם יחד בחברה א' ועתה רואים הכל להפך נראה א"כ שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה גם אם נצטרף שכך היה התנאי שהנגרים היה להם לעשות מלאכה יום א' בב"הכ ויום א' בב"המ והיה לי לכתוב ראיות אלא שנל"עד אינו צריך וע"כז לא מלאני לבי לכתוב כל זה אלא מטעם הקדמה שהקדמתי שכפי הנראה היות הבית הכנסת חרב הוא עין פלילי גם אין ספק כי בעונות א"א שימשך השלום ביניהם ועל הכל אני אומר שלא יעשו דברי אלה פרי עד יראה פסקי לפני לומדי תורה אשר שם הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה.
4