שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קנ״דResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 154
א׳שאלה ילמדנו רבינו המורה לצדקה את הדרך אשר נלך בה כי עינינו תלויות עד תוציא לאור משפטנו וכך היה המעשה כי בהיות אש המחלוקות ברוב מצוקות מדליק בין ב' הק"ק יצ"ו אשר פה העירה יע"א קרה מקרה כי חזן א' מק"ק א' שהיה שם שליח צבור הלך לו לק"ק האחר להיות להם לחזן הכנסת בשותפות חזן אחר שהיה שם מימי קדם ובני הק"ק האחר אחר חדש ימים שישב עמהם להיות בטוחים ממנו שלא יחזור בו קשרוהו בקשר אמיץ והחזן הנ"ל נדר נדר נ"ש בן מנוח כו' ולהיות זאת זכרון תמיד כתבו בכתב כל דברי הנזירות הנ"ל וז"ל אות באות. בפנינו עדים ח"מ בא פ' מדעתו ורצונו בלי שום זכר אונס או הכרח כלל בעולם ובלי שום פתוי או הסת כלל ובבטול כל מיני מודעי בכל לישני דאמרי רז"ל לבטל בהון מודעי ומודעי דמודעי כו' ובפסול כל עדי מודעי ונשבע שפיו ולבו שוין ובפנינו חתומי מטה כך אמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח בעל דלילה אשר נקרו עיניו פלשתים ועקר דלתות עזה אם לא אהיה שליח צבור קבוע בק"ק פ' אשר פה העירה מונישטיריו יע"א כפי אשר הייתי מיום אשר נכנסתי בק"ק הנז' עד היום הזה מהיום ועד ג' שנים רצופות ואם לא אהיה מלמד קבוע בחברת ק"ק הנז' במדרגת התלמידים אשר נתנו לי פרנסי החברה הנז' וכפי אשר סדרו מהיום ועד הזמן הנ"ל ולהיות כל זה אמת שכך אמר בפנינו בשבועות התורה אשר נשבע שפיו ולבו שוין בדבר הזה בבטול כל אופני מיני מודעי עד סופן כתבנו וחתמנו שמותינו פה לעדות ולראי' הי' זה ביום א' כ"ח לתשרי שנת הש"לו ליציר' פה מונישטיריו והכל שריר ובריר וקיים עכ"ל. ואחר עבור כמו ששה חדשים חננו ה' ברוב חסדיו והסיר לב האבן וצור מכשול הקטטות מבשרנו ורוח חדשה בקדושה ובטהרה נתן בקרבנו להיותנו לעם א' באהבה ואחוה ושלום ודיעות הלא אב א' לכלנו ולמה נבגוד איש באחיו בן לא יכבד אב כעבד כאדוניו אויבי איש אנשי ביתו ולהיות כי ידענו כי הסבה וגרמה בנזקי המחלוקת היא חלוק הב' ק"ק בענין הפרעונות והמסי' וכל שאר צורכי הקהלות קדושת יצ"ו אמרנו עת לעשות חדשות בארץ להיותנו כלנו שתי הק"ק בקהל א' כיס א' יהיה לכלנו לקופה של צדקה לפרוע בני הישיבה וחזנים ומלמדים ושמשים וכל צורכי שתי הק"ק יצ"ו והנה להיות כי בק"ק א' אשר היה שם החזן אשר נדר בנזירות הנ"ל יש שם שני חזנים הוא ושותפו ויש לשתי הק"ק די בהם כי זה יתפלל בה בק"ק א' שבוע א' וזה יתפלל בה שבוע א' ויהיו חוזרים חלילה ובזה סדר השלום הנ"ל יהיה יתד שלא תמוט בהיות כי ב' הק"ק תהיינה שוות לטובה כיון שבפרעון ג"כ הן שוות. אמנם על דבר הנזירות אשר נדר החזן הנ"ל נפל ספק לחברים יצ"ו אם יהיה רשאי לילך להתפלל שבוע א' בקהלו כאשר נדר ושבוע א' לק"ק האחר כיון שאמר בלשון הריני נזיר כו' עד אם לא אהיה שליח צבור קבוע בק"ק פ' כפי אשר הייתי מהיו' שנכנסתי בקהל קדוש הנ"ל כו' ואם יתפלל שבוע א' פה ושבוע א' פה לא יהיה חזן קבוע לק"ק שלו וגם לא יהיה כפי אשר היה מיום אשר נכנס בק"ק הנ"ל. או נאמר שהוא רשאי כיון שבנדרי' הולכין אחר כוונת הנודר ולא אחר משמעות הלשון ולחזן הנ"ל ולמדירים אותו ששאלנו כוונתם בנזירות ואמרו שודאי לא כוונו רק אם יהיה הפרש וקטטו' בין שתי הק"ק שאז לא יהי' חזן רק לבית הכנס' שלו:
1
ב׳אמנם בהיות שלום בין ב' הק"ק ושתיהן כקהל א' תחשבנה וכך הוא אם יהיה מתפלל בק"ק שלו כמו בק"ק האחר על דעת כן לא נדר ומה גם עתה כי אף שילך לבית הכנסת האחר שבוע א' עכ"ז שבוע אחת ג"כ הוא מתפלל בק"ק שלו והוא חזן קבוע כמו מקדם ששבוע א' לא היה מתפלל כי שותפו הנ"ל היה מתפלל וכן גם עתה שותפו יתפלל בשבוע שהוא לא יתפלל שם וכ"ת א"כ לא יהיה כפי אשר היו מיום אשר נכנס בק"ק הנ"ל כפי אשר נידר כאמור זה אינו כלום כי כבר שאלנו לנודר הנ"ל ולמדירים אותו ואמרו שכונתם היתה כי על אשר היה נודר להיות חזן קבוע והיה משמע שיהיה מתפלל תמיד בכל שבוע ושבוע ולא היה כן כי שותפו הנ"ל היה מתפלל שבוע א' והוא שבוע אחרת לכן חזר ופי' כפי אשר הייתי כו' להקל עליו ולומר כי בהיותו מתפלל הוא שבוע א' ושותפו שבוע א' יצא ידי חובתו א"כ יש להקל ולומר שילך להתפלל בק"ק האחר שבוע א' כאמור ואם הדבר הזה כפי אשר יורוהו מן השמים יגזור כ"ת וחפץ בנו הש"י הקולות קול תרועת מלחמותינו וקול המולה גדולה וקטטה יחדלון והן לאו ח"ו חזר הדין כי כל תוקף השלום הנ"ל בדבר זה תלוי ועומד ואת"ל כי אין פתח התר בעיני חכמתו כחזן הנ"ל כפי הסדר הנ"ל אם יאמרו לו בני הכנסת שלו כי הוא חזן קבוע להם כבראשונה ושם הק"ק יקרא עליו אמנם בשבוע אשר יבחרו הם לשלחו להתפלל שם ילך ויתפלל ושליחות בני קהלו יעשה לא כדרך חזן לק"ק האחר יהיו רשאים או לא אנא אדונינו תוציא לאור משפטנו ישמח לבנו הנבוך תאיר עינינו התליות וכל קהל עדתנו על כ"ת יסמוכו ואלהי משפט ה' יראנו מתורתו תורת אמת גדולות ונפלאות ויגדיל תורתו ויאדיר אמן:
2
ג׳תשובה
3
ד׳ראיתי הצד אשר משם נראה לכם התר מטעם שהצדדים הולכין אחר כוונת הנודר אף על פי שמשמעות הלשון אינו כן וששאלו המדירים לנודר כו' כנז' בשאלה מטעם זה נראה בעיני שאין מקום להתיר שדין זה דאזלינן בתר כונת הנודר עקרו יוצא ממתני' דפ' הנודר מן הירק דתנן קונם צמר עולה עלי מותר בגזי צמר כו' ר' יודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל וכו' וכתב הרא"ש ז"ל כתב הרמב"ם ז"ל קא פסי' חד מרבוותא כר"י וכן מסתבר וגם הרמב"ם פסק כר"י אבל הר"ן ז"ל כתב מסתברא לי דבריתא פליגא אמתני' בסבריה דתנא דמתני' ס"ל דר"י מודה לת"ק דכל היכא דליכא הוכחא לבישה משמע ולא טעינא ור"י דברייתא ס"ל דלמישרי טעינה נמי בעי הוכחא אבל כל היכא דליכ' הוכחא אסור אפילו בטעינ' כו' יעיין המעיין וימצא בב"י י"ד סי' רי"ח הדברים באורך יותר ונמצא דלדעת חד מרבוותא ודעת הרמב"ם ודעת הרמב"ן בין למישרי טעינה ובין למישרי לבישה בעי ר"י הוכחא ואי ליכא הוכחא כלל אסור בשניהם וא"כ לדעת אלו הגאונים פשיטא דאין מקום להתיר בנדון שלנו מטעם כונת הנודר דהא לא אמרינן הכי אלא היכא דאיכא הוכחא כגון היה לבוש כו' והמלבוש היה מצר לו ומצטער ממנו ומצד כך נדר כה"ג אמרי' ללבוש אסור לטעון מותר אבל בנ"ד דבשעת הנדר לא היה כלל הוכחא דמשום שהיו הקהל קדוש במחלוקת נדר שהרי אפי' בשלום היה אפשר לכל א' וא' מהק"ק יהיה לו ש"צ לעצמו כי השלום לא יחייב השותפות בש"צ וק"ל מאד:
4
ה׳וגם לדעת החולקים על הרמב"ם אין מקום להתיר שכפי הנר' אין ביניהם אלא דלדעת החולקים בלבישה אין צריך הוכחה שאפי' על הסתם אסור לבישה וטעינה מותר משום דעל הסתם משמע לבישה ולא טעינה אבל בנ"ד דליכא למימר כי הא א"כ פשיטא לע"ד דלכו"ע אין מקום להתיר מטעם שאומרים דלהכי נתכוון נודר ומדירים דדברים שבלב אינם דברים. אבל מה שהיה נ"ל מקום להתיר מתוך הלשון שאמר אם לא אהיה ש"ץ קבוע כו' ומשמעות לשון זה מורה שנדר על דבר שאינו בידו ורשותו לעשות דכך היה לו לומר הרי אני נזיר שמשון כו' אם אהיה ש"ץ קבוע במקום אחר אם לא במקום פ' שאז היתה הכונה מובנת לשלול המקום הב' ולא היה מחייב עצמו בנזירות שמשון כל עוד שלא היה חזן קבוע באותו מקום אבל עתה שאמר הריני נזיר אם לא אהיה משמע שאם לא יהיה ש"ץ שם שמחייב עצמו להיות נזיר שמשון והלא אין בידו להיות ש"ץ מאותו קהל שאם יעלה בדעת הצבור שלו להניחו להיות ש"ץ שם בא מידם ולא מידו וכפי זה תכף כשהוציא הנזירות או השבועה מפיו היה לשוא כי על זה נענש יהודה בגמ' מכות פ' אלו הגולין בקו' עלה י"ז שנדר עצמו בדבר שלא היה בידו לקיים כנז' בגמ' וכתב הרמב"ם בכ"ה מה' שבועות וז"ל ושנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' היו בניו ואשתו אינו חיי' בשבועת בטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל ומכין אותו מכת מרדות שהרי אין בידו לקיים שבועה זו ונמצא גורם לשבועת שוא עכ"ל א"כ בנ"ד נמי נדר בדבר שאין הרשות בידו אלא ביד אחרים והוה ליה כנשבע לשוא ואינה שבוע' בטוי שחייב לקיימה כן היה נ"ל לכאורה אלא שמ"מ היה הדבר. קשה בעיני שנמצא פגם בדבר גנאי ש"ץ שהוציא שבועת שוא מפיו או שמא ח"ו היה מחוייב לקיים הנזירות כיון שלא היה בידו לקיים להיות ש"ץ והרי כתב מהרי"ק שרש נ"ב וז"ל ונשבע ליכנס עמה לחופה מרת מרים הנז' וע"ז כתב וז"ל ואדוני מורי אבי ז"ל הור' שאין בשבוע' זו בית מיחוש ואין בה ממש כאשר אין בידו להכניסה שלא מדעתה ואני לא לחלוק על תשובתו באתי כו' עד כי היה נר' לע"ד דאע"ג דנשבע על דבר שאין בידו לעשות זו היא שבועת שוא מ"מ אם יזדמן לו האפשרות בעשיית הדבר מחוייב הוא לעשותו ולא עוד אלא שלא עבר על שבועתו ואף על גב שמתחלה לא היה בידו לא נתחייב משום שבועת בטוי והביא ראיה מדברי הרמב"ם שאם האחרים עשו אופן שיקיים שבועתו הנשבע הרי הם משובחים א"כ מכל זה היה נ"ל ששבועה זו אינה שבועת בטוי שחייב עליה הש"ץ משום שלא היה בידו לקיים שבועתו כי ביד הקהל קדוש היה יכולת לומר לו שלא יהיה ש"ץ כנז' וכן ג"כ יכולין לעשות שיקיים שבועתו וכמו שיכולים לעשות שיקיים שבועתו שישרת שם לש"צ תמיד כך יכולין לומר לו לשרת שבוע כאן ושבוע כאן מ"מ עדין נשאר גמגום בדבר אלא שהיה אפשר לומר גדול השלו' וכדי הוא להכנס בענין כזה מפני המשך השלום:
5
ו׳אבל מ"מ נר' לי שאין כאן גנאי כלל ועקר לש"ץ שאם יאמרו הק"ק מה שאמרנו לקיים לך לש"ץ והדרנו לך על כך הרי אנו כאלו קבלנו נדרך שנדרת ויקמנו שזה רצוננו שתשרת שבוע כאן ושבוע כאן דבשלמא אם היה הוא מעצמו נשבע על דבר כזה או נודר על האופן הנז' היה הדבר גנאי אבל השתא שהק"ק הדירוהו ועל דעתם קבל הנזירות שמשון הם הם שחוזרים ומכריחים אותו שישרת שבוע כאן ושבוע כאן א"כ אין בש"ץ עון אשר חטא וזך הוא בלי פשע:
6
ז׳ועוד יתישב לי זה במ"ש הריב"ש בתשו' סי' שכ"ז שכתב וז"ל ולא מבעיא זה בנ"ד שבפי' התנה אם תרצה כו' עד אלא אפי' אמר סתם ונדין לשון שבועתו דלא סגי דלא נסיב אפ"ה שבועת בטוי היא והוא חייב לתבעה להנשא לו ואם לא רצתה הרי הוא אנוס כו' עד וכן בנדון זה אע"פ שאין בידו לקיים בידו לבטל מפני שהוא שותף במעשה חלה עליו שבוע' בטוי וחייב לתת ואם לא רצה חברו לקבל אנוס הוא וכ"ש דאין במשמע אתן לפ' אלא אם ירצה לקבל שהרי להנאתו נתכון וסתמו כפי' נמצא שאם לא רצה לקבל הרי הוא פטור גמור ולא מדין אונס אלא שלא נתבטלה כלל שבועתו:
7
ח׳למדנו מכאן התר גמור בפי' לנדון שלנו שזה הנודר ודאי לדרישת ובקשת אנשי הק"ק נדר לקיי' רצונם א"כ ביד הק"ק הוא אם רוצים השלום כמו שנר' שיאמרו כלום נדרת אלא לבקשתנו ולרצוננו בכך אנו מפויסים ורצויים שתשרת שבוע אחת כאן ושבוע אחת כאן ואדרבה אם לא תרצה לעשות זה אין רצוננו עמך וא"כ אין כאן מכשול כלל ועיקר ורואה אני שאלו הדברים ימצא' המעיין כאשר ידקדק בדברי הרמב"ם הנ"ל שכן כתב שהרי אין בידו לקיים ולא לבטל משמע בפי' דעד כאן לא הוי שבועת שוא אלא בדבר שהנשבע לא שייך בו כלל כגון יזרוק פ' או לא יזרוק אבל בדבר שהנשבע שייך בו כנ"ד שיש בידו לקיים אם ירצו הק"ק לא הוי שבועת שוא ואינו עובר על שבועת בטוי והוי כמ"ש הריב"ש שבועה שאתן לפ' ואם אותו פ' לא ירצה לקבל אנוס הוא ופטור ואם כשנשבע נשבע לדרישתו אפי' טענת אנוס אינו צריך שהרי הנשבע לפרוע לחברו לזמן פ' ואמר לו הב"ח הרי אני כאלו התקבלתי הלוה מותר ופטור א"כ בנ"ד יכול להתפלל שבוע א' כאן ושבוע א' בב"ה הב' על הדרך הנז' שהק"ק מעצמ' יאמרו לו כנ"ל ולהיות נר' בעיני מתוך כתבכ' רצונכ' להתמיד השלום חפצתי וטרחתי למצוא הדרך הישר והנכון ומצאתי ולא חששתי לבקש עוד דרך אחר' כי הדרך הנז' מרווח והוא דרך סלולה ומעתה אוחילה אחלה פני ה' עושה השלום ישפות שלו' לכם ויעמיד ויתמיד שלותכ' וחדותכ' כנפשכ' ונפש נאמנכ' הצעיר שמואל די מדינה:
8