שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קפ״אResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 181
א׳שאלה ה"ר אברהם ברזילי כתב לשון זה מודה אני בח"מ איך נתחייבתי חיוב גמור לתת ן' פרחים לחברת ת"ת אשר בטיריא אם לא אביא את דודי הרופא כה"ר משה ברזילי יצ"ו עד ר"ה הבא ראשון בע"ה לדוד פה טיריא ושריר וקיים משה גרשון הצעיר אברהם ברזילי שלמה חנוקה ועת' בא פה שאלוניקי יע"א ה"ר אברהם הנז' ובקש מדודו הנז' לעקור דירתו משאלוניקי ללכת לדור בטיריא ודודו לא רצה בשום אופן בעולם מטעמים ידועים לו ובפרט כי שאלוניקי בערך טיריא הוי כמו א"י לחוצה לארץ להיות כי שאלוניקי עיר שרובה ישראל וישיבות גדולות לת"ת משא"כ בטיריא ועתהשואל ה"ר אברהם הנז' אם חייב אלו המעות לת"ת אשר בטיריא כיון דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קני או דילמא איכ' למימר דע"כ לא אמרי' דאסמכת' לא קני ולא מהני אלא לדבר שבין אדם לחבירו הדיוט כמוהו אבל לצדק' גדול' כזו איכא למימר דאמירתו לגבוה כמסיר' להדיוט דמי וחייב:
1
ב׳תשובה
2
ג׳דיני אסמכתא הוו מים שאין להם סוף יען כי מצינו כי מה שהוא אסמכתא לזה לא הוי אסמכתא לזה וכן להפך ולכן לא אחוש להארי' ולכתוב הסברות אלה מפה ואלה מפה רק מ"ש הרשב"א הביא הב"י בח"מ ס' ר"ז וז"ל ואני יגעתי וטרחתי ומצאתי קושיו' והויות ע"כ אחד מצדדין אלו עד שמצאת בחמלת ה' עלי ענין שכל הלכות אסמכתו' תלויות בו אין יוצא ממנו אפי' דבר אחד לפי דעתי ואכללנו לך במלו' קצרו' והוא בכל דחי שאמרו בדר' קנס הוי אסמכתא כו' יעו"ש והרי הרשב"א ז"ל אחרון בזמן וראשון בחכמה וגדולה וסתם דבריו וכתב דכל דחי הוי אסמכתא כו' ולא חשש לחל' בין שהיה הדבר בידו לקיים בין שלא יהיה בידו לקיים ודי לנו כי הוא אילן גדול ותקיף לסמוך עליו ונמצא א"כ בנדון שלנו שאין לספק ולפקפק אי הוי אסמכתא אי לא דודאי אין לך אסמכתא גדולה מזו שהרי הדבר ברור דהוי גוזמא וקנס גמור וא"כ אם היה ענין זה נוגע להדיוט אחר כמוהו אין ספק שהיינו פוטרים אותו בפה מלא לא נשאר אלא הצד השני דאיכא למימר דכיון דהוי לדבר מצוה מהני אסמכתא ובזה צריך עיון ואומר אני כי גם מצד זה פטור ה"ר אברהם ברזילי שהרי נחלקו בזה הפוסקים שלדעת מהר"ם ז"ל ופוסקים אחרים דסברי כוותיה אסמכתא מהני בדבר מצוה ומהר"ר ישראל בעל ת"ה קרוב שהכריח לו' שהדין כן וכתב שמנהג הוא שהגבאים תובעים על מי שמעמיד על עצמו כי האי גוונא קנסות לצדקה אמנם כת אחרת מהפוסקים סברי דגם בהקדש וצדקה לא מהני אסמכתא כן דעת מהרי"ח וכן דעת התוספות כמו שמביא בעל ת"ה בעצמו והרב רי"ו וכתב ג' חלוקים וצריך אני להביח כאן קצת מדבריו וז"ל מי שנדר ואמר אם לא אעשה כ"וכ אשב בתענית או אתן כך לצדקה כי אסמכתא נמי שייכה בדבר מצוה כמו מי שמתחייב עצמו לחברו והוא שאמרו דרך קנס מוכח בסנהדרין פ' זה בורר וכ"כ הפסקנים ויש ג' חלוקים ח' אם הוא התנה לדבר הרשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלו' אשב בתענית או חתן כך לצדקה הוי אסמכתא כיון שההליכה היתה לדברי הרשות ע"כ עוד כתב ומהראשון שכתבתי דהויא אסמכתא אם נתחייב עצמו בשטר חוב אין בו משום אסמכתא דאמירתו לגבוה הוא ככל יפוי כח שיכול לעשו' להדיוט עכ"ל למדנו מדבריו שלדבר הרשות שייך אסמכתא אפי' לצדקה אם לא שכתב בשטר וקנין וכן נראה קצת מתשובת הרא"ש שכתב על מה שנשאל ממנו מי שנדר שאם לא יבא לב"ד לזמן פלוני שיתחייב אלף זוז להקדש בקנין בשטר והשיב הוא ז"ל על הקנס של אלף זוז להקדש חייב ראובן לפורעם דאמירה לגבוה הויא ככל יפוי כח שיוכל לעשות להדיוט ע"כ משמע דדוקא כשנתחייב בשטר וקנין הא אי לא הוי קנין ושטר הוי אסמכתא ולא מחייב גם כי אפשר לומר דמעשה שהיה כך היה ולא חש הרא"ש להשיב רק על הדין שנשאל ממנו מ"מ אכתי יש קצת ראיה דודאי כיון שהיה יכול להשיב בדיבור קצר ולאשמיענו שלא היה צריך קנין כן היה ראוי להשי' כדי שלא נטעה בדין וכיון שלא השיב כן נר' דהכי ס"ל דדוקא בקנין ושטר חייב לא באופן אחר וכ"ש שיש ל"ל כן כיון שהתוס' הכי ס"ל כמ"ש בעל ת"ה והרא"ש רגיל דאזיל בתר שיטתייהו יהיה מה שיהיה הא דינא מפלוגתא דרבוותא לא נפיק ואע"ג שכתב מהר"י בת"ה הדין לחומרא והוא הוי בתרא טובא מ"מ נר' בפי' שלא הכרי' כן אלא מצד המנהג שהגבאין בזמנו היו תובעים על מי שהיה מעמיד על עצמו כה"ג קנסות לצדקה ומוכרחים אנו לומר כן לע"ד שהרי הוא בעצמו כתב בסוף דבריו דלית לן למימר דמשום דהוי הקדש או צדקה אית לן למיזל לחומר' יע"ש וא"כ איך פסק הוא לחומרא כיון דהוי פלוגתא דרבוותא ופסק להוציא ממון אלא ודאי לא כתב כן אל' מטע' המנהג וכמו שכתבתי וא"כ בזמננו ובמקומות אלו שלא ידענו ולא ראינו מנהג זה אין לחייב לה"ר אברהם ברזילי משום דהדר דינא ואמרי' כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונ' וכ"ש שרי"ו כתב שכן כתבו הפסקנים משמע ודאי שלא נהגו כן במקומו ובזמנו ואנו בתר רי"ו אית לן למיזל טפי מבתר בעל ת"ה שרי"ו ז"ל חבורו מוכי' עליו וקרוב לנו יותר ועל כן שמתי פני כחלמיש לפטור לה"ר אברהם ברזילי פטור גמור גם אני מגלה שאין לחייב מכח השטר שהרי כתב רי"ו דצריך קנין ושטר ובנ"ד קנין אין כאן ושטר אין כאן שכתב הרשב"א ז"ל ונמצא בב"י סי' ט"ל יעו"ש כי לשון שטר זה אינו לשון שטר לחייב בשבילו כי היה צריך לכתוב מודה אני פלוני שאני חיי' או הרי אני מחייב עצמי אבל עתה שכותב מודה אני הח"מ איך נתחייבתי משמע שלא נתחייב עתה בפני עדים אלו אלא מודה דבזמן שעבר נתחייב ואפי' היה כאן כתב קנין היינו יכולין לפרש שר"ל שנתחייב ונטל קנין באותו זמן העב' לא שיתחייב ונטל קנין עתה וא"כ מכל אלו הטעמים נר' בעיני שה"ר אברהם ברזילי פטור מחיוב זה וכן ראוי לפסוק כיון שלא בא עוד מידו וכוונתו רצויה הית' ולא כ"כ אלא כדי לאיים לדודו כדי שיעשה רצונו אלא שלא בא מידו ועוד אני אומר כדי לצאת מכל ספק יכול לישאל על נדרו שאפי' את"ל שחל עליו החיוב אינו אלא נדר בעלמא וישנו בשאלה דאפי' מי שנודר קרבן ומתחרט יכול לישאל עליו כל זמן שלא בא ליד הגזבר הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
3