שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קפ״וResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 186
א׳בענין קרע ס"ת אם מותר לדבקו בדבק כתב מהרר"יק ז"ל שרש קכ"ב הדין באורך והביא לשון הירושלמי שכתב טולין במטלית ודובקין בדבק הלמ"מ ונראה מלשונו בפירוש שדעת הרמב"ם ז"ל וס"מג וסמ"ק ומה"רם ז"ל כל רבוותא דעתם דטולין במטלית קאי אתפילין אמנם בדובקין בדבק נראה לדעתו דלכ"ע קאי אספר תורה שנקרע ואע"ג שאני הדיוט איני יודע למה לא נפרש דקאי גם אתפילין ור"ל שאם נקרע בין אות לאות ובתפילין של יד בין פרשה לפרשה דובקין בדבק ואמנם בס"ת חמיר ובשום אופן לא אמרי' ביה טוב לדבק וטעמא כמו שפירש מהר"ם ז"ל דספר תורה שגוללין אותו תמיד יש לחוש שמא יקרע יותר ע"י הדבק אבל בתפילין שמונחים תמיד בבתים גם אין גנאי כמו בס"ת הנר' לעין תמיד חששו עוד כתב הוא ז"ל ממה שבעיני יפלא שכתב וז"ל ופשיטא שאין לומר שמה"רם יעמיד ההיא דירושלמי דדובקין בדבק כגון שנקרע שלא כנגד הכתב דממה נפשך אי סבירא לן דאף בנקרע שלא כנגד הכתב מיפסיל כו' עד דכיון דתרוייהו מיפסיל אם לא דבקו היאך יתכן דפעם אומר לדבק טוב הוא ופעם לא יועי' בער אנכי מאיש ואיני יודע למה ועל מה יפלא בעיניו דבר כזה וכי לא מצינן כיוצא בזה במקום אחר דלא סמכינן אתיקון כל דהו ובמקום אחד דומה לו שאינו כ"כ חמור סמכינן והלא נשבר העצם במקום שעושה אותה טרפה אם עור ובשר חופים את רובו כשר אף האבר ועור לבדו במקום אחד מועיל ובמקום אחר אינו מועיל דוק. וכן נוכל לומר דכשהקרע שלא כנגד הכתב אע"ג דמפסיל בהכי מ"מ כיון דלא הוי במקום חמור יועיל תיקון הדבק אבל למקום חמור שהוא כנגד הכתב אז החמירו שלא יועיל וסברה נכונה היא עד מאד והוא ז"ל דחה אותה בקש איני יודע למה דעדיף מזה נר' להביא ראיה דבעירובין קי"ל דמן התורה כל שיש ג' מחיצות מותר לטלטל בו וחכמים אסרו לטלטל עד שיתקן בלחי או קורה וכשהוא רחב יותר מעשרה אין לו תקנה בלחי או קורה ותימ' על עצמך או אתה אומר ללחי או לקורה שמועילין לתקן או לא והרי מבוי זה ומבוי זה שניהם מותרים לטלטל בתוכם מדין תורה ושניהם אסורים מדברי סופרים ולמה אתה אומר שמועיל לחי לזה ואינו מועיל לזה וא"ת שחלוף המבואו' מחייב זה גם אתה אמור לו כ"ש שחלוף מקומות הקרע מחייב שיועיל לקרע זה דבק ולזה לא יועיל עוד כתב הרב וז"ל שהרי כתב בספ' התרומ' וז"ל שהרי במס' סופרים אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית ולא תופרים במקום הכתב רש"בא אומר משום רבי מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית אבל אין תופרין כו' והשתא לא נתיישב לי הא דקתני ברישא אין דובקין בדבק והדר קתני אין כותבין על גבי מטלית דהאי דובקין מאי היא אילימא קלף א"כ הוי זו ואצ"ל זו דהשתא בקלף אסור במטלית מיבעיא. ואין לומר דחדא קתני כלומר אין כותבין ע"ג מטלית ע"י שדובקין בדבק דא"כ הו"ל למתני אין דובקין וכותבין מאי אין ואין דקתני ועוד קשה לי הלשון דהא משמע דרישא לא איירי שהוא כתב ע"ג הטלאים כמו בסיפא מדמסיי' ואין כותבין עג"ה משמע דריש' דקתני אין דובקין לא איירי בהכי שכותב עג"ה וכן לישנא דסיפא דקתני ואין כותבין לא משמע שיהא ענין דביקתו כענין דביקת הרישא עכ"ל הרב מהררי"ק ולהיות יש לי גמגומי' על דבריו אלה העתקתי אותם וזה כי הוא כתב אילימא קלף א"כ הוי זו ואצ"ל זו קושיא זו היא כפי הנחתו יאמר דקתני ברישא אין דובקין בדבק היינו כדי לכתוב ומ"ה קשיא ליה דהוי זו ואצ"ל זו ולי הדיוט נר' שאפי' כפי ההנחה הזאת לא קשה דהוי זו ואצ"ל זו שהרי מצינן למימר דכאן אינו דוחק זו ואצ"ל זו אמר דאיכא רשב"א דפליג וקאמר דובקין וכותבין ולדידיה הוי זו אף זו מ"ה קתני ברישא הרי ותרווייהו צריכי חדא משום רבי אלעזר וחדא משום ת"ק מטלית תנא משו' רשב"א ודובקין דהיינו קלף משום ת"ק דא"ה אסור ולית כאן כפי האמ' לא זו ואצ"ל זו ולא זו אף זו דשני הדרכים דחוקים אלא תרוייהו צריכי גם עמ"ש ואין לומר דחדא קתני כו' קשה לי דמאחר דנחית הרב לפרש ברייתא בכה"ג למה לא פי' בענין אחר מרווח ונהוג בתלמוד ופירש כך דברישא תנא אין דובקין בדבק דהיינו ע"י קלף וטעמא מאי משום דאין כותבין כו' ואם אתה אומר לדבק בדבק על ידי קלף יבואו לעשות כן ע"י מטלית אבל ע"י קלף היה מכשיר ת"ק מן הדין ורשב"א אומר דובקין וכו' וכן תמצא בקדושין דף י"ט אמר רבי ינאי אין יעוד אלא בגדול ואין יעוד אלא מדעת ופריך בגמ' תרתי ומשני מה טעם כו' וכן תמצא סוף פ' דביצה ת"ר אין עושין טיסני' ואין כותשין במכתשת ופריך תרתי ומשני מה טעם אין עושין כו' ע"ש כל זה אני אומר מאחר שרצה הרב לפלפל בפי' הברייתא אבל האמת כי פשטא דברייתא לא הוי אלא שהם ב' דינים מחולקים וכמו שפירש הוא בעצמו שאין דובקין בדבק והיינו כשנקרע כנגד הכת' ואין כותבין במטלית היינו דין כתיבת מטלית דת"ק פסיל ורש"בא מכשיר ומ"ש בירושלמי דדובקין בדבק היינו כשנקרע שלא כנגד הכתב והשתא מתייש' דין מהר"מ עוד כתב מהרר"יק מאי טעמא דרש"בא משום ר' מאיר דמכשיר לכתוב על גבי מטלית כו' עד י"ל כיון דפסול במטלית לא שמעינן אלא משום דאיקרי ספר כו' עד הרי לך דאע"ג דהשמיט אותיות או פסוקי' כדאיתא התם בגמ' כתב עלה ר' אביה דכיון דבמקצ' כתובה כתקון דקרינן ביה בספ' ואע"פ דאותו פסוק חסר בה לגמרי ואינה כתובה בה כלל כ"ש וכ"ש הוא כשכתוב על גבי המטלית דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל כו' עד אבל היכא שנכת' ע"ג המטלית פשי' דלא הוי ע"פ משמע מתוך דבריו דבס"ת אפי' חסר בו אותיות ופסוקים נקרא ספר מק"ו דמגלה ואם אינו כשר לקרו' בו אינו אלא מטעם דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ וכל דבריו אלה חדוש נפלא ואם היה אומר כן לדעת רשב"א לא היה כ"כ אבל מתוך לשונו נר' דגם לכ"ע הכי הוי שמן הדין ס"ת שחסר אפי' פסוק א' נקרא ספר ואינו פסול אלא משום דברים שבכתב כו' וזה שהוא כתב וז"ל ונחזור לענין ראשון דמאחר שהוכחנו מתוך הברייתא דמס' סופרים דפליגי כו' ע"כ לא פליגי אלא שטלה והדביק עלה מטלית וכתב עליו אבל היכא שטלה והדביק עליו קלף הכשר לכתוב עליו ס"ת מודו ליה רבנן משמע דדעתו להכשיר טלאי הקלף לכ"ע וע"ז כתב יש להביא ראיה למנהג גם בלא ההיא דמס' סופרי' דמאחר דאיקרי ספר אפי' חסר בו כל הפסוק שלם כמ"ש ראבי"ה מאי זה טעם יפסל כיוצא דנדון שאנו עומדים דפשיטא דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל ע"כ. משמע בהדיא דדעתו ז"ל דלכ"ע אפי' לא נכתב פסוק א' לגמרי נקרא ספר ולא פסיל אלא שאין לקרותו ע"פ וכשיהיה כתוב על הטלאי יצא ידי כולם. ולי הדיוט קשה דא"כ לדעתו היה ראוי להכשיר אפי' על המטלית מן הטעם הנז' ואפי' לרבנן וזה א"א שהרי בפי' אמרו ואין כותבין ע"ג מטלית ותו קשה לי מהא דגרסינן בפ' השותפין דתניא וימת שם משה אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא ע"כ כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי רבי יודה ואמרי לה רבי נחמיא אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התור' הזה אלא ע"כ הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע הרי משמע בפי' דאפי' בשביל חסרון אות א' אינו נקרא ספר ואין לומר דלדעת ר' יהודה או רבי נחמיא הוי נקר' ספר דלא היא אלא דסבר דכיון דהני פסוקים אינם מן הספר רק שיהושע כתבם נקרא ספר כאשר אינו חסר אות א' משאר הפסוקים ואם חסר אינו נקרא ספר אלא שאלו ח' פסוקים אישתנו וכן נר' בפי' פ' עשירי מהלכות ס"ת מהרמב"ם שכתבו ז"ל נמצאת למד שב' דברים הם שבכל א' מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו א' מהם הרי הוא כחומש מן החומשי' ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים וא' שחסר אפי' אות א' והטור י"ד סימן רע"ט כתב ואפי' קרא בו בדיעבד לא יצא כיון שהוא חסר או יתר אפי' אות א' ורוב הפוס' הסכימו שס"ת שנמצא בו טעות הקריאה שקראו בו לאו כלום היא ולזה הסכימו הרמ"ה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ולפי דעת מהררי"ק היה כשר לקרות בו אפילו לכתחלה כיון דנקרא ספר ואפי' שישקצת מכשירים בדיעבד מ"מ התימא על מהררי"ק שלקח הדברים כ"כ בפשיטות מה שנראה הפך סברת רוב הפוסקים ואפי' כלם וסמכתי לכתוב כ"ז אע"פ שיודע אני כי מי אני לבא אחרי המלך אלא שמ"מ ראיתי שכשנגדו חלוק עליו היה גדול הרב ממנו שכן נראה מתוך לשונו שכתב ובכן אבא אל המלך וגם כתב ואשר רצה מורי גם כתב אמנם מורי הרחיק זה הדעת ומי אני כי בא לחלוק על דבריו מכ"ז נראה מעלת החולק עליו גם כי ראיתי הריב"ש פסל בהחלט מה שהוא הכשיר וכמו שמביא בסיום דברי בע"ה לכן חוזר אני לענין הדין:
1