שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה ר״טResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 209
א׳חזר וכתב אלי החכם נר"ו והודה לדברי לענין הדין וגלה אלי כי מצא תשו' הרשב"א סי' תרנ"ו ושלי"ת שכוונתי לדעת גאון עולם בזה כי ה' יודע כי באותה שעה לא ראיתי ואפריין נמטיי ומ"מ כתב אלי לשונות מפוסקים לכאורה מראים סתירה לדברי שאמרתי שאין בהקד' בזמן הזה מעילה וז"ל מ"ש מר ולא יזכר שם מעילה כו' ובסוף כתב ואין מי שיסבור שיש מעילה ח"ו ע"כ תמוהים הדברי' בעיני דהא כלבו כתב וז"ל כתב בעל התרומה אסור לומר חפץ זה יהא הקדש שהרי פירות ירקבו כסות וכלים ובהמה תעקר וכלי מתכות יוליכם לים המלח אלא אומר אני נותן חפץ זה או דמים אלו לצדקה או למצוה לעשותה גם בהגהות פ"ק רע"ז כתוב בשם רשב"ם דאסור לאדם לומר הרי מניח אני בהקדש ספר פ' או ממון פ' שאסרו על כל העולם אלא אומר אני מתנדב לצדקה או לצורך צבור ופי' ר"ת דבזמן הזה אין תקנה למטלטלי' של הקדש פותחין לו בחרט' ואומר אלו היית' יודע שבדבור זה נאסרין על כל העולם וטעונין גניזה היית' אומר בלשון הזה וכשאומר לאו מתירין לו עכ"ל הגהה ועכ"ל החכם נר' שלפי דעתו נר' שמוכח מכאן שיש מעילה בהקדש בזמן הזה וגם כי לא היה דעתי עוד בענין זה מ"מ זה לפי שחשבתי שדעתו היה להעמיד דבריו לענין הדין משדוכי הבחור אמנם עכשיו שאני רואה שנתקיים עליו תנאי החכם הנז' במשנה שהודה שהדין עמו כפי דעת הרשב"א והרא"ש וגם שערין לא ראה בעיניו תשובות הרא"ש ראיתי להשיב על דבריו הנרלע"ד אולי יישר בעין תורתו ויתקיים עלינו אהבה בסופה ותחלה ראיתי לכתוב עוד תשו' מהרא"ש שכתב בכלל הנז' וז"ל והאידנא כל הקדש שלנו חולין הוא שאין עתה הקדש לבדק הבית ואינו אלא צדקה ע"כ ולשון זה הביאו הריב"א ח"מ סי' רי"ב ומעתה הנני בא ליישב מה שהוקשה לו ותחל' אומר לו מה ראה להביא ראיה מכלבו ומהגהו' הרא"ש והלא בריתא שלמה ערוכה היא בפ"ק דע"ז וגם הרא"ש הביא' בפסקיו תניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש או העריך בהמה תעקר פירות ירקבו מעות או כלי מתכות יוליכם לים המלח ואם יקשה לו איך אפשר שהרא"ש סותר דבריו ואפי' שמצאנו ראינו בקצת תשובות חולק על מה שכתב בפסקיו מ"מ בנ"ד אינו מתיישב בזה דבשלמא כשחולק לענין התשו' עם מה שכתב בפסקיו י"ל דהדר ביה וכמו שמצינו זה ברבנו הקדוש בילדותיה סבר ובזקנותיה סבר אבל לחלו' בשום דבר על תלמוד ערוך א"א לומר כן אלא שנר' שמה שכתב בבריתא הוי כשירענו שכוונתו היה להקדיש לבדק הבית ממש ומ"ש בתשו' היינו על הסתם דסתם הקדש בזמן הזה הוי לצדקה כנז' גם אני ראיתי לשון יותר ברור מאותו החכם הנז' והבהילני וזה שכתב הר"ן בפ"ק דע"ז על ההיא בריתא תניא אין מקדשין כו' קסבר סתם חרמים לבדק הבית כו' וכיון דהשתא ליכא בית אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקד' ומעיל אלא שאחר הדקדוק אמרתי דאדרבא שאפשר דיש מכאן ראיה לדברי דלמה כתב קסבר סתם חרמים לבדק הבית ולא הוה ליה למכתב אלא קסבר דכל הני סתמן לבדק הבית כו' ומדיוק סתם חרמים נראה דדוקא בסתם חרמין הוא דאיכא למימר הכי משום דסתם חרם ליכא למשמע אלא חרם לכהנים או לבדק ובהא איכא פלוגתא במשנה בערכין פ' המקדיש דתנן התם רבי יודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנא' כו' וחכמים אומרים סתם חרמין לכהנים אבל בסתם שאר הקדש אינו כן דהקדש עניים והקדש לב"ה איקרי הקדש וגם שהיינו אומרים שבזמן הבית סתם הקדש וסתם ערכין לבדק הבית בזמן הזה שאין לנו בית בעונותינו על הסתם יש לנו לומר שאע"פ שהוציא לשון הקדש כונתו לצדקת עניים ואין כאן מעילה כמו שהוכחתי בשכבר כתבתי וה' יודע שזה חשבתי וגם הלום ראיתי אחרי רואי לשון הגהה ברב אלפס חדש מדפוס ויניציאה וז"ל לשון רי"אז ונר' בעיני שהמקדיש בזמן הזה לב"ה אע"פי שהוציא מפיו לשון הקדש אם לא היה לבו אלא על ב"ה או על שאר חפצי שמים הרי זה לא נאסר שאין נדר חל אלא כפי מחשב' לבו והרי זה לא היה לבו על קדשי בדק הבית וקורא אותו הקד' שהוא חפצי שמים כמבואר בקונ' הראיות ע"כ ונר' שהגהה זו עם הרשב"א והרא"ש חולקים על הגהת האשרי ומ"מ אפי' לפי דבריהם פי' מבעל התרומה שהביא הכלבו ורש"בם ור"ת שהבי' ההגהה אין דעתם שיש בזה מעילה רק איסור דרבנן דנר' כמקדיש וכמו שאסרו לומר בשר זה לפסח מפני שנר' כמקדיש בזמן הזה ואינו אלא איסור דרבנן והכי מוכח בהדיא מן הגההת האשרי שכתב וז"ל ודוקא כה"ג שדעתו על חפץ זה ובדעתו היה לצדקה שיהנה ממנו ובפה אומר שיהא הקדש ואסורין בהנאה וצריך שאלה ע"כ ועתה אני אומר אפשר להכחיש דין ברור והלכה רווחת בישראל דבנדרים פיו ולבו שוים בעינן והכי קאמר שדעתו כו' אלא ודאי שאינו אלא חומרא דרבנן וכ"נ מלשון רש"בם דקאמר אסור לאדם לומר ולא אמר האומר כך אסור על כל העולם כו' אלא שמן הדין אינו אלא שאסור לומר מפני שנר' כמו שאסור לומר בשר זה לפסח כנז' סוף דבר שנר' בעיני שח"ו ששום אדם שחייב מעילה אלא שאסור לומר כו' או שאם אמר כן צריך שיתקן כל זה מדרבנן מפני שנר' כך נר' לי והדברים נראים מוכרחים דפשיטא דבזמן הזה אין שום אדם שיקדיש למזבח ולא לבדק הבית ולא אמרו אותם שאמרו אלא שירקבו מדרבנן כו' אני הצעיר שמואל די מדינה:
1