שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רכ״הResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 225
א׳שאלה ק"ק ברוס' הסכימו הסכמה בענין המכס שעמד שלא ברצון המלך יר"ה שלא יוכל שום ישראל ליקח אותו יען נמשך הזק גדול ליהודים והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע את דבר ההסכמה הנזכר יהיה מחורם ומנודה בע"ה ובע"הב וקבלו הק"ק שלא למול את בנו ולא לקבור את מתו ולא להתפלל ולא לישב בתוך ארבע אמותיו ויהי היום ויקם איש א' מבני העיר ולקח המכס ועבר על כל ההסכמות הנז' עת' יורנו מורנו אם ניתן רשות לסוחרים השולחים סחורות' חוץ לעיר לשבוע שאינ' שולחי' מאומה אחר שזה המוכס אינו ברשות המלך ממש שמעיקרא לא היה רצון המלך לקחת רק מעט מזער בדרך באגי' ולא ב' למאה כמו שזה המוכס רוצה ליקח ונקרא מוכס העומד מאליו ונשבעים לו כדרך שנשבעים למוכסים כו' וגם יורנו מורנו שיש אנשים שמתפללים עם המוכס הנז' ומלין את בנו וקוברים את מתו ולא שתו את לבם ההסכמה הנז' מה דינם ומה עונשם ואם צריך הרחק' מהם יותר מן המוכסים דודאי הם מחזקים ידי עוברי עבירה וגם היו מוחי' ביד' ולא יתפללו עמהם בב"הכ ודאי שלא היו נכנסים עצמם במכס עוד יורנו מורנו אם יוכלו הק"ק להתיר ההסכמ' הנז' אחר שרואין שיש אנשים בני בליעל שעוברי' עליו ועושים בזדון הפך ההסכמו' אם יוכלו להתיר' אחר שכתוב בה חרם בע"ה וב"עהב:
1
ב׳תשובה
2
ג׳על ראשון א' תחילה אני אומר שאיש זה הור' לדעת שלא מבני ישראל הוא אחר שעבר על כל האלות והחומרות הנז' גם שבקש לאבד ממונם של ישראל דבר שלא הי' איש כזה יקבוהו לאום ומן הדין הגמור מותר לגזול ממנו המכס ולעשות כל אופני מיני תחבולות כדי שלא יקח מעו' ולא יהנ' מן המכס כי כאשר יעשה גמולו ישוב בראשו אך לענין השבוע' ירא' אני להתי' על הדר' שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה כלל שמ"ו שכתב אין טוב להשיב על דברים הללו פן יבולע לגוים ויאמרו בעלי תורה התירו שיעברו על שבועתם אך על גזל המכס אפי' יודע לבא חלול ה' דאדעתא דהכי נחתי ודרך העולם פשוט להסתיר הסחורות מן המוכס ויש להם ענשם ודי בזה לשאל' הא' ולשאל' הב' שיש אנשים מתפללים עם המוכס הרשע כזה לכאור' נרא' שדין זה יבואר בתשוב' להרי"בש ז"ל סי' ס"ב וז"ל אשר שאלת העובר על תקנת הקהל שכתוב בהם כל העובר יהי' מחורם ומנוד' אם יודיע לראובן ששמעון פרץ גדר אם חייב לנהוג בו נדוי:
3
ד׳תשובה
4
ה׳אין ספק שהעובר הוא מנוד' והי' מן הדין שינהגו בו דין מנוד' כל כל שידע בו שעבר אבל אחרי שלא נהגו בכך מעת' יש לומר שעל דעת המנהג הם מתקנים שהעובר עונו ישא אבל הקהל או היודעים לא נתפסו במכשול עונו עד שיכריזו עליו ע"כ מכאן נרא' שאם אחר שעבר הכריזוהו עם היות שהוא מנוד' ומוחר' אות' שמתפלל עמו או מדברים עמו אינם נתפשי' באיסור החרם והנדוי עד שיכריזוהו הקהל ויאמר שליח ב"ד תדעו שפ' מנוד' ומחורם כ"נ מתוך תשובה זאת אלא שאני אומר שכאן שמן הדין אפי' בלא הכרז' חייבים לנהוג בו נדוי ומפני המנהג בהתר המנהג היה צריך לידע המנהג אם הוא פשוט בעיר ההיא כדי שנאמר שעל דעת כן גוזרין שלא נהגו בו דין מנודה עד שיכריזוהו. עוד אני אומר שדין הריב"ש נאמר בעובר על תקנת הקהל בהסתר ואין הכל יודעים בו כמו שנרא' לדקדק כן מלשון השאל' אך אמנם באיש כזה שלעיני השמש עובר על חרמות שנגזרו על העובר על התקנ' וביד רמה עובר דעתי הוא שעל איש כזה עוברים המתפללים ויושבים בתוך ד' אמותיו וחייבין להזהר ולנהוג עמו כדין מנוד'. וע"מ שנסתפק השואל אם יכולים הק"ק להתיר' הא ודאי שיכולים אם רוב הקהל מסכימים בכך ואם באולי הספק מפני שהזכירו ע"ה אין בזה חשש שלא הזכירו ע"ה אלא שהסכימו כל הקהל והנודר שמחרים עצמו בעולם הזה ובע"הב הוא דאיכא פלוגתא אם יש להתיר לחרם אבל בנ"ד לא דמי שלא קבלו שהיו הם מחורמים אם יתירו כמו שאמרתי וע"ז חתמתי:
5