שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רכ״חResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 228
א׳גבר חכם ואיש תבונה החכם הנעל' נר"ו נדרשתי לאשר שאלת ממני להגיד לך דעתי בביאור דברי הרב הגדול מהר"ר אליה מזרחי וגם כי אני טרוד בחברת החברים אשר מאריות גברו מכל מקום נפנתי לעיין בדברי הרב וז"ל וראיתי שהוקש' לך בדבריו שהוא ז"ל כתב וז"ל וכי ירוק הזב בטהור כו' פירוש מדי דהוה אשרץ דהוי שנויא וע"ז כתבת ולא ידעתי היאך יישב כל הסוגייא דלעיל דקאמר ואימא ה"מ במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ וכן מידי דהו' אנבל'. עוד פירש בדברי ד"ל דנפקא ליה טומא' משא מדלא כתיב הנוגע ברוק הזב יכבס בגדיו וע"ז כתבת דתמיהא לך טובא דהא מיתורא דב' נפקא כאשר מובן מהסוגייא למטה והארכת קצת להוכיח כן ולא ידעתי למה הארכת בזה שהרי רש"י אמר כן בפירוש דמיתורא דב' קא דריש וכדי לבאר דברי הרב ז"ל ראיתי לעורר קצת הערו' בפשט ההלכה ולישבן ומשם יצא לנו יישוב לדברי הרב וזה החלי א' איך דורש ג' ילפותות מתיבה א' שתחל' דורש אותה לאפוקי דלא נימא דרוק הזב מטמא אפי' שלא יגע ממש בטהור ולזה צריך לומר בהכרח בטהור אח"כ דורש דרשה ב' דאתא קרא לומר שמטמ' במשא אח"כ דורש דרשה ג' דאתא קרא לומר דבטומאת מגע איכ' נמי טומאת בגדים וזה תימה דאיך דורש מתיבה אחד ג' ילפותות הער' ב' שהשני הדרשות נראה סותרות זו לזו שאם אני דורש ואתא קרא למשא דהיינו בכלי שביד הטהור איך אפשר לומר דאתא לומר דצריך שיגע בטהור ממש גם נראה תימה גדול דמעיקרא הוה סלקא דעתין דחמיר רוק הזב שמטמא אפי' בלא מגע והשתא אמרי' דאצטריך קרא לטמא במש' דכפי הסברא היה נרא' דכיון דחמי' כולי האי רוק הזב דאצטריך קרא למעוטי דלא נימא דמטמא אפי' בלא מגע מסברא היה לנו ליתן לו טומאת משא א"כ למה צריך קרא לומר דמטמ' במשא. רביעי איך אמר ואימ' במשא מטמא בגדים במגע בגדים לא מטמ' והלא עיקר קרא למגע אתי ועלה קאי וכבס בגדיו כו' ה' יש לראות דקי"ל דלשתוק פרכינן לכתוב לא פרכינן ואע"ג דהאי כללא הוי לדידן אבל תלמוד' לפעמים פריך לכתוב מ"מ קצת תימא הוא להמציא חד קרא אפי' לתלמו'
1
ב׳ששי דבמסקנא קאמר תרתי ש"מ והלא תלת' הוו כדפרישית לעיל ע"כ נראה בעיני שבמה שנאמר בביאור ובתירוץ אלו הספקות יתיישבו דברי הרב במה שאמר דתלמודא יליף מדלא קאמר והנוגע ברוק הזב והלא מיתורא דב' קא דריש כדפרש"י ב' איך פירש פשט ההלכה הפך ממאי דמשמע דקאמר ומשני מדי דהוה אשרץ ע"כ נראה בעיני שכונת הרב ז"ל הוא כן דכיון דבגמ' דרשינן וכי ירוק הזב בטהור לאפוקי דלא ניליף מיבמה אלא שצריך נגיעה ממש תו אי אפשר למדרש מינה משא כי לגופיה אצטריך שהרי לא היה משמעות דקרא כלל אם לא שיאמר בטהור וא"כ איך אפשר למדרש משא מיניה להכי פירש הרב דקרא ודאי לא אתי לנגיעה דאי אתי לנגיעה כי היכי דלעיל קאמר קרא וכל הנוגע בבשר הזב כו' ה"נ הוה מצי למכתב וכל הנוגע ברוק הזב והשתא לא הוי דוחק האי דפריך לכתוב כיון דקרא דלעיל כתיב והנוגע כו' א"כ למה שנה ברוק אי הוה אתי למגע אלא ודאי דעקר קרא לא אתי אלא למשא וכיון דהכי הוא איך אפש' לא גלה זה תלמודא כלל ועקר וכשאמר ר"ל דאתי מבטהור איך לא הקשה לו המקשה והא אצטריך לנגיעה אלא ודאי נראה שזה היה פשוט ביניהם דמאי דדריש בבריתא מקרא לא דריש מבטהור דאי להכי אתי קרא לכתוב וכל הנוגע אלא דדרך הבריתא למדרש דרשא דאתי מקרא אחרינא למדרשיה מקרא דמשמע פשטא דקרא יותר אעפ"י שאותו הפסוק אתי לדרש' אחרינא מ"מ סמיך דרשא זו משום דמשמעות פשטא דקרא משמע הכי דהכי נמי הוי הכא דפשטא דקרא משמע דכי ירוק הזב בטהור משמע דצריך שיגע ממש בטהור ואחר שהוא כן כמו שאמרתי הוכרח הרב ז"ל לשנות פשט ההלכה דקאמר וה"מ במגע כו' דודאי לא בעי תלמודא למימד דקרא אתי ממש למגע מטעמא דאמרינן ואי הכי לכתוב והנוגע ברוק אלא בהכרח הוא דקרא אתי לטומאת משא ומש"ה קאמר הרב דלא בעי תלמודא משא מהיכא ילפינן דודאי ידעינן דקרא דבטהור לא אתי אלא למשא וא"כ בהכרח הוא לומר דפרכת התלמוד הכי פריך בשלמ' מגע היה צריך קרא למילף דבעינן מגע ממש כדי דלא נילף מיבמה אלא משא למאי אצטריך קר' א"כ בהכרח הוא לפרש דהא דקאמר מדי דהוה אשרץ שנויא הוי והכי פירוש' ודאי דאצטריך קרא לרבוי טומאת משא דאי לא הוה יליפנא מקד הוה ילפינן משרץ דלא מטמא במשא ומטמא במגע לחוד מש"ה אצטריך קרא בזב דמטמא במשא הדר פרי' השת' דאמרת דאתי קרא דבטהור לטומאת משא אימא דבמשא דאתי עקר קרא להכי הוא דמטמא במשא הבגדים אבל במגע לא מטמא בגדים מדי דהוה אנבלה וכ"ת א"כ כיון דקרא דכי ירוק הזב בטהור לטומאת משא אתי כדפרשינן א"כ טומאת מגע מהיכי הוה ילפינן נראה בעיני דמאחר דאית לן טומאת משא מקרא דבטהור כדפרשינן לא מצינו מי שמטמא במשא ואינו מטמא במגע דבשלמא מטמא במגע ולא במשא מצינו כל הני דמשנה ראשונה דכלי השרץ ושכבת זרע וטומאת מת כו' אבל מי שמטמא בטומא' משא פשיט' דמטמא במגע ומ"ה פריך דמשא דאתי מקרא דבטמא עליו כתיב וכבס בגדיו אבל טומאת מגע דלא אתי מקרא די לן דנימא דמטמא גופו דטהור אבל לא בגדיו ומשני דהוה מצי למכתב באדם מדכתיב בטהור ודאי אתי למימר מה שטהרתי לך במקום אחר טמאתי לך ברוקו של זב ומעתה הותרו כל הקושיות ושפיר קאמ' תרתי ש"מ כדפי' חדא דרוקו של זב מטמא במשא מיתורא דב' וחדא דאפי' במגע מטמא בגדים מדשני קרא ולא אמר באדם אבל טומאת מגע עצמה אית לן מכח הסבר' בהכרח כיון דלא מצינו מי שיטמא במשא שלא יטמא במגע ומדאיצטריך קרא למימר דמטמא במשא ש"מ דלית לן למילף מיבמה ודוק זהו מה שנ"ל בישוב ההלכה וביישוב דברי הרב ז"ל ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפשך נפש ברכ' שבעך וכנפש דורש שלומך וטובתך הצעיר שמואל די מדינה.
2