שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רל״אResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 231
א׳קצת מסוגיית עליה פ"ק דיבמות ד"ה
1
ב׳דבור אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא לא תעשה שיש בו כרת היכי אשכחן כו' קשה תיתי ממילה ושאר קרבנות ב' קשה לא אמר במילה שכן כרת וי"ל דניחא ליה לאשמועי' פרכא חדתא בכל חד גם במילה ושאר קרבנות איכא למפרך שכן תדיר בשא' כמ"ש התוס' ומילה בכל יום. אלא דקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ליגמור מהכא קשה דשאני הכא דרחמנא אמר אני ה' דמשמע אתה ואביך חייבים בכבודי משא"כ בשאר אדרבא מכאן יש ללמוד דאתי עשה ודחי ל"ת מכיון דאיצטריך טעמא דאני ה' משמע ודאי די באתרא אחרינ' דליכא האי טעמא אתי עשה ודחי ל"ת. עוד קש' דלדידי' מי ניח' והלא בהאי ברייתא דמייתי דאמר לו אביו הטמא כו'. קאמר הכי דלא דחי א"כ תקשי ליה דלמ' לא ילפינן מהכא דאמרינן דלא דחי מאי אית לך למימר דשאני הכא דכתיב אני ה' א"כ מרישא מאי פריך תקשי ליה דליכא למילף דלא דחי משום דכתיב אני ה'. עוד קשה דמאי קאמר אלא דקי"ל כו' דאיכא למימר זיל הכא קא מדחה לה שאם תרצה לומר דפסו' דאת שבתותי מיירי בלאו דשחוט לי ובשל לי ומש"ה תרצה לומר דאיצטריך עליה אני אדחה לך דקרא מיירי בלאו דמחמר ואז לא איצטריך עליה וכי תרצ' לומר דקרא מיירי בלאו דמחמר ותאמר נליף מכאן דלא אתי עשה ודחי ל"ת גרידא אשיב ואומר דקרא לא מיירי אלא בלאו דמבשל כו' ואית לן קרא למילף ל"ת גרידא מכלאים בציצית וא"כ מאי משני. וי"ל דה"פ דמי שהביא ברייתא דיכול יהא כבוד אב ואם כו' כונתו כך היה דעליה איצטריך מטעמא דכתיב הכא אני ה' משמע הא בעלמא דחי' מש"ה איצטריך והמקש' חשב שכונתו לא היה כך אלא דאיצט' עליה מטעמא דדוקא הכא כתיב את שבתותי ולגופיה לא איצטריך דמהי תיתי אלא ש"מ למילף בעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת ומש"ה איצטריך עליה וכפי דרך זה מתחיל הקושי' מוטעמ' כו' כאלו אמר כונתך להוכיח מוטעמ' כו' אי זו כונתך לא מהני כלל דאימא דקרא מיירי בלאו דמחמר וחזר המתרץ והקשה למקשה ע"פ דרכו ואמר לו גם כי היה כונתי זו א"א לומר מה שאתה אומר דמיירי בלאו דמחמר דימשך קושיא דליגמר מהכא דודאי איצטריך קרא דסד"א דיליף מכלאים קמ"ל דלא ואין לך לומר זיל הכא כו' דכל עוד דאפשר לאוקמי קרא בלאו דמחמר ולמילף חומרא טפי עדיף וכונתו היה דקושיא הוי לדידיה דס"ל דלא דרשינן אני ה' דכפי האמת דלדעתי איני מיישב אלא מכח אני ה' לא קשה מידי דבריית' דהטמא ניחא דמשו' אני ה' הוא דלא דחי הא היכא דליכ' האי טעמא אתי עשה ודחי ל"ת א"נ איכא למימר דמאן דאמר אלא איצטריך פסוק ואמר וטעמא כו' ולא חש לפרש אי יליף מכח מדאיצטריך וכדפירשו התוס' או מכח אני ה' משום דבין הכי וב"ה אתי שפיר דאיצטריך ודחי לא לאו דמחמר ואפילו הכי לא דחי וחזר המתרץ ואמר אלא דקי"ל כו' וכונתו היה לומר שהדוחה שאמר לא לאו דמחמר היה לו לפרש ולומר וטעמא אני ה' כי היכי דלא נילף בעלמא ומדלא פירש משמע דס"ל דלא מטעם אני ה' קא דריש ומש"ה אמר אלא דקי"ל כו' וכי"ת כו' והא תנא כו' ובשלמא לדידי יכילנא למימר דשאני הכא דכתיב אני ה' ואני לא הוצרכתי מהטעם הנז' כי לתרוץ עליה דלהכי בין הכי וב"ה הוה אתי שפיר אלא לדידך ודאי נר' דלא דרשת אני ה' דאי דרשת היה לך לפרש כדי שלא יקשה בעלמא כו' דקדוק רש"י כו' הטמא להשיב אבד' כו' למה פי' כן שהרי יותר נר' הטמא להביא לו גוזלות או כו' אלא שנר' שהכריחו לומר כן מדקאמר או שאמר לו אל תחזיר דמשמע דעד עתה היה אומר החזיר שאם לא כן מה ר"ל אל תחזיר בשלמא עתה שמטמא מיירי באבדה שייך אל תחזיר אבדה הנז' כנ"ל אלא משום דאיכא כו' שרצה לומר מה שלא חשתי לפרש היה שאין עיקר דחייתי מיהא שיהא אלא משום דאיכא כו' ע"כ. אלא סד"א תיתי מבנין בית המקדש כו' קשה א"כ אמאי אצטריך תמיד פסח ומילה דהא מהכא ילפינן דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת עוד למה כפל התלמוד מה שכבר אמר בבירור:
2
ג׳עוד קשה דבא ליישב עליה למאי אצטריך ובדבריו הכביד השאלה דמבנין ב"ה ילפינן דבעלמא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת ואתי פסח ומילה ותמיד ואמרי לא תימא דדוקא הני דחו אחריני לא א"כ עליה למה לי ע"כ:
3
ד׳ונראה שכך הצעתן של דברים שהתורה רצתה להודיענו דבכל התורה אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת לבד בהבערת בת כהן ולבד ממצות יבום ומש"ה אצטריכו כלהו קראי מבנין ב"ה ילפינן דאתי עשה כו' והוה אמינא דהבערת בת כהן נמי דחי שבת להכי הוצרך לומר הבערת בת כהן וכיון דהוצרך לכתוב הבערת בת כהן דלא דחי הוצרך לכתוב פסח תמיד ומילה דהוה אמינא כל מילי דשבת שוו דלא דחו לכן כתב תמיד כו' דאי הוה כתיב תמיד כו' ואי הוה כתיב תמיד פסח ומילה הוה אמינא כ"ש הבערת בת כהן דהוי כפרה ואי הוה כתיב כל הני ולא כתיב עליה ה"א דדחי מצוות יבום כרת וה"א דמ"ש תמיד פסח ומילה משום עניני שבת לכך אצטריכו ע"כ. אלא סד"א תיתי מהבערה כו' נר' דה"פ דברייתא דתנא דבי רבי ישמעאל כו' משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד אלא שהמקשה תכף כשראה שהתחיל דתנא כו' הקשה אי רבי יוסי כו' ולהיות שהיה לפרש תנא דבי ר"י כו' אי לרבי יוסי כו' דה"פ אע"ג דקרא צריך לר' יוסי ללאו או לרבי נתן לחלק עכ"ז רבי ישמעאל לא ס"ל הכי ומש"ה קאמר מה ת"ל ולפי האי פי' לא היה לנו לגרוס ואמר רבא עד אמר תלמיד אחד דכוליה קרא יתירא מש"ה כתב ה"ג משום דפירש הכי הוי דתלמודא פריך אי כו' ומשני ואמר רבא ולפי פירוש זה קשה קצת דהל"ל והוינן בה כו' ואמר רבא ומש"ה הייתי נכנס בפי' ש"מ ורש"י ז"ל דחה אותו הפי' כנז' ואמר ה"ג משום דודאי ר' ישמעאל מצי סבר אי כרבי יוסי אי כר' נתן משום דר' ישמעאל מתיבת מושבותיכם לבד ומה שהקשו דהתם קאמר בגמ' דרבי ישמעאל קרא והטה כו' דמשמע דס"ל בהכרח כרבי נתן וא"כ היכי בעי בגמ' לאוקומי לרבי ישמעאל ברבי יוסי הא ודאי דאין זו קושיא אי משום דאיפשר דהאי דקאמר אביא חטאת לאו משום דס"ל הכי אלא משום דאיפשר דהלכה כרבי נתן אע"ג דאיהו סבר כרבי יוסי או אפשר דהאי דרשא אמרה אליבא דרבי אע"ג דאיהו סבר כרבי נתן כי דרשה זו תתיישב כפי דעת רבי יוסי ורבי נתן וכמו שנפרש בסיעתא דשמיא: ויש להקשות מאי קאמר מאי לאו רבי נתן דמשמע דאי הוי רבי יוסי לא מצי להוכיח והלא הוא בעצמו אמר אח"כ ותהוי נמי רבי יוסי כו' וא"כ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר עוד קשה איך אמר לא רבי יוסי איך איפשר להלום לישנא דברייתא דקאמר מחלליה כו' והואיל דלרבי יוסי לאו מיתה ליכא. ועוד היכי קאמר מיתת ב"ד היכן מצינו בלאו מיתת ב"ד. עוד קשה לי בהערה אחת שראיתי בתשובות על סוגיית דאפשר מיתת ב"ד ע"י גוי וא"כ מה תימה דאצטריך קרא שלא ימיתו ב"ד שום בר ישראל אפי' ע"י גוי דליכא חילול שבת ונימא דלגופיה לא אצטריך לומר שבנ"ד ימיתו ע"י ישראל אלא אפי' ע"י גוי וכמו שכפי האמת כן הוא שאין ממיתין ב"ד בשב' אפי' ע"י גוי אע"ג דבחול מצו עבדי ע"י גוי וא"כ עדין הקושיא מעליה במקומה עומד'. עוד קשה איך אמר סד"א תיתי ומש"ה אצטריך עליה לפי מאי דמפרש לקמן דפירוש דהאי ברייתא הוי משום מה לי חומרא זוטא מה לי חומר' רבה והקשו התוס' אררבה נילף מעליה דלא אמרינן וא"כ מאי אצטרי' עליה ותרצו עי"ש. ועדין קשה דנילף מעליה דלא אמרינן מה לי חומרא זוטא כו' וכ"ש הבערה דהוי סקילה ועוד קשה דרב שימי בא להחזיק בקושי' עליה למה לי ואמר בעליה מיותר משו' דלא תבערו איצטריך מטעם דק"ו ותימא דאי הכי לא תבערו לא צריך דאנן הוינא יודעין דק"ו לא מהני כלל מדאיצטריך פסח ומילה דאי הבערת בת כהן דחי שבת מטעם ק"ו הוו אתו פסח ומילה מתמיד והבערת בת כהן דכי פרכינן מה לתמיד שכן ישנו לפני הדבור הבער' בת כהן יוכיח אלא ודאי דהבערת בת כהן אינה דוחה שבת וא"כ למה איצטריך לא תבערו אלא לאשמועינן בעלמא וא"כ איצטריך עליה וא"כ קשה דאמאי סמיך רב שימי. ונראה דהכי פירושו סד"א תיתי מהבערה ואי מוקמינן האי ברייתא כרבי יוסי צריך לדחוק לשון הברייתא דלדידי ליכא בהבערה מצד עצמה מיתת ב"ד וצריך לאוקמוי ברייתא דקאמר וכי יהיה באיש כו' בבישול פתילה ופשטא דברייתא משמע דעל לא תבערו קאי דמשמ' דהבערת ב"ד היא ומש"ה אמר מאי לאו רבי נתן היא דלדידיה אתי ברייתא כפשטא והדוחה דחה לא רבי יוסי ואין הכונה דאי הוי כר' יוסי דלא מצי לתרץ דהא ודאי אינו כדאמר לקמן ותהוי רבי יוסי כו' וזה ידע ג"כ אלא שהשיב לו כפי דבריו אבל בין דברייתא רבי נתן ובין רבי יוסי הקושיא במקומה עומדת דלא תבערו איצטריך משום דלא נימא ק"ו ועל דרך זה איפשר דרב שימי הוא שאמר ותהוי נמי כו' ע"ד ועד כמה אמר רבי יצחק וכאלו אמר ותהוי אפי' שתהיה רבי נתן ורבי יוסי מ"מ לא אמרת כלום משום דאיכא למימר דאיצטריך דהוה אמינא ק"ו ואמינא דהבערת בת כהן דוחה שבת והייתי אומר שכתב פסח ומילה לומר דדוקא אלו דחו שבת ולא דבר אחר וא"כ הדרן קושיא דעליה למה וא"ת האי ק"ו פריכא דאיכא למימר מה לעבודה שנדחה דין הוא שתהא רציחה דוחה שכן אין בה כדת תאמר בשבת דאיכא כרת לא תהא רציחה דוחה שבת וי"ל דאיכא לשנות הק"ו ואז ליכא פירכא ונאמר ומה שבת הקל שעבודה דוחה אותו רציחה דוחה כו' וה"ה דהוה מצי למימר דאיצטריך לא תבערו להזהיר שלא ימיתו ב"ד אפי' ע"י גוי אלא דבלאו הכי פריך שפיר דאיצטריך שלא ידחה הבערת בת כהן שבת מק"ו כנז':
4
ה׳ולמאי דקשה לן דלכתוב עליה ונילף מהתם דלא אמרינן מה לי חומרא כו' יש לומר דהוה אמינ' דאיצטריך תרוייהו עליה ולא תבערו משום שיש לפנינו שתי סברות אחת שאין הדין שידחה עשה לא תעשה שיש בו כרת ויש סברא אחרת דכיון דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא א"כ מה לי חומרא זוטא מה לי חומרא רבה וראתה התורה להסיר שתי הסברות שלא יטעה שום אדם בא' מהם ואם יאמר עליה ולא יאמר ל"ת הייתי אומר דעליה להיתרא אתי כדי שלא נטעה דלא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת והוה אמינא דלהכי אתא עליה ומשום הכי כתב ל"ת ואי הוה שתיק מעליה הוה אמינא דוקא סקילה לא אמר' כדפי' התוספות ומשום הכי אצטריך:
5
ו׳דבור לא תעשה שיש בו כרת כו' קשה להלום דפסח תמיד ומילה איך לא הוו א"א בענין אחר שהרי התורה אמרה לשחוט פסח בארבע עשר ולמול בשבת ולהקריב תמיד בכל יום גם יגלח בפי' אמרה תורה כו' אלא שיש לדקדק הטב בלשון התורה שאמרו א"א בענין אחר כו' דא"כ בטלת כו' וכל שאין המצוה מתבטלת לא מיקרי אי אפשר בענין אחר ופסח אעפ"י שאמרה תורה בי"ד אין המצוה מתבטלת כשחל בשבת כיון שמתקיימת בשאר השנים וכן מילה וכן תמיד וכן וגלח כו' משא"כ יבום דה"ל בטל לגמרי:
6
ז׳דבור למאי דנפק נפק כו' קשה דמה חדשו התוספות על הגמ' ועוד דמתן בהונות הוי נפק מדין שאר אשמות אלא שחיטת צפון לא נפק ונר' שהוקשה לתוספות דכפי לשון הברייתא דקאמר כל דבר שיצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו דהכי הוה ליה למימר ואי לא אהדריה קרא הוה אמינא כיון דנפק נפק וא"א להחזירו לזה אמרו היינו מתן בהונות ושחיטת צפון כו' והכונה לומר ראה כי מ"ש כאן נפק היינו שיש לו לאשם מצורע בהונות ושחיטת צפון ואלו היה אומר כיון כו' היה משמ' דכיון דיצא מן הכלל יצא ותו אין לו דין הכלל להכי קאמר האי לישנא עוד אפשר לומר שראו התוספות שמצר קושיא אח' הייתי מכניס עצמי לפרש ולעקש לשון הג' והקושיא היא זאת דלאו ריש' סיפא דגמ' דבצרוע אתה אומר למאי דנפק היינו פרט דאשם מצורע שלא יהיה דינו כדין שאר אשמות דהיינו שלא היה הפרט דומה לכלל ומה שאתה אומר כאשת אח היינו שלא יהיה הכלל דומה לפרט היינו דשאר עריות לא יהיו שוים לאשת אח לכן הייתי מפרש ואי לא הדריה קרא לאשם מצורע הוה אמינא למאי דנפק היינו אשם מצורע דנפק נפק לשאר אשמות דהיינו הכלל דלא יצא שום א' מהם לדין אשם לא נפק והשתא הוי דומיא דנ"ד לאשת אח דנפק התם ייבום נפק לשאר עריות דלא נפקי להתר היינו שלא נחזור הכלל לפרט ע"כ:
7
ח׳דבור תרי אסורי כו' קשה מאי קשה להו לתוספות ומאי קא מתרצי אי ידעי קרא כמ"ש רב אסי בפירוש ליכא קושיא ואי לא ידעי תקשי להו אילונית גופה כ"ש אשת אח שלא היה בעולמו למה לא הקשה ממנה תחלה שהיא כתובה במשנה ונר' דכונת התוספות אינו אלא אבל קשיא כו' כלומר להקשו' לרב אסי התירוץ מבואר כיון דאמר קרא מ"מ אבל הקושיא הוא לחולק כו' או אפשר לפרש כי ודאי דידע קרא כפשיטא וא"ה קשיא להו דבשלמא כשהי' ערוה כמו אשת אחיו שלא היה בעולמו פשיטא דליכא לאקשייי מאי טעמא לא לערוה ולא לצרה לערוה כיון שמיעטה והיא בכרת אי אפשר לומר שתתייבם לצרה ג"כ כיון שאסרה תורה צרת ערוה של שאר עריות נר' דצרה במקום ערוה קיימא וכמ"ש רב אשי לקמן וא"כ כמו שא"א לייב' לערוה א"א לייבם לצרה אבל אילונית שאינה ערוה אע"פי שמיעטה קרא לא הוי דינה כשאר עריות והיה די לנו לאסור לאילונית עצמה לא לצרה שאינ' צרת ערוה כשאר עריות שיש בהן איסור ערוה מלבד אשת אח משא"כ באילונית שאין בה אלא אשת אח לבד לזה אמרו כיון דממה נפשך היא אסורה מאשר תלד בין שיהיה ערוה ממש ובין שלא יהיה ערוה אותו איסור שיש לה יש נמי לצרה דבמקומה עומדת מה שתאמר בה יש לנו לומר בצרה כמו שאנו אומרי' בצרת ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו:
8
ט׳בתירוץ רב שימי שהכונה לדעתו להחזי' בקושיות עלי' למה לי ואמר שעליה מיות' משום דלא תבערו אצטרי' מטעם ותימא דאפי' הכי לא תבערו לא צריך דאנן הוינא ידעין דק"ו לא הוה מהני כלל וטעמא דאי הבערת בת כהן הוה דחי שבת מטעם ק"ו לישתוק קרא מפסח ומילה ליכתוב תמיד והוה ילפינן מתמיד וכי פרכינן מה לתמיד שכן ישנו לפני הדבור אמרינן הבערה ג"כ תוכיח אלא ודאי הבערת בת כהן אינה דוחה שבת וא"כ לא תבערו למאי אצטריך אלא ודאי לאשמועינן דבעלמ' דחי וי"ל דודאי אינה קו' דודאי איצטריך לא תבערו לגופיה מטעם ק"ו ומ"ש פסח ומילה לאשמועינן דפסח ומילה דוקא דחו שבת עם תמיד והבערת בת כהן מקל וחומר אבל שאר לא אם כן עליה למה לי עד כאן:
9