שו"ת רב פעלים, חלק ג, סוד ישריםResponsa Rav Pealim, Volume III, Sod Yesharim

א׳מכתב לת"ח א' תושב עיר אחרת ששאל ממני שאלות בלימוד הסוד, ואיני מזכיר שמו ולא שם עירו ככתוב וסוד אחר אל תגל.

ב׳והנושא בא: חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו.

ג׳איש ידיד מכתבך הגיעני וע"ד השאלות ששאלת ממני בעניני הסוד והקבלה, אין לי מה להשיב על שאלות סודיות כי דל אנכי בחכמה זאת, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולרחמים אני צריך עינאי לשמייא נטלית גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. על כן עמד קנה במקומו ושערי תשובה ננעלו על שאלות אלו. ורק אמרתי אמלא האגרת הזאת אליך הידיד בתוכחת מגולה, לקיים בה מצות הוכח תוכיח את עמיתך ואקוה שיהיו דברי אלה קרובים לקרב התועלת אליך ולאנשים כיוצא בך, ואין אני חושש על ההקפדה הטבעית שבחומר האדם, כי סומך אני על הכתוב הוכח לחכם ויאהבך על כן בוטח אני שיעלו דברי אלה לרצון לכל הקורא היושב בשבת תחכמוני:

ד׳הנה מבין רסי עיניך בדברים שכתבת במכתבך ניכר כי אתה עשיר בלימוד זה הקדוש, כי ראיתי אתה משתבח שזכית ללמוד ספר הקדוש עץ חיים חמש פעמים, על כן חכם אתה בעיניך בחכמה זו, וחושב אתה בעצמך כיון שלמדת עץ חיים חמש פעמים נעשית מקובל גדול, עד כי עלה בלבך לשאל ממני אם מעתה חייב אתה להעמיד תלמידים הרבה בחכמה זו שיקבע להם עת ביום או בלילה בלימוד עץ חיים, ואם צריך לצמצם בתלמידים או כל דכפין יתי ויכול ניכר מדבריך שאתה יצאת י"ח עצמך בלימוד שקיימת מצות ללמוד, ועתה משתדל על מצות ללמד, אמנם אני הדל מבין שלמודך שלמדת בע"ח דומה ללימוד אנשים פשוטים שלומדים ספר הזוהר ותיקונים אחת בשנה ואדרות הקדושות ד"פ בשנה אשר לעת זקנותם נמצאו בידם מאה פעמים, והשגתם במאה שנה שוה עם השגתם בפעם הראשונה, כן אתה השגתך בפעם החמשית של ע"ח שוה עם פעם הראשונה ואין אתה עומד במקום שראוי לעמוד, ואין אתה יושב במקום הראוי לישב, וכפעם בפעם חדא היא:

ה׳וקורא אני עליך המשל שהביא בעוגת רצפים לעניינו ואני אמשלהו לעניינך בשינוי, והוא כי באיים המיוחסות למלך פורטוגאל היה אדם אחד מסויים לדרך הים והוא רב החובל מכלכל ספינות המלך על פיו יחנו ועל פיו יסעו, והאיש זקן בא בימים ויש לו אשה במלכות צרפת ובן אחד קטן, והאיש ההוא שאל מאת המלך לתת לו לפקוד את אשתו ואת בנו הקטן הנעים, ויתן לו רשות וילך ויבא אליהם, ויהי היום ויבט בבנו ויאנח ותאמר לו אשתו על מה אתה נאנח, ויאמר רואה עצמו זקן בא בימים והייתי רוצה שלמראה עיני יהיה בני רב החובל וירש כתרי, מי יתן והיה שתתניהו על ידי ואוליך אותו באניות של הים ואלמדהו המלאכה הזאת וחכמתי בה עד שיהיה ראוי להיות המשרה של רב החובל על שכמו וימלא מקומי, ותבך אמו בכי גדול ותאמר איך יתכן למסור לך בן יחיד וקטן בשנים להוליכו בלב ימים, וגם הדבר הזה אשר דברת להיות הבן הזה רב החובל לבי הומה עליו ואתאוה בכל לבי לעשותו רב החובל בתנאי שתלמדהו החכמה של מלאכה זו בעודו יושב אצלי בביתי ועיני רואות אותו ואם לא תעשהו בכך הנה היא כל ימיה תשב במרר ובכיה ולא תשקוט ולא תנוח, על כן ראה מה תעשה ללמדו המלאכה כדי שיהיה רב החובל:

ו׳ויהי בראות רב החובל צרת אשתו ומצוקתה ובכיתה ודמעתה, אמר לה לא תבכי ולא ירע לבביך עתה אעשה כחפציך ואלמד את בניך להיות רב החובל בעודו יושב לפניך. ויצו רב החובל ויביאו לו קערה מלאה מים, ואת בנו הושיבו על הברכים, ויאמר לו ראה בני זה הים הגדול החלוק מן היבשה, אשר בו יתהלכו דורכי הים כאלו הולכים בקרקע כבושה, ויאמר להביא שפופרת ביצה ויצף אותה על פני המים, ויקם באמצעיתה מחט ויאמר לבנו ראה בני יפה עינים, זו היא הספינה וזה שבאמצעיתה הוא האילן שבו ימצאו נחת, כי עליו יבטח הרב החובל ולא יחת ויקח עוד שלשה מחטים דקים וגרועים, ויאמר לבנו ראה בני אלה הם שאר האילנות המיוחסים לספינה, ואולם האמצעי הוא אביהם, על כן הוא יותר עב ושמתיו לראש פנה ויקח קרום הביצה ויקרעהו לשנים עשר קרעים, ויקף אותם על המחטים עולים ויורדים במקומות נודעים, ויאמר אל בנו ראה בני אלה הם הוילונות קטנים וגדולים, המקבצים את הרוח ומוליכין הספינה בלב ים ושאון גלים, ויקח מעט שערות דקות ויקשרם מבין המחטים לקרומות, תחתיים שניים ושלישים עולים ויורדין בסולמות, ויאמר ראה בני אלה הם החבלים אשר ישתמשו בהם המלחים, להפריד מהרה כל וילון מלמטה למעלה או לקבצו ברוח סערה כדי שלא יהיו נאלחים. ויקח שתי שערות וישזור אותם ויעשם חבל אחד, ויאמר ראה בני זהו חבל התשועה אשר יקשרו בו הספינה כשתגיע לנמל, וחבל זה אצל רוכבי הים כמו אצל היהודים ברכת הגומל. ויקח חתיכת שעוה קטנה ויבן ממנה כמו פטיש, ויחבר אותו לראש חבל התשועה, ויאמר לבנו ראה זהו הברזל שתופס הספינה בים ואוחז בה שלא תזוז ממקומה. ויצייר עוד בחתיכת שעוה קני השריפה והחדרים והתאים אשר בספינה, ויצייר את בית התבשיל ובראש הספינה נתן חדר אחד לראש פנה, ויאמר לבנו זהו חדרך ומקום מושבך, ויקח כף אחת ויטרוף בקערה, עד אשר נתק מחשבון השערות שערה, ויאמר לבנו ראה בני כי עמד בים רוח סערה, וישוב לטרוף יותר בחזקה עד אשר נפל המחט האמצעי, ויאמר לבנו עת צרה עבר, כי האילן הגדול נשבר, ואז צריך אתה להוציא כלים אחרים מאותם הכפולים שיש בספינה כדי להעמידם במקום אלו הנשברים והנפולים, ויעבור הכף מן הקערה וינוחו המים כמשפט הראשון, ויאמר ראה בני נח הים מזעפו והמלחים הלכו להם לישון, ויחבקהו וינשקהו, ויתנהו ביד אמו, ויאמר לה התבשרי אשתי הגבירה, שכבר נתחכם בניך ועתה בשם רב החובל נקרא, ע"כ:

ז׳כן אני קורא המשל הזה על מי שהוא חלש השכל בחלק הנגלה של תורתינו הקדושה והוא לומד דברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים ומב"ש ושער ההקדמות והשגתו בהם כהשגת בעלי בתים בספר הזוהר ותיקונים, ואינו מכיר ערכו אלא חושב עצמו שנעשה מקובל מוסמך וחושב שבלימודו זה נהירין ליה שבילין דרקיעא כשבילי דנהרדעה:

ח׳והנה כל איש חכם ומבין יודע כי באמת הסודות של עולמות העליונים הם ים גדול ונורא שאין להם סוף ותכלית וא"א לשום נברא להשיג אותם אפילו חלק אחד מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות מהם, פוק חזי מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל על סוד אחד מענין קי"ס וז"ל, הסוד הזה צריך להעלימו אם מפאת עצמו ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא עכ"ל, על כן צא וחשוב בשאר סודות אחרים וכ"ש בסודות עניינים רבים. והנה מורינו הרב המחבר ספר הזה שקראו עץ חיים כדי להראות לבני אדם את מי ים הגדול והנורא הביא שיעור שני קבים מים והניחם בתוך הקערה שהיא הספר הקדוש הזה שקראו בשם עץ חיים, ועשה ז' היכלות דוגמת שבעה ספינות גדולות ההולכים בלב הים הגדול והנורא, והניחם והעמידם תוך הקערה הוא הספר הקדוש עץ חיים שהוא קטן הכמות ורב האיכות, וכאשר יבא האדם לאכול מעץ החיים תחלה וראש נכנס בהיכל הא' שבו דרוש היושר והעגולים, הנה הקורא ודאי הוא יודע משמעות תיבת עגולים ומשמעות תיבת היושר, ולכן יודע לצייר בשכלו איך הוא תמונת היושר ואיך הוא תמונת העיגול, אך איך עומדים עולמות העגולים ועולמות היושר ואיך נכנסים ונכללים זב"ז, ועד היכן מגיעים ומסתיימין הם ופרטיהם ופרטי פרטיהם, בכל זאת אין מבין ואין יודע ואין משכיל. ומורינו המחבר זלה"ה עשה בהיכל הא' הזה ששה שערים הנקובים בשמותם משער אח"פ עד עקודים, שהקורא נכנס בהם ומתלמד מדבריהם, אח"כ נכנס הקורא בהיכל הב' שיש בו ד' שערים, ואח"כ נכנס בהיכל ג' שיש בו שני שערים, אח"כ בהיכל ד' שיש בו שלשה שערים, אח"כ בהיכל ה' שיש בו י"ז שערים, אח"כ בהיכל וא"ו שיש בו ח' שערים, אח"כ בהיכל ז' שבו תשעה שערים, ואין השגת כל אדם שוה בהם כי כל אחד משיג כפי כח שכלו וכפי המלמד אותו, כי הדברים הקדושים דברי קבלה נקראים ואין אמיתותם מושגת לאדם אלא ע"י רב מוסמך שמקבל ממנו. כי אין הקלמוס מטיף דברים ברחבה כאשר יטיף הלשון מפה לאוזן:

ט׳והנה רבינו המחבר הספר הקדוש הנקרא עץ חיים עשה לים הגדול ורחב ידים דוגמה בשני קבין מים שהניחם בתוך הקערה, ועשה לספינה הגדולה הנקראת לויתן העומדת בתוך הים הגדול, דוגמה בשפופרת של ביצה שהעמיד בתוך ב' קבין מים שבקערה, כאשר עשה רב החובל לפני בנו הקטן, והנה בודאי רב החובל יודע הוא שאין הקערה ים הגדול ואין שפופרת הביצה ספינה הגדולה, ורק הבן לקוצר דעתו חושב כן הוא ממש זה הים הגדול וזו היא ספינה הגדולה אשר אביו רב החובל מושל בה ומהלך בה, וכן איש הפתי טועה בדמיונו בלימוד הסודות אשר הובאו בעץ חיים הן הן כפשוטן וצביונן אשר עליהם אין להוסיף לבאר יותר, ותשלם כל המלאכה בדברים אלו, ותו לא מידי, וחושב כי מורינו הרב זלה"ה ככה כיון בדברים אלו כאשר עולה במחשבתו של הקורא, ונמצא זה הפתי טועה בדמיונו כאשר טעה אותו תנוק בקוצר דעתו:

י׳וכן נמי עוד רבינו המחבר זלה"ה הראה לנו בשערים שעשה בתוך ספר הקדוש הנז' כאשר הראה רב החובל לבנו בתוך הקערה, האלונות במחטים והוילונות בקרומות הביצה, והחבלים בשערות והאנקר וקני השריפה והחדרים בחתיכות השעוה, ורב החובל יודע מה אלו הדוגמאות, אך בנו הקטן לקוצר דעתו חשב שאלו הם הכלים וכל הדברים שצריכין להיות בתוך הספינה, ועד"ז הוא הטעות שטועה איש הפתי בלימודו סודות התורה בעץ חיים כאמור:

י״אוכן עוד נמי כשלקח רב החובל כף אחת ויטרוף בחזקה בקערה עד שניתק מחשבון השערות שערה אחת וישוב לטרוף בחזקה יותר עד שנפל המחט הגדול האמצעי ואמר לבנו ראה בני עמד בים רוח סערה והוא עת צרה גדולה, וכאשר העביר הכף ונחו המים, אמר לו ראה בני היתה הרווחה כי נח הים מזעפו והמלחים הלכו לישן במנוחה ויחשוב הבן לקוצר דעתו כן הוא ממש, וכזאת יקרה לאיש הפתי בלמדו עץ חיים ולפעמים יתקשה בגוף הדברים, ואח"כ ימצא לפי דעתו ישוב לקושיתו, ובאמת אין בקושיתו ממש, ואין בישובו טעם, והקושיא שראוי להתקשות בה לא עלתה על דעתו ולא השיגה, וכן ישוב הדברים באמת לא עלה על לבו ונטה לדרך אחרת ותלי תניא בדלא תניא, ולפעמים יבין מן ציונים שמציינין בדברי רבינו ז"ל על שערים אחרים או על שער ההקדמות או מב"ש הוא טועה בהם, ואינו מבין על מה ציינו אותם ולכן הוא יוצא ממרכז האמת ומתיישבת דעתו בדבר שאינו מן הישוב ולא נגע הא בהא:

י״בשמע נא איש הידיד הנה עיניך רואות בספר הקדוש עץ חיים ומבוא שערים ושער ההקדמות כמה וכמה דרושים וכמה וכמה הקדמות ארוכות וקצרות שנראין חלוקין זה מזה וסותרין זא"ז, ובאמת אין שם לא סתירה ולא מחלוקת אלא כאן מדבר במקום אחד וכאן מדבר במקום אחר, ואע"פ דמן הדברים נראה שב' המקומות בדבר אחד מדברים, גם יזדמן כי לבחינה אחת כאן קורא אותה בשם מ"ה וכאן קורא אותה בשם ב"ן, כאן קורא אותה אבא וכאן מלכות וכאן קורא אותה בשם פרצוף וכאן בשם ספירה, כאן קורא אותה בשם עצמות וכאן בשם כלים, והלומד בלא לב מבין ולא ירד לעומק הדברים אם יבא לפרש בדעתו איזה דבר בעניינים אלו מוכרח שיבא לידי טעות, וכ"ש אם יבא ללמוד דבר מדבר ותלי תניא בדלא תניא:

י״גואטעים ואסביר לך איש הידיד את דברי אלה ע"פ מ"ש רז"ל במדרש שמות פ' נ"ב עוז והדר לבושה זה משה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ותשחק ליום אחרון אלו ליצני הדור שהיו מליצים אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם. כיון שא"ל הקב"ה להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר ותשחק ליום אחרון, אמר להם בואו שנקים את המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר ויביאו המשכן אל משה, כמה חכמים היו שם ובאו אצל משה ולא היו יכולים להקימו אלא אמר שלמה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, למה כולנה שמשה היה מעולה מכולם, למה שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו, מה עשו, נטלו כל או"א מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים הרי בריחים, כיון שראה אותם משה מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו עכ"ל. והדבר יפלא מי שעשה את המלאכה הגדולה הזאת בחכמה בתבונה ובדעת, היתכן שלא יוכל לידע להקים המשכן ולהרכיב הכלים זב"ז, דמאחר שהכל מונח לפניהם מה חכמה גדולה נשאר בהקמתו, אמנם ודאי נראה כי החכמה היא בסודות של המשכן כי כל דבר ודבר מן המשכן הוא רומז לדבר עליון בעולם העליון הקדוש, והמקים אותו צריך שידע סוד כל דבר ודבר באיזה מקום הוא עומד ומה נרמז בו ויכוין באותם דברים שרמוזים במשכן והוא מיחד אותם בכונת הלב בהקמתו ע"ד שהחסידים מתפללין תפילת העמידה ובכל תיבה ותיבה מכוונין בסוד אורות עליונים הרמוזים בהם, ומייחדים שמות הקודש והספירות והעולמות בפרטיהם ופרטי פרטיהן, וכן צריך לעשות במשכן בהקמתו הראשונים, ולכן לא היה להם ידיעה והשגה שלימה בכונות הראויים לכוין בהקמתו בכל דבר ודבר בפ"ע, כי אם מרע"ה ששרתה עליו רוה"ק, וכיון הדברים על בוריין בלתי טעות ובלבול כונה, ראה בסוד ארבעה שעלו לפרד"ס דשלשתן נזוקו בשביל בלבול הכונה וערבוב הסדר של ההמשכות, ורק רבי עקיבה, שכיון בסדר נכון נכנס בשלום ויצא בשלום:

י״דעל כן הלומד בדברי רבינו האר"י ז"ל ומבאר דבר בדרוש זה בדבר שאמור בדרוש אחר שרואה הדבר נאמר בבחינה אחת ובשם אחד, אפשר שאינו כן, ונמצא מערבב הדברים, ואפשר שיהיה נחשב בזה מקצץ בנטיעות. ואתה הידיד עשה אזניך כאפרכסת ושמע דברים המוצדקים שכתב רבינו מהרח"ו בשם רבינו הגדול האר"י זלה"ה בשער ההקדמות דף ה' ע"ב בד"ה דע שכתב וז"ל, אחרי אשר הקדמנו לך הקדמות השאלה צריכים אנחנו לעורר אל המעיין הבא להתעסק בספר הזוהר, כי הנה ימצא בו מאמרים רבים שונים וחלוקים וסותרים זא"ז, ואם לא יהיו לו הקדמות אלו נוחם יסתר מעיניו ואזלת יד שכלו להבינם ויבנה עליהם במות טלואות בלות בעקודים נקודים וטלואים טלאי ע"ג טלאי, כאשר הוא מצוו ונמצא דבר זה אצל המתחכמים בספר הזוהר בעיון שכלם האנושי וסיבת טעותם הוא מפני כי לא ידעו באיזה בינה מתעסק המאמר ההוא ולא יבחין אם הוא בא"ק עצמו או אם הוא באורות היוצאים ממנו, אם בבחינת אורות האזן ואם בבחינת אורות החוטם ואם באורות הפה הנקראים עולם העקודים, ואם באורות העין הנקראים עולם הנקודים, שהוא בחינת עולם האצילות טרם שנתקן, ואם באורות המצח שהוא עולם האצילות אחר התיקון, ואם בעולם אבי"ע:

ט״ווכל זה הוא בדרך כללות, ועד"ז ג"כ יש להסתכל אם מתעסק המאמר ההוא בפרטות פרצוף עתיק יומין שבכל עולם מהם, או אם באריך אנפין או באבא או באימא או בישראל סבא או בתבונה או בז"א או ברחל נוקבא דז"א או ביעקב או בלאה. עוד צריך להבחין בפרטי פרטים אם מדבר בבחינת העשר ספירות דעיגולים או בבחינת עשר ספירות דיושר בצורת אדם ואם באור המקיף או אם באור הפנימי, ואם בעצמות אורות העשר ספירות, או אם בכלים שלהם, וגדולה מכולם צריך להבחין כי אופני הי"ס ומצבן ומעמדם ומלואם וחסרונם עצמו מספר, אם בעת שנאצלו ונתקנו ואם קודם תיקונם שהם ענין השבעה מלכים אשר מלכו בארץ אדום הנזכרים בשתי האדרות ואם בעת קטרוג הלבנה, ואם כאשר נברא אדם הראשון ואם אחר שחטא כי אז נשתנו כל העולמות ממציאותם, ואם בדור המדבר ואם בבנין בית ראשון ואם בחרבנו ואם בבנין בית שני ואם בחרבנו:

ט״זוגדולה מכולם אם בימי החול ואם בשבתות ואם בימים טובים, ואם ביום ואם בלילה. ולא עוד אלא שבכל עת ובכל שעה משתנים העולמות ואין שעה זה דומה לזו, ומי שיסתכל בענין מהלך הכוכבים והמזלות ושינוי מעמדם ומצבן בכל עת ורגע, זה אינו דומה לזה כפי פגיעת הכוכבים זב"ז בשינוי גמור אשר זהו סיבת הנולדים שאין זה דומה לזה כפי הרגע שבו נולד, ומזה יוכל להסתכל לעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר, וגם לשנוייהם כי הלא הם משתנים בכל עת ובכל רגע כי התחתונים הם צל העליונים, ואם עיני שכל לך תדע ותשכיל ממוצא דברינו, כי אין שכל האנושי יכול לעמוד בדקדוק על כל הפרטים האלה, ועל זה אמר דוד הע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וכן שלמה הע"ה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כמבואר אצלינו בהקדמת הספר הזה, ולך נא ראה בספר התיקונים בתיקון כ"ב וממנו יתבאר לך איך משתנה מצב ומעמד העולמות אשר הם הלבושין שבהם מתלבש האין סוף לכמה שנויים בכל עת ובכל רגע וכפי השנויים ההם נשתנו בחינת דברי המאמרים אשר בספר הזוהר וכולם דברי אלקים חיים בלי שום מחלוקת כלל, ולא פליגי וכולם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש חלילה וחס עכ"ל. והעתקתי לך כל לשונו הטהור הנז' אע"פ דודאי מצוי אצלך ספר זה שהוא שער ההקדמות, עכ"ז אגב חבתיה העתקתיו כי באמת מי שיש לו מוח בקדקדו ילמוד מלשונו הזך הנז' כמה מילי דמעליותא אשר עתה אין מקום כאן לפרשם וישמע ויוסף לקח:

י״זוהן אמת דרבינו זלה"ה דבר כל הנז' על דברי זוה"ק שהם סתומים, ולכך הזהיר אזהרות הנז' לעיין ולדקדק בכל הפרטים שפרט אותם, אבל דברי רבינו זלה"ה בעץ חיים הם הקדמות מפורשים וגלויים יותר מדברי זוה"ק דע לך כי לדידן אע"פ שרבינו זלה"ה דבר דבריו בלשון מפורש עכ"ז חשיב לגבי דידן שקצרה ידיעתינו כל הדברים ההם סתומים וחתומים במאה עזקאן, כי הוא פירש מה שאפשר לפרש להסביר הענין לשומע, אבל באמת גילה טפח וכיסה עשרה טפחים בכל ענין וענין, ולכן הפתי אשר לא ידע ערכו וחכם הוא בעיניו, ועי"כ פותח הסתומות ומפרש בהם על פי שכלו אפשר שיבא לידי קצוץ בנטיעות אשר החכם האמיתי שרואה דבריו עושה קריעה בעבורם וכאשר תמצא לרבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף ס"א ע"ב וז"ל, וראיתי מה שכתבו מעכ"ת על ענין עבודת ה' שקצרתי במקום שהיה ראוי להרחיב הדבור, אמת הוא כי לכתחילה קצרתי בו יען ראיתי כמה מהנזק שיצא ממה שכתבו בזה המקובלים שקדמו כי רבים חללים הפילו וחלול כבוד ה' וכבוד התורה ה' יכפר בעדם, כי כל דבריהם לא על פי התורה ואינם מיוסדים על האמת, ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות הריסת יסודי התורה ח"ו ה' יכפר. וכל זה לא שלמדתי בדבריהם ח"ו אלא שפעם אחת הוכרחתי בעל כרחי לעיין בדף אחד שכתוב בו קיצור מה שכתבו בענין זה וכמעט שקרעתי בגדי לראות דברים אשר לא כן על ה', ה' יכפר עכ"ל. הרי לך אם האדם יבא להוסיף טעם או לפרש דבר סתום או לתרץ קושיא שעומד בה אפשר שיטה מן האמת ויבא לידי קצוץ בנטעות וכפירה והורס יסוד התורה ח"ו, על כן אם האדם לומד בעץ חיים וחושב עצמו שהוא חכם ומבין בדבריו ורואה עצמו שהוא יש לו לב לדבר דבר על אופניו, ואינו מחטיא המטרה, הנה זה קרוב שיעלה בלבו דבר שיהיה נחשב לו לעון כפירה:

י״חואני אוכיח לדברי אלו מדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו אשר דבר סמוך לפטירתו בעידנא דאזיל לעלמא דקשוט, וכנז' בסוף שער הגלגולים כי בעת פטירת רבינו האר"י ז"ל נכנס אצלו רבי יצחק הכהן ז"ל ויבך לפניו ויאמר לו מה נעשה מכאן ואילך, וא"ל רבינו האר"י ז"ל תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים כי לא הבינו אותה כראוי ויבואו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר ע"כ. ועתה עמוד אתה האיש לפני ואשאלך דבר, היתכן למודך בעץ חיים הנדפס ופתוח לפניך הוא עדיף מאם היית שומע דברים אלו הכתובים בספר מפיו של רבינו הגדול האר"י ז"ל בעצמו, והיתכן שתחשוב אתה הלומד דברים אלו מתוך הספר תהיה עדיף מאותם הרבנים ששמעו דברים אלו מפיו של רבינו האר"י ז"ל הא ודאי השגתם בדברים אלו עולה אלף עולות למעלה מהשגתך ולמה אומר עליהם שלא הבינו הדברים כראוי, ויבואו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש, והלא הדברים האלה שאתה לומד בעץ חיים הם שמעו אותם ממנו כמו שהם כתובים לפניך, ואם יש דברים שלא שמעו יאמר להם שילכו אצל מהרח"ו ז"ל וילמדום פעם ושתים ושלש, כי רבינו מהרח"ו כתב הכל כמו ששמע ולא הוסיף אות משלו, ולמה סתם השער בפניהם וצוה שלא ילמדו, על כן מוכרח לומר כי דברים אלו שכתב מהרח"ו ז"ל כפי מה ששמע מרבינו האר"י ז"ל גם רבינו ז"ל אמרם סתומים בהעלם גדול ופירשם בעל פה, ולכן חושש פן יטעו בפירושם וביאורם ויטו מדרך האמת כי ימצא דרוש אחד מדבר בבחינה אחת והקורא חושב זה הדרוש הוא קאי על עולם פ' ומקום פ' ובאמת הוא מדבר בעולם אחר ובמקום אחר והכינוי והשם הוא שוה, ויש עוד העלמה בדברים יותר מזה שהוא מדבר בערכין ואינו בדבר ההוא ממש, דהיינו זה בערך זה נקרא כך וזה בערך זה נקרא כך, ויש מן עניינים אלו שמדבר בהם רבינו בערכין דברים הרבה, ועיין נהר שלום ותורת חכם, ועל כן רבינו האר"י ז"ל חשש להם פן אחר ששמעו הדברים מפיו הקדוש יסמכו על עצמם להרחיב הדברים כפי שכלם, וגם ילמדו דבר מדבר בחשבם זה וזה במקום אחד הם עומדים, ובאמת לא קרב זה אל זה, וממילא יבואו לידי טעות והטעות בדברים אלו העליונים מביאים האדם לידי כפירה ח"ו ואבוד נפש, ולכן הזהירם בכך, ומכ"ש אזובי קיר כמונו שלומדים הדברים מן הספר בלי מלמד מובהק ומוסמך שקבל מרב מוסמך, יש לנו ללמוד קל וחומר מדברים שאמר רבינו על תלמידיו הגדולים ומזה ידע האדם ערכו ולא יהרוס לעלות אל ההר כאשר ישאנו הרוח:

י״טדע לך ידידי כי אני הדל תהילות לאל יודע אני בעצמי שאיני יודע כלום, על כן אומר ראוי להיות נקרא יודע מאחר שאני מכיר האמת על עצמי שאיני יודע, אבל עליך אני אומר שאין אתה יודע אע"פ שלא ראיתיך מאחר שראיתי במכתבך שאתה חושב עצמך יודע. ודע לך שאין כונתי בדברים אלו לבטלך מן למודך בע"ח אלא אני אומר למוד עשה והצלח, ורק לא תבא לפרש מדעתך דבר בשער זה ממה שראית כתוב בשער אחר אע"פ שהמקום והשם שוה כי אפשר דכאן מדבר על בחי' זו בעולם זה וכאן מדבר על בחי' זו בעולם אחר, וכאן מדבר בחב"ד וכאן מדבר בחג"ת אלא קורא את החג"ת בשם חב"ד בערכין, וכן כיוצא בזה. קנצי למילין בכל עת תחליט בדעתך לומר איני יודע ותחשוב בעצמך אפילו למדת ע"ח עשרה פעמים עכ"ז בפעם הי"א אתה לומד אותו כמו שאומרים אנשים פשוטים אדרא רבא ואדרא זוטא, ואם ידעת לפרש איזה רמז בפסוק בהקדמה של הסוד לא תפרש אלא בהקדמה קצרה, וגם בזאת יראה ופחד ורעדה תהיה בלבבך אולי ח"ו שגית ברמז זה, כי באמת חכמה זו אינה כסחורה של חנוונים שיד כל אדם ממשמשת בה, ואין בית המדרש של חכמה זו כשוק של מזונות שרגלי כל אדם נכנסים לתוכו הלא תמצא מ"ש בגמרא על ר"ח ששנה לשני תלמידיו בשוק וכעס עליו רבי בנזיפה שלושים יום, ופרשתי בסה"ק כ"כ רתח עליה מפני ששנה להם סתרי תורה, ואתה אשר בעיניך השלמת לימוד שלך ופנית להעמיד תלמידים, ועוד מעט ויעלה בדעתך להכניס ילדים מן המקרא לסתרי תורה, ואם ראית בספר הזוהר בדורו של אדונינו רשב"י זיע"א, הוו ינוקי דבי רב לומדים סתרי תורה, אין דור זה דורו של רשב"י, ועוד אותם ינוקי כבר פירש עליהם רבינו האר"י ז"ל מה היו ואיך היו גדולים מזקנים. איך שיהיה שמע לעצתי ותן כבוד לסתרי תורה, ואל תזלזל בלימודם ואל תזוח דעתך עליך, ואז עשה והצלח בלימודך כי אפשר ברבות הימים הקב"ה יעזרך ויתן לך שכל להשיג ולהבין האמת מפי סופרים ומפי ספרים אמתיים, ואתה שלום:

כ׳שאלה. לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל איכא ב' תיקונים א' בפרצוף הימים ואחד בפרצוף הזמנים, ויש לנו מקום שאלה בזה בימים שאנחנו עסוקים בתיקון פרצוף הזמנים, דהיינו בראש השנה וכיפור ומועדים, איך נתקן פרצוף הימי' בימים ההם, וגם יש לשאול בימים שאנחנו עסוקים בפרצוף הימים, איך נתקן פרצוף הזמנים דהא ודאי כל מה שיש בזה יש בזה, ורק זה הוא חג"ת ונה"י דחג"ת וזה חג"ת ונה"י דנה"י יורינו ושכמ"ה:

כ״אתשובה. כל התיקונים ועליות שתהינה בפרצוף הימים ופרצוף הזמנים שבמחצב הנשמות יהיו מאליהן דבר יום ביומו, כפי השיעור שגזרה חכמת המאציל העליון, אפילו אם לא היה ח"ו שום אדם בעולם מתפלל ומקיים תורה ומצות כי הכל נעשה מאיליו, אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהיה לנשמתם חלק בעליות ותיקון העולמות כאן וכאן, הרבה להם תורה ומצות שהם מכוונים לאותם העליות והתיקונים שלמעלה כדי שע"י קיומם למטה יהיה להם חלק בהנעשה למעלה כאלו נעשה על ידם ויקבלו שכר טוב על זה, וגם נשמתם תשתלם ותתוקן בכך כי נשמתם היא ממחצב הנשמות בסוד מאמר ברוך אלהינו שבראנו לכבודו כנודע, אך כל אחד יש לו חלק שכר כפי הגעת שרשו למעלה למעלה וכל ששרשו למעלה יותר יגיע לו ריוח יותר, וכיוצא בזה כתב הרב החסיד מהר"ח ז"ל בתורת חכם דף קל"ז ע"ב וז"ל ולעולם בין בק"ש בין בתפלה יש זווג דאו"א וזו"ן אלא שהזווג דזו"ן דק"ש נעשה מאיליו, וכן הזווג דאו"א דעמידה נעשה מאליו, ואע"פ שאנחנו מוכרחים לכוין בו נקרא מאליו ואינו נקרא שנעשה על ידינו וכמו הזווג דליל פסח עכ"ל ע"ש. ולכן הזווג דליל חג השבועות וליל חג ש"ע, אע"ג דנעשה בפרצוף הימים כיון דאינו נעשה על ידינו, כי אנחנו באותם הימים בפרצוף הזמנים, לכן נאסר הזווג למטה וכמ"ש בליל פסח. זה הכלל כל התיקונים והעליות שנעשים למעלה בעולמות ופרצופים אשר במחצב הנשמות דבר יום ביומו הן בפרצוף הימים הן בפרצוף הזמנים הכל נעשה מאליו מן אדה"ר עד גמר התיקון דששת אלפי עלמא, אפילו אין אדם בתחתונים עושה מצוה ותפלה למטה ורק זה חסדו יתברך עם ישראל עמו, אם יעשו מצות ותפלות השייכים לפרצוף הימים נחשב להם כאלו דבר הנעשה בפרצוף הימים נעשה על ידם וכשהם עוסקים במצות ותפילות השייכים לפרצוף הזמנים נחשב להם כאלו דבר הנעשה בפרצוף הזמנים לעשה על ידם, ומקבלים עליו שכר גדול, והצדיקים שיודעים בסוד ה' ומקיימים סדר המצות שבלילה וביום כתקנם, באין מחסור זוכים שנחשב להם שהזווגים העליונים ותיקונים העליונים נעשים על ידם ממש ואינו בסוג כאלו בכף הדמיון, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד וז"ל, כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת אדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת המנחה, ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשים על ידו ממש, ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה עכ"ל ע"ש, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.

כ״בשאלה. מחד צורבא מרבנן. כתבת ברב פעלים ח"א בסוד ישרים ס"י חקירה בענין השבת, והעלית שם בדף צ"ו ע"ב וז"ל, ולפ"ז ממילא עלה בידינו ישוב נכון, איך יושבי חו"ל פועלים ע"י התפילות והמצות את פעולתן בהמשכת המוחין ויחוד העליון במחצב הנשמות בזמנים חלוקים זע"ז אשר לאלו חול ולאלו שבת ולאלו שחרית ולאלו ערבית ולאלו מנחה ולאלו ערבית, שכל יושבי ארץ וארץ מעלים תיקון שלהם באותו ענף הגדול אשר במחצב הנשמות המחובר לאילן הגדול שהוא שלם באבי"ע, ובכל הפרטים שבאילן הגדול דמחצב הנשמות. אך עובר התחלת התיקון בעשיה דרך אותו השר השולט באותה הארץ שהיא מכוונת כנגד אותו ענף שבמחצב הנשמות כי מעבר התיקון כשעולה מלמטה צריך שיתחיל לעבור דרך אותו השר שבעשיה, כי הכל נכנס תחלה לעשיה ועולה ועובר משם למעלה למעלה, ויושבי ארץ אחרת מעלים תיקון שלהם לענף אחר שבמחצב הנשמות שהוא כנגד חלוקת הארץ ההיא שעומדים בה, וג"כ עובר תחלה דרך אותו השר השולט בארץ ההיא וכן עזה"ד, ויושבי ארץ ושראל מעלים תיקון שלהם לאילן הגדול אשר במחצב הנשמות, ובאמת כל פרטים שיש באילן יש בענפים, ואין הפרש ביניהם כי אם באיכות האורות, והכל הולך למקום אחד, כי הפעולה שלנו שעושה המשכת המוחין היא מושכת המוחין ממחצב הספירות שהוא פתוח להשפיע הן בפרטים שבאילן והן בפרטים שבענפים, וכמו שנעשה יחוד העליון בפעולה העולה באילן שבמחצב הנשמות, כן נעשה יחוד העליון בפעולה העולה בענפים שבמחצב הנשמות ההוא, כי מחצב הספירות עומד תמיד בגדלות ושלימות, ושם כל הימים הוא בסוד שבת ואין שם זמן חול כלל:

כ״גוכמ"ש הרב החסיד בתורת חכם דף קמ"ד ע"ב וז"ל, ומה שהקשו החכמים הנז"ל בסי' ס"ט עמ"ש באדרא גבי פרצוף ז"א דלא אשתני מא"א וכלא חד וכו', והקשו החכמים והרי הרב ז"ל כתב כמה שינויין מא"א לז"א עכ"ל, נראה דמ"ש מסטרא דילן שניין דא מן דא הוא במחצב הנשמות שנקרא בדברי הרב בחי' בריאה כמ"ש בשער כ"ט שער הנסירה פ"ד, אבל במחצב הספירות הכל הוא יחוד גמור, וכמ"ש מהרח"ו בס' הקדושה וכ"כ בתיקונים תיקון ט', ובכמה מקומות בתיקונים ומחצב הספירות קורא אותו הרב וכן בתיקונים, בשם אצילות ע"ש ע"כ:

כ״דהנה בדברים אלו שכתב מעכ"ת נר"ו נתיישבה דעתי היטב, אך מדברים אלו מובן כי בא"י השבת שלהם הוא רב האיכות כי נעשה כפי ערך איכות האילן, אבל שבתות דחו"ל קטני האיכות הם כי המה כפי איכות הענף המחובר לאילן הגדול, ולכן עדיין לבי נוקפי בדבר זה דנמצא לפ"ז יש כמה גדולים בחו"ל שהם נביאים ותנאים וחסידי עליון ולא זכו ליום השכת באיכות רב כשבת של א"י, ותמיהא לי הא מלתא, ונא להשיבני בד"ז לשכך דעתי ושכמ"ה:

כ״התשובה. אין זו מלתא דתמיהא, דהא חזינן מפורש בדברי רז"ל בכמה מקומות בעילוי רב ועצום שיש לישיבת א"י על ישיבת חו"ל, ומי זוטר הא דאמרו בגמרא כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, וכן עוד דברים כיוצא בזה, ולמה אין אתה תמיה על עצמך בעבור דברים אלו, אך באמת דברים אלו הם מפלאות תמים דעים, והשי"ת רב חסד מתנהג עם בריותיו כפי ערך קדושתם וטהרת לבם ושלימות כונתם ומחשבתם, ולכן אפשר שהשומר שבת בחו"ל שמעלה תיקון שלו להענף דאיכותו קטן מאיכות האילן יתן לו שכר כשומר שבת בא"י שהפעולה עולה באילן הגדול שאכותו רב ועצום על איכות הענף:

כ״וודע כי בתורה הקדושה נרמז דבר זה שיש שבת באיכות רב והוא של א"י שהפעולה עולה באילן הגדול, ויש שכת באיכות זעיר והוא של חו"ל שהפעולה עולה בענף המחובר לאילן, דמצינו בפרשת כי תשא שאמר אך את שבתותי תשמרו שאמר שבתותי לשון רבים ולא אמר אך את השבת תשמורו, כמ"ש אח"ז ושמרתם את השבת שלא אמר שבתותי, והיינו כי נקיט לפעמים שבתותי לשון רבים ללמד שיש שני מיני שבת אחד בא"י גדול האיכות שהפעולה עולה באילן הגדול, וא' של חול שהוא מעט האיכות שהפעולה עולה בענף המחובר לאילן, ולכן חזר ואמר בפסוק שלישי וביום השביעי שבת שבתון קודש לה', והיינו שבת זה שבת דא"י, שבתון שבת דחו"ל כי נ"ון מורה על קטנות, לכן אמרו רז"ל במדרש תהלים מזמור שיר ליום השבת כל עסקה של שבת כפול, לחם שלה כפול שנאמר שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים, עונשה כפול דכתיב מחלליה מות יומת, שכרה כפול דכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמור שלה כפול מזמור שיר ליום השבת עכ"ל. וצריך להבין למה היה עסקה של שבת כפול, ולפי האמור מובן היטב כי השבת עיקרו הוא באמת כפול אחד בא"י ואחד בחו"ל וכאמור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

כ״זשאלה. מחד צורבא מרבנן. ראיתי בספרי המקובלים דלעתיד תתעלה המלכות במעלה גדונה על התפארת בסוד אשת חיל עטרת בעלה, הראיני היכן נמצא דבר זה בדברי רבינו האר"י ז"ל. גם בעיקר הדבר אין הדעת סובלת דבר זה ומה טעם יש בו, דבכ"מ מצינו השמש גדולה מן הירח ומאיזה טעם תהיה כך להיות עטרת בעלה:

כ״חגם אשאלה ממעלתך שאלה קטנה וגדולה היא אלי, כי הנה מצינו בדברי רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום שכ' אין לו מגע יד בשום ספר מספרי המקובלים כי אם רק לומד בע"ח ומב"ש ושמונה שערים, ואנחנו רואין הקדמות חדשות בדברי רבינו הרש"ש שאין מפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל בספרים הנז', וגם לא בעולת תמיד ואצרות חיים ופרי עץ חיים:

כ״טגם רציתי לדעת כי אני עבדך שמעתי אומרים שהיה לרבינו הרש"ש ז"ל גילוי אליהו זכור לטוב, ומה כבודך אומר בדבר זה אם כנים הדברים, וימחול להודיעני דעתו בזה ושכמ"ה:

ל׳תשובה. על שאלה ראשונה הנה דבר זה מפורש בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ז דף מ"ג ע"ג וז"ל, ונתחיל עתה לבאר ענין העשר ספירות שהאציל הא"ס, דע כי תחלת וראשית כל מה שהאציל הא"ס הם עשרה ספירות השרשיות ומקוריות אשר הם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו, והם עשרה חלקי הכתר של האצילות ונקרא א"א, ואלו העשר ספירות הם הנרמזים כאן באומרו כד אתקן אפיק תשעה נהורין דלהטין מיניה מתקונוי וכו', והם הם אותם הנזכרים בפרשת נח דף ס"ה ע"א ובפרשת פקודי דף רכ"ז ודף רס"ט, (א"ה זה המאמר הקדוש הנזכר בזוה"ק בשלשה מקומות הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, ובסה"ק בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת... הבאתי אזהרה גדולה ללמדו בכל יום, וכאן ביאר רבינו האר"י ז"ל על שתי שורות בלבד ממנו באיזה מקום הם מדברים, ומכאן תבין כמה עמוק המאמר, ולכן כל אדם ראוי להזהר ללמדו בכל יום כאשר כתבתי שם) וז"ל, וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשעה היכלין, והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינין רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאי דקיימא בהו וכו', ואלה שמותם כתר חכמה בינה גדולה גבורה ת"ת נצא הוד יסוד, הרי הם תשעה ספירות הנזכרים כאן, ועוד יש בחינה עליונה מכולן, והיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע כלל כנז' לקמן, והיא רישא הראשונה שבתלת רישין הנז' לקמן דאתגלפן דא לגו מן דא וכו' והרי עמה נשלמו לעשר ספירות שהם השרשיות ומקוריות והם חיות לכל העולמות ולכל האצילות כולו, ואם כן צריך שתדע כי התרין רישין תתאין מאלו התלת רישין הנז', הנה הם סוד כתר וחכמה הנז' באלו התשעה ספירות והראש העליונה של שתיהן שהיא הנקראת רישא עילאה דלא אתידע היא למעלה מן התשעה ספירות הנז' ועמה נשלמין לעשר ספירות גמורות. והנה בחינת המלכות לא נזכרה ולא נגלית באלו התשעה ספירות השרשיות, אמנם אח"כ נגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומדת למעלה מן התשעה ספירות שרשיות הנז', ובזה תבין מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק היתה לראש פינה אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש והבן זה עכ"ל:

ל״אהרי דבר זה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ומפורש הטעם של הגדלות שלה כיון שהיא נגלית מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומד למעלה מן התשעה ספירות שרשיות אשר הת"ת הוא מהם, וענין זה הוא מוכרח על פי הטבע כי המים שיוצאין במקום גבוה, ואח"כ יורדין למקום נמוך הנה הם עולין מאליהם למקום גבוה לפי שיעור הגובה שממנו יצאו ובאו, והבן זה היטב. ובזה תבין הטעם מ"ש בפרקי היכלות שראה ר"י כבודו של דוד הע"ה למעלה עצום ונורא מאד שלא נזכר על צדיקים אחרים זולתו, וגם הוא לא שאל לראות אלא על כבודו של דוד הע"ה מפני שידע והבין בסוד ה' שזוכה לכבוד ומעלה יתירה על שאר צדיקים מפני שהוא בסוד המלכות העתידה להתעלות עילוי גדול שתהיה גדולה מהשמש כאשר נתבאר בדברי רבינו ז"ל הנז':

ל״בודע כי בענין עילוי המלכות לעתיד, כתב רבינו ז"ל בעץ חיים שער מ"ד שער השמות פ"ו וז"ל, גם נודע כי כל האורות המקיפים לכל הפרטים הנז' הנכללים בזו"ן כולם הם בחינת אור הבינה המקיף את הבנים בסוד פריסת סוכת שלום, ועתה אור המקיפים אותם הוא אור הבינה, אבל לעת"ל ברא ה' חדשה בארץ כי הנוקבא דז"א היא המלכות תסובב אתגבר הוא כדמיון מה שעתה מסבבת אותו הבינה, והטעם כי תתעלה המלכות למעלה מן הז"א בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם עכ"ל, ופירש הרב תורת חכם דף קי"ב ע"א וז"ל, הכונה שלעת"ל יעלו זו"ן למקום או"א כמ"ש הרב ז"ל בפירוש הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד, א"כ הבריאה תעלה ותהיה תמיד במקום ז"א והבריאה תקרא אז ז"א, לכך המקיפים דז"א שהוא בחי' הז"א יהיו מן המלכות, אבל ז"א לעולם היא למעלה מן המלכות והוא כמ"ש בס' הכונות בדרושי השבת עמ"ש רז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי ע"ש, שהוא במוסף שבת שעולה המלכות בנה"י דאו"א עלאין, והטעם שהכלים עולים והעצמות אינו זז ממקומו עכ"ל, והמשכיל יבין כי מה שהבאתי לעיל מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אדר"ז בענין עילוי המלכות הוא דבר ויהיה זה העילוי לבסוף והבן זה, ועיין בסוף ספר מבוא שערים מ"ש שם מספר הכונות ישן בביאור ברכת הלבנה וביאור הפסוק והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' ע"ש:

ל״גואשר שאלת איך אנחנו רואין הקדמות חדשות בדברי רבינו הרש"ש ז"ל שלא נמצאו בספרי רבינו האר"י ז"ל אשר סמך עליהם רבינו הרש"ש ז"ל שהם ע"ח ומב"ש וכו', הנה דע כי באמת נאמן הוא רבינו הרש"ש ז"ל שלא חידש שום דבר מדעתו או מספרי קבלה אחרים להוסיף דבר א' על דברי רבינו האר"י ז"ל, ברם הוא שידד עמקים בדברי רבינו האר"י ז"ל ולקח כללים אשר נתפרשו להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל, ראשון בקודש שני כללים אשר הובאו בספר הקדוש מבוא שערים ש"ב ח"ב פ"ו שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל עליהם שם אלו השני כללים של מ"ן ושל מוחין הם כמעט כוללים כל החכמה הזאת ושניהם תלוייים זב"ז, וכאשר הזכיר זה רבינו הרש"ש בספרו הבהיר נהר שלום דף ס"א פ"ב, בד"ה אמנם הכל כתוב שם וכו' ע"ש, ועוד לקח ב' ושלש כללים אחרים אשר פירש אותם מהרח"ו ז"ל במקומות אחרים. ועוד הוסיף למצוא ולהכריח מדברי רבינו האר"י ז"ל כללים אחרים אשר לא נתפרשו להדיה, אך הם מוכרחים בלי שום תפונה, ולמד אותם והכריחם מדברי רבינו האר"י ז"ל משלש וארבע מקומות באופן שהם ברורים בלי שום ספק, וכמו ענין הערכין שנקראת בחינה זו כך ונחשבת כך בערך בחינה אחרת אך היא אינה כך ממש, ובהצעה של הכלל הזה יתורצו כמה קושיות וכמה דברים שנראין סותרין זא"ז, ואזכיר לך כאן דבר אחד לדוגמה והוא מ"ש בתורת חכם דף קמ"ד ע"א וז"ל, שמעתי משם מורי הרב ז"ל (הוא הרש"ש) ישוב על ענין ברכת הנהנים וכיוצא, שכפי הש"ס הם מדרבנן וכפי הזוהר הם דאורייתא, והשיב דלא פליגי, דמ"ש הזוהר שהם דאורייתא ר"ל אורייתא דרבנן שהם בחי' זו"ן דיעקב ורחל הנקרא דאורייתא בערך יעקב ורחל דיעקב ורחל, והוא דוגמת הישוב שיישב בענין הק"ש ותפלה ששניהם דאורייתא והם בזו"ן אלא כיון שהתפלה היא בנה"י נקרא דרבנן בערך הק"ש שהיא בחב"ד דז"א, והם בחי' דרבנן דאורייתא עכ"ל. ועוד נשתמש רבינו הרש"ש ז"ל בענין זה דערכין בכ"מ, ועיין תורת חכם, דף צ"ד עמוד ב' מה שכתוב בענין ערכין, ועוד עיין דף ג' ע"א ועוד בדף ד' סוף ע"א, באופן שהצעת הכלל זה דערכין הוא דבר יקר ונחמד, שבו יתיישבו כמה מאמרים, וכמו שמצינו בדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו בשער הכונות בענין ערבית של שבת דרוש ב' דף ס"ז ע"ד שבזה הענין של ערכין יישב מאמרים סותרים ע"ש, ונמצא כלל זה דערכין הוא מוסכם ויוצא מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, וע"פ הכלל הזה וע"פ כללים המפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל, וע"פ כללים אשר הוליד אותם רבינו הרש"ש מדברי מרן רבינו האר"י ז"ל יסד ובנה רבינו הרש"ש כל בנין שלו בנה"ש ובסידור הקדוש:

ל״דואשר שאלת ששמעת שהיה לרבינו הרש"ש ז"ל גילוי אליהו זכור לטוב, ובקשת להגיד לך השערת שכלי בדבר זה איך הוא, דע כי יש הזהרה לנו מדברי קבלה אל תגעו במשיחי ובנבאי אל תרעו, על כן אין לנו לדבר באנשים גדולים ועצומים בהשערת השכל שלנו, ורק רשאי אני להגיד לך דבר אחד בגילוי אליהו זכור לטוב, דודאי בענין שיזכה האדם לדבר עמו פנים בפנים כמו שהיה לרבינו האר"י ז"ל, דבר זה קשה המציאות אפילו בדורות הראשונים וכ"ש בדורות האחרונים, ברם בזאת אפשר להאמין שיהיה גילוי אליהו זכור לטוב בהשכל של הצדיק, דהיינו יתלבש ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בעין השכל של הצדיק ויורה לו האמת, והצדיק אינו מרגיש בגילוי אליהו זכור לטוב בשכלו, אלא חושב שהוא משיג האמת בשכלו, ובאמת אינו כן אלא הוא משיג הדבר ע"י התלבשות ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בשכלו, ודבר זה נזכר בדברי מהרח"ו ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות שכתב וז"ל, גם נזכר בהקדמת התיקונים בכתיבת יד וז"ל ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומייא, ואית מאן דעתיד לאתגלייא אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו' עכ"ד ע"ש, על כן חשבתי דרכי לומר כי אצל רבינו הרש"ש ז"ל היה גילוי אליהו זכור לטוב בטמירו בעין השכל דיליה, ועל ידו השיג הכללים בחכמה היוצאים ומוכרחים מדברי רבינו האר"י ז"ל עצמו שעליהם בנה כל הבנין שלו שבנה בנהר שלום ובסידור, ולפ"ז מ"ש בתיקונים הנז"ל אית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, היינו כמו גילוי אליהו זכור לטוב לרבינו האר"י ז"ל, ומ"ש ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל היינו כמו גילוי שנגלה לרבינו הרש"ש ז"ל וא"ש את"ם. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

ל״השאלה. מחד צורבא מרבנן. מצינו בשער רוה"ק בתיקון הבא על הזכור, שהחוטא בזה גורם להוריד או"א למטה, ומזדווגים שם למטה במקום שהוא שם היסוד של ז"א. ועוד כתוב שם פגם אחר שעל ידי שיורדת אימא למטה עד רגלי ז"א נסתמים ונכסים אורות החסדים המגולים המתפשטים בז"א, משא"כ בהיות אימא מסתיימת כדרכה עד החזה. ועוד פגם אחר בז"א שיהיה בו ביטול כח וכו' ע"ש. ונפלאתי בדבר זה הפלא ופלא מה נחשב החוטא הטפש הזה שהוא בשר ודם שעשה דבר מאוס כזה, ומה כוחו לעשות ירידה במקום עליון להעתיק ולטלטל פרצופים עליונים ממקומם העליון למקור אחר נמוך, ובשלמא בשאר עונות שאומר הרב ז"ל שהחוטא פוגם בשמות הקודש, יש לומר שפוגם בחלק שרשו שיש לו באותם שמות הקודש, שעושה חסרון רק ביניקה והארה שיש לו שם, והפגם נוגע ביניקה והארה שלו שיש לו באותם שמות הקודש, אך כאן שמוריד פרצופין של או"א ממקומם אין דעתי סובלת זה, וגם ביטול כח אין הדעת סובל:

ל״ווכן יש להתפלאת כיוצא בזה במ"ש שם בתיקון עון בעילת נדה שיתגלגל בשלג ז"פ, יען כי החריב והוביש שבעה נחלי המלכות, ובתשובתו יחזרו להיות נמשכים כבתחילה, וצריך לדעת במה כוחו של הטפש הזה להחריב ולהוביש שבעה נחלים קדושים ע"י דבר מאוס שעשה זה בגופניות, וקשה לתרץ ולומר שיחריב ויוביש בחלק שרשו שיש לו בשבעה נחלים כאשר אמרנו לעיל בשמות הקודש, כי דבר זה קשה להולמו כאן, על כן חלותי היא, שיורינו בדברים אלו שיתיישב בו דעתינו ולך תהיה צדקה, ושכמ"ה:

ל״זתשובה. תא חזי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אדרא רבא על דף קכ"ח, אם ח"ו ישראל חוטאין גורמין שהקליפות הנקראים אלהים אחרים העומדים בסיום אלהים קדושים, עולין ונכללין גם בסיום האלהים קדושים ומתקשרים שם עמהם, ואז כאשר מזדווגים ז"א ונוקביה דאצילות הקדוש ונכנסין אותם האלהים קדושים ביסוד שבה בסוד החמשה גבורות מנצפ"ך, הנה כיון שהקליפות הם מתקשרים ונכללים בסיום אלו האלהים קדושים, נמצא ח"ו דומה כאלו הם עצמם נכנסו בסוד הנקבה דקדושה והטילו בה זוהמא, אבל הזהר והשמר בנפשך מאד מאד, דאל יעלה בדעתך שהדברים כפשוטן כמ"ש רז"ל, שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, כי חלילה להאמין הדברים כפשוטן עכ"ל. ועוד חזר וכתב בסוף אותו הדיבור וז"ל, כבר הודעתיך כי ח"ו אין הכונה לומר שהקליפה עצמה עולה עד שם, לא בז"א ולא בנוקביה ח"ו רק שבערך שנכללין הקליפות ההם באותו אלהים קדושים אשר עומד מחוץ לספירות מסוף העשיה עד רום האצילות, לכן אנחנו אומרים כי ח"ו נחשב זה כאלו נחש בא על חוה או כאלו שפחה כי תירש גברתה עכ"ל ע"ש, וענין זה הביאו בקיצור בעץ חיים שער ט"ל פ"א, וכתב שם אע"פ שהם אינם נכנסים ח"ו עכ"ז יונקים בסוד כללות ע"ש:

ל״חועוד אגיד לך תעלומות חכמה ויאירו עיניך בהם יותר והוא מ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער ט"ל הנקרא שער מ"ן ומ"ד פרק א' וז"ל, וזכור כלל זה לכל המקומות שנזכר ענין זווג אב"א שאין הענין כפשוטו אלא ע"ד הנז"ל, והוא כשיש בישראל מצות ומע"ט, שעל ידם יגרמו שיוכלו להזדווג זו"ן פב"פ, ועל ידם היא יכולה להעלות מ"ן לגבי מ"ד דדכורא, ואם אין ח"ו בישראל זכות אין כח בנוקבא דז"א להעלות מ"ן שלה לגבי בעלה כנודע, כי אין המ"ן עולין אלא ע"י נשמת התחתונים, ולכן כדי לזווג היא צריכה לעלות עם ז"א למעלה באו"א, והיא מעלה מ"ן דאימא ומזדווגים יחד, ונמצא כי כמעט זווג זה אינו נקרא על שמם, רק על שם או"א כי עד שם עלו ובכוחם, ועל ידי מ"ן שלהם הם מזדווגים, ואלו בעת ההיא היו רוצין לרדת למעלה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב"פ אלא אב"א, ונמצא ודאי דאין שום זווג אלא בהיותם פב"פ, אבל מה שאנו קורין אותו זווג אב"א ר"ל שאם היו אז יורדין למקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אב"א, על כן עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פב"פ עכ"ל ע"ש:

ל״טועד"ז בין תבין הענין כאן דאין הכונה שיהיה ירידה לפרצופי או"א ממקומם למטה, וגם לא יהיה כיסוי חסדים המגולים ולא יהיה ביטול כח ממש ח"ו אלא הכונה כיון דע"י חטא היה ראוי להיות כך נחשב כאלו היה נעשה כך אבל באמת לא היתה כזאת ממש ולא יהיה כך, ומאחר דנחשב כאלו נעשה כך, על כן צריך לעשות תיקון בתעניות להעלותם כאלו הם ירדו, ומ"מ ודאי בעת שחטא זה האדם בחטא זה נעשה עי"כ איזה פגם וא"ת איך הוא הפגם ומה עניינו לא נוכל להבין ולדעת דבר זה, וכיון שאין הקלקול הוא ממש כפשוטו אלא הוא ענין ערכין שנערך ונחשב בכך, על כן גם התיקון בתענית נעשה בדוגמה וברמז הרומז על דברים שבקדושה למעלה לפי סודן של דברים ולאו כל מוחא סביל דא, ולכן יש טעם מספיק שיועיל הפדיון למספר התעניות בצדקה, וגם בפסוקי תורה להאנוס שאינו יכול להתענות ימים מספר:

מ׳וכיוצא בזה מפורש באדרא על ז' מלכים דמיתו דאין הדבר כפשוטו, אלא לירידה דנחית מדרגא דיליה קרי ליה מיתה, וכן תמצא לרבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות בדרוש שביעי של פסח דף פ"ו ע"ג בענין סוד הקטנות ומאמר הזוהר בו שראוי להעלימו מפני שאין אנחנו יודעים אמיתותו אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא ע"ש, וגדולה מזו מצינו שגם דברים האמורים בעליות והתלבשות הפרצופים למעלה אין הדברים כפשוטן, ואזכיר דבר א' לדוגמה והוא מ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בהגהותיו על עץ חיים שער י"ד שהוא שער או"א שנתקשה בדבר אחד, דכאן קאמר פני או"א נוטין זה לצפון וזה לדרום, וידוע שפני א"א נוטין לצד מערב, ולפ"ז קשא איך יתיישבו דברי הרב ז"ל שכתב בשער ל"ה פ"ב שפני אבא ופני אימא ופני ז"א בהיותם מלובשים את א"א כולם פניהם עומדים כסדר עמידת פני הא"א כדי לקבל הארת פנים דא"א הכופף קומתו ומאיר ומסתכל בפניהם הרי קאמר להדיה שפני או"א נוטין לצד נטיית פני הא"א, ואיך כתב כאן שהם עומדין זה בימינו וזה בשמאלו ופניהם איש אל אחיו, ושם עשה רבינו הרש"ש ז"ל אופן ליישב בו שני המאמרים הנז' וסיים וז"ל, וה' יכפר בעדי כי דברים אלו אינם כפשוטן, ולזה נופל כמה קושיות, ואם היה אפשר להבין אמיתות כל העניינים לא היה מקום להקשות עכ"ל, נמצא גם התלבשות הפרצופין העליונים שדבר רבינו האר"י ז"ל אין הדברים כפשוטן, וכאשר תבין בישוב שישב רבינו הרש"ש ז"ל, ועיין להרב החסיד תורת חכם דף כ"ג ע"ב וז"ל, וכן דעת מורי הרב ז"ל (הרש"ש), שכל מדרגה עליונה היא לפנים ממדרגה התחתונה, וכל זמן שלא יש הכנה במדרגה התחתונה, דהיינו שלא בירר הבירורים שלפנים ממנה אינו יכול להלביש המדרגה שלפנים ממנה הנקראת אותה המדרגה הפנימית למעלה מן המדרגה התחתונה, וז"ס שאנו מתקנים י"ג תיקוני דיקנא דז"א אחר ברכת כהנים שנכנסו הל"מ הכוללים וכו', אלא שבאלו המשלים שאנו מכוונים נתקנים אף שלא יש שום דבר מזה כלל, אפילו המ"ן, כמ"ש מורי הרב ז"ל בהקדמה דברים אלו אינן כפשוטן, הנה מתוך פשוטן אפשר להבין מעט מסודם, אע"פ שאין לסודן דוגמה עם הפשט עכ"ל ע"ש:

מ״אועתה אבא להזכיר כאן מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"א בענין ד' חלוקי כפרה בדף ך' ע"ב וז"ל, הא' הוא אם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה וכו', כי הנה אז פוגם בעולם העשיה, לפי שע"י מה שעבר על מצות עשה גרם להוריד מלכות העשיה ולהפריד הה"א מן הת"ת ויורדות בשלשה ראשנות דקליפה בלבד, וכששב בתשובה בנקל הוא להעלותם משם וכו', ולכן תכף בשובו בתשובה עולה מלכות דעשיה שהיא הה"א למעלה למקומה וחוזרת להתחבר עם התפארת וזה נקרא תשובה תשוב ה', והרי זו בחינה אחת בעשיה עצמה, ובחי' הב' בעשיה עצמה אם הפריד גם הת"ת מן הבינה באופן שגרם שירדה העשיה עד שלשה אמצעיות דקליפה וכו', ובחינה ג' בעשיה עצמה אם חטא במצות עשה באופן שפגם גם בבינה וגרם להורידה וירדה העשיה עד שלשה אחרונות דקליפה וכו', ובחי' הד' אם חטא במ"ע באופן שפגם גם בחכמה והפרידה מן הכתר וכו', וזה חלוק כפרה הא'. וחלוק כפרה הב' אם עבר על מצות לא תעשה שבחטאו גרם שירדה היצירה אל העשיה ולא בקליפות כנז"ל. וחלוק כפרה הג' אם עבר על חייבי כריתות שפגם בבריאה וכו'. וחלוק כפרה הד' אם עבר על חלול השם דאז פוגם באצילות הנקרא עולם החיים שאין שם מות כלל, וגרם מיתה בעולם החיים הנצחיים וכו' ע"ש. הנה גם ירידות והפרדות וגרם מיתה שאמר רבינו ז"ל אין הדברים כפשוטן אלא לפי חטאו נחשב שהוריד והפריד וגרם מיתה, אבל לא נעשה כן ממש, וצריך לו תיקון שבו יהיה עליות וחבורים וסילוק מות כיון דנחשב כאלו עלתה על ידו כך:

מ״במיהו כל זה אני אומר באדם יחידי פרטיי, אבל מ"ש רבינו ז"ל בשער הפסוקים פרשת בראשית בפסוק ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שנעשה ע"י אדה"ר שבעה פגמים ונעשה תערובת טוב ורע, זה היה ממש במחצב הנשמות, וכן מ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י במדרגת העולמות, איך היו קודם החטא ואיך ירדו אחר החטא ואיך עתידין לעלות אחר גמר התיקון, כל זה הוא היה ממש במחצב הנשמות, מפני כי אדה"ר היה עצום גדול ורב שהוא היה כולל כל הנשמות כולם, וכמ"ש רבינו הרש"ש בנהר שלום דף קי"ב כשנברא אדה"ר נכלל בו כל מחצב הנשמות הנז', והיו כלולים בו כל הנשמות מכתר דא"ק עד סוף העשיה וכו' ע"ש, ולכן באים הנשמות במספר הדורות לתקן בעזה"י, וגם בדברים אלו שכתב רבינו בפגמים של אדה"ר וחוה אינם כפשוטן ממש וכאשר תראה בלשון רבינו ז"ל בביאור אד"ר על דף קכ"ח שהעתקתי לעיל, ולכן תמצא בברייתא דזוה"ק כשחלה רשב"י בחוליו הראשון אמר בחליו שבא אצלו אדה"ר ונגלה אליו, ובעי מיניה דלא יתגלי חוביה לכל עלמא, וההוא דגליין בחברייא שפיר אבל שאר בני עלמא לא, מ"ט דחס קב"ה על יקריה ולא בעא לפרסומי חוביה אלא בההוא אילנא דאכיל מיניה וכו', ולאו משום חובתא דחב אלא משום יקרא דשמא עלאה דבני נשא לא זהרין ביה ויתון לשאלא מה דלא צריך לון, והיינו דכתיב פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וכו' ע"ש, והכונה לראות בעין השכל שלהם שח"ו יציירו הדברים של הפגמים לפי פשוטן ובזה באים לידי כפרנות, וכמו אותו ענין דאמרו בא נחש על חוה וענין שפחה כי תירש גברתה דנקיט רבינו לעיל בריש ביאור אד"ר שהעתקתי לעיל, דודאי אסור לצייר הדברים כפשוטן, דאם יראה בעיניו הדברים כפשוטן ה"ז בא לידי כפרנות, ולז"א יהרסו אל ה' לראות כלומר רואין הדבר כפשוטו, וכן במ"ש שפגם במקום זה וישאלו איך היה הפגם בבחינה זו ובחינה זו, ששואלין על מקום גבוה דלא צריך לון לדבר ולעסוק בו. והשי"ת ברחמיו וחסדיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ויאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

מ״גשאלה. בעה"ב שהוא מקדש בשבת על הכוס בלילה וביום לו ולבני ביתו שהם אשתו ובניו הגדולים השומעים הקדוש ממנו לצאת י"ח, אך הוא אינו יכול לשתות היין, ורק טועם ממנו ונותן הכוס לאחד מן המסובין לשתותו, ונסתפקנו אם ירצה הבעה"ב לתת הכוס לאשתו לשתותו אי שפיר עביד בהכי, כיון דהיא חייבת בקדוש מן התורה, או"ד עדיף טפי לתתו לאחד מבניו הגדולים מפני שהוא זכר ועדיף מאשה בכל דבר, ואם אין הפרש בזה כפי הפשט, יודיענו אם יש בזה הפרש כפי הסוד ושכמ"ה:

מ״דתשובה. תחלת הכל אודיע לך, דאע"ג דלפו"ד אם לא שתה המקדש שיעור מן הכוס ושתה אחד מן המסובין יצאו י"ח בזה, מ"מ לפי סודן של דברים נראה דעדיף טפי שישתה המקדש עצמו, וכמ"ש בשער הכונות דף ק"ד ע"ב בסוד שתיית היין של הקידוש וז"ל, הנה האדם בעצמו הוא סוד ז"א והכוס אשר בידו הוא הנוקבא העומדת בחזה שלו, והיין אשר בתוכו הוא בחינת הארת המוחין הנמשכין ממוחין דז"א, ועתה ז"א עצמו שותה היין הזה שהם האורות האלו וכו', ולכן צריך שהאדם שהוא ז"א שותה הוא עצמו היין הזה כדי שירד עד המקום ששם עומדת כנגדו הנוקבא מבחוץ ומשם יוצאין ונכנסין בה עכ"ל זלה"ה ע"ש. הרי להדיה דקפיד רבינו ז"ל בדבר זה שיהיה המקדש עצמו שותה היין כדי שיבא הסדר נכון, מיהו אם המקדש הוא אנוס ואינו יכול לשתות הוא עצמו הא ודאי אם ישתהו אחד מן העומדין לצאת י"ח קידוש, ג"כ חשיב זה סדר זה נעשה כראוי ע"פ הסוד, יען כי כל א' מן העומדים שם ששומע ברכת הקידוש ומתכוין לצאת בה י"ח חשיב כאלו הוא תופס הכוס בידו ומקדש, ואם ישתה היין חשיב שהוא דוגמת ז"א שהוא עצמו שותה היין שהוא בחינת אורות המוחין, ולפ"ז עדיף טפי שיתן אותו לאחד מן העומדים שהוא זכר, ולא לאשתו שהיא נקבה דידוע שהאדם התחתון הוא דוגמת צורה העליונה וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעלה והאיש הוא דוגמת ז"א, והאשה דוגמת הנוקבא, ולכן ודאי מצוה מן המובחר שישתהו זכר שהוא דוגמת ז"א:

מ״הומטעם זה נ"ל בס"ד דאפילו האשה יודעת לקדש ואין לה בעל לקדש מוטב שיקדש לה איש גדול וישתה הוא היין כדי שיבאו העניינים מכוונים ע"פ הסוד האמור לעיל, ורק צריך שיהיה המקדש הוא עצמו ג"כ יוצא י"ח קדוש בזה, וכל זה למצוה מן המובחר, אבל אם לא נמצא לה איש גדול לקדש לה אה"ן תקדש היא בעצמה ותשתה הכוס:

מ״וודע כי מצינו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף קמ"ב בסוד התוקע שכתב שם שהתוקע הוא אימא עלאה וכו', ע"ש, ולכאורה קשא איך יהיה התוקע שהוא איש זכר, דוגמא אל אימא עלאה, והלא פרצופי הזכר לחוד ופרצופי הנוקבא לחוד, ונראה לתרץ דאין מדמין אפשר לאי אפשר, דמה נוכל לעשות באופן אחר וכי נביא נשים להוציא אותנו י"ח בתקיעת שופר, ועל כן מוכרח שתתקיים דוגמא זו באיש שהוא זכר, ומזה יוצא סיוע לדברינו הנז"ל שכתבנו אם לא נמצא איש להוציא את האשה י"ח קידוש וישתה הכוס, כי אם רק היא לבדה אה"ן תקדש ותשתה הכוס ותתקיים הדוגמה שלמעלה בה אע"פ שהיא אשה:

מ״זובאופן אחר נ"ל בס"ד לתרץ קושיא הנז' שהקשינו בתקיעות, והוא דאיתא בשער מאמרי רשב"י בביאור זוהר בראשית בדף יו"ד ע"ב האדם התחתון הוא דוגמת צורה העליונה ופיו כפה העליון ועיניו כעיני העליון וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעלה, וזה כי כללות הפה ירמוז לבינה, דהיינו כל עשר ספירות שבכללות הפה רומזים אל עשר ספירות שבבינה עצמה ע"ש, ולפ"ז ניחא שיהיה התוקע דוגמת אימא אע"פ שהוא איש, מפני כי באמת עשר ספירות אימא עלאה רמוזים בפה האדם הזכר, וגדולה מזו מצאנו לרבינו ז"ל שכ' בביאור אד"ז דף נו"ן ע"ב וז"ל, האדם התחתון או האשה איננה נמשלת אל דמיון אבא לבדו או אל ז"א לבדו או אימא לבדה, אמנם האדם התחתון רומז אל כל עשר ספירות דאצילות הכוללת כל האצילות ביחד מרום א"א עד סיום נוקבא דז"א עכ"ל ע"ש, וכיוצא בדברים אלו כתב ג"כ בעץ חיים שער הולדת או"א פרק ה' ע"ש, ובזה נתיישבה היטב קושיתינו בענין התקיעות אך עכ"ז מה שהעלתי בענין הקידוש הוא נכון:

מ״חודע נמי דהגם שכתב רבינו ז"ל שיש באדם התחתון הזכר איזה דוגמא ורמז לנוקבא דז"א, מ"מ אין שייכות לאדם התחתון בדברים המתייחסים לנוקבא דז"א יען כי לעולם אחיזת הזכרים היא בז"א דוקא והנקבות אחיזתם בנוקבא דז"א, ורק לזכרים יש שייכות בדברים המתייחסים לז"א, יען כי הזכר והנקבה התחתונים נקראים בנים לזו"ן בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ולכן לעולם הזכר התחתון הוא סוד ז"א והנקבה התחתונה היא סוד מלכות נוקבא דז"א, ולכן כל דבר המתייחס לז"א עצמו אין שייכות כ"כ לאשה בו, ודבר המתייחס לנוקבא דז"א אין שייכות כ"כ לאיש בו, ואע"ג שימצא רמז בזכר לנוקבא דז"א, וכמו שאנו רואין בענין השערות שיש זכר ששערותיו אדומים שזה רומז לנוקבא, וכן יש נקבה ששערותיה שחורים שזה רומז לז"א:

מ״טועל כן תמצא בסוד ספירת העומר שכתב רבינו זלה"ה בשער הכונות דף קכ"ב ע"ד וז"ל, ואמנם היות שצריך האדם לספור העומר בפיו ומוציא הבל מתוך פיו לחוץ גורם שיצא הבל אור המקיף מפי האדם שהוא ז"א, ומקיף לכל ז' תחתינות שבו וכו', ואח"ז בדף קכ"ה כתב ובזה תבין טעם למה מצות ספירת העומר תלויה באנשים ולא בנשים, והטעם הוא לפי שאין בחינה זו נעשית אלא בפי הזכר ז"א כנודע עכ"ל, הרי לך שהדברים המתייחסים אל ז"א לא שייכי לעשותם באשה התחתונה כי אם רק בזכר שהוא דוגמת ז"א:

נ׳וכן תמצא כיוצא בזה בענין הנענועים של הלולב שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף קנ"ג ע"ג וז"ל, ותכוין כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א אשר מנענע החסדים שבו, שהוא הלולב ומיניו עד הדעת שבו, וממשיך הארה אל הנוקבא אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו' ע"ש, ואל תתמה א"כ איך התירו הפשטנים שתטול האשה לולב ותברך, נראה ודאי דלא שייכה בהאי מצוה אלא היא בידה כאדם שאינו מצוה ועושה דעכ"פ מקבלת שכר:

נ״אובענין הציצית כתב רבינו בשער הכונות בדרוש א' של הציצית וז"ל, והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם, כי שם מאחורי החזה דז"א, יצאה נוקבא דידיה ואין שם בחינת טלית, וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית עכ"ל ע"ש. ובענין התפילין כתב רבינו בעץ חיים שער תיקון הנוקבא פרק א' וז"ל, ובזה תבין למה הנשים פטורות מן התפילין, כי אין לרחל בחי' אורות מקיפין שה"ס התפילין כמו שיש ליעקב ע"ש, ועיין עוד מ"ש רבינו ז"ל, בשער הכונות בדרוש ה' דתפילין דף יו"ד מה שעשה טעם אחר בזה ע"ש, והא דקפדי רבנן בענין ציצית ותפילין שלא תלבוש האשה ולא קפדי בלולב כבר בארתי בס"ד טעם נכון בזה במ"א, הנה כאן זכרתי דברים שבאו בפירוש בדברי רבינו האר"י ז"ל מה ששייך לאנשים דוקא, ומצינו עוד בר"ח דשייך לנשים ולא לאנשים, וכמ"ש בשער הכונות דף ק"י ע"א הטעם למה הנשים אסורות בעשיית מלאכה בר"ח ולא האנשים ע"ש:

נ״בועל פי הדברים האלה תמצא כי יפה העלתי בס"ד בענין הקידוש שצריכה האשה להשתדל למצוא לה איש זכר שיקדש וישתה, ואם לא אפשר לה אה"ן תקדש היא בעצמה ותשתה, וגם בזה יהי' סדר הדוגמה למעלה לנכון. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

נ״גשאלה. נשאלתי מאת החכם השלם והכולל חכם בן ציון מרדכי חזן נר"ו מעה"ק ירושלים תוב"ב. יודיעני בהאי מלתא די אנא בגללה נבוך טובא, והוא כי מרן הרש"ש זלה"ה סידר בסדר המדרגות של המרכבה אזנים ואח"כ עינים, אמנם מעכ"ת נר"ו סידר בספר בן איש חי בפרשת מקץ עין רואה ואזן שומעת, וכמעט חפשתי בכל הסידורים בכתיבת יד שבעה"ק, וראיתי כי כולם כא' מסדרים האזנים למעלה מן העינים, וכן נראה בעץ חיים שער א"א פ"ו שכתוב חו"ב ב' אזנים חו"ג ב' עינים, וכן בספר מבוא שערים דף ס"ה וס"ו, וכן בשער הכונות דרוש א' מדרושי ר"ה בחדשי הקיץ והחורף מסדר האזנים קודם, ובשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דף יו"ד ע"ב מדבר במעלת האוזן וכו', והגם כי מצאנו ראינו בעץ חיים שער אח"ף שמסדר יו"ד ראיה ה' שמיעה וכו', אשר יש סמך גדול למעכ"ת נר"ו, עכ"פ למה הרש"ש לא בחר בזה הסדר, ומה ראה מעכ"ת לשנות מסדר הרש"ש ז"ל שהוא מוסכם כמעט לכל דרושי הרב ז"ל. אשר על כן יודיענו מעכ"ת בארוכה ושכמ"ה:

נ״דושאלה הב' הנה ידוע מ"ש רז"ל בשער הכונות בדרושי חזרת העמידה דרוש א', כי העמידה דלחש היא בנה"י והחזרה בחג"ת, ומביא משם זוה"ק דרשב"י מגזים מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו, ובספר עולת תמיד דף נ"ה כתב דאינה נכנסת לרקיע כי אם תפלה שאינה נשמעת לאודנין וכו' יעוש"ב וברוחב, ובדידי הוה עובדא שבאתי לבית הכנסת ומצאתי שהצבור כבר התפללו לחש, ולא היה להם מי שיחזור בקו"ר, והגם כי לפ"ד הפוסקים אריך למעבד הכי שאחזור להם בקו"ר ותעלה לי ללחש, אמנם יראה ורעד בא בי ארי"ה שאג מי לא יירא ודבריו סמוכים מהאיש מרעיש הארץ הוא אדונינו הקדוש רשב"י ז"ל, והשאלה הזאת נופלת גם על מקצת אנשים המתפללים ג"ר וקדושה בקו"ר ומשלימים העמידה בלחש, ותשובתו הרמת"ה מהרה תצמח להאיר עינינו בתורת חיים ושכמ"ה:

נ״הוהשאלה הג' היא אשר עוררני עליה מו"ר הרב המקובל והמפורסם כמהרש"ך נר"ו עמ"ש בספר בן איש חי פרשת וירא הלכות שנה א' סוף אות כ"א וז"ל, גם יזהר שלא יתן הקציצה של הא' על המעברתא של אחר אלא יהיו סמוכים זת"ז ומונחים כולם על הבשר וכאשר כתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל עכ"ל, ענה מורי נר"ו הנז' ואמר לי אם רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל, ואדרבה מהאר"י ז"ל משמע כי אין חציצה מין במינו, וכאשר מעכ"ת בעצמו העתיק לשון שער הכונות באות הנז' בענין הרצועות שכתב וז"ל, שיניח הרצועה דתפילין דר"ת תחת רצועות דרש"י עכ"ל, ובאמת כן הוא לפי סודן של דברים שלכתחלה צריך להיות הקציצה על הא' על המעברתא של הב' לרמוז כי נה"י דאבא מלובשים בנה"י דאימא, וגם הסברה נותנת כן כי מקום התפוח של כל אדם אינו מספיק לזוג תפילין זת"ז, וגם שמעתי שהרב שם חדש, וגם הרב פקודת אלעזר התירו לכתחלה שיהיו מונחים זת"ז, על כן נכספים אנחנו להעתיק לנו טעמו שכתב בספר מקבציאל כי עדיין לא יצא לאור, ושכמ"ה:

נ״ותשובה. מ"ש שמצאת בסה"ק בן איש חי במקץ הלכות שנה ראשונה אות י"ג בסדר המרכבה סדרתי עינים קודם אזנים, ובסדור רבינו הרש"ש ז"ל מצאת שמסדר אזנים קודם עינים, הנה תחלה וראש מדברים שכתבתי שם אין מקום לדייק בהכי, יען ששם לא עשיתי ציור סדר המרכבה מראש ועד סוף, זעג"ז כאשר מסודרים בסידור הרש"ש ז"ל, כי אם רק שם הבאתי דברי רבינו ז"ל בשער רוה"ק אשר דבר בחיוב האדם שחייבו לכוין בכונות המרכבה, ושם מעיקרא זכר אזנים וחוטם ופה, אחר שזכר כל כונות המרכבה עד הרגלים, והנה אי אזלינן בתר שרשים של האברים שיש למעלה איכא צד לומר דאזנים קודמים, ואיכא צד לומר דעינים קודמין, דהא מצינו ראיה יו"ד שמיעה ה"א, אך ודאי אין טעם לתלות הסדר שיסדרם האדם בשרשים, ואם נבא ללכת אחר סדר האברים שבגוף אדם התחתון הן אמת שיש סברה לסדר האזנים קודם, דמצינו דהקדים אותם הכתוב באומרו במשלי ך' אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, וכן בתהלים הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט, וכתוב נמי בישעיה סי' וא"ו אזניו הכבד ועיניו השע, ואיתא נמי בתיקונים דף י"ג ע"ב ושבעה נרותיה עליה אינון תרין אודנין ותרין עיינין ותרין נוקביה דחוטמא ופומא ע"ש, עכ"ז הסברה מחייבת אין סדר זה מעכב, ואם הקדים העינים לאזנים לית לן בה:

נ״זמיהו עכ"פ כיון דחזינן דרבינו הרש"ש ז"ל סידר אותם אזנים קודם עינים ודאי צריך לנהוג כוותיה כאשר סידר, אך באמת רבינו הרש"ש ז"ל לא סידר כן אלא רק בתפלת העשיה ובתפלת היצירה ובתפילת הבריאה, אבל בתפילת האצילות דהיינו קודם העמידה סידר העינים קודם האזנים וכאשר תמצא מפורש בכל העתקות האמתיים של סידורי הרש"ש ז"ל וזה ברור וידוע, והטעם ששינה רבינו הרש"ש ז"ל לסדר קודם העמידה עינים קודם אזנים שמעתי טעם בשם הרב החסיד המקובל האלהי מהר"ר אליהו מני זלה"ה, לפי שהשורש של עין הוא בחי' חיה כנז' בע"ח שער אח"ף פ"א, לכן בעמידה שהיא באצילות שהיא בחי' חיה מקדימים עין לאוזן שהיא בחי' בינה כנז' שם עכ"ד, וגם אנא עבדא אפשר לי לומר טעם אחר בזה בעזה"י ואין רצוני לפרשו:

נ״חוהנה לדעתי ודאי בתפילות קרבנות וזמירות ויוצר ראוי לסדר אזנים קודם עינים, אבל בעמידה ראוי לסדר עינים קודם אזנים, וכאשר מפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, אך קודם עסק התורה ביום או בלילה יש לסדר עינים קודם אזנים, וכאשר סידר רבינו הרש"ש ז"ל קודם תפלת העמידה, וטעמא רבא איכא בזה והמשכיל יבין מדעתו, ועפ"ז אנחנו רואין ישוב נכון למה שנמצא באד"ר ובאד"ז שנאמרו שם דרושי סודות העינים של מעלה קודם דרושי סודות האזנים, יען כי זה היה בעסק התורה, וידוע שבעסק התורה ובפרט בסודות הנז' העליונים שם היה כל אחד עושה כונה כסדר המרכבה להכין איבריו בכונות השייכים להם כדי שיתקדשו כל איבריו וישרה עליהם רוח קדושה עליון מלמעלה משרשם, ואז יכוין על האמת וישיג דבר לאמיתו בסודות השייכים לכל או"א, ועל כן אמרו הדרושים על פי סדר המרכבה שעשו באותה שעה באברים שלהם, ולכך ראוי לאדם קודם עסקו בתורה שיעשה סדר המרכבה עין קודם אוזן. ועל כן מ"ש בסה"ק בן איש חי הנז"ל, אפילו אם תבא לחשוב שבכונה עשיתי הסדר כך לסדר עינים קודם אזנים, כתבתי זה על מרכבה שיעשה האדם קודם עסקו בתורה, שזה דומה לתפילת העמידה שצריך להקדים בה עין לאוזן:

נ״טועל שאלה הב' הנה מה שכתוב בעולת תמיד אין זה כ"כ חידוש מאחר שכתוב בזוה"ק, והביא דבריו רבינו האר"י ז"ל שפירש ואמר שהקליפות נאחזות בתפילתו וכיון שהקליפות שהם מבחוץ אוחזות בה מוכרח לומר דאין נכנסת בשום רקיע, כי כיון דאוחזין בה איך תכנס, אך באמת כל זה כשמתפלל כל או"א מן הציבור לבדו כדי להוציא את עצמו י"ח, אבל תפילת ש"ץ שהוא שליח כל הקהל יש לה מעלה גדולה דתפילת לחש בנה"י וזו בחג"ת ששם אין פחד מן החיצונים שלכן אומר אותה בקול רם וכיון דעומדת במקום גבוה מצד הציבור, על כן הגם דלצורך דידיה היא של לחש אין אמירה דקול רם מזיק, והרי זו מתקבלת ורצויה גם בעבורו ונכנסת בכל רקיעין, אע"פ שהיא בקו"ר כי כן יסד המלך מלכו של עולם, להתפלל אותה בקול רם, ומצותה בכך, וזה פשוט:

ס׳וע"ד שאלה הג' אעתיק לך מ"ש בס' מקבציאל בס"ד כתוב בחסד לאלפים סי' כ"ז אות ג' ויש להסתפק כשמניחין ב' זוגות תפילין דלפי סודן אפשר דלא חייצי דגוף אחד חשיב, אמנם לפי פשוטן שיכוין לצאת באותם דהם אליבא דהלכתא, ואינך חשיבי כרצועות בעלמא, בודאי דיש להזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו זאח"ז מפורדים ומונחים על הבשר עכ"ל. והרב מחצית השקל סי' ל"ד סק"ה כתב ולפמ"ש לעיל סי' ל"ב במג"א ס"ק נ"ו דשיעור רוחב התפילין ב' אצבעות עם התיתורא ומעברתא ואין מקום בראש כי אם שיעור ד' אצבעות, הנה המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכין ליזהר שלא יהיה התפילין רחבים עם המעברתא והתיתורא יותר משני אצבעות, לבל יצטרך להניח של ר"ת על המעברתא של רש"י עכ"ל ע"ש:

ס״אוראיתי להרב פתח הדביר סי' ל"ד שהביא מספר שם חדש מ"ש על דברי ספר יראים עמוד זמנים סי' קכ"ד, וקי"ל כרבא דאמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ומין במינו אינו חוצץ, וכתב על זה בשם חדש דף קי"ג ע"א וז"ל זה פלוגתא דרבה ורבא ופסקו הפוסקים כרבא שכ"כ הרמב"ם בפ"ז הי"ב אגד את הלולב וכו', שמב"מ אינו חוצץ, ועיין ברש"י ביומא דף ח"ן בד"ה שאני רגל דלא מבטל ליה חבירו את רגלו עד שיגמור עבודתו, ועוד עיין להרב שיח יצחק על יומא בדף פ"ח ע"ד מ"ש בשם המאירי דנראה כונתם שלא יטלנו כל זמן העבודה, והיינו ביטול דקאמר הש"ס, ולא סוף דבר בדיעבד אלא אפילו לכתחלה יע"ש, ומזה נלע"ד ראיה למה שנהגנו להניח ב' זוגות תפילין ומניחין תפילין של ר"ת על המעברתא של תפילין רש"י, כיון דמין במינו אינו חוצץ ואינו נוטלן משם כל זמן הנחתן וכו' ע"ש, וכתב על זה בפתח הדביר הנז' לפ"ד הרב שם חדש י"ל כיון דמין במינו אינו חוצץ אין צריך ליזהר בזה, ולא סוף דבר דלא חייץ בדיעבד אלא אפילו לכתחלה ליכא חציצה, וכמ"ש בשם המאירי בחדושיו ליומא עכ"ד. ואחר המח"ר לא כוונו יפה בזה הרב שם חדש והרב פתח הדביר דנקיט כוותיה למילף דין ב' זוגות תפילין רש"י ור"ת, ממ"ש רבינו המאירי ז"ל דהתם אין לו צורך בכלי השני והרי הוא מבטל ליה עד שעת גמר עבודה, וכן הענין בלולב וכיוצא בו, משא"כ כאן דגם לפי הפשט שהוא מניח שתים מכח ספק, הנה הוא אינו יודע איזה מהם עיקר, וכשמניח של ר"ת על מעברתא דרש"י, אע"פ דהאמת העיקר הוא של ר"ת, מ"מ אינו מבטל למעברתא דרש"י בשעת הנחה כיון דהוא אינו יודע האמת וחושב אולי של רש"י עיקר והוא צריך לזו המעברתא דרש"י, וכיון דאינו מבורר בדעתו בשעת הנחה איזה מהם עיקר, אין הביטול ברור לו במחשבתו בשעת הנחה, ולא דמי להך דקבל בשני כלים דאחד מהם ברור לו שאין לו צורך בו בשעת עבודה והרי הוא מבטלו בבירור:

ס״בוכל זה אני אומר ע"פ הפשט הנגלה דהוא צריך לחד מנייהו דוקא, אבל לפי הסוד דתרוויי' צריכי ואין שניהם במקום אחד אלא כל חד מנייהו הוא במקום בפ"ע, הנה פשיטה דלא אריך להניח בית דר"ת על מעברתא דרש"י יען הבית עצמו שיש בו ד' פרשיות הוא בחי' בפ"ע והמעברתא היא בחינה בפ"ע ששייכה לאותו הבית במקומו וצריך שיניח שניהם על הבשר, ואם יניח בית דר"ת על מעברתא דרש"י, אפילו אם נאמר אין כאן חציצה דחשיב גם הבית דר"ת מונח על הבשר, מ"מ צריך שיהיה הבית והמעברתא דר"ת במקום א' בפ"ע ובית, ומעברתא דרש"י במקום א' בפ"ע, וזה לא עביד הכי אלא ערבב העניינים שהכניס בחינה של רש"י במקום ר"ת ובחינה של ר"ת במקום של רש"י, שעשה בשר הקבורת משמע לכאן ולכאן, ונמצא מקום זה של בשר הקבורת רומז לכאן ולכאן שנמצא עושה ערבובייא בתיקונים וברמזי הבית בר"ת וברמזי המעברתא דרש"י, גם הרי זה דומה כאלו משך בתקיעה אחרונה של תשר"ת שיעור ב' תקיעות כדי לצאת י"ח תקיעה אחרונה של תשר"ת ותקיעה ראשונה של תש"ת דלא הועיל לא לזה ולא לזה, כן כאן מקום אחד של בשר הקבורת חולק אותו במחשבתו לבחינת מעברתא של רש"י ולבחינת בית דר"ת. ומה שמניחין הרצועות דרש"י ע"ג רצועות דר"ת זה שאני, דכך צריך להיות על פי סוד מצותו יתברך כשנגיע לרצועות צריך לכסות זה בזה, וגזרת הכתוב הוא בכך כי כן יסד המלך. ועוד גם מסתימות דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות משמע בית דרש"י בפ"ע ובית דר"ת בפ"ע שיהיו מונחים זה למעלה מזה, ושיהיו זה סמוך לצד הכתף וזה סמוך לפרק האמצעי ומסתמות דבריו משמע שיהיו כל אחד נפרד מהשני לגמרי בכולו, ומה דאתמר על הרצועות אתמר בפירוש:

ס״גאשר על כן נראה ברור דצריך להזהר שלא להניח הבית של ר"ת על המעברתא דרש"י ע"פ הסוד שלא לערבב הבחינות זה בזה, ואפילו אם היה הדבר הזה בידינו כך היה צריך להורות כיון דלא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר זה בפירוש, ואי רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל, וכ"ש שנראה הדבר ברור כן הוא שלא לערבב, וכ"ש וכ"ש שגם ע"פ הפשט כך צריך להיות, וכמ"ש הרב מחצית השקל והרב חסד לאלפים ז"ל כנז"ל, ע"כ כתוב אצלי בסה"ק מקבציאל, ואין צורך לחדש בזה עתה יותר, והוא נכון ויציב בעזה"י. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

ס״דשאלה. בענין אמירת בריך שמיה דמארי עלמא, בהוצאת ספר תורה, אם נוכל לאומרו גם בימי החול, ואת"ל בימי החול אין לאומרו, אם יש לאומרו ביו"ט, או"ד אין לאומרו אלא בשבת, כי כן מצאתי כתוב במחזור של התפלה דאין לאומרו אלא בשבת, יורינו ושכמ"ה:

ס״התשובה. בזוה"ק פרשת ויקהל דף ר"ו ע"א משמע דבכל פעם שמוציאין ס"ת נכון לאומרו, כן נראה מסתמות דברי הזוהר שם, ברם הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו על הזוהר שם בגליון כתב וז"ל, אר"ש כד מפקין ס"ת וכו', פירוש בשבת דעסיק ביה, וכן פירש האר"י זצ"ל, וה"ה במנחת שבת, ודלא כאחרוני זמנינו שמפרשין אף בחול, וקבלת רבינו האר"י זצ"ל מכרעת עכ"ל, ואחהמ"ר מכבוד תורתו וקדושתו מ"ש דבזוהר איירי בשבת אין שום הוכחה מדברי הזוהר בכך, כי הזוהר בכל הני מילי דקתני על ס"ת לא איירי בהו בשבת, אלא הדברים אמורים על כל זמן שמוציאין ס"ת, דבאמת כל הנהו מילי דנקיט התם תורה אחת להם לשבת ולחול, דהא נקיט התם דבעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו וכו', ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני וכו', ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומהון אפילו במילי דאורייתא וכו', ועל כן מאחר דכל אלו דנקיט התם הם שוים בשבת ובחול למה נשתנה ענין תפלה זו לומר דנקיט לה על יום שבת דוקא, ואדרבה איכא למידק מסתמות דבריו להפך דאי קאי על יום שבת דוקא הול"נ כד מפקין ס"ת בצבורא בשבתא למקרי ביה, ולמה אמר כד מפקין ס"ת בציבורא למקרי ביה, ועל כן ודאי מסתימות דבריו משמע דקאי על כל פעם דמפקין ס"ת בציבורא, וזה ברור:

ס״וגם עוד איכא למידק מדבריו דאיירי בכל פעם, דהא קאמר כד מפקין ס"ת בציבורא למקרי ביה מתפתחין תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה וכו', וכתבתי בס"ד בהגהותי לזוה"ק דמ"ש מתפתחין תרעי שמיא דרחמין קאי על בקיעה הב' שהיא בקיעת היסוד דז"א עצמו כי ז"א נקרא שמים ואמר דרחמין היינו משום כי הוא אור של יסוד דאבא שהוא רחמים גמורים, ועל כן נראה שזמן תפילה זו של בריך הוא אחר שיוציא הס"ת מן ההיכל הרומזת לבקיעה הראשונה שאז הוא מוכן להיות בקיעה הב' בפתיחת הס"ת כשמראין אותו לקהל, ואיך שיהיה הנה ענין זה דקאמר מתפתחין תרעי שמיא ודאי הוא רומז על סוד הבקיעות שכ' בשער הכינות בעת הוצאת ס"ת, ודבר זה שוה בין בחול בין בשבת, וא"כ למה יגרעו ימי החול מתפילה זו:

ס״זומ"ש הגאון חיד"א ז"ל שכן פירש רבינו האר"י זצ"ל, הנה הרואה יראה שבדברי רבינו בשער הכונות לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר זה, ורק בדרוש שחרית של שבת דף ע"ג, כתב רבינו מהרח"ו ז"ל ענין הס"ת, מורי ז"ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בספר הזוהר בפרשת ויקהל והוא בריך שמיה וכו', ואם הגאון חיד"א ז"ל דייק ממה שכתב בכל יום שבת, ולא כתב בדרושי הס"ת שבחול שהיה נוהג בזה, אין זו הוכחה, דיד הדוחה נטויה דהוצרך ללמדינו חידוש זה בשבת, דלא תימא אסור לומר זה בשבת משום חשש שאלת צרכיו בשבת, ולכך קמ"ל דגם בשבת היה אומר זה:

ס״חוראיתי בספר פרי עץ חיים דפוס דובראוונא שכתוב שם בדף ע"א ע"ג וז"ל, בעת פתיחת ההיכל להוציא ס"ת ביום שבת היה נוהג מורי זלה"ה לומר בריך שמיה מ"ש בזוה"ק פרשת ויקהל דף ר"ו, ובקונטרסים אומר ג"כ, גם מורי זלה"ה היה אומר סדר הכתוב בזוהר שצריך לומר בעת הוצאת ס"ת בריך שמיה וכו', ולא הזכיר שבת אלא נקיט בעת הוצאת ס"ת בסתם ע"ש, וכ' מהר"י צמח ז"ל שם בהגה"ה וז"ל, כן נראה מלשון זוה"ק שם דקאמר רזא דס"ת וכו', דיומא דא וכו', אח"כ דף ר"ו קאמר בריך שמיה משמע שאין לאומרו כי אם בשבת, ואפ"ה אין אסור לאומרו גם בחול בשעת הוצאת ס"ת עכ"ל מהר"י צמח שם ע"ש, משמע מדבריו דדייק דאיירי הזוהר בשבת ממ"ש בדף ר"ה ע"ב בראש הענין בזה"ל רזא דס"ת ביומא דא הא אוקמוהו וכו', דודאי בראשית דבריו קאי על יום השבת, וא"כ גם מ"ש על תפילה זו קאי על יום השבת, וכבר כתבתי לעיל דאין זו הוכחה דבאמת אע"ג דתחלת דבריו קאי על יום השבת, וכן אח"ז בריש דף ר"ו מדבר בשבת דכתב בהאי יומא בעי לסלקא שבעה וכו', מ"מ אח"כ נקיט עוד דברים בהלכות ס"ת דשייכי גם להוצאת ס"ת בחול, דהא אמר כד סליק ס"ת לתמן כדין בען כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת ובזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא למפתח פומהון, אפילו במילי דאורייתא, וכל שכן במלה אחרא, אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוהו דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה, אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפחין תרעי שמייא דרחמין ומעוררין האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמארי עלמא וכו', הרי דבר זה של בריך וכו', נאמר סמוך אל אותם אזהרות שאמר שיהיו באימת, וגם שיצייתו אל ספר התורה, וגם דאסור להם לדבר אפילו בדברי תורה ויליף זה מקרא של וכפתחו וכו', ואזני כל העם וכו', וכמו דאזהרות אלו ישנם בכל הוצאת ס"ת ואפילו בחול, כן אמירת בריך שמיה היא שייכה לכל הוצאת ס"ת אפי' בחול. ועוד איכא דיוקא רבא דענין זה של אמירת בריך וכו' אינו מעורב עם כל אותם הדברים דנקיט לעיל מזה, אלא נקיט דבר זה ענין בפ"ע דאמר אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי ביה וכו', שחזר ואמר כד מפקין ס"ת בצבורא ולא סמך דברים אלו על הוצאת ס"ת שמדבר בה קודם זה ומוכח להדיה דענין זה של אמירת בריך אמרו ר"ש בפ"ע על הוצאת ס"ת ולא אמרו עם אותם הלכות ואזהרות דנקיט לעיל בדף ר"ה ע"ב ובדף ר"ו ע"א אלא זו ברייתא בפ"ע היא וכתבה מסדר הזוהר עם דברים ועניינים של ס"ת דנקיט כאן, ועל כן ודאי יש לומר כיון דלא אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא בשבתא אלא אמר בצבורא בסתם משמע דאיירי על כל הוצאת ס"ת, ואפילו בחול, וזה ברור ופשוט:

ס״טמיהו גם למהר"י צמח ז"ל דדייק לאומרו בשבת הא כתב להדיה דליכא איסור אם אומרו גם בחול ובאמת רבים אחרונים הכי נקטי לאומרו גם בחול, וכאשר פרט אותם הרב פתח הדביר סי' קל"ד אות ב' וז"ל, ועיין להרב פ"מ בא"א שכתב דשפיר דמי לאומרו אף בחול, שכן דקדק א"ר מדברי סדר היום, וכן העיד פ"מ על המנהג לאומרו אף בחול, והרב המגיה בש"ץ דף רי"ד כתב דמדברי רבינו האר"י ז"ל לא משמע אלא דאין חיוב לאומרו בחול, מיהו האומר לא הפסיד, וכן בסידור הרב המקובל מהר"י קאפיל ובסידור דרך החיים להגאון מהרי"ע כתוב לאומרו גם בחול. והשומר אמת העיד מנהג צפת תוב"ב לאומרו בכל יום הוצאת ס"ת, וראיתי להרב יסוד יוסף שכ' קבלה יש בידו ממקובל אלהי שאחד מתקוני פגם הברית הוא להיות נזהר לומר בריך וכו' בשעת הוצאת ס"ת וכו' עכ"ד:

ע׳הרי רבים דס"ל דיש לאומרו גם בחול, והכי מסתברא, מיהו פה עירינו יע"א לא נהגנו לאומרו בחול, הואיל ונפיק מפומיה דהגאון חיד"א ז"ל לשלול מזה יומי החול, אבל ביו"ט אומרים אותו די"ל גם הגאון חיד"א מודה ביו"ט ולא בא לאפוקי אלא יומי החול בלבד, ובספר כסא אליהו כתב לאומרו ביום ר"ח ג"כ:

ע״אודע דאנא עבדא חקרתי בדעתי על מה ועל מה כל החרדה הזאת שחרדו אותם הסוברים שלא לאומרו בחול, ומה בכך אם יאמרו אותו והלא תפלה ובקשת רחמים הוא זה, ואמרתי אולי מפני שאומר בתחלת הבקשה בריך כתרך ואתרך, ודבר זה מורה על יום שיש בו הארה גדולה של כתר, והוא שבת ויו"ט שאומרים בו מוסף שיש בו קדושת כתר, ולכן ס"ל דאין לאומרו בימי החול, ולפ"ז בר"ח שיש במוסף קדושת כתר אומרים אותו וכמ"ש בכסא אליהו. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

ע״בשאלה. מצינו בספר אבקת רוכל והיא שו"ת למרן הקדוש ז"ל בסי' קל"ו ששאל מורינו הרב הקדוש רבינו האר"י ז"ל, שאלה בענין דיני ממונות וצידד בה כמה צדדים, ומרן ז"ל החזיר לו תשובה בדרך כבוד, ומן התשובה נראה שנעלם ח"ו מן רבינו האר"י ז"ל כמה דברים שהם פשוטים כאשר יראה הרואה שם, ונתפלאנו על זאת איך נעלמו ח"ו דברים פשוטים אלו מרבינו האר"י ז"ל שהוצרך מרן ז"ל לפרשם לו, ואיך לא כיון ח"ו לדברים פשוטים האלה ולא הרגיש ח"ו בהם, אין דעתינו סובלת זה:

ע״געוד תמיהא לן האי מלתא דמצינו בשער הגלגולים בהקדמה ל"ו על בניהו בן יהוידע הכהן ע"ה יען אשר הרג ליואב לכן נתגלגל יואב ביואש המלך, ובניהו נתגלגל בזכריהו בן יהוידע הכהן והרג יואש לזכריהו, וקשיא לן דאיתא בגמרא דסנהדרין דף מ"ט על יואב מורד במלכות היה וכדין נהרג, ואמאי נענש בניהו עליו שנתגלגל בזכריהו ונהרג. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה:

ע״דתשובה. על שאלה הראשונה הנה נודע כי רבינו הגדול האר"י זלה"ה היה חכם גדול ואדיר גם בתכנית הפשט הפלא ופלא, וכאשר העיד רבינו מהרח"ו ז"ל בשער רוה"ק דף י"א ע"ב שהיה תמיד מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה כנגד ששת ימי החול, ופירוש שביעי ע"ד הסוד כנגד יום שבת עי"ש. אמנם ברירא לי כפי ק"ד דלאו רבינו האר"י ז"ל חתים על אותה שאלה ולא ממנו יצאו אותם הדברים אלא תלמיד עלה בלבו לפלפל בדעתו באותו דבר וכתב בדברים ההם שמיה דרבינו האר"י ז"ל, והביאה למרן ז"ל כדי שיקבל ממרן ז"ל משא ומתן בדברים ההם שכתב, שאם היה הוא מגיש הפלפול שעשה בשאלה לא היה מרן נושא ונותן בדבריו בתשובתו ורק היה מקבל ממנו תשובה בקיצור ולפום דינא וכאשר תמצא שכתב מרן ז"ל בתחלת דברי תשובתו וז"ל מתוך שדבריך ערבים עלי אמרתי לישא וליתן בדבריך, ש"מ אם היו דברים אלו מוגשים אליו מאדם אחר לא היה היה פונה אליהם לישא וליתן בהם כאשר עשה עתה, ואותו התלמיד חשב כן בלבבו מעיקרא, ולכך תלה השאלה בשם רבינו האר"י ז"ל והוליכה בעצמו בסוג שליח, והוא עצמו חזר וקבל התשובה ממרן ולא ידע מרן כי מתנכר הוא ויתכן שהורה התלמיד היתר לעצמו לעשות כך מחמת שלקח רשות מן רבינו האר"י שישאל ממרן ז"ל שאלה זו ולא הגיד לפני רבינו האר"י ז"ל הפלפול שעשה לצדד בשאלה, ואיך שיהיה ברור הוא לפק"ד שלא יצאו דברים אלו מרבינו האר"י ז"ל, ואח"ז מצאו העתק שאלה ותשובה זו בכתבי מרן ז"ל והדפיסו אותה:

ע״הוהנה זה זמן רב ראיתי בספר שו"ת לאחד מגאוני אשכנז ז"ל ועל הרוב הוא הגאון מהרי"ש ז"ל בשו"מ שהביא תשובה זו דספר אבקת רוכל הנז' ועשה ישוב לדברי רבינו האר"י שבשאלה הנז' בדוחק. חן חן שנתקנא לכבוד רבינו האר"י ז"ל, אך לדידי אין צורך לזה כי לפק"ד אתרמי כאשר כתבתי:

ע״וועל שאלה הב' נראה דמלבד דאיכא טעמים לומר על חיוב יואב מדין מורד במלכות אינו ברור לפום דינא, הנה אפילו אם נניח במונח שחייב הריגה בבירור ובניהו היה חייב להרגו מחמת מצות המלך שצוהו בכך, עכ"ז אין זה חידוש אם הוצרך בניהו ע"ה כפרה על הדבר לפי גודל מעלת צדקתו וקדושתו שנעשה דין זה על ידו ליואב שר צבא ישראל אשר הפליגו רז"ל בצדקתו בגמרא דסנהדרין בפסוק ויקבר בביתו במדבר עי"ש, והא ודאי אדם זכאי אין ראוי שיהיה חובה על ידו לאדם גדול ודוגמה לזה ארז"ל הרואה בליל שבת חלום שצריך להתענות עליו יתענה אפילו בשבת, כי נראה יש רצון מן השמים שיתענה בו ביום, אמנם צריך למיתב תענית בחול בשביל שהתענה בשבת, נמצא אע"פ דהתענה בשבת לעשות רצון השמים עכ"ז לכבוד השבת יתענה יום אחר לכפר בעדו, וכן הדבר כאן אע"ג דבניהו הרג כדין ברשות הסנהדרין ושלמה הע"ה צוהו בכך ולא היה יכול למנוע עצמו מדבר זה עכ"ז צריך לו כפרה לפי ערכו מפני שנעשה דבר זה ליואב שהיה אדם גדול על ידו, וכן דברי אלה תמצאם מבוארים בדברי רבינו ז"ל בסוף הקדמה ל"ו שכתב ואז הרג יואש לזכריהו לפרוע מה שנהרג על ידו ע"כ ע"ש:

ע״זודוגמה לזה ג"כ תמצא בענין אהרן הע"ה בעשיית העגל שעשאו כדי להציל ישראל מכליה, שאם היה מסרב היה נהרג ואז לא היה להם תקומה, ושבחו השי"ת בזה ונתן לו שכרו הכהונה, וכנז' במדרש ע"פ על כן משחך אלהים שמן ששון מחביריך, עכ"ז הוצרך לכפרה שנתגלגל באוריהו הכהן שהרגו יהויקים, וכזאת תמצא בכמה צדיקים וחסידים ואין צורך להאריך יותר בזה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

ע״חשאלה. ראינו למעכ"ת בספר בן איש חי הלכות שנה ראשנה פרשת מקץ אות י"ב, שהזהרת הרבה באמירת לשון רשב"י בפרשת נח דף ס"ה, אשר הובא לשון זה בזוה"ק פעמים שלש, ובאמת כל המסתכל במאמר זה אע"פ שאינו יודע בסוד ה' יבין מדעתו שיש בו דברים עמוקים מאד, על כן עשינו קבע ללמוד אותו בכל יום ויום, אמנם נכספה וגם כלתה נפשינו לידע קצת מסודן של דברים אלו כי נראה שהם סתומין יותר מלשון שתי האדרות, ומצינו בגליון ספר הזוהר בפ' נח דף ס"ה ע"א שכתב על מאמר זה עיין בפרד"ס מהרמ"ק שער י"א פרק וא"ו, ופתחנו וראינו ולא נתרווה צמאונינו, וזה ברור כי מאמר כזה שהוא סתום וחתום ונעלם מאד א"א לפרשו, אלא רק ע"פ הקדמות רבינו האר"י ז"ל, על כן חלותינו היא להודיענו אם נמצא ביאור על זה בכתבי רבינו האר"י זלה"ה, או לאחד מגורי האר"י ז"ל, ואל תמנע טוב מבעליו כתיב, יורינו ושכמ"ה:

ע״טתשובה. ודאי באמת מאמר זה סתום וחתום במאה עזקאן עמוק עמוק מי ימצאנו, ובודאי שהוא מיוסד על כמה הקדמות שרשיות של רבינו הגדול האר"י הקדוש זלה"ה, ופעם אחת אמרתי לת"ח אחד מלומדי חכמת הקבלה, אם אתה מקובל באמת תפרש מאמר זה לפחות לשליש ולרביע, וכיון דאין אתה יודע מאי קאמר מאמר זה אין בידך כלום מחכמה זו:

פ׳ואשר שאלת אם נמצא ביאור למאמר זה בדברי רבינו האר"י זלה"ה, לא נמצא ביאור אלא רק על חתיכה קטנה מן המאמר והוא בשער מאמרי רשב"י בריש ביאור אדרת האזינו דף מ"ג ע"ג, ואעתיק לך לשונו השייך לזה, אע"פ שאפשר שיש לך הספר הקדוש הנז', וז"ל, בראשנה צריך אני להודיעך ענין השם הזה הנקרא בשתי האדרות האלו והוא עתיקא דכל עתיקין כבר ידעת כי האין סוף האציל את העשר ספירות, ואמנם הוא גניז וטמיר בספירת הכתר כנז' בתקונים, והטעם הוא כי בהיותו טמיר וגניז בכתר אפשר שיתגלה אלינו קצת הארה ממנו, משא"כ בהיותו מסתלק ח"ו מתוכו, והנה בחי' הכתר הזה הוא מתחלק ונכלל בתלת רישין הנז' למטה, וז"ל ג' רישין אתגלפן דא לגו מן דא וכו', והאין סוף מתעלם ונמצא בתוכם, ובהיות הא"ס נמצא ומתעלם בתוכם, אז הוא הא"ס נקרא בשם עתיקא דכל עתיקין, וזמ"ש לקמן האי עתיקא קדישא טמיר וגניז וחכמתא עלאה וכו', וכן בעמוד ב' של דף זו אמר האי עתיקא קדישא אשתכח בתלת רישין וכו', ונמצא כי עיקר שם הזה בעתיקא קדישא הוא הא"ס, אלא שגם התלתא רישין הנז' נקראים גם הם בשם עתיקא דכל עתיקין לבחינת התעלמות הא"ס בתוכם, והבן זה היטב:

פ״אונתחיל עתה לבאר ענין העשר ספירות שהאציל הא"ס, דע כי תחלת וראשית כל מה שהאציל הא"ס הם עשרה ספירות השרשיות ומקוריות אשר הם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו והם עשרה חלקי הכתר של האצילות ונקרא א"א, ואלו העשר ספירות הם הנרמזים כאן באומרו כד אתקן אפיק תשעה נהורין דלהטין מיניה מתקנוי וכו', והם הם אותם הנזכרים בפ' נח דף ס"ה ובפרשת פקודי דף רכ"ז ודרס"ט ע"א וז"ל, וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשעה היכלין, והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו וכו', ואלה שמותם כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח היד יסוד הרי הם תשעה ספירות הנזכרים כאן:

פ״בועוד יש בחינה עליונה מכולן, והיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע כלל כנז' לקמן והיא רישא הראשונה שבתלת רישין הנז' לקמן דאתגלפן דא לגו מן דא וכו' והרי עמה נשלמו לעשר ספירות שהם שרשיות ומקוריות והם חיות לכל העולמות ולכל האצילות כולו, ואם כן צריך שתדע כי התרין רישין תתאין מאלו התלת רישין הנז' הנה הם סוד כתר וחכמה הנז' באלו התשעה ספירות, והראש העליונה על שתיהן שהיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע היא למעלה מן התשעה ספירות הנז' ועמה נשלמין לעשר ספירות גמורות. והנה בחינת המלכות לא נזכרה ולא נתגלית באלו התשעה ספירות השרשיות אמנם אח"כ נגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומדת למעלה מן התשעה ספירות שרשיות הנז', ובזה תבין מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק היתה לראש פינה, אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש, והבן זה וכו' וכו':

פ״גכלל העולה צריך שתדע שרש כל דברים האלו כי האין סוף למעלה מן הכל ותחתיו הוא ההיא רישא דלא אתידע שהיא נקראת אצלינו תמיד בשם עתיק יומין ותחתיו הוא אלו התשעה ספירות השרשיות אשר כולם הם בא"א המתפשט ומתלבש תוך עולם האצילות כולו עד סוף נוקבא דז"א דאצילות בכל ענין התפשטותם עד למטה עד הנוקבא וכו', ועיין בשער ההקדמות בדרוש המתחיל וז"ל, ונחזור לבאר בפרטות ענין אלו העשר נקודים איך היו קודם התיקון, ואיך היו אחר התיקון וכו', כל ההקדמה הזאת היטב ושם תראה כי כל אלו התשעה ספירות שרשיות הם הנקראים א"א שהוא ספירת הכתר של כללות עולם האצילות וכו' וכו' ע"ש:

פ״דהנה מאלו הדברים אשר העתקתי לך אפשר שתבין חתיכה קטנה מן מאמר הסתום הנז' של רשב"י זיע"א, ומצאתי להרב המקובל המובהק הרש"ך ז"ל בביאורו לזוה"ק בפ' נח שהביא ביאור לזה המאמר כולו מתחלה וע"ס לך נא ראה, ואותם שש ושבע מילין של המאמר הקדוש הנז' שזכר אותם רבינו האר"י ז"ל בתוך דבריו שהעתקתי לעיל תראה מה שכתב הרש"ך ז"ל בביאורם ואם אתה חכם תעמיק ותשכיל בדבריו אם הם מכוונים עם דברי רבינו ז"ל או לאו, אמנם אני הצעיר אין אני יכול להתבונן בדבר המאמר ההוא אפילו במקצתו עד שיחנני השי"ת ברחמיו חכמה ודעת ותבונה ככתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ורחמי אית לן למבעי מקמי שמיא על רזא דנא, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, והשי"ת בחסדיו הגדולים יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

פ״האחרי כותבי כל הנז"ל ראיתי נכון להעתיק לך פה דברי הרב המקובל הרש"ך ז"ל הנז"ל מ"ש על המאמר הנז"ל לשונו כמו שהוא מפני שאין ספר זה מצוי בידך, והמשכיל יבין מדעתו וז"ל:

פ״ואר"ש ארמית ידאי בצלותין לעילא וכו', הנה קודם נבא אל ביאור המאמר הקדוש הזה צריכים אנו אל כל דברי רבינו ז"ל שכתב בשער טנת"א מ"ב פ"א, אלא כדי שלא נאריך העלה קושט דברי אמת המפורש בדברין למי שהאיר הקב"ה עיני, והוא כי סדר בריאת העולמות מראש עולם האצילות כך היה, הנה בתוך פנימיות א"ק יש בו רל"ב שערים שהם ד' שמות הקדושים עסמ"ב העולים רל"ב שערים ומתפשטים בו בזה האופן, כי ע"ב הכולל ע"ב דע"ב שבו מתפשט בגולגולת עד המצח ועד האזנים, והארתו יוצאת דרך שערות הראש, זו בלבד מתגלה ממנו וס"ג שבו מתפשט מן המצח ועד האזנים עד הטיבור שלו, ומ"ה וב"ן שבו מתפשט מן הטיבור ולמטה, ואחר כך ס"ג הכולל הע"ב דס"ג מתפשט מן המצח ועד האזנים עד הטיבור והוא מלביש על ס"ג דע"ב הכולל וס"ג דס"ג מתפשט מן הטיבור ולמטה עם מ"ה וב"ן דס"ג ואח"ך מ"ה וב"ן הכוללים מתפשטים מן הטיבור ולמטה דא"ק. נמצא כך הוא הסדר מן הטיבור ולמטה עסמ"ב דב"ן הכולל מלביש על עסמ"ב דמ"ה הכולל ושניהם מלבישים על מ"ה וב"ן דע"ב הכולל ומן הטיבור ולמעלה עד המצח ועד האזנים מלביש ע"ב דס"ג הכולל על ס"ג דע"ב הכולל ולא יש שם זולתי שני בחי' אלו ומן המצח ולמעלה מאיר ע"ב דע"ב הכולל, ולא עוד כאשר העלה ברצון הפשוט והקדו' המאציל העליון להמציא להאציל עולם האצילות גזר ועלו כל האורות הקדושות שהיו מטיבור א"ק ולמטה למעלה מטיבורו ואחר עלייתם שם פרסא והפריש בין הטיבור ולמעלה לבין הטיבור ולמטה והיא מ"ש רבינו ז"ל בשער הנקודים פ"ב ז"ל:

פ״זוהנה אחר שצמצם עצמו כנז"ל הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טיבורו מבפנים כדי שיפסיק בנתיים יע"ש, ועליית כל אלו האורות למעלה מן הטיבור היו בסוד עליית מ"ן בפנימיות תוך גופו דא"ק והוא כי מ"ה הכולל וב"ן הכולל בכל כללותם היו בסוד הבנים סוד זו"ן המעלי' המ'ן לאו'א וס"ג מ"ה בן דס"ג הכולל היו בסוד ישסו"ת ונזדווגו ע"ב הכולל בכל כללותו עם ע"ב דס"ג, וזווג זה הקדוש הטמיר ונעלם והנורא והטהור היה במנח דא"ק, ובתחילה הולידו והוציאו את הבת סוד שם ב"ן והוא החיצוניות דב"ן הכולל שבפנימיות דא"ק והיה כל מה שהיה בשם הקדוש הזה בסוד שבירת הכלים כנודע, ואח"ך היה כל סדר עליית מ"ן, וזווג הקדוש בפנימות דא"ק הכל כסדר האמור ממש כדי להוציא להאציל להוליד שם מ"ה החדש המתקן כל העולמות, כמ"ש רבינו ז"ל בס' מ"ש ש"ב ח"ג פ"א ז"ל, וכולם צריכים לעלות למעלה בסוד מ"ן במקום עליון בשרשם אשר יצאו משם ושם בפנימיותו דא"ק העלו מ"ן בטעמים של ס"ג שלו בבחינת פנימיות האדם ולא בהבלים היוצאים ממנו חוצה לו אלא בשרשי אורות אח"כ בפנימיות הא"ק שאלו הם הס"ג שלו שהם בחי' נוק' כנודע, כי אלו הטעמים לא היה בהם שום שבירה כלל ואז נזדווגו הטעמים דס"ג הנז' בע"ב דא"ק שהם דבורא ג"כ בבחי' פנימיות שהם המוחין שלו, ואז ע"י זווגם הולידו אור חדש והוא שם מה דא"ק והאור הזה יצא מבחינת המצח דא"ק כי הנקודות יצאו תחלה מן העינים, וזה האור החדש נמשך מן המצח שלו יע"ש, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר הנז' ש"ב ח"א פ"ב באופן שלא יש שום הפרש ולא יש שום חילוק בין עליית מ"ן בפעם ראשונה כשעלו להאציל להוליד את הבת תחלה שם ב"ן לכשיעלו בבחי' מ"ן בפעם שנית כשעלו להאציל להוליד את שם מ"ה החדש, ואין שום חילוק רק ששם ב"ן יצא מן העינים דא"ק ושם מ"ה החדש יצא מן המצח דא"ק וכל זה היה כשעלה ברצון הא"ס ב"ה להאציל עולם האצילות:

פ״חהנה כן על דרך זה גם עתה הוא הסדר כל עליית מ"ן ע"י תפילתינו ועסק תורתינו אנחנו בני אבינו בנים אתם לה' אלהיכם מעלים מ"ן לזו"ן וזו"ן מעלי' מ"ן לאו"א ואו"א לא"א וא"א לעתיק ועתיק הוא עצמו מל' דא"ק המתלבש בכתר דאצי' ונעשה עתיק כמ"ש רבינו ז"ל בכ"מ, ומהם שער דרושי אבי"ע פ"א ועולי' מ"ה וב"ן שבתוך גופא דא"ק בסוד מ"ן לסמ"ב דס"ג הכולל אשר הם בבחי' ישסו"ת ועולים מ"ן לע"ב הכולל, וע"י כן נעשה הזווג הקדוש הנורא והגדול הטמיר והנעלם דע"ב הכולל עם ע"ב דס"ג הכולל בפנימיות מצח דא"ק ומשם הארה וסוד מוחין קדישין יוצאה לכל פרצופי האציל ונמשך ויורד מעתיק לא"א ומא"א לאו"א ומאו"א לזו"ן, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מוחין דצלם פ"ו ובשער מדומ"ן פ"ז ז"ל אבל לחדש מחדש בנים אחרים אינם יכולים אם לא שיקחו התוספת מאביהם מלמעלה מאו"א וגם או"א לוקחים מהיותר למעלה עד המאציל העליון שהוא לבד יש בו כח לחדש תמיד לפי שאין לו סוף, משא"כ בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם מלמעלה ונמצא שאין זווג בעולם של זו"ן כלל אא"כ יהיה הזווג ההוא נמשך מלמעלה עד הא"ס ב"ה יע"ש:

פ״טויותר מזה ביאר בספר מ"ש ש"ב ח"ג פ"ט ז"ל ומשם ואילך צריכים לחזור מוחין חדשים בכל זווג וזווג מלמעלה להמציא נבראים חדשים, ונמצא בהזדווג הז"א עם נוק' צריך שיעלו הם בסוד מ"ן תחילה עד או"א ואז או"א מעלים לא"א וכן על ד"ז עד רום המעלות ואז גורם שישפיעו משם מ"ד שם מ"ה החדש כי גם הוכלל חו"ג שהוא הדר ואשת מהיטבאל ויורדין מזה לזה יע"ש:

צ׳ועל פי אלה ההקדמות נבא אל פירוש המאמר אמר"ש ארמית ידא בצלותין דכד רעותא עלאה סוד עליית מ"ן שמעלים מ"ה וב"ן הכוללי' שמטיבור דא"ק ולמטה לעילא לסמ"ב דס"ג הכולל שהם בער' ישסו"ת לעיל' לע"ב הכולל המזדווג עם ע"ב דח"ג הכולל:

צ״אקיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין הם סוד מוחין דא"ק ע"ב הכולל עם ע"ב דס"ג הכולל, ולכן נפל כל הני דלא אתידע כנגד ע"ב הכולל ולא אתפס כנגד ע"ב דס"ג הכולל כלל לעלמין:

צ״ברישא דסתים יתיר לעילא פי' הוא מ"ש רבינו ז"ל בשער שבירת הכלים פ"ז ז"ל א"ק כולל עסמ"ב בעצמותו וכל א' מאלו הד' כלול מארבעתם ויוצאים ממנו ג"כ אורו' לחוץ שהם ענפיו והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א דאצילו' ולעילא מגולגלתא יש בו בחי' דוגמת דעתיק דאצילו' יע"ש:

צ״גנמצא שהאי דוגמת עתיק דאצילות שהוא למעלה מגולגלתא דיליה הוא עליון מאד מאד על המוחין דא"ק שהם ע"ב הכולל וע"ב דס"ג הכולל, וזהו שאמר רישא דסתים יתיר ממוחין לעילא כי הוא עליון מאד יותר מהם למעלה על גולגלתא:

צ״דוההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא ידיע פי' ההוא רישא האמורה שהיא דוגמת עתיק דאצי' והיא למעלה ראש על הגלגולת דא"ק אפיק מאי דאפיק משפיע במוחין דא"א בסתר עליון ולא ידיע:

צ״הונהיר מאי דנהיר כולא בסתימו פירו' נעשה סוד זווג במוחין דא"ק כולא בסתימו כי הוא בתוך בפנימיות רישא דא"ק שם הוא ונהיר מאי דנהיר כולא בסתימו:

צ״ורעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרה מניה פי' רצון דמחשבה עלאה שהם מ"ה וב"ן הכוללים שהם מטיבור א"ק ולמטה למרדף אבתריה בסוד עליית מ"ן כדו שיעשה הזווג הקדוש והנורא הטמיר הנעלם ההוא ולאתנהרא בסוד קבלת השפע וסוד מוחין מניה:

צ״זחד פריסו אתפריס פי' הוא סוד מ"ש רבינו ז"ל בשער הנקודים פ"ב ז"ל והנה אחר שצמצם עצמו והניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדו שיפסיק בנתים בתוך המים יע"ש:

צ״חומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה מטי ולא מטי עד ההוא פריסא, פי' ומגו ההוא למעלה ולפנים מההוא פרסא על ידי עליית מ"ן שעלו מ"ה וב"ן הכוללים שהם מחשבה עלאה נמשך שפע מן המוחין קדישין בסוד מטי ולא מטי והוא מ"ש רבינו ז"ל שם שעיקר האור שעלה בסוד מ"ן ממ"ה וב"ן הכוללים נשארו מן הפרסא ולמעלה, אלא שלהיותם שם בדוחק ואז בוקע פרסא וירד והאיר שאר הגוף מן הטיבור ולמטה יע"ש וזהו מטי ולא מטי עד ההוא פרסא ובקע הפרסא וירד והאיר שאר הגוף נהיר מאי דנהיר פי' הוא האור שיורד מן הטיבור ולמטה ומאיר שאר הגוף:

צ״טוכדין איהו מחשבה עלאה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע, פי' וכדין איהו מחשבה עלאה שהם ז"ת דמל' דא"ק שהם עצמם נעשו עתיק של אצילות נהיר בנהירו סתים הוא בחי' זכר דעתיק סוד כתר דמ"ה דלא ידיע שאין לנו שום השגה בו:

ק׳וההוא מחשבה דלא ידע פירוש זכר דעתיק:

100

ק״אכדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע, פי' עיין בשער עתיק פ"א ושם תראה שרדל"א היא בחינת שם ב"ן נוק' דעתיק וכל בטישא נודע שהיא סוד זווג ונעשה זווג עתיק ונוק' והיא העלתה מ"ן תחילה כי זהו סוד הבטישא דאמר בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע:

101

ק״בבנהירו דפרסא דקיימא דנהיר עמה דלא ידיע ולא אתידע ולא אתגליא, פי' והזכר דעתיק כתר דמ"ה גם הוא בסוד הזווג בטש בנהירו דפרסא היא סוד הנוקבא שלו דקיימא דנהיר תדיר זווגייהו תמיד דלא פסיק כמ"ש רבינו בשער או"א פ"ב יע"ש, ושלש תוארים אלו דלא ידיע ולא אתיידע ולא אתגליא, כנגד שלש ספקות שיש ברישא דל"א כמ"ש רבינו ז"ל בשער עתיק פ"ג ז"ל:

102

ק״גוהנה כבר הוא פשוט אצלינו כי בחינת הכתר דעתיק נעשה מן כתר דכתר דמ"ה ומן בירור ה' ראשונות דכתר דב"ן, ואין כאן עוד שום בירור אחר אלא זה, אבל הספק הוא מה שנבאר עתה והוא כי יש כאן שתי בחי' ובבחינה הראשונה יש בה ספק אחד יע"ש, נמצא ששורש הספקות ועיקרם הם שלשה, לכן נקט שלשה תוארים אלו:

103

ק״דוכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא, פי' כי נודע שכל פרצופי האצילות אי אפשר להם בזווג ראשון שלהם לברר הברורים לפרצוף שתחתיהם כי הזווג ראשון לעולם אצטריך לעצמם לתקן את גופם, ובזווג השני מתחילין לברר הברורים לפרצופים שתחתיהם, ועיין בכוליה שער מדומ"ן ג"כ הכא וכדין בזווג דהא נהירו דמחשבה דל"א שהיא נוק' דעתיק בטש בסוד עליית מ"ן בנהירו דפריסא הוא היסוד כמ"ש רבינו ז"ל בשער מדומ"ן פ"א ונהרין בסוד הזווג כחדא דנו"ן דעתיק וביררו הבירורין לאו"א:

104

ק״הואתעבידו ט' היכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא, בהו כי נודע וכתב רבינו ז"ל בכ"מ שהמלכות נוק' דז"א דאצילות נקר' בחי' נפש, וז"א בחי' רות, ואימא בחי' נשמה, ואבא בחי' חיה, וא"א בחי' יחידה, והנה כתב רבינו ז"ל בשער הולדה או"א וז"א פ"ד ז"ל כי כבר ידעת כי רדל"א הוא למעלה מכל האצילות ותחתיו הם סוד ט"ס דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין והם ט"ס מקוריות דא"א המתפשטות בכל האצי' יע"ש, וז"ש שע"י זווג עתיק ונוק' המציאו והולידו ותקנו את א"א ונוקבא ואתעבידו ט' היכלין הם הט"ס דלאו אינון נהורין בחי' נפש ולאו אינון רוחין בחי' רוח, ולא אינון נשמתין בחי' נשמה ולית מאן דקיימא בהו בחי' חיה כי הוא בחי' יחידה כתר דכל כללו' האצי' הרמוז בקוץ היו"ד:

105

ק״ורעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשב' דאיהו חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף בתרייהו פי' הנה נודע מ"ש רבינו ז"ל בשער סדר אבי"ע ובשער דרושי אבי"ע בסוד כולם בחכמה עשית שכל פרצופי האצי' שהם אימא וזו"ן אי אפשר להם לקבל אור הא"ס ב"ה אלא דוקא ע"י אבא, נמצא כולם כלולים באבא. והנה כשנעשה כל האצי' כולו בכללותו בעשר ספירות אבא חכמה אימא בינה ז"א ו"ק מחסד עד יסוד מלכות שביעות נמצאים שהם ט"ס חוץ מא"א שהוא הכתר, וז"ש רעותא דכל תשע נהורין שהם הט"ס דכל כללות האצי' דקיימי כלהו כל התשעה במחשבה שהוא אבא כאמור בסוד כולם בחכמה עשית איהו עצמו אבא חכמה הנקר' מחשבה חד מנייהו בחושבנא שהוא בחי' החכמה ראשון שבתשעה כלהו רעותא דלהון למרדף בתרייהו דט"ס המקוריות והשורשיות דא"א לקבל הארה והשפעה מהם:

106

ק״זבשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתיידעו ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה תפסין בה ולא תפסין, פי' הנה נודע מ"ש רבינו ז"ל בשער הנסירה פ"ד שכל המשכת המוחין קדישין הוא ממוחא חכמא סתימא דא"א ומאוירא דכיא דא"א, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בשער מדומ"ן פי' היטב עיין שם ובס' הנסירה כתב ז"ל, אמנם אין כח מוח עילאה עצמו יורד עד אבא ואימא כי גדלה מעלתו עד מאד, אבל זה המוח דאו"א כל גלייו הוא בדיקנא כו' כי יש בו שני מזלות מזל הח' ומזל הי"ג והם זכר ונוק' ומהח' שהוא דכר נשפע כח אבא ומהי"ג שהיא נוק' נשפע כח באימא יע"ש:

107

ק״חבאופן שכל המוחין קדישין וכל השפע על ידי תלת רישין קדישין דא"א שהם כתר ואוירא דכיא ומוחא סתימא הם נמשכין ואין או"א יכולין לקבל מהם עצמם מרוב גודל מעלתם, ואינם מקבלים אלא על ידי שתי המזלות שהם בחינת סוד הדעת דאריך אנפין, וזהו שאמר בשעתא דקיימי במחשבה שהיא עת ושעת המשכת המוחין, וקיימי אבא ואימא במחשבה רוצה לומר ביחוד לא מתדבקין מוחין דא"א לאו"א ולא אתיידעו להם כי אינם מקבלים אלא ע"י המזלות, ואלין שהם המוחין א"א לא קיימי הם עצמם לא ברעות' שהיא אימא ולא במחשבה שהוא אבא עלאה תפסין בה שלפי האמת מקבלין המוחין מהם ולא תפסין שאינם מקבלים מהם עצמם אלא ע"י המזלות מקבלים:

108

ק״טבאלין קיימי כל רזי דמהימנותא וכל אינון נהורין, פי' ענין כל שהאריך רבינו ז"ל בשער א"א פ"ג ופ"ד לאשמועינן היות תלת רישין שבא"א ח"י בחינות סוד חי העולמים, כי מאלו הח"י בחי' מתפשט החיות לכל העולמות כולם וגם בעולם האצי' יע"ש, וז"ש באלין שהם תלת רישין דא"א קיימי כל רזי מהימנותא שהם המוחין קדישין, וכל אינון נהורין שהם החיות לכל העולמות:

109

ק״ימרזא דמחשבה עילאה כלהו אקרון א"ס ב"ה עד הכא מטו נהורין ולא מטון ולא אתיידעו. פי' מרזא דמחשבה עלאה הוא עתיק שהוא עליון מכל העולם האצי' עד א"א תלת רישין דא"א כלהו אקרון א"ס ב"ה עד הכא מטו נהורין בעלם גדול ולא מטון כי אינם נתפסין ואם נתדבקין ולא אתיידע כי אין בהם תפיסה לא בשום אות ולא בשום כלל כי אם א"א בכללותו רמוז בקוץ היו"ד דהוי"ה, לא כן אבא שהוא יו"ד דהוי"ה שם ע"ב, וכן השאר כנודע:

110

קי״אלאו הכא רעותא ולא מחשבה, פי' כאשר עולים או"א בסוד מ"ן לא"א אינם עולים כי אם במזלות, אבל בתלת מוחין רישין דא"א לאו הכא רעותא שהיא אימא ולא מחשבה שהוא אבא אין שום חד עולה:

111

קי״בכד נהיר מחשבה ולא אתיידע ממאן דנהיר, פי' כשנמשכין המוחין, כד נהיר מחשבה שהוא אבא ולא אתיידע ממי מקבל ממאן דנהיר, אלא הוא מקבל תוספת הארה ושפע ואינו יודע ממי מקבל:

112

קי״גכדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר למאן דנהיר, פי' אחר שמקבל אבא המוחין אחר זווגייהו דאו"א כדין אתלבש מוחין דאבא בתוך נה"י דאבא, ונה"י דאבא עם המוחין שבתוכם אסתים גו בינה שמתלבשים ונסתמים בתוך נה"י דבינה כנודע שכן הסדר והדרך, ונהיר למאן דנהיר הוא שנכנסין בו בתוכו מוחין דאו"א:

113

קי״דואעיל דא בדא ואתעבידו עד דאתכלילו כלהו כחדא פי' גם בז"א מניה נמשכים חלק הנוגע מן המוחין לנוק' ואעיל דא הוא ז"א בדא היא הנוק' עד דאתכלילו כלהו הם או"א וזו"ן כחדא:

114

קי״הוברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתקטר בא"ס ב"ה, פי' הוא מ"ש רבינו ז"ל בכונת התפלה דרוש ג' ז"ל אח"כ ע"י פרשת קרבן התמיד אנו מעלין פנימיות ג"ר של עשיה למעלה ונעשים בחי' חיצוניות של ג' תחתונות דיצירה וז"ס קרבן התמיד שהוא לקרב התחתון בעליון כו' יע"ש סדר עליית העולמות משלש אל שלש וכעד"ז עולים בסדר המדרגות עד עתיק יומין דאצי', ובזה יתבאר לך מ"ש בס"ה כי רעותא דקרבנין סלקא עד א"ס ב"ה לעילא לעילא פי' כי ע"י הקרבנות עולין העולמות ומתקשרין זה בזה מדרגה למעלה ממדרגה עד א"ס ב"ה ע"ש. וז"ש וברזא דקרבנא כד סליק עשן קטרת הקרבן כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא משלש אל שלש כדין קיימי כלהו בסליקו כי מסוף עולם העשיה מתחילין עד סוף העליון דעולם האצילות קיימי בסליקו ומחשבה עתיק דאצי' אתעטר בא"ס ב"ה שהוא סוד דא"ק כי א"ק א"ס אקרי כמ"ש רבינו ז"ל בשער א"א פ"ב יע"ש:

115

קי״וההוא נהירו דאתנהיר מניה מחשבה עלאה אקרי א"ס ומניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא כלא קאים. פי' לפי שאמר א"ס שלא תאמר א"ס ב"ה ממש אלא ההוא נהירו דאתנהיר עתיק שהוא מחשבה עלאה ממי שמקבל עתיק שהוא א"ק אקרי א"ס ומניה דא"ק דאקרי א"ס אשתכח שורש כל פרצוף וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא סוד הקרבן כלא קאים כמ"ש רבותינו ז"ל, על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה עבודת קרבנות ועל גמילות חסדים:

116

קי״זשאלה מחד צורבא מרבנן. בכמה מקומות בספרי הקבלה משמע שהתפילות שננו הם בז"א כי הוא אבינו, בסוד בנים אתם לה' אלהיכם וממנו צריך לבקש צרכינו, ולפ"ז תמיהא לי נוסח יהא רעוא שהובא בשער הכונות דף ע"ב בענין השלחן בשבת קודש, וזה נסחו, יהא רעוא מן קדם עתיקא קדישא דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא דיתמשך טלא עלאה מיניה למליא רישיה דז"א ולהטיל לחקל תפוחין קדישין וכו', ויתמשך מן קדם ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירון סתימא דכולא רעותא חנא וחסדא וכו' עלי ועל כל בני ביתי וכו' ע"ש, הרי אנחנו מבקשים מן ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירין על זו"ן וגם עלינו ועל בני ביתינו, ואין אנחנו מבקשים מן ז"א:

117

קי״חגם יש לי עוד שאלה לשאול, דמצאתי לרבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד דף א' וז"ל, וכל תפלותינו לא"ס יתברך, אך להיות שאין אנחנו יכולים לכנותו בשם כינוי ושם, לזה אנחנו מתפללים על ידי הספירות כי שם שייכי הכינויים והשמות וכו' ע"ש, ועל כן יורה לנו דרכינו איך יהיה סדר כונתינו בתפלותינו, ושכמ"ה:

118

קי״טתשובה. על שאלה הראשונה אעתיק לך לשון רבינו האר"י ז"ל בביאור זוהר תרומה דף י"ב ע"ב וז"ל, הענין הוא כי ז"א בו דינין ורחמים, וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם לאזנו ויתמלא דינין והופך פניו מעתיק יומין (א"ה מ"ש הופך פניו אינו כפשוטו אלא דבר זה הוא מעין האמור בדברי רבינו ז"ל בענין זווג אב"א שאינו כפשוטו) וכאשר יגיע הקול באזנו כי שבו בתשובה יתקן עצמו ז"א לקבל א"א והרחמים גוברים, נמצא כי התיקון והקלקול תלוי בז"א, כי כאשר יתקן עצמו ז"א וזה ע"י קול צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה יאיר אליו א"א ויסתכל בו בעין טובה ויתבטלו הדינין וההפך ח"ו בהפך ונמצא שהתפילות והצעקות עדיו יבואו (א"ה לז"א הכתוב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו) והוא מתקנן על ידם לקבל שפע מא"א, אבל א"א לא משתני ולא אשתני כלל, ונמצא שאזן א"א לצורך ז"א היא לשמוע קולו ולהאיר אליו, ולפיכך אין ראוי להיות עליהם שיער כלל ונשמע קולו, וזהו סוד שהקב"ה מתפלל וזה נעלם מאד עמוק עמוק מי ימצאנו, ולפיכך לא נזכרה האזן כלל, והאל יתברך יראנו נפלאות מתורתו עכ"ל ע"ש:

119

ק״כעוד אח"ז בדף י"ג ע"ב כתב וז"ל, ומטעם זה לא נתפסו האזנים העליונים בשיער כי גדולה תפילה שעולה עד מקום גבוה בלי אמצעי ובלי הפסק שום דבר ואין שום דין מעכב וכו', וזה על ידי ז"א המתקן עצמו על ידי התפלה לפניו, וכבר כתבנו זה למעלה ובמצחא אמרינן באדרא דכד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין, והיינו ע"י ז"א המעלה התפלה שם, והיינו דלא קאמר כד שמע עתיק יומין צלותהון דישראל או כד קביל צלותהון עכ"ל ע"ש:

120

קכ״אומדברי רבינו זלה"ה הנ"ל בין תבין דמה שאנחנו אומרים יהא רעוא מע"ק וכו' בנוסח הנז"ל אין אנחנו מדברים דברים אלו לע"ק ומבקשים ממנו על זאת, אלא אנחנו מבקשים מן ז"א דאצילות שיהא רעוא מע"ק, והיינו שהוא יעלה תפלתינו זאת לע"ק ויבקש ממנו את הבקשה הזאת שאנחנו מבקשים על השפעה מאתו לכל בחי' זו"ן דאבי"ע וגם לנו ולב"ב, דזה הוא סוד מ"ש רז"ל שהקב"ה מתפלל, דהיינו הקב"ה קאי על ז"א שנקרא הקב"ה שהוא מתפלל לע"ק שהוא עליון ממנו, והתפלה היא לא"ס המתלבש בתוך ע"ק, והיינו דאומרים ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא:

121

קכ״בובזה תבין מ"ש בגמרא דברכות דף ז', משום רבי יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והבאתים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתו, מאי מצלי אמר רב יהי רצין מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים וכו' ע"ש. והענין מובן בס"ד ע"פ מ"ש באדרא רבא תאנא שמא דעתיקא סתים מכולא ולא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר אנפין לאברהם, דכתיב בי נשבעתי נאם ה', ופירש הרש"ך ז"ל נאם ה' כי א"א מתלבש בז"א מן הטבור דה"א ולמטה כמ"ש רבינו ז"ל במקומות רבים, ואמר בי ר"ל נשבע במי שיש בו בתוכו, נמצא ז"א נשבע בא"א, ואע"ג דגם או"א מתלבש הנה"י שלהם בסוד מוחין גו גופא דז"א כנודע, מ"מ בי משמע במי שהוא תדיר בי ואינו מסתלק לעולם, משא"כ בנה"י דאו"א שבכל לילה מסתלקין בסוד הסתלקות המוחין וכו' עכ"ל ע"ש. ובזה מובן בס"ד המאמר כעין חומר שהקב"ה קאי על ז"א שנקרא הקב"ה, מתפלל לע"ק שהוא א"א, ומאי מצלי אמר רב יהי רצון מלפני לשון פנימיות כלומר יה"ר מן ע"ק שהוא מתלבש בפנימיותי, וכמ"ש באדרא שאמר ז"א בי נשבעתי שהוא ר"ל נשבעתי במי שהוא בי שהוא מתלבש בתוכי, וכן כאן יה"ר מן ע"ק שהוא בפנימיות שלי שיכבשו רחמי וכו', והכל מובן היטב, ועל זה מביא פסוק והביאותים אל הר קדשי דקאי על הצדיקים, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דף י"ב ע"ב וז"ל, הכונה כי אין הצדיקים מגיעים כי אם עד ז"א ולא משם ולמעלה כי עד שם מגיע פרי מעלליהם עכ"ל, ולכן אמר והבאתים אל הר קדשי כי אין מגיעים אלא עד מקומי ולא יותר. ושמחתים בבית תפלתי, ר"ל במילות ודבורים של התפלה שלי כי התיבות נקראים בתים כמ"ש בספר יצירה, שלשה אבנים בונות תשעה בתים, ארבעה אבנים בונות כ"ד בתים, חמשה אבנים בונות ק"ך בתים:

122

קכ״גועל שאלה השנית ששאלת אעתיק לך מה שכתבתי בס"ד בספר דעת ותבונה פרק א' דברים השייכים לשאלתך זאת, והיא שכתבתי שם בס"ד וז"ל, ונחזור לענין שכתבנו לעיל מדברים שכתב רבינו מהרח"ו בעולת תמיד שכל תפלותינו הם לא"ס יתברך וכנז"ל, הנה הכונה כלומר אליו אנחנו מעלים כונת התפלה והברכות ולימוד התורה וקיום המצות וכל דבר שבקדושה כדי להוריד שפע וברכה מהארתו מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין, יען כי כבר הודעתיך שהניצוץ ההוא הנמשך ומתפשט מן א"ס הוא נתלבש בכח נצוץ אחד נברא והוא נשמה דקה מאד הנקרא יחידה שזו היחידה יש בה שרשי כל הי"ס והוא קוץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות דהוי"ה, והנה אור הבחינה הזאת דקוץ היו"ד של הוי"ה הכולל הוא נמשך ומתפשט תוך המוחין דכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן ונעשה הכל אחדות אחד, נמצא אור א"ס טמיר וגניז בכתר ומתלבש בעשר ספירות דאצילות אך הוא מתגלה בתפארת ומלכות שהם זו"ן, יען כי הם סופא דכל דרגין, ולכן ז"א נקרא הוי"ה סתם, והשתא בין תבין מדעתך, כי באמת הגם שאנחנו מכוונים בתפלה וברכות בחיבור הוי"ה אדנ"י שהם זו"ן, וכן כ' נמי מוה"ר זלה"ה שאנחנו נקראים בנים לזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו עכ"ז הנה אנחנו באמת מעלים כונתינו לא"ס וכל תפלותינו הם לא"ס, כאשר כתב מוה"ר זלה"ה בספר עולת תמיד, יען שזו"ן שהם אלהינו בתוכם אור א"ס, מפני כי בעתיק דא"ק שלהם מלובש הא"ס והוא סוד קוץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות ההוי"ה ואז הזו"ן נקראים על שם בחינת א"ס כי נעשה הכל אחדות אחד, וד"מ נאמר כאשר תמצא שגוף האדם נקרא על שם הנשמה ותואר אדם עקרו בנשמה, כי לכן ישראל דוקא נקראים אדם והרי הגוף נקרא בו, וכן תמצא שאתה מדבר עם ראובן ותבקש ממנו איזה דבר, והנך רואה שדבורך עם הגוף ובקשתך ממנו, אך באמת כאשר תשכיל תדע שדבורך הוא עם הנשמה שבו שהיא המחיה אותו, ובכוחה פועל הגוף את פעולותיו, וכן הענין כאן כי א"ס הוא נשמה לכל הנשמות והוא טמיר וגניז בתוכם ומחיה את כולם:

123

קכ״דולכן אמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כי ישים האדם תמיד ההוי"ה נגד עיניו, כי בקוץ היו"ד וארבע אותיות ההוי"ה רמוז הכל, וכלול הכל מן אור א"ס עד סוף כל דרגין והכל באחדות גמור, וכן איתא בז"ח וז"ל, ואיהו דמיחד י' בה' ו' בה' ולא אתקריאו הוי"ה אלא ביה, וכן אדנ"י, וכן אהי"ה, וכן אלהים, ומיד דאסתלק מנייהו לית ליה שם ידיע ע"ש, א"כ בזכרינו שם ההוי"ה ושאר השמות נכלל ג"כ כח הא"ס המייחדם כי הוא נשמה לכולם ומחיה את כולם:

124

קכ״הנמצאת אתה למד שהמתפלל ואומר יהר"מ ה' או"א הגם שהוא מתפלל לז"א הנה הוא מתפלל לא"ס המסתתר בו בהתלבשות כל הפרצופים שקודם ממנו שכולם נכללים בשם הוי"ה ב"ה כאמור לעיל, כי מבעלדי א"ס אין כל מאומה בידו, ובקראינו לז"א ונדבר עמו בתפלה וברכות ותשבחות והודאות הרי אנחנו קוראים ומדברים לכל הפרצופים כאחד עם אור א"ס המסתתר ומתלבש בהם שהוא נשמה לכל, ושים עיניך ולבך היטב במה שכתבתי לעיל בענין האצילות הטעם שנקרא מחשבה ורצון, והבן בדברים:

125

קכ״ווכן תמצא הדבר מפורש בתיקונים דף ג' וז"ל לקבל אלין אזכרות דאינון יאהדונה"י בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפימוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י, קול בהוי"ה, וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד ונעלם דמחבר לון ומיחד לון כחדא. וביה צריך הכוונה דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר כי הגם שאנחנו מזכירין בהודאות ובתפילות שמות זו"ן צריך לכוין במחשבתינו אל הא"ס שהוא היחיד הנעלם דמחבר לון ומיחד לון כחדא, יען כי כל הפרצופים העליונים עם אור א"ס המתלבש בהם שהוא נשמה לכל הנשמות הכל נכלל בשם הוי"ה ב"ה:

126

קכ״זולכן סוד היחוד האמיתי של זו"ן שהם קול ודבור הוא להעלות מ"ן מזו"ן לאו"א ומאו"א לא"א ומא"א לעתיק עד א"ס ב"ה, כי לו לבדו הכח והגדולה והממשלה להשפיע בנאצלים וכמו כן צריך להמשיך השפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומא"א לאו"א ומאו"א לזו"ן, ועל ידי שפע הא"ס שמקבלים זו"ן על ידי או"א יהיה זווג זו"ן, וכאשר נמצא הדבר מפורש בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ז' שכתב שאין זווג בזו"ן אע"כ יהיה זווג ההוא נמשך עד א"ס כי הוא לבדו יש לו כח לחדש תמיד למי שאין לו סוף, משא"כ בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם מלמעלה. וז"ס כונת יחוד ק"ש באמיתות שכבר נודע שהוא בחי' זווג או"א כדי לתת מוחין חדשים לזו"ן כדי שיוכלו להזדווג וצריך לכוין בק"ש ולהשלים כל הזווגים עד א"ס כי ז"א יקבל מאו"א ואו"א מא"א וא"א מעתיק וכו' עד א"ס עכ"ד זלה"ה ע"ש:

127

קכ״חוהשתא בין תבין דהגם דאנחנו מזכירים בתפלתינו שם אחד מהשמות השייכים לפרצופים העליונים מפרצוף ז"א, אין כונתינו לדבר ולבקש בפרטות מהפרצופים העליונים אלא אנחנו מדברים עם ז"א ומבקשים שישפיע לנו בפרטות מאותו הפרצוף שאנחנו מזכירים אותו מאחר דאותו הפרצוף הוא מלובש בז"א, וכאשר כתבנו שכל הפרצופים העליונים ביחד עם אור א"ס שבתוכם הכל הם מלובשים תוך ז"א:

128

קכ״טובזה תבין ענין הבקשה הכתובה בשער הכונות דיהא רעוא מן קדם ע"ק וכו' שאומרים קודם הסעודה שבאמת גם בזה צריך האדם לכוין שהוא מדבר עם ז"א ומבקש ממנו ע"ד שאמרנו ולא ליחד הדבור בזה לע"ק לבדו כאלו הוא מדבר עמו ומבקש ממנו בפרטות בלתי התלבשות ז"א, דזה אי אפשר אלא הכל צריך להיות ע"י ז"א. ואפילו כי תמצא בבקשה זו האדם מבקש גם על פרצוף ז"א להמשיך לו אורות ומוחין לא אכפת, וכבר עשיתי לך משל לעיל שתצייר בשכלך שאתה מדבר עם ראובן ומבקש ממנו שישים לבו על דבריך, אע"פ שאתה זוכר בפיך את לבו הנה דבר זה שאתה מבקש מן הלב, עושהו הלב בכח הנשמה והשכל שבו ואתה מדבר ומבקש מן הנשמה, אך בגלוי אתה מדבר עם ראובן שהוא עומד וגלוי לפניך ואתה משים פניך נגדו ומדבר עמו, וכן הענין הזה והבן בדברים:

129

ק״לוכבר ידוע מ"ש מוה"ר זלה"ה דאזן אריך אין התפלות פועלים בה וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ט מה שכתוב הטה ה' אזנך בז"א אתמר עיי"ש, והכונה כי אין אנחנו יכולים להעלות קולינו בתפלותינו אלא עד ז"א ולא יותר למעלה, והטעם מפורש בדברי מוה"ר זלה"ה בשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דא"א הוא רחמים פשוטים ואינו משתנה כלל, אמנם ז"א יש בו דין ורחמים, וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם באזניו יתמלא דין עליהם, וכאשר יגיע לאזניו כי שבו בתשובה הרחמים גוברים כי אז יתקן עצמו על ידי צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה ויאר אליו א"א בעינא פקיחא טבא ואז יתבטלו הדינין עיי"ש, ונמצא שהתפלות והצעקות עדיו יבואו, והוא מתתקן על ידם לקבל שפע מא"א דהיינו מאור א"ס שבתוכו, ונמצא שאזן א"א הוא לצורך ז"א לשמוע קולו להאיר לו, ואין אנחנו יכולין להעלות קולינו עד שם וכנז' שם עיי"ש:

130

קל״אאשר על כן בכל תפלה ובקשה שתהיה וגם באמירת יהא רעוא וכו' הנז"ל אנחנו מדברים עם ז"א ומעלים קולינו ותפלתינו עדיו, והוא יעלה קולינו ותפלתנו לאזן העליונה, ומשם עד א"ס כדי לעשות הפעולה אשר אותה אנחנו מבקשים, יען כי הכל מלובש בז"א וכלא חד:

131

קל״בולכן תמצא בסדר התפלה המתוקנת מן רבינו הרש"ש ז"ל בתיקון חצות שהיא מתחלת כך יהר"מ ה' או"א שימשך מן הא"ס וכו' עיי"ש, הנך רואה הבקשה היא משם הוי"ה ב"ה ואומרים שימשך מן א"ס וכו' ואע"ג דשם הוי"ה בסתם הוא בז"א כי אנחנו מכוונים בשם הוי"ה בקול ודבור שהוא שילוב הוי"ה אדנ"י, כבר אמרנו שהכל נכלל בו. ונמצא ענין הבקשה הנז' הוא שאנחנו מבקשים מן א"ס שימשך ממנו אור גדול לשרשים העליונים וכו' אך אין אנחנו יכולים לומר הבקשה כך יה"ר מלפניך א"ס שתמשיך אור גדול ושפע גדול לשרשים וכו' שא"כ נמצא אנחנו מדברים עם א"ס לבדו ומבקשים ממנו בפרטות בלתי התלבשות הפרצופין, וזה א"א להיות כי אין לנו יכולת בכך אלא צריך שיהיה הדיבור והבקשה אליו בבחי' התלבשות בכל הפרציפין עד זו"ן שהם סופא דכל דרגין והתלבשות הזה הוא נכלל בשם הוי"ה ב"ה שהוא קוץ היו"ד וארבע אותיות שהם כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן. לכן אנחנו מיחדים הדיבור והבקשה על שם הוי"ה ב"ה, אך באמת המקור של השפע וההארה הוא מן א"ס המאציל הכל, ולו לבדו הכח להשפיע בנאצלים ולחדש שפע תמיד. וכאשר אנחנו מבקשים הבקשות שלנו אז הדברים עולים לאזן ז"א בסוד הטה ה' אזנך ושמע ומשם יעלו ויגיעו מדרגא לדרגא עד א"ס, ואז משם תהיה הפעולה שימשך השפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומן א"א לאו"א ומן או"א לזו"ן ומהם יגיע לנו. וזכור תמיד הכלל הזה שכתב מוה"ר זלה"ה והוא כלל של דבר ישים האדם שם ההוי"ה נגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד, כי בו נכלל הכל אור המאציל והנאצלים כולא חד:

132

קל״גוארחיב לך הדבור יותר בזה, והוא כי באמת דבר זה ידוע ומפורסם מדברי זוה"ק כי אע"פ שא"ס ב"ה אין בו שום שם ותואר כלל, עכ"ז נקרא הוא בכל השמות הכתובים בתורה וכמ"ש בר"מ פ' בא וז"ל לבתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה, בגין דישתמודעון ליה במידות דיליה ונקרא אל אלהי"ם שד"י צבאו"ת אהי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהג עלמא בחסד ובדינא כפום עובדיהון דבני נשא וכו' עי"ש, הרי שכל השמות הקודש הכתובים בתורה הוא נקרא בהם מפני שכל שמות הקודש שהם עצם הספירות אין להם מציאות אלא על ידי א"ס המיחד אותם ומאיר ומשפיע בהם ומחיה ומעמיד ומקים אותם, ובלעדו אין לכל הספירות והשמות מציאות וקיום ולא שום פעולה, ונמצא כל תפלותינו הם לא"ס כי בלעדו אין מי שיחדש שפע ויתן כי הוא לבדו יש לו כח לחדש תמיד לפי שאין לו סוף, משא"כ בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם, וכמ"ש מוה"ר זלה"ה בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ז' והבאתי דבריו לעיל, ומפני שאין אנחנו יכולים לכנות בו שום שם ותואר וכינוי, לכן אנחנו מתפללים אליו ע"י הספירות אשר האצילם כי שם שייכי השמות והכנויים הכתובים בתורה ובסדר תפלותינו, ושם נוכל לדבר עמו ולקרא אותו בכל השמות במחשבה ורעותא דלבא, כי אורו מתפשט בתיכם ומחיה אותם ופועל בהם כל הפעולות ואין שום פעולה נפעלת מבלעדי כח שפעו והשגחתו:

133

קל״דולכן ארז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראינו אליו ולא למידותיו, פירוש הספירות, כי באמת הכונה צריך להיות אליו וכאמור. וידוע הוא כי אור א"ס המתפשט בספירות הוא הוא נשמתא דחיי שהזכיר רשב"י זיע"א באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וז"ל, ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה, ויהי האדם לנפש חיה לאתדקא ולעיילא בתיקונין בגוונא דא ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד, ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא דא ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי בגין כך ישתצי הוא ודכרניה מן עלמא לדרי דרין עכ"ל, והבן בדברים כי בם תמצא הדברים שכתבנו לעיל:

134

קל״הוזכור נא תמיד מ"ש רשב"י זיע"א באדרא רבא וז"ל, כללא דכל מילין עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כולא חד כולא הוה כלא הוי כלא יהא, לא ישתני ולא משתני ולא שנא. ומפורש בדברי מוה"ר זלה"ה בשער מאמרי רשב"י בביאור האדרא, הכונה כי א"א הוא אוחז כל קומת עולם האצילות ומתלבש תוך או"א וזו"ן, ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד זה לבוש לזה וזה לבוש לזה ע"ש, והוא הדבר אשר כתבנו לעיל כי באמת אותיות ההוי"ה הם כוללים כל הפרצופים ובכל פרצוף יש בו בפרטות אותיות ההוי"ה, אך הואיל וזו"ן הם סופא דכל דרגין, לכן הז"א נקרא בשם הוי"ה הכולל בסתם, ואנחנו משום דנשמתינו מזו"ן נקראים אנחנו בנים להם, ולכן אין אנחנו יכולים לדבר ולבקש אלא מן ז"א כי הוא אבינו, אך באמת כונתינו היא לקבל מן אור א"ס המתפשט ומסתתר בתוכו בהתלבשות כל הפרצופים העליונים כולם, כי הכל הם באחדות אחד גמור:

135

קל״ווהבט נא וראה מ"ש בזוה"ק פ' בלק דף קצ"א, וז"ל והאי ישראל כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר ה' אמר אלי בני אתה והכי הוא ודאי דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר נשקו ידא להאי בר כביכול שולטנו יהיב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה וכו' ע"ש, (הכונה יפלחון לא"ס שבתוכו) ועוד ראה נא בזוה"ק פ' יתרו דף פ"ה ע"א וז"ל, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כלא מסתכמין באתר דאילין משתכחין כלא משתכחין ע"ש, ובפ' אמר דף צ"ו ע"א כל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח ע"ש:

136

קל״זהרי דכל הפרצופים העליונים נקשרים ומסכמים עם זו"ן שעל ידם מתנהג העולם בכח כל השתלשלות עד א"ם הפועל האמיתי, וכדרך שהגוף פועל כל הפעולות בכח הנשמה כן זה, ושינוי ההנהגות תלוי בהבנתם של זו"ן כי כאשר זו"ן בתיקונם ובשלימותם יתנהג העולם בחסד וברחמים וההפך ח"ו בהפך והתחתונים על ידי מעשיהם הם הגורמים הכנתם ותיקונם של זו"ן, ולכן הדינין שהם לצורך ההנהגה ליתן שכר טוב לצדיקים ולהפרע מהרשעים נגלו בז"א והוא פועל אותם בכח החיים העליונים המתקשרים בו:

137

קל״חוהנה נודע ששם הוי"ה בסתם הוא בתפארת וכמ"ש בזוה"ק בפ' ויקרא דף י"א ע"ב, וז"ל שתיתאה יהו"ה רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא די מהימנותא אחיד לכל סטרין, ודא תפארת ישראל עכ"ל, ועיין בעץ חיים שער השמות פרק וא"ו שכתב וז"ל, התפארת דז"א כל שלשה בחינות שבו שהם פנימיות ואמצעיות וחיצוניות הכל הוא שם הוי"ה, וזהו טעם שאין הוי"ה נקרא בעצם כ"כ כמו בתפארת כנודע, ושם פנימיות שבו הוא במלוי אלפין, וז"ס שהתפארת נקרא אדם שהוא כך בגימטרייא עכ"ל ע"ש, וכתב הרב מקדש מלך ז"ל בפ' בלק דף קצ"א וז"ל, ויובן ע"פ מ"ש ביחודים כי עיקר גילוי הויותיו יתברך נגלה בתפארת וממנו ולמעלה הוא סתום, ודבר זה מבואר ג"כ בלקוטי תורה בפ' ויצא ששם הוי"ה נתגלה בתפארת, ולכן בתפארת כל השלשה כלים שלו הכל הוא שם הוי"ה כמבואר בשער השמות כי שם הוא עיקר הגילוי ואו"א מגלים שם פעולתם ומכ"ש אורות שלמעלה מהם, ולכן נתבאר בפירוש אגדות שהתפארת שבתפארת הוא עצם החתן כי שם הוי"ה אשר מורה על א"ס ב"ה שהוא היה הוה ויהיה נתגלה שם, ולפיכך שמו תפארת מפני ששם נגלו פארות וענפים של כל הספירות, ולכן אמרו בזוה"ק מאן דנטיל שמשא נטיל כלא עכ"ל. ולכן סידר רבינו הרש"ש ז"ל בתפלה של כל יום ויום, וז"ל עלת כל העלות המתלבש בעשר ספירות דאצילות על ידי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות וכו', גם סידר שם בזה"ל הוא היה טמיר וגנוז בכתר והוא הוה המתלבש בי"ס דאצילות, והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות וכו':

138

קל״טובזוה"ק פרשת האזינו דף רצ"ז ע"א איתא וז"ל, זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וינדע למקרי כדקא יאות, ואי איהו קרי ולא ידע למאן דקרי אתרחיק קב"ה מיניה, דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, וכי אית מאן דיקרי ליה בשקרא א"ר אבא אין, ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן דקרי, מנ"ל דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת, מאי באמת בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא (פירוש ז"א הנקרא אמת והוא שלימו דכלא ע"פ מה שכתבנו לעיל) זכאה חולקיה למאן דעאל ונפק למנדע ארחוי דקב"ה, וע"ד כתיב ואורח צדיקים כאור נגה וכו' עכ"ל ע"ש:

139

ק״מואחר שידעת כל זאת בין תבין מעצמך כי מה שאנחנו מזכירים תפלות ובקשות שמות הפרצופים העליונים כמו שתמצא בתפלת ויהא רעוא הנזכרת בשער הכונות, וכן תמצא עוד כיוצא בזה שהבאתי בלשון חכמים יהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא וכו' וכן יהא רעוא מעתיק יומין טבא דעינא וכו', וכיוצא בתפלות אלו, וכן תמצא עוד בקשות בזוה"ק ובר"מ ובאדרא רבא הנה בכולהו הכונה להעלות קול דברינו ובקשתינו לאוזן ז"א והוא כרצונו הטוב יעורר הרחמים שיהא רעוא מא"ס אשר בע"ק להשפיע לנו, אבל לשאל ולבקש מן ע"ק בלתי התלבשות ז"א לא אפשר להיות דבר זה:

140

קמ״אומפורש יוצא דבר זה להדיא בדברי רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י זיע"א בפרשת תרומה וז"ל ומטעם זה לא נתכסו האזנים העליונים (פירוש אזן א"א) בשיער כי גדולה תפלה שעולה עד מקום גבוה בלי אמצעי ובלי הפסק שום דבר ואין שום דין מעכב וכו', וזה ע"י ז"א המתקן עצמו על ידי התפלה והוא מעלה התפלה לפניו (פירוש לא"א) וכבר כתבנו זה למעלה. ובמצחא אמרינן באדרא דכד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין וכו', והיינו ע"י ז"א המעלה התפלה שם, והיינו דלא קאמר כד שמע עתיק יומין צלותהון דישראל, או כד קביל צלותהון עכ"ל עי"ש, הרי הדבר מפורש בדברי רבינו ז"ל כאשר כתבנו:

141

קמ״בוהנה בזה תבין רמז הכתוב אשא עיני אל ההרים הם המדרגות העליונים להמשיך שפע מהם, והגם כי מאין יבא עזרי פירוש מן א"א הנקרא אין יבא עזרי שהצלחתי למשוך שפע ממנו, עכ"ז עזרי הוא מעם ה' שם הוי"ה הכולל שהכל נמשך לנו על ידי אשר בו מתגלה שם הוי"ה הכולל המורה על קשר א"ס והתלבשותו בכל היוד ספירות וכאשר כתבנו לעיל:

142

קמ״גגם תדע עוד דמ"ש בזוה"ק בפ' בשלח דף מ"ח ובפרשת תרומה בספרא דצניעותא דף קמ"ח בפסוק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא, אין הכונה לומר אל יתפלל אל ז"א אלא יתפלל אל א"א כאשר חושבין איזה משכילים, כי זה לא יתכן, אלא הכונה הוא היה מרבה בתפלה לעורר זווג זו"ן כדי שע"י זווג זה יקרע הים והגיד לו כי הזווג שצריך להיות עתה לצורך הנס הגדול של קי"ס לא יספיק מה שיהיה ע"י התפלות, יען כי ע"י תפלות התחתונים לא ימשך אלא הארות מן או"א וזה לא יספיק לצורך נס הגדול הזה, אלא צריך שיהיה הנס הגדול הזה ע"י הארה הגדולה הנמשכת מן ע"ק, וזו ההארה אין כח בתפלה להמשיכה אלא תמשך על ידי רצון המאציל העליון בחסדו הגדול, ולז"א בפרשת בשלח הנז' לאו עדנא דצלותא השתא והבן בדברים:

143

קמ״דועוד תדע דמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש מנחת שבת וז"ל, והנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו היש ה' בקרבנו אם אין, וביארו באדרת נשא כי רצו לידע ולהכיר את השפעתם מהיכן היתה נמשכת להם אם מז"א הנקרא הוי"ה או מן א"א הנקרא אין, ואמר כי עתה בודאי יכירו בניך שהם ישראל וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ומלת מאתך היא מאת ה' והוא הכתר משם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו עכ"ל. הנה גם בזה אין הכונה שיש באיזה עת השפעה והמשכת שפע שלא ע"י ז"א, דזה לא יתכן כלל שבאמת הנהגת העולם היא ע"י ז"א בכל עת וזמן ואפילו במנחת שבת, אך הכונה כי עתה במנחת שבת עולה ז"א במקום גבוה והוא במקום א"א, שלכן עתה נקרא הז"א אחר כמו א"א כנז' בסוד אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכמ"ש בשער הכונות, על כן נמצא אמת נשפעים עתה מן א"א, הנה גם עתה זה הוא ע"י ז"א אשר ישראל מקבלים הארה זו מן ז"א שעלה עד שם, וכל הדינין אתכפיין ומתגלה הרצון ונעשה ז"א כמו ס"א, ולעולם הארה זו מקבלים אותה מן ז"א שכל ההנהגה והמשכת השפע על ידו הוא כידוע:

144

קמ״הועדיין יש בענין זה מקום שאלה וצריך לבאר איתה והוא דאיתא בשער הכונות וז"ל יש באדם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש. והנה נשמה לנשמה באה מן אבא ונשמה מן אימא ורוח מן ז"א ונפש ממלכות נוקבא דז"א, ונמצא כי הנשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו"א עצמם והם אחים גמורים לזו"ן, וזש"ה למען אחי וריעי וארז"ל קראם אחים וריעים, והוא בחינת נשמה לנשמה ונשמה, אמנם הרוח והנפש הם בנים גמורים של תפארת ומלכות וכנגדם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם שהוא בבחינת הרוח ונפש וכו' ע"ש. ולפ"ז יש לשאול מאחר דהצדיקים שיש להם נשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו"א ואחים גמורים לזו"ן אם יכולים לבקש מן או"א בלתי התלבשות זו"ן:

145

קמ״וונראה תשובת שאלה זו מבוארת בדברי רבינו ז"ל בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פ"ד דמפורש בדבריו שגם מי שיש לו נשמה לנשמה מאבא ונשמה מאימא נקרא בן לזו"ן, יען כי אלו הנשמה לנשמה והנשמה לא קבל אותם אלא על ידי זו"ן וע"י זיווגם נגמרו ונשלמו ובאו לו, אלא מפני דאלו שרשם מן או"א נקראים בנים לזו"ן בצד מה, ולכן זווג או"א אי אפשר להיות אלא ע"י זו"ן ולא ע"י צדיקים שיש להם נשמות אלו, כי רק זו"ן הם מעלים מ"ן לאו"א, אלא דנשמה לנשמה ונשמה נכללין ועולין עמהם בסוד מ"ד ומ"ן שלהם, והבן:

146

קמ״זכל הדברים הנז"ל הם מה שכתבתי בס"ד בספר דעת ותבונה פרק א' ועוד יש כמה וכמה דברים באותו הפרק שהיה ראוי להעתיק לך פה, אך ראיתי אם אכתוב אותם תהיה התשובה ארוכה על חד חמש ואכמ"ל, ואיך שיהיה בדברים אלה אשר העתקתי לך תמצא תשובת שאלתך השנית לנכון בעז"ה והבן. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

147

קמ״חשאלה. מצינו בשער הכונות דף נ"ג בדרושי הלילה שכתב מ"ש רז"ל בפרק אין עומדין חסידים הראשנים היו שוהין שעה אחת ואח"כ מתפללים, ושעה אחת אחר התפלה עצמה ע"ש, ומדבריו משמע דלית ליה גרסה דידן דגרסינן היו שוהין עוד שעה בתפלה עצמה:

148

קמ״טועוד קשיא לן בדברי רבינו ז"ל שם דמצינו שנתן טעם על אשר היו שוהין שעה אחת אחר התפלה כדי לגרום למעלה קיום העמדת המוחין בזו"ן שעה אחת אחר התפלה ולא יסתלקו תכף, ועל שעה אחת דקודם התפלה לא נתן טעם, וצריכין אנחנו לידע טעמא דמלתא למאי אצטריך שעה אחת, דבשלמא אחר התפלה רוצים לגרום העמדת המוחין בזו"ן שלא יסתלקו, ולכך שוהין שעה אחת מפני שאין יכולים להעמיד יותר משיעור זה, ולכך עשו כפי מה שיכולין לעשות, אבל קודם תפלה עדיין לא נעשה המשכת המוחין, ובשביל מה שוהין שעה אחת אם ליישב דעתם סגי להו בחצי שעה או ברביע שעה, יורינו תשובה על שאלותינו ושכמ"ה:

149

ק״נתשובה. על שאלה הא' היה טעות דפוס בשער הכונות, שנשמט מלשונו שעה אחת בתפלה עצמה, וכן בשער הכונות הנדפס מחדש בעה"ק ירושלים תוב"ב, הובאה לשון השמטה זו בהגהות וביאורים שנדפסו שם ע"ש:

150

קנ״אועל שאלה הב' ששאלת, הנה נודע כי התפלה נקראת בדברי רז"ל חיי שעה, וכמ"ש בגמרא דשבת דף יו"ד רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה, נמצא קרו לתפלה חיי שעה, והטעם כי התפלה אע"פ שהיא בתיקון וזווג תפארת ומלכות שהם זו"ן נקראת על שם המלכות מפני שעיקר התיקון הוא לצרכה, וגם ההתחלה היא בה וידוע דהמלכות נקראת שעה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד המאמר אין לך אדם שאין לו שעה, והיינו כי השעה היא תתר"ף רגעים והמלכות בניינה על ידי חמשה פעמים גבורה שהם ה"פ רי"ו שעולים תתר"ף, ולכן נקראת המלכות בשם שעה, ועיין מ"ש בשער הכונות בריש הספר בכונת ברכת אשר יצר, וז"ל א"א להתקיים אפילו שעה אחת דהיינו בחינת מלכות שבעשיה הנקראת שעה כנז' בתיקונים תיקון ס"ט בסוד מזל שעה גורם ובסוד שעה עומדת לו עכ"ל ע"ש, ולכן חסידים הראשנים היו מושכין תפלה שלהם שיעור שעה אחת שהיא תתר"ף רגעים שהיא בתיקון ובניין המלכות שבניינה ע"י חמשה פעמים גבורה שעולין תתר"ף, וזהו הטעם האמיתי של שיעור תפלה עצמה שהיתה במשך שעה, ועל זה עשו אותם שתי שעות שקודם התפלה ושאחר התפלה:

151

קנ״בוהענין הוא הנא תמצא בשער הכונות בדרושי העמידה כתב שבעה דרושים שכולם מדברים בכונות שצריך לכוין האדם בכל הברכות של תפלת העמידה בתיקון העולמות ויחוד השעות והספירות בסדר נכון מריש ועד סוף, באופן דכל ברכות העמידה גנוז ואצור בהם סודות עמוקים וכונות גדולות בסדר תיקון העולמות ויחוד השעות והספירות, ובודאי חסידים הראשונים אשר ידעו בסוד ה' על האמת, ולבם היה פתוח כפתחו של אולם היו מכונים בכל ברכות העמידה מתחלה וע"ס בתיקון סדר העולמות ויחוד השעות והספירות בהרחבה גדולה בדברי התפלה היוצאים מפיהם בעמידה שנמשכת שעה אחת, על כן היו מתכוונים שיעור שעה אחת קודם התפלה בשתיקה באין אומר ואין דברים אלא רק לכוין בלבבם בכל אותם הסודות שהם מוכנים לכוין בהם בדבור התפלה במחשבתם דוקא ואחר שעה זו עומדין להתפלל, וכל הכונות ההם אשר הכינום וסדרום בשעה אחת במחשבתם בשתיקה, הנה עתה כשמתפללים חוזרים ומכוונים בהם אותם בברכות התפלה מתחלה וע"ס ומאריכים בתפלתם שיעור שעה מטעם שכתבנו לעיל:

152

קנ״גואחר שגמרו התפלה חוזרין וסודרין בלבבם בשתיקה במחשבה בלבד כל סדר הכונות שעשו בתפלת העמידה מריש וע"ס כאלו חוזרים ומתפללים, כאדם שבועל ושונה בכונה בלבד באין אומר ואין דברים דאינו דרך ארץ לחזור ולהגות התפלה שנית בפיהם תכף אחר שגמרו התפלה בפיהם, ומאריכים בכונות ההם במחשבחם שיעור שעה אחת כנגד שיעור זמן התפלה, ולכך אין המוחין מסתלקין תכף אחר התפלה אלא משהין אותם ע"י כונה זו דמכוונים בשעה אחת אחר תפלה ונעשים בשעה זו כל התיקונים שנעשו למעלה בעת התפלה:

153

קנ״דודע דענין זה שפירשנו שהיו מכוונים חסידים הראשונים שעה אחת קודם ושעה אחת אח"כ בשתיקה באין אומר ואין דברים אין זה חידוש, כי תמצא עתה מנהג החסידים במדרש בית אל בעה"ק ירושלם בר"ה שחל בשבת וביום ראשון של סוכות שאל בשבת, לכוין בשתיקה בכל הכונות של השופר ושל הלולב שמציירים בדעתם כאלו תוקעין מאה קולות וכאלו יש בידם לולב ומיניו ועושין בו נענועים ומכוונים בכונות הכל כאלו עושים מעשה בידם והוגים בפיהם, ועיין שפת אמת בסוף אמת ליעקב ניניו ז"ל דף ק"ב ע"ג, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

154

קנ״המכתב מחד צורבא מרבנן. עיצה טובה בעינא מן מעכ"ת, אם יוכשר בעיני דמר שאתפלל בסידור שיש בו סדר כונות לקוחים משער הכונות של רבינו האר"י ז"ל דסידרם גברא רבא מקובל מומחה. יורינו ושכמ"ה:

155

קנ״ותשובה. מבין רסי עיני המכתב שלך ניכר שדעתך וחשקך להתפלל בסידור כונות רבינו האר"י ז"ל או בסידור רבינו הרש"ש ז"ל שפרטיהם עצמו, ונראה שאתה חושב בדעתך כיון שאתה מתפלל בסידור כונות רבינו האר"י זיע"א נחשבת תפלתך כתפלת רבינו האר"י זצ"ל, וכיון שאתה מתפלל בסידור רבינו הרש"ש נעשית תפלתך כתפלת רבינו הרש"ש ז"ל, כי תאמר מה הפרש יש ביני לבינם מאחר שהכל מסודר לפני ואני רואה כל השמות והכנויים כתובים בספר לנגד עיני, ובאמת החושב כזאת הוא טועה גמור כי הוי יודיע דרבינו האר"י זלה"ה לא גילה טפח הכונות שצריך לכוין בברכות התפלה כמצטרך אלא גילה וכיסה ארבעה טפחים כי יש פרטות ופרטי פרטות בזה פוק חזי הפרטות שפרט רבינו הרש"ש בסידור שלו, ועוד יש פרטות עשר ידות על מ"ש בסידור הרש"ש ז"ל, וגם במה שכתוב יש הרחבת ביאור בכונות שצריך לכוין בהם והמה בע"פ שלא נתפרשו בספר הכונות, ורבינו האר"י לא גילה אלא כפי מה שיכולין אנשי דורו והבאים אחריהם לסבול, כי ראה נתמעטו הלבבות ואין לב רחב לסבול ולהכיל בו כל הדברים שצריך לכוין ולחשוב בהם, על כן קיצר בדברי הכונות כפי מה שאפשר לקצר:

156

קנ״זאמנם הוא עצמו בודאי היה לו לב רחב ופתוח כפתחו של אולם שיכיל כונות רבות ועמוקות לכוין בהם בדברים שמוציא מפיו, והיה יכול לסקור בסקירה אחת כונות רבות ועמוקות בכל מלה ומלה ולא היה צריך לו זמן הרבה בתפלתו עד שישלים כל הכונות הראויות לכוין, והראיה לדברינו אלה דמצינו שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל עליו שהיה מתפלל מנחה עם דמדומי חמה ואם היה צריך לו זמן רב עד שישלים תפלת העמידה מחמת רבוי הכונות, הנה אם יתחיל בדמדומי חמה היה צריך להשלים אחר בין השמשות ואיך היה עושה כן לכתחילה, עיין בסה"ק רב פעלים ח"א בא"ח סי' ה' עי"ש. לכן מוכרח אתה לומר מחמת שהיה לבו פתוח כפתחו של אולם היו הכונות סדורים על לוח לבו. ולא עוד אלא שהיה דרכו להתפלל תפלת העמידה בע"פ כי כן העיד עליו רבינו מהרח"ו ז"ל דהזמירות היה אומרם מתוך הסידור ורק תפלת העמידה היה מתפלל בעינים סגורות, וכל המקובלים שקודם דורינו היו מתפללים ומכוונים מתוך הסידור וא"א להם בע"פ. גם עוד דהסודות שהיה מגלה לרבינו מהרח"ו ז"ל בע"פ היא תעיד עליו שהיה לבו פתוח כפתחו של אולם, כי הוא לא היה לו ספר שחיבר בכ"י, ומה שתמצא בשער מאמרי רשב"י דרושים שמביא מכתיבת ידו זה היה בתחלת לימודו כשהיה במצרים. ופוק חזי השרשים שגילה בשער הגלגולים שפורט האנשים מן אדה"ר עד סוף האמוראים והגאונים וכולם אומרים מלבו בע"פ וקולע אל השערה ולא יחטא אע"פ שבשרש אחד רבו אנשיו, ורבינו מהרח"ו ז"ל היה שומע מפיו וכותב כל שורש בפ"ע, והוא פלא:

157

קנ״חוכבר אמרתי על החכמים שדרכם לקצר בכונות התפלה בדרך הסוד שאין מכוונים אלא בפירוש מלל ותלפי פשוטן, ומציירים צורת האותיות של המלות בהבבם, כאשר יעץ הגאון מהר"ח ואלוזין ז"ל עצת חכם בדבר זה, דהא ודאי יפה הם עושים ומה טוב ומה נעים מנהגם זה, דלבם בטוח אם יעשו כן בודאי השכינה משלמת הכונה הצריכה להיות בעבור בנין של מעלה בעולמות העליונים, והוא ע"ד שארז"ל בגלות מצרים השכינה השלימה המנין. ועליהם אמרתי סימן לדבר זה ויאמר לקוצרים ה' עמכם כלומר ה' עמכם להשלים התיקון שצריך לכוין בו בכל מלה ומלה, ולא ישר בעיני דרך אותם האנשים המצפצפים בחכמת הקבלה והם נגשים לתפוס הסידור של רבינו הרש"ש ז"ל ולכוין בו ע"י הסתכלות עיניהם בסידור, דהא ודאי טלית זו של הכונות נאה להשרידים אשר תורת הסוד אומנתם ואין להם עסק במילי דעלמא ויגעו בלימוד חכמה זו בעיון ולא בגרסא בלבד, וכל אדם צריך לבדוק עצמו ויכיר ערכו וינסה עצמו בכונות ארוכות, שנמצא על כל מלה עמוד אחד מלא, אם יוכל לסדר בעינים סגורות רביע של העמוד או חציו, ואם יראה עצמו שאפילו שני שיטות לא יוכל להשלים מלבו בעינים סגורות אא"כ יראנה בעיניו סדורה בספר שבידו, איך ידחוק עצמו וילבש טלית זו שאינו נאה לה:

158

קנ״טודע דכל ענין סוד ובפרט הכונות של התפילות דעבדי בהו עובדא לעילא בבנין ותיקון עולמות העליונים ופרצופים העליונים אם לא קבל בהם האדם הקדמות בע"פ מן רב מובהק עליו ועל כיוצא בו נאמר ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב, פירוש אל יהרסו לעלות אל ה' בכונות התפלה אע"פ שעושים ע"פ הראיה שרואין הדברים מסודרים בספר נגד עיניהם ומכוונין במה שרואין נגד עיניהם הריסה היא מתקריא אם הוא באופן שנפל ממנו רב כלומר חסר מהם רב ללמדם ונפל לשון חסרון כמו לא נופל אנכי מכם, ואות וא"ו משמע במקום אם כמו וצמית ברות שפירושו אם צמית, וכן כאן ר"ל אם נפל ממנו רב שחסר ממנו רב ללמדו סוד הדברים המסורים מפה לאזן, כן י"ל בדרך צחות:

159

ק״סוהא לך לשון זוה"ק פרשת האזינו דף רצ"ז ע"א וז"ל, זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וינדע למקרי כדקא יאות, ואי איהו קרי ולא ידע למאן דקרי אתרחק קב"ה מיניה דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו', למאן קרוב חזר ואמר לכל אשר יקראוהו באמת, וכי אית למאן דיקרי ליה בשקרא, א"ר אבא אין, ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן דקרי, מנ"ל, דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת מאי באמת בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא (פירוש ז"א הנקרא אמת והוא שלימו דכלא שבו מתלבשין כל הפרצופים) זכאה חולקיה למאן דעאל ונפק למנדע אורחוי דקב"ה, וע"ד כתיב וארח צדיקים כאור נגה עכ"ל, שים עיניך ולבך אל דברי הזוהר הקדושים האלה ותראה כי דברתי נכונה בעזה"י בדבר זה:

160

קס״אואת היותרת על מה שכתבתי אעתיק לך דברי ידידינו הרב החסיד מהר"א מני זצ"ל אשר כתב לי בכ"א מנחם שנת תרי"ט וז"ל, ומ"ש רו"ם כת"ר בסי' ב' וג' בהקדמת הרב י"ל ז"ל וכו' לנעמי מודע שספר הנז' אינו מצוי בידי, ומ"מ מבין ריסי גי"ק משמע שרוצה לידע סדר הכינות, ולמי כל חמדת ישראל, אי לזאת ימחול רו"ם כת"ר שאין בידי מזה כלום. וזה דומה למי ששואל לסריס כמה בנים יש לך שא"א להיות לו בנים ומוכרח שלא להשיב לו כלום. ועוד למשמע אזן שמענו שסדר הכונות שסדר רבינו הרש"ש זיע"א בין בכללות בין בפרטות ולא נתנו ליכתב אלא בע"פ (פירוש קאי על סודם ומקורם בדברי רבינו האר"י ז"ל), וכמו שמצינו רבני אר"ץ יע"א כשנתעורר לבם לכוין הוכרחו לשום לדרך פעמם ולבא לעה"ק ירושלם תוב"ב וישבו שם ישיבה שיש בה ממש ולמדו הסדר, ואעפ"כ בעוה"ר לא שלחו ידם בצלח"ת כאשר ידוע, ובעונות נתבטלו זה זמן זמניהם. זאת ועוד לפק"ד ימחול רו"ם כת"ר אין לך עסק בכונות הנסתרות, ולא נעלם שאמרו הראשונים ז"ל והזכיר דבריהם הרב פרי הארץ דמה שאמרו שצריך האדם להיות שמח בחלקו הוא אפילו על התורה ועל העבודה. וגם בספר התניא לרבינו זלמן ז"ל כתוב מי שרוצה ליכנס לפנים ממדרגתו מרוב החשק ואינו מתרוה צמאונו במה שיודע הרי זה דומה ליושב בתוך הנהר ורוצה מים לשתות שבודאי זה ללעג לו ולא לכבוד ועל זה נתאונן הנביא ואמר הוי כל צמא לכו למים וכו' יעי"ש בד"ק. וא"כ אם תרצה לשמוע לעצה, לא עת להעמיק בדברים שעומדים ברומו של עולם ומה דאפקדת בעי למעבד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, והיה לי להאריך ברם לחכם כמותו די בהערה זאת עכ"ל. כתבתי לך גם דברי הרב החסיד ארי במסתרים הרא"ם ז"ל שכתב לי בשנת תרי"ט כדי שתשמע אזהרה על זאת גם מפי אחרים ולא ממני בלבד והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

161

שו"ת רב פעלים, חלק ג, סוד ישריםResponsa Rav Pealim, Volume III, Sod Yesharim

Welcome to Sefastia